ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קוממיות – הלכה

בית מדרש חגים וזמנים יום העצמאות עצמאות וגאולה שלמה תקופתנו בתהליך הגאולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ג איר תשס"ט

קוממיות – הלכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
נפגעי טרור

ומן האידיאה לעולם המעשה.

לדבר יהודית
הקוממיות מתחילה מן הפרטים הקטנים, כמו בדיבור (ובכלל זה למעט ככל האפשר בשימוש במילים לועזיות - ופשיטא ש"שלום" ולא ביי ולא היי), בקריאת שמות לילדים, לעסק וכו', בשימוש בתאריך העברי בלבד ככל האפשר, שנת לימודים המותאמת לשנה העברית, התאמת תאריכי החופשות בעבודה למועדי ישראל, וממשיכה בדברים הגדולים יותר כמו ביצירות התרבות, האומנות, הספרות והשירה - ליצור ממקור יהודי מקורי.
אך יש עוד הרבה מעבר לכך, ונבאר דברינו. ישנה הבדלה בסיסית בין קודש לחול "המבדיל בין קודש לחול", וכתוצאה ממנה התפתחו להן שתי שפות - אחת לקודש ואחת לחול. בקודש מדברים על עבודת ה', מצוות ומעשים טובים וכו', ושפתינו זו ב"ה עשירה מאוד. בשפת החול מדברים על עבודה, על פרנסה, מדע, ביטחון, מערכות בריאות וכו' וכו'.
חושבני שיחד עם חזרתנו לארץ הקודש, שבה רוב ככל המעשים מתקשרים לקודש, וכפי שיבואר, צריכים לשזור בין השפות ולדבר יהודית, ובכך תתפאר ישיבת ארץ-ישראל.
נזהה מעט משוואות כאלה ממש ברמיזה ובקצירת האומר - ותן לחכם ויחכם עוד.
מצינו במדרש 1 על הלל הזקן, שהלך לרחוץ בבית המרחץ או לאכול והתייחס לדבר כאל מצווה. והמדרש קורא עליו את הפסוק "גומל נפשו איש חסד" - הוא הלך לעשות חסד עם גופו ולהבריאו. הרי לנו משוואת השפות.
הרמב"ם בהלכות דעות הביא פרקי רפואה בהקשר ישיר של עבודת ה', שהרי הרפואה ובריאות גופינו מצווה – "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", הרי לנו משוואת השפות.
מערכות הביטחון במדינה – עוסקות ב"פיקוח נפש" ציבורי כלל ישראלי. גבורת המלחמה – מלחמת מצווה – וממקור גבורה של מעלה היא באה – הרי לנו השוואת השפות.
לימודי ההיסטוריה – הרי הם מצות "בינו שנות דוד ודור", וכך ראוי שתילמד ההיסטוריה.
לימוד המדעים כולם – הרי הוא בבחינת "לעובדה ולשומרה", "וכיבשוה", ו"אשר ברא אלוקים לעשות" - ועל כך נצטווינו "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים". ו"צלם אלוקים" הוא החכמה, וחפץ ה' הוא שחכמת עולמו תתגלה, ועל כך אנו מברכים "בורא מאורי האש" במוצאי שבת. הרי לנו השוואת השפות.
כל פיתוחי הטכנולוגיה המסייעים לאדם הרי הם בבחינת עשיית חסד, ומדוע ייגרע מהנדס המעליות והמתקין, ממי שעוזר לזקנה לעלות עם הסלים שלה לקומה הרביעית? וכי פיתוח המעלית הינו פחות חסד מעזרה לזקנה?! הרי לנו השוואת השפות.
ופשוט הדבר שכל עבודת הבניין והחקלאות היא מצוות יישוב ארץ-ישראל, שלא נניחנה לשממה, והיא מצווה ממש כתפילין 2 .
ושם הוא מצדד לאמר זאת גם על יתר המלאכות המפרנסות את בעליהן בארץ-ישראל.
היופי האסטטי, הניקיון וההקפדה על נימוסים והליכות - לכולם שמות בשפת הקודש, ולכולם מקורות רבים בדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים. ו"גדול הנהנה מיגיע כפיו גדול יותר מירא שמים", הרי השוואת השפות.
וכך ביחס לפעולותיה של המדינה, שכולן פעולות של קודש הן:
הכרזתה – הריהי קיום מצוות עשה של ירושת הארץ, קיבוץ הגלויות וגאולת ישראל.
ביטחונה - עבודות הצבא והמשטרה הרי הן פיקוח נפש דרבים וקיום מצוות המלך.
עוצמתה הכלכלית - היא קיום ייעודי התורה בפרשות רבות בתורה ובדברי הנביאים.
משרדי הבריאות והרווחה – עוסקים במצוות חסד ציבוריות, ובגדול 3 .
איכות הסביבה ושמירה על יופיה - מכלל מצוות ישיבת ארץ-ישראל הן 4 .
כמעט קשה להעלות על הדעת מישהו בארץ-ישראל שאינו עוסק בקיום דבר ה', והרי אנו מלאים מצוות כרימון ממש כפשוטו.
המרגיל את לשונו להוסיף בעזרת ה', אם ירצה ה' וברוך ה', הרי הוא מקדש שם שמים, וזוכה במצווה גדולה מאוד. וכל המתנהג ביושר בהגינות ובעדינות כנ"ל, כמפורסם בדברי חז"ל במסכת יומא, וכל העושה כל דבר טוב, קטן כגדול, הריהו משתתף עם ריבונו של עולם באידיאל העצום של מילוי העולם כולו בטוב - טוב ה' לכל.
הרי לנו שעל-ידי שזירת השפות נימצא כולנו מקיימים "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", שזוהי פסגת הרצון האלוקי.
חייבים לדבר יהודית!!!

נקרב ישראל לאביהם שבשמים

קירוב עם ישראל צריך להיות בראש ובראשונה על-ידי דוגמא אישית. לדגול! לא להסתיר תחת כיפה קטנה את עבודת ה' שלנו.
כל אחד ואחת - בכל מקום שהוא ובכל מה שהוא עושה - ידע וידגיל לעצמו את חלקה של התורה בעיצוב אישיותו, ובהשפעתה על אותו מעשה שהוא עסוק בו כרגע. נופיע על מלוא רוחב אישיותנו את עובדת היותנו בנים לה' אלוקינו, ומחונכים לאור תורתו. ברכה בפה מלא לפני כל אוכל ואחריו, זהירות בכל הנוגע להלכות צניעות בעניינים שבינו לבינה, בצניעות בלבוש, בדיבור ובכלל ההתנהגות, כי כך אנו מצווים וכאלה אנחנו - "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם". זהירות בדיבור בכל הלכות לשון הרע ורכילות, וכל המתלווה עליהם. גילוי אחווה וחסד ממקור "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". ולזכור היטב "אוהב את הבריות ו(מתוך כך) מקרבן לתורה" – לאהבת הבריות יש הרבה כוח חיבור, ומתוך כך אתה מקרבן, וכן הלאה וכן הלאה.
כל אלה הם דברים פשוטים, ואולם מכלל הדברים, לעמוד על שלנו, על זכותנו הפשוטה לחיות על-פי ערכינו. אין איש עושה לנו טובה, זכותנו זו קנויה לנו בדין פשוט. כולנו זוכרים את דברי המרגלים "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם", ומכלל השלילה אתה למד על החיוב, בעומדנו על דעתנו יש בכוחה של דעתנו להישמע היטב. על הזכות לקיום תורה ומצוות בקפידה, על כל התנאים המתלווים לכך אין מוותרים כלל וכלל. "ואל יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'" 5 . טבע האדם הוא לכבד את מי שמכבד את עצמו ואינו בוש מעמידתו על ערכיו, והדברים משפיעים על הסביבה. הנוהג באמיתות וביושר, עם העוז והענווה ובטבעיות של מי שמחזיק בערך גדול, שהכרח פשוט הוא לו להוציאו לפועל - משפיע שיתקבלו הדברים ככאלה, וזוכה להערכה ולתמיכה. כך מדגילים את הדברים, ו"מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה".
יחד עם ריבוי הדוגמא האישית יש להרבות שיעורי תורה, שהמאור שבה מחזיר למוטב, לייסוד תפילות בציבור בכל אתר ואתר, להרבות בשיחה שיש בה דברי אמת על בין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לארצו ולמדינתו. ובמקום שפושה נגע ההחלשה תוך תיאור המציאות כהולכת ונרקבת, וכל זה ע"י ה"מעכבים" וכנ"ל - יבואו דברי חיזוק ואמונה שיש ויש לנו להישען על אבינו שבשמים. ובכל מקום ולהעניק הרגשת ביטחון ואמונה שטוב, ויהיה, בעז"ה ובוודאי, גם עוד יותר טוב.
ושמעבר למה שכרגע נראה כריקבון, הסתאבות והידרדרות, עשוי, ובוודאי יצמח, טוב - כפי ריבוי הקריאה בשם ה'.
ולעומת אמירות ציניות ומיואשות ביחס למצב – בידינו ובאחריותנו להרבות דברי אור וחיזוק ואמונה שכלל ישראל צועד לעבר תיקונו – שצריך וחייבים לתקן, שצריך לסור מרע ולעשות טוב ובידינו הוא. ועוד עצה אחת קטנה ומאוד מועילה - להפחית מאוד מאוד מלהזדקק לעיתונות הכתובה וליתר אמצעי התקשורת, מאחר שהם מרכזים פוקוס בשלילה ומעכירים את האווירה. ככל שינתק אדם עצמו מהשפעת התקשורת המסכסכת ומבליטה את המעשים היוצאים מן הכלל, כך ירגיל עצמו לראות את הכלל ודרכו את הטוב הרב הקיים, שוודאי ילך ויגבר בהתאם, בעז"ה.

לדבר אמת
לא פשוט לה לאמת ב"עלמא דשיקרא". וכשהשליכה ריבונו של עולם לארץ 6 הטיל עלינו חובה להצמיחה. נוח לו לאדם להיות שוטה כל ימיו בין מגבבי שקרים, ואל יהא דובר שקרים לפני המקום אפילו שעה אחת. חייבים להתחזק בנקודה זו וסוף האמת לנצח, שכן השקר אין לו רגליים והאמת חובקת הכול מא' ועד ת', עם כל מה שביניהם. וצריך כל אחד להיות מאוד איתן ויציב בדעתו על מנת לא להתרשם מן השקרים, וחס וחלילה להידבק בהם. (וכן, לסרב פקודה...)
הגאולה תלויה באנשי-אמנה 7 , והסיבוך הקשה ביותר בעקבתא דמשיחא הוא שהאמת תהא נעדרת (עיין הערה 16), וכל ההפרעות והמכשולים בדרכי הגאולה באים על-ידי שימוש באחיזת עיניים, תעתועי דמיונות כזב, משאות שווא ומדוחים, וליצנות אחת יכולה להאפיל על הרבה אמת... וצריך להחזיק ראש חזק על-ידי לימוד התורה באמת, באחיזה ודבקות בכל אמיתותיה, ואורייתא אמת כתיב בה, וה' אלוקים אמת!
ובוודאי גם "השלום אהבו", אבל באמת באמת "האמת והשלום אהבו".
סוגיות ציבוריות רבות אפשר היה לפתוח לדיון ולהתבוננות תחת הכותרת הזו של "לדבר אמת". לאחת מהן אתייחס במפורש, לחוסר האמת ההולך ופושה במחוזותינו, שמתוך שאחרים נגועים בו בזדון נמשכים אחריהם גם כמה מתוכנו (וכמובן ל"הבדיל").
כוונתי ליחס שבין דבקותנו בארץ-ישראל – ארץ חיינו, לבין התעסקותנו בשלל המצוות האחרות. הלא אין לך שקר גדול מזה להעמיד את הדברים זה מול זה כאילו הם עומדים בסתירה. מאשימים אותנו שעל-ידי התעסקות בענייני ארץ-ישראל, הזנחנו והתנתקנו מהשתדלות בערכים אחרים. כל בוחן בעין-אמת את המציאות יראה עד כמה בונים ערכינו אלה את אלה . עד כמה דבקותנו בארץ-ישראל השלמה היוותה כוח מניע להתעצמות בבניין וביצירה רוחניים ומעשיים המתפשטים על כל מרחבי העשייה המבורכת בכלל ישראל, עד כמה כוחות רעננים וצמיחה אישית – אישיותית וציבורית – הצמחנו מתוך תורה בבתי המדרש ומתוך מסירות נפשנו לקידוש ה' על עמו ונחלתו. אז אנא, כולנו, בלב אחד כאיש אחד כי "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" – "עמה אקרון אחד ולא אינון בלחודייהו" 8 , נוסיף דבקות באמיתתה של ארץ חיינו, ביישובה ובבניינה, כל אחד כפי כוחו ובתוכה, כל אחד כפי כישרונו ונטיית ליבו ימצא את כר הפעולה להוסיף אורה וברכה בקרב כל ישראל.

סור מרע
אין זה פשוט, לא נעים וגם לא הורגלנו בזה, אך ישנה גם חובה של ביעור הרע. "ויציצו כל פועלי אוון להישמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה'" - פעמים אין-ספור מבקש דוד המלך בספר תהילים על סילוק הרע, לצד בקשתו להעצמת עושי הטוב. "היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פעלי האון שלום על ישראל" 9 , וכהנה רבות מאוד ואף באופן חריף יותר. ואמנם צריך הרבה זהירות בדבר, אך סוף כל סוף אי-אפשר בלי זה.
במשבר חטא העגל פעל המנהיג – משה רבינו ע"ה, איש האלוקים – בשני מישורים. בשמים, מול ריבונו של עולם, הרבה בתחנונים לזכותם של ישראל. כך עשה מיד בתחילה 10 , וגם אחר כך כששב ועלה למרום לשם כך. אולם ברידתו מן ההר אל העם עשה משה מעשה נורא של שבירת הלוחות, ופעל בנמרצות מאוד מאוד אל מול הפרצה שנפרצה בעם, קרא "מי לה' אלי..." ואף ביטא זאת בקחתו את אהלו ונטה לו מחוץ למחנה וכו', וכמה דברים נפלאים הושגו על-ידי כך כמבואר בפסוקים. (ואמנם בספר דברים 11 מזכיר משה בקצרה את שבירת הלוחות וכתיתת העגל, ומאריך בעניין תחינתו אל מול ה'. וראויה סוגיה זו לעיון מעמיק).
ובכלל הדברים גם הצורך להיאבק, לפעמים, מאבק כפשוטו אל מול הרשעה. לא צריך להירתע מכך. שאלת הרכנת הראש באופן זמני עד יעבור זעם לעומת העמידה האיתנה מולו, צריכה אמנם שיקול דעת עמוק, אך מבחינה עקרונית אסור שעצם הצורך להיאבק ירתיע אותנו. מלבד מה שבאמת אין לנו כל רשות להפקיר את הזירה לכל דאלים שיגבר עלינו, יש במאבק משהו מחשל ומדגיל, שגם אם אינו המטרה כשלעצמה, סוף כל סוף הוא קיים.
עלינו לנווט את הדברים כך שייראה בבירור שאנו באים בשם הרוח, והבאים עלינו באים בכוח, ואז גם אנו איננו פטורים מלהתייצב בכוחנו נגדו (נכון לעלמא דשיקרא, מציגים אותנו כאלימים וזה מחלחל בנו ופעמים מסרס אותנו, וכפי שנכתב למעלה, וצריך בחכמה ובקוממיות להירפא מזה, ולהשכיל להעמיד את האמת על מכונה, בעזרת ה').

לחדש ולהתקדם
נעים לנוח על זרי ההווה שהתרגלנו אליהם ושיש בהם בוודאי המון דברים צודקים מאוד, אך הגאולה היא דבר חי ומתקדם, "את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח ", וכשם שצריך להיזהר מ"לאוכלה פגה" כך צריך להיזהר מהבשלת יתר, העלולה לריקבון. צריך לימוד מעמיק ומתמיד בחידושי התורה והגאולה, ולהתקדם ממדרגה למדרגה. תמיד יהיה מי שיפרש את ההתקדמות כתהייה וחרטה על הראשונות, ובזה ירתיע אותנו מכך, אך גם בנושא זה צריך להיות גיבור אמיתי בגבורתה של תורה, ומתוכה לא לירא, ולילך מחיל אל חיל.
בבניית קומה נוספת - בהצמחתה מתוך הקומה הקודמת ועל גבה – אנו פועלים עם אל ההולך ומצמיח קרן ישועה והגאולה, קומה על גבי קומה, וכפי שלימדנו רבינו הרצי"ה בשם מרן הרב בראש מאמרו "אמונת עיתנו" 12 .
יש צורך להדגיש את חובת ההתקדמות ואף להבליטה, עם כל הזהירות ביחס למדרגות הקודמות. במבט זה יש לראות את המבקשים להכניס שינויים בתפילה לשלום המדינה, לא חס וחלילה שינויים העוקרים את תוכנה, אלא המבטאים את תגבורת הרצון להתקדמות.
יש לחתור - ושלב ראשון הוא להתפלל על כך - להעמדת מנהיגות יראת שמים – "אנשי חיל יראי אלוקים".
יש להבליט את דבקותנו בארץ חיינו, שאם בזמן חיבור התפילה היה בבחינת דבר מובן מאליו - הרי בזמננו הדברים כל כך לא פשוטים, הן מסטרא דשמאלא ואפילו מצד יהודים יראי שמים, ודי לחכימא. ומדוע לא להתפלל על כך בפה מלא, כדברי נביאנו המפורשים?
ועל השאיפה לבניין בית המקדש כשיא השראת השכינה השבה לציון, לא צודק להתפלל בפה מלא?
מותר וצריך להוסיף בשאיפות העלייה בקדושה שלנו ולבטא זאת בתפילה 13 .


^ 1. ויקרא רבה לד, ג "גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא".
^ 2. וכדבריו המפורסמים של החתם סופר
"נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויים על אדמתן, שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב א"י ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך, ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה, וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, וה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה, ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם משום יישוב העולם הכל בכלל מצוה. אבל כשאני מפוזרים בעו"ה בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה רבי ישמעאל לרשב"י".
^ 3. רגיל אני לאמר שמה שכתוב בתורה "אפס כי לא יהיה בך אביון" זהו כאשר מדינת ישראל נושאת בעול הרווחה, ובהיעדר דאגה כזאת מצד המדינה לעולם "לא יחדל אביון מקרב הארץ".
^ 4. ומתוך כך יובלט הצורך הכל-כך חשוב לתקן את משרדי החינוך והמשפטים.
^ 5. או"ח א, א ברמ"א עיין שם במשנ"ב ובבירור הלכה.
^ 6. עיין בראשית רבה ח, "א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הדא הוא דכתיב ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח. רבנן אמרי לה בשם ר' חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם, הדא הוא דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם, ר' הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם".
^ 7. "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה" (שבת קיט).
^ 8. זוהר לפרשת אמור דף צג ע"ב.
^ 9. תהלים קכה, ד-ה.
^ 10. עיין שמות פרק לב, בפסוקים יא-יג ופסוק ל והלאה.
^ 11. פרק ט, פסוקים ח-כט.
^ 12. "נודעת אמרתו של אדוני אבי מורי ורבי הרב זצ"ל על שני הפסוקים האחרונים של פרק ס"ט שבתהלים, שבהם מתפרשת כל השתלשלות מדרגותיה ומעלותיה בקודש של האתחלתא דגאולה, של יישוב ארצנו וקיבוץ גלויותינו: "א-לקים יושיע ציון" – תחילת הישועה המתגלית בדרך טבעית של התעוררות ההנהגה הא-לקית בשם ציון. "יבנה ערי יהודה" – השלב הממשי הראשון של המשך התגלות זו הוא בניין ערים חדשות, לעומת ירושלים אשר תושב לקדמותה, בעיקר בחלק הארץ הנקרא בשם יהודה. "וישבו שם וירשוה" – מובנו השלם של בניין זה, שמתוכו מופיע כל המעשה הגדול של הישיבה והירושה, כי הם בלשון נסתר וסתמי – כל מיני יהודים, באין הבחנת ערכיהם ופרוטה יתישבו וירשו "שם" בכל מרחבי הארץ וקצוותיה, ולעומת ביאת הכיבוש הראשונה ומצוותיה שבתורה, שבה קדמה הירושה וכיבושה לפני הישיבה וחילוק נחלותיה, יבואו עתה מן ההתיישבות אל הירושה. "זרע עבדיו ינחלוה" – קביעות הנחלה של הארץ והתקיימותה המוחלטת, שאין לה הפסק, ושגם ירושלים נקראת נחלה, מתבררת מתוך כך להם שהם זרע עבדיו נוצרי פיקודיו. "אוהבי שמו ישכנו בה" – המעלה העליונה, המיוחדת להם לבני "אברהם אוהבי" הקוראים בשמו והדוגלים בו, במהלך אמונתו ודרכיו, היא מגלה את הופעת השכינה בארץ וחזרתה לציון, במרעה האמונה ובטחונה בה' ועשות טוב.
^ 13. כמובן ראוי וצודק שילובן הנוסח על-ידי תלמידי חכמים להשיג אחידות, אף כי לענ"ד אין הדבר מעכב, ובלבד שבאותו בית כנסת יהיה נוסח אחיד שיוסכם על-ידי הרב.

יוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il