אין סליחה לרוצחים

יום הזיכרון נקבע להתייחדות עם זכרם של הקדושים שנפלו על קידוש ד' במלחמות ישראל ובפיגועי הטרור, ולתפילה לעילוי נשמתם.
ארץ ישראל נקנית בייסורים (ברכות ה, א), והייסורים כואבים מאוד. גם כאשר ישראל שלמים וטהורים, עליהם להזדכך ולהתמרק על ידי ייסורים כדי לזכות בארץ ישראל.
כל אחד מהנופלים, כל אחד מהנרצחים הוא עולם מלא. אמרו חכמים: "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו אבד עולם מלא" (סנהדרין לז, א). אין אדם דומה לחברו. לכל אדם ייחוד משלו וכאשר נפש אחת אובדת, אין יכולת למלא את החיסרון כי היא הייתה יחידה. במובן מסוים בשבילה נברא העולם (שם). ועל כן דמם של ההרוגים זועק מן האדמה, דמם ודם כל הדורות שהיו יכולים לצאת מהם, מאות אלפי נשמות זועקות מן האדמה, ואין סליחה לרוצחים השפלים. לאויב שבא לנשל אותנו מעל אדמתנו, ארץ אבותינו, נחלת ארץ ד'.
בסוף תפלת "אב הרחמים" שתקנו הראשונים לזכר הקדושים שנהרגו לפני כתשע מאות שנה, אנו מתפללים: "וינקום נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה איש האלוקים: 'הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו' (דברים לב, מג), ועל ידי הנביאים כתוב לאמר: 'וניקיתי דמם לא נקיתי' (יואל ד, כא)". ומפרשים חכמים (רש"י, רד"ק שם): יכולה להיות כפרה על הצרות, הצער והנזק שגרמו הגויים, אך אין כפרה על הדם ששפכו. על זה תבוא נקמה, וריבונו של עולם ינקום נקמת דם עבדיו, ככתוב בכתבי הקודש: "למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם, יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך" (תהלים עט, י).
חזקו ואמצו משפחות יקרות חזק ונתחזק כולנו. בביטחון ובאמונה שקרובה הישועה לבוא ואנו זכינו להיות בדור השומע את פעמי משיח המתקרבים.


מכתבים אישיים
כ"ז במנחם אב ה'תשל"ד
למשה ולרות שלום,
יודע אני כי לא אצליח להביע במילים את המחשבות ואת הרגשות שבתוכי פנימה, על כן אנא קראו גם את מה שמעבר למילים.
היום השתתפתי בהלווייתו של בנכם נמרוד, זכרונו לברכה. הגעתי ללוויה בתפקיד. השתתפתי בלוויה כאדם יהודי, כאח לגורל בכאב ובצער על בן שנפל למען העם שגם אני חלק ממנו. בתום הלוויה רציתי לבוא אתכם לחדרכם ולשבת יחד, אולי אבטא בכך את האחדות, את השותפות אתכם בצערכם, באבלכם. לא רציתי לומר דברים בבואי אליכם, רק לשתוק... רק לשמוע, לדעת מי היה הבן הזה שנלחם ונפל למען כולנו.
ותחושה מיוחדת בלתי מוכרת התחוללה בי בשעת הלוויה: מתוך האבל, הצער, חשתי שמתמלא אני בהרגשה פנימית של קירבה, של שייכות, ואיני מעז להשתמש בביטוי, אבל נדמה לי שהוא נכון - של אהבה, משה ורות הכואבים.
לא באתי אתכם לחדרכם, כי היה מי שיעץ לי - אל תלך! אתה לא רצוי פה! אתה רב צבאי, אתה רק תכביד! מובן כי להכביד לא רציתי, רציתי רק להקל, על כן לא באתי. אך דעו כי אתכם אני, אנחנו, כל בית ישראל, המביטים בכאב ובגאון על היוצאים בראש המחנה, להגן ולהשיב אויב אחור.
למרות ההבדלים העצומים בינינו בהשקפה ובדרך החיים, - אתם בני משק זיקים, ואני חניך ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, ובלי לנסות להתעלם ולהסתיר את ההבדלים, - נראה לי, וכך חונכתי, שהמשותף בינינו רב על המפריד, רב לאין ערוך. המשותף הוא בעצם היותנו כולנו בני העם היהודי, ועוד...
למשה ורות התחזקו, התעודדו!
שלכם באמת,
זלמן.
וד' ינחם את כל המשפחות השכולות ואת כל משפחת בית ישראל בנחמת ציון וירושלים.



לכבוד ר' זאב זיסרמן היקר הי"ו,
שלו' רב וכט"ס לאוי"ט (=כל טוב סלה, לאורך ימים טובים),
קראתי את הדברים שנתת לי אמש. דברים שנאמרו על בנך הקדוש דורון הי"ד, ועיני זלגו דמעות ללא הפוגה כל משך קריאתי, על האי שופרא דשופרא דבלי בעפרא (ברכות ה, ב), על המשפחה שחסרה אותו, על החברים ועל היישוב שאיבדו אדם יקר כמותו. אכן מההכרות הקצרה שהייתה בינינו על יד הכותל המערבי שריד בית מקדשנו, נוכחתי שהבן ירש הרבה מהתכונות הנפלאות ממך האבא שתאריך ימים.
יש אנשים שזוכים בבנים טובים להרבה שנים, ויש אנשים שזוכים בבנים טובים מאוד ומצוינים למעט שנים. אין זה מוכרע שהאפשרות הראשונה עדיפה. האיכות מכריעה את הכמות. הזכות לבן כזה לזמן קצוב גדולה, הוא קידש שם שמים בחייו ובמותו. זהו קידוש ד' שלם. כדוגמת עשרה הרוגי מלכות שקידשו שם שמים בחייהם ואחר כך במותם. ר' עקיבא מסר נפשו בחייו על התורה, והעמיד תלמידים הרבה, מסר נפשו על העם ועל הארץ, והצטרף למרד בר כוכבא ולבסוף קידש שם שמים במותו.
"דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים" (שיר השירים ו, ב), ריבונו של עולם בוחר את השושנים הטובות ולוקט אותם לאוצרו. אין הקב"ה מעמיד בנסיון אלא את אלה שיכולים לעמוד בו.
הרב בנימין הרלינג הי"ד אמר בשם ר' אליהו לופיאן זצ"ל על הפסוק "א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" (דברים לב, ד) - כאשר הקב"ה דן את האדם הוא מסתכל גם על כל הקרובים ועל כל התוצאות הנגרמות לסובבים את האדם הנידון, את הכל ריבונו של עולם לוקח בחשבון והכל לטובה. [עיין בספר גבעות עולם לזכרו של הרב הרלינג]
הרהרתי בליבי שאולי יש סדר אלוקי שקודם שאדם עומד להיוולד שואלים את נשמתו במה היא בוחרת, וגם דורון נשאל האם הוא בוחר במעט ימים אבל איכותיים ומיוחדים או באריכות ימים בינונית. והנשמה ענתה שהיא בוחרת באיכות. ואפשר שגם נשמות ההורים ונשמת האשה נשאלו במה יבחרו, הם בחרו להעדיף את האיכות והמיוחדות, ועתה לא נותר אלא להודות לריבונו של עולם על כל הטוב שזיכה אתכם. חזקו והתעודדו והתנחמו בבניין ציון וירושלים,
חזקו ואמצו, שלכם
זלמן ברוך מלמד