אחרית כראשית - ישראל ראויים לגאולה

מפרשת שמות אפשר ללמוד איך להתבונן על ימינו אלה.
ד' אומר למשה, לך תאמר לבני ישראל שהגיע עת הגאולה, ומשה אומר, איך אלך, ישראל לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ד'. מדברי המדרש אפשר להבין כי משה היה סבור שישראל לא יאמינו לו משתי סיבות:
האחת, כי אין זה הגיוני שאפשר לצאת משעבוד מצרים לחרות, שהרי פרעה מלך גדול וחזק הוא וישראל חלשים. איך יוכל ישראל לגבור על פרעה המשול לתנין.
והסיבה השניה, ישראל בכלל אינם ראויים להיגאל. הם ערומים מן המצות, כמו שנאמר, ואת ערום ועריה. ישראל נמצאים במ"ט שערי טומאה, מדוע שהקב"ה ירצה לגאול אותם. הנה אפילו מלאכי השרת כשראו שהקב"ה מטביע את המצרים בים ומציל את ישראל, שאלו: הללו עובדי-עבודה-זרה והללו עובדי-עבודה-זרה, מדוע הקב"ה מטביע את המצרים ומציל את ישראל. ואם מלאכי השרת שיש להם יכולת הבחנה רוחנית אינם רואים מה ההבדל בין ישראל למצרים, אם כן בודאי ישראל לא רואים את מעלת עצמם, ומדוע הם יגאלו.

על כן הקב"ה נתן למשה אותות שיש בהם תשובה על השאלות הללו.
אתם שואלים כיצד אפשר להתגבר על פרעה הנמשל לתנין, לנחש, ובכן השלך את מטך והוא הופך לנחש, שלח ידך ואחוז בזנבו והנה הוא הופך בחזרה למטה שאינו נושך.
אמר הקב"ה, ראית את פרעה שהוא כנחש ובידי להפוך אותו למטה שאין בו כח לנשוך. לא אתם בני ישראל צריכים לנצח את פרעה, אלא רבש"ע. זו משמעות האות הראשון, לסלק את השאלה הראשונה.
והאות השני בא לסלק את השאלה השניה. ישראל חושבים שהם אינם ראויים לגאולה כי הם במ"ט שערי טומאה, ערומים מכל זכויות, הם משולים למצורע שכל גופו מכוסה בצרעת, אך הקב"ה עתיד לטהר אותם מהטומאה שמצרים טמאו אותם. זו משמעות האות - הבא ידך לחקך, ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. השב ידך אל חיקך ויוציאה, והנה שבה כבשרו.
זה האות שהקב"ה מטהר אתכם. מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי החטאים בישראל הם חיצוניים, הם כמו צרעת שהינה מחלת עור חיצונית. אבל ישראל במהותם הפנימית טהורים וקדושים וראויים הם לגאולה. כך הדברים מתפרשים על-פי המדרש.
כן לימינו אלה. אין מקום לשאלות האם ישראל ראויים לגאולה, כי ישראל טהורים בשורשם וכל החטאים הם חיצוניים. אף-על-פי שהם מכסים את הגוף ונראים קשים, הם רק מבחוץ. אין מקום לשאלה איך נעמוד בהתמודדות מול כל השונאים, כי ד' אתנו ואין ממי לירא.
במהרה יתקיים בנו הכתוב, "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים אני ד' אלקיכם".