ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות שידוכין וחתונה ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נישואין וזוגיות בחירת בן ובת זוג Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תשס"ט

הלכות שידוכין וחתונה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

לנוסח שבע ברכות לחץ כאן


מה פירוש "וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת"?
מה פירוש "וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת"? חשוב מאוד להבין את המילים הללו כי בכל פעם שאנו מתפללים תפילת י"ח אנו צריכים לכוון בהם, אנו צריכים להבין מהם ה"חסדי אבות" שאלוקים זוכר? ולמה בגללם הוא מביא לנו גאולה?
בעל הבן איש חי (בשלח י) הסביר כי פירוש המילים "זוכר חסדי אבות" הוא שאלוקים זוכר את "החסדים שהבטיח בהם את האבות להטיב להם ולזרעם". ההבטחה הזאת היא השבועה שמוזכרת בתחילת הפרשה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". משמעות המילים "הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" היא שה' נשבע לאבותינו "חסד". וזה קצת תמוה. הרי "עושים חסד", לא "נשבעים חסד"?
צריך לומר שהפירוש הוא שאלוקים נשבע לעשות לנו "חסד". ואת ברית שבועת החסד הזו הוא זוכר. כמו שמובא בתחילה הפרשה שלנו: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". כמו שמובא גם בסוף פרשת ואתחנן כתוב: "הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו". וכן מפורש במיכה (ז כ) "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". מה שנשאר לשאול איפה אלוקים נשבע לעשות חסד לאברהם?
אם נתבונן במילים הראשונות של התפילה בבוקר נבין זאת. כתוב שם: "וּזְכָר לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה". כתוב כאן שאלוקים נשבע חסד לאברהם בהר המוריה!!
מה נאמר לאברהם בהר המוריה? "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי". בברכה הזאת יש הרבה חסד. אלוקים אומר לאברהם: פעם אמרתי לך "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". עכשיו אני נותן את הברכה הזאת גם לכל זרעך. אני מכפיל לך את הברכה בעשרות או במאות מליונים. "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם". גם זרעך יהיה כמוך. "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". וזה חסד גדול שבגדולים.
אנו מזכירים את ההבטחה הזאת בתחילה התפילה וגם בתחילת תפילת י"ח כי "זרעך" של אברהם זה אנחנו. רק בזכות ברית החסד הזה יש לנו את הרשות להתפלל ולברך. לבא ולבקש רחמים.

חשוב לסייע לזוגות להינשא זה לזו

ימים טובים בגלל האפשרות להתחתן
המשנה במסכת תענית (דף כו:) אומרת: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כְּט"ו בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. וְכָל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמַה הֵן אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) "שֶׁקֶר הָחֵן וְהֶבֶל הַיּוֹפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִּתְהַלָּל", וְאוֹמֵר: "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ".
הגמרא מסבירה למה הימים האלו כל כך טובים, ואומרת כמה טעמים. אחד מהם הוא כי בט"ו בְּאָב "הֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה". הכוונה לבנות יורשות כמו בנות צלפחד שיכולות להינשא לכל שבט ולא רק לשבט שלהם. על זה הקשה מו"ר הרב שליט"א הרי מדובר במספר קטן של נשים שהותרו להינשא לבני שבטים אחרים. הרי אין הרבה נשים רווקות שיורשות נחלה לבדן? וכי בשביל מעט נשים שנושעו יעשו חג לכל ישראל?
לפני שנענה על כך נביא את דברי רַב יוֹסֵף בשם רַב נַחְמָן שמביא בגמרא טעם אחר שגם קשור להיתר נישואין: "יוֹם שֶׁהֻתַּר שֶׁבֶט בִּנְיָמִין לָבֹא בַקָּהָל". זה התחיל כשבני ישראל נשבעו לא לתת את בנותיהן לשבט בנימין בסיום הפרשה הקשה של "פילגש בגבעה". אחר כך בט"ו באב התירו בני ישראל את השבועה הזאת באומרם השבועה הזאת הייתה רק לדור אחד ולא לדורי דורות.
מו"ר הרב שליט"א שאל גם על זה, הרי כל הגברים משבט בנימין שלא היו להם נשים מנו רק מאתיים איש. שהרי ארבע מאות מבנימין יכלו לשאת נשים מאנשי יבש גלעד שלא נשבעו בשבועה הנ"ל. בסופו של דבר נשארו מאתיים בחורים מבנימין בלי נשים. האם בשביל המאתיים בחורים האלה עושים יו"ט לכל ישראל עד היום הזה?
ועונה מו"ר הרב שליט"א שכשיש רווק אחד מעוגן מלהינשא זו בעיה של עם ישראל. כל שכן כשיש מאות רווקים ורווקות זה הוא צער לשכינה. כמו שאומר הזוהר על הפסוק במגילת איכה "בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ". אם יש נשים שהן עגונות – מר לשכינה הקדושה.

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן
מכאן נבין את מעשהו של רבי ישמעאל שטרח כל כך להשיא בת ישראל. כך מספרת הגמרא (נדרים דף סו ע"א) "וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה, (הציעו לו אותה לאשה והוא לא רצה אותה, שלא הייתה נאה מספיק בעיניו. ואותו בחור נדר שלא ייהנו אחד מהשני) וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְיִיפּוּהָ. (אחרי שיִיפּוּהָ, הראו לו אותה נאה ומקושטת) אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, מִזּוֹ נָדַרְתָּ? אָמַר לֵיהּ: לָאו. וְהִתִּירָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. (ראה רבי ישמעאל שנדרו הראשון היה נדר טעות, ולכן התיר לו להנשא לה).
"בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוָּולְתָּן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת, "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל, (ש"ב א) "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן" לפי הפשט רבי ישמעאל למד משאול המלך לסייע לבנות ישראל להתחתן על ידי שמייפין אותה ומראין לבחורי ישראל שבאמת "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן".

מהלכות שדכנים
מכאן אומר מו"ר הרב שליט"א אנו למדים כמה חשוב לסייע לבני זוג להתחתן. צריך לעשות כן בחכמה ובעדינות ובטוב דעת וטעם. א] לדעת לשדך מי לשדך ומה ראוי לשדך. ב] אסור לשנות ולספר דבר שאינו נכון. ג] את כל הדברים הלא נעימים כמו בעיות רפואיות או עבר לא חיובי - צריך לספר רק בפגישה השניה, השלישית. וגם אז לספר רק את כותרת העניין. ד] לדעת להדריך את בני הזוג ולא להסתפק בכך שמכירים אחד לשני. ה] צריך לדעת להדריך את בני הזוג גם אחרי החתונה.
מו"ר הרב שליט"א סיפר כי פעם היה חכם אחד שהיה משדך בני זוג ותמיד היה מצליח. שאלו אותו כיצד הוא מצליח ואמר להם כי בשעה שבת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני הוא רושם את השמות בפנקסו. אחר כך כשהם גדלים הוא משדך אחד לשני.
וצריך לדעת כי מצווה לשלם למי שמשדך ואם אינו רוצה לקבל תשלום – לא ישלמו. אבל כדאי מאוד להציע תשלום, כדי לעודד את השדכנים שעושים מלאכה קשה מאוד עד שמצליחים בשידוכם.

כללים בבחירת בן\בת זוג
מה צריך לחפש בבן או בת הזוג?
מו"ר הרב מספר שפעם כשהיו רוצים לבחור כלה, היו מביאים אותה לבית ההורים של החתן ומניחים לידה שולחן מלא כל טוב. והיו רוצים לראות אם היא הייתה יודעת לברך על כל המינים והסוגים. וגם אם היא הייתה מברכת על הפירות והעוגות לפי הסדר הנכון.
מספרים שפעם היו צריכים בעלי בתים לבחון את הנודע ביהודה. גאון עצום ותלמיד חכם חשוב שהגיע לקהילה. לא ידעו בעלי הבית איך לבחון אותו והביאו לו פירות לברך לבחון אותו כמו שבוחנים לכלה. בשולחן שהביאו לפניו היו גם זיתים והוא לא ברך על הזיתים תחילה. שאלו אותו למה לא ברך על הזיתים תחילה, הרי הזיתים הם הראשונים בפירות שנשתבחה בהם הארץ. אמר להם: אני לא אוהב בכלל לאכול זיתים. לכן הם לא היו בכלל האפשרות לברכה. מספרים עליו שמאותו יום ואילך לא אכל לעולם זיתים. לשמור את מוצא פיו. בכל מקרה המבחן האמיתי של האשה הוא לא רק בברכות. המבחן הוא בשבעת הדברים הבאים:
1. צניעות ומדות טובות. לפי הסיפור של אליעזר עבד אברהם אנו יודעים שהדבר הראשון שצריך לחפש בבן הזוג הוא מידות טובות. כך כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יט הלכה יז) שהדרך העיקרית לדעת איזה משפחה היא מזרע ישראל ואיזה משפחה התערבבו בו פסולי יחוסין זה לפי ההתנהגות שלהם: "כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחילה. ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר - חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם. לעומת זאת מספר המדרש שבועז ראה צניעות ברות המואביה ולכן נשאה לו לאשה, למרות כל בעיות היוחסין שהיו לה. שלא היה ברורה באותם ימים ההלכה "מואבי ולא מואבית".
2. משפחה טובה. בשולחן ערוך (אבן העזר ב ו): "לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ". אָמַר רָבָא, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, צָרִיךְ שֶׁיִבְדוֹק בְּאַחֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות ו) "וַיִּקַח אַהֲרֹן אֶת אֶלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן". מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר, "בַּת עַמִּינָדָב", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, "אֲחוֹת נַחְשׁוֹן"? מִכָּאן לְנוֹשֵׁא אִשָּׁה, שֶׁצָרִיךְ שֶׁיִּבְדוֹק בְּאַחֶיהָ. תָּנָא, רוֹב בָּנִים דּוֹמִים לַאֲחֵי הָאֵם". מו"ר הרב שליט"א אומר שהיום צריך לבדוק אם הבת עצמה היא תלמיד חכם. וזה במקום בת של תלמיד חכם.
3. קשר נפשי, אהבה. בגמרא מסכת קידושין דף מא/א "אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה. שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות אדם צריך לראות שהאשה טובה בעיניו. אם היא לא מוצאת חן בעיניו - איך תחול פה אהבה? ואם אדם נושא אשה שהוא לא אוהב אותה. הוא פוגע גם בו וגם בה וגם בילדים. ולפי דברי האר"י ז"ל עיקר הציווי של "ואהבת לרעך כמוך" הוא באשתו של האדם.
4. יראת שמים. בספר משלי בפרק של אשת חייל כתוב (לא) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל". צריך לראות היטב שדרך החיים של בני הזוג ביראת שמים שווה או יכולה להשוות. אם הבעל או האשה לא שומרים מצוות. קשה מאוד לקיים יחד חיי משפחה. דבר זה גם גורמים צער ובלבול גדול לילדים שרואים את הוריהם שונים זה מזה.
5. בריאות. בשו"ע (אבן העזר סימן ב ז) "לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין. ולא ממשפחת נכפין. והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם לידי כך".
6. הפרש גילים. בדרך כלל נוהגים לשאת אשה יותר צעירה בשנה שנתיים כמו שאומרת הגמרא יבמות (סג.) בשם רב פפא: "נְחוּת דַּרְגָּא - וּנְסִיב אִתְּתָא, סַק דַּרְגָּא - וּבְחַר שׁוֹשְׁבִינָא". רד דרגא ושא אשה. אבל אין זה מעכב ואפשר שהבחור יהיה יותר צעיר ובלבד שלא יהיה בניהם הפרש גדול מידי של שנים. כך כתוב בשו"ע (אבן העזר סימן ב ט): "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות". ואע"פ שכעת הם מסתדרים טוב ביניהם, אין לנישואין הללו תקווה גדולה כי אחרי כמה שנים יתרחקו בניהם בני הזוג והרי זה גורם להם קלקול גדול.
7. פרנסה אפשרית. צריך לראות שיש מקצוע או שיש להם אפשרות להתפרנס. כך כותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה יא) "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה. שנאמר: "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה. ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו".

דברים שאינם קובעים
8. דעת ההורים. מצוות כיבוד הורים היא אחת מעשרת הדברות. אבל אם ההורים רוצים בשביל אדם בחורה טובה וליבו לא נמשך אליה, או שליבו נמשך לבחורה אחרת טובה, כותב בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ סעיף כה ברמ"א): "אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב". עם זאת חובת ההורים ליעץ לבנים. והבנים צריכים לשקול את דברי ההורים בכובד ראש, אך זכות ההחלטה היא של בני הזוג. כל זאת מלבד במקרה של נישואין עם משפחת פשע ועבריינים שזה בזיון להורים וזה בכלל "ארור מקלה אביו ואמו".
9. שם האשה כשם אם החתן. שם החתן כשם אב הכלה. יש צוואה של רבי יהודה החסיד שלא להתחתן עם אשה ששמה כשם אמו ועם חתן ששמו כשם אביה של הכלה. בין הפוסקים יש מחלוקת האם רבי יהודה החסיד אמר את הצוואה רק לילדיו, לכל זרעו, או לכל בית ישראל? מובא בפת"ש (אבן העזר קטז סעיף ו דברי הנודע ביהודה באהע"ז סי' ס"ט) "דכל הצוואה הייתה רק לזרעו אחריו ולא לשאר אנשים". ולכן מו"ר הרב שליט"א אומר שצריך במקרים כאלה לקבל ברכה מרב גדול. גם להיזהר שלא לקרוא לאשתו בשמה הפרטי כששמה כשם אמא שלו, שיש בזה חוסר כבוד. ולכן אם שם האמא "רות" וכך קוראים לה חברותיה, יקרה הבעל לאשתו "רותי" או שם כינוי וחיבה אחר. שבשעה שהוא קורה לאשתו לא יחשבו שהוא קורא לאימו בשמה הפרטי.

דברים שלא מתחשבים בהם
10. שמות, גימטריות. כמה וכמה פעמים אמר מו"ר הרב שליט"א שצריך להיזהר מ"רבנים" שמפרקים זיווג בגלל שמות או שמחתנים בגלל שמות. צריך להתחתן לפי הדברים המנויים לעיל שהם הדרכת חז"ל ולא על פי שמות או גימטריות וכד'. אם אדם רוצה אחרי שלבדוק אם האשה מתאימה לו – יעשה כן אחרי שבדק וראה שיש בה כל מה שכתוב לעיל. אם רואה שהשם לא מתאים מבחינה מספרית - שיוסיפו לו אותו לשמו. ויקראו לו מושיל'ה במקום משה וכד'.
11. כסף. כתוב במסכת דרך ארץ זוטא פרק עשירי "ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה ואחד מהם הוא "הנושא אשה לשום כתובה. שאין מורישין לבניהם ולבני בניהם. יש נושא אשה לשום זנות, ויש נושא אשה לשום ממון, ויש נושא אשה לשום גדולה, יש נושא אשה לשם שמים".
12. סימנים משמים - עוד צריך להיזהר מאנשים שנפגשים עם בן זוג וחושבים ש"זה זיווג משמים". בדיוק התפללתי על שידוך והציעו לי אותו או אותה. יש אנשים שמשדכים בצורה כזו. אומרים לבחורה בדיוק היה פה מישהו אתמול וחיפש כלה, ובדיוק הגעת היום, בודאי זה משמים. אל תשאלו יותר מידי שאלות, אל תבררו יותר מידי בירורים. אם בני הזוג מעוררים שאלות וספקות על התאמה וכד' לוקחים אותם לאיזה רב גדול שיברך את הזוג - ומה יעשה הרב? בא זוג ומבקש ברכה. הרב מברך. ואז אומרים להם: אתם רואים אתם זוג משמים, הנה הרב בירך! עכשיו מיד תתחתנו. וזה בודאי לא נכון.
13. עדה שונה. לפעמים להורים יש בעיה עם חתנים או כלות שלא מהעדה שלהם. ולא צריך להתחשב בזה כלל. ברוך ה' בימינו יש קיבוץ גלויות גדול ורבים נישאים עם בני זוג מעדה שונה. ותבוא עליהם ברכה.

חתונה של בני זוג מעדות שונות
נישואים מעדות שונות – שמחה גדולה
נישואים בין עדות שונות מאחדים את עם ישראל, והרי זה יום טוב כמו ביום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. שבגלות היינו מפורדים ומפורזים, עדות עדות, קהילות קהילות. וכשמתחתנים עם עדות אחרות – הרי זו איחוד עם ישראל וקירוב רחוקים. מו"ר הרב שליט"א סיפר שהסבתא של הרב חיד"א ז"ל היתה אשכנזיה והתחתנה עם ספרדי. גם האר"י ז"ל היה בן לאב אשכנזי ואמא ספרדיה. גם רבי יוסף קארו זצוק"ל היה נשואי לאשכנזיה בנישואים השניים שלו. בזמנם זה היה מאורע יוצא דופן. אך היום זהו דבר מקובל "הותרו לבוא זה בזה" ספרדים מתחתנים עם אשכנזיות ולהיפך.
ואע"פ שיש חילוקים בין עדות בגלל מנהג או עיקר הדין אין בכך חשש. ספרדים מחמירים בחימום והטמנה בשבת והאשכנזים מקילים. אשכנזים מחמירים בקטניות בפסח והספרדים מקילים. גם בין עדות שונות אחרות יש חילוקים בין חסידים למתנגדים בין תונסאים למרוקאים. יש שלא אוכלים אורז בפסח ויש עדות שכן אוכלים אורז. יש עדות באשכנזים שלא אוכלים שרויה וישנם שכן אוכלים שרויה. האם לא יתחתנו זה עם זה?! חס ושלום.
מו"ר הרב שליט"א אומר לכל השואלים, בעיקרון האשה שמתחתנת הולכת לפי ההלכה של בעלה בעניני הבית. עם זאת יש בזה פרטי דינים, כדלקמן:

חומרות וקולות שאשה נהגה בבית הוריה
בחורה שנהגה חומרות בבית הוריה ורוצה לנהוג אחרי החתונה בקולות שנוהג בעלה - עושים לה "התרת נדרים". אע"פ שלא הבחורה הזאת יצרה את החומרא אלא דורות לפניה נהגו כך. יכולים אנשי קהילה לקבל על זרעם חומרות שונות. ולכן עושים "התרה" על חומרות אלה למרות שאפשר גם בלי התרה זו. ועושים "התרת נדרים" מהיות טוב. ומהי ההתרה זו? שואלים את האשה: אילו ידעת שתתחתני עם בעל מעדה אחרת האם היית נוהגת בחומרא זו כנדר? וכשהיא אומרת לא. מתירים לה.
למשל בחורה אשכנזיה שהתחתנה עם ספרדי, והייתה נוהגת בבית הוריה לא לאכול אורז בפסח, יכולה אחרי חתונתה לאכול אורז בפסח. ומתירים לה על זה שלא אמרה "בלי נדר" בעת שנהגה איסור באורז בפסח.
ולמרות שעשתה האשה התרת נדרים, לא יכפה הבעל על אשתו לאכול אורז בפסח אם אינה רוצה. בכל מקרה המנהג שלה צריך להיות עקרונית כמו של בעלה. אמנם, אם בעלה או אחד מהילדים שלה יאכל או יבשל אורז– לא תהיה בזה בעיה בשבילה. אם תרצה פעם לאכול אורז אחרי כמה שנים – יכולה לאכול. וכן בכל המנהגים, וכן להפך בספרדיה שהחמירה בבישול ונישאה לאשכנזי שמקיל בכך.
בחורה שנהגה קולות בבית הוריה לא חייבת האשה לקבל על עצמה את כל החומרות של בית בעלה. למשל אשה שנהגה לאכול אורז בפסח ונישאה למי שנוהג איסור – יכולה לאכול אורז בפסח שלא בפני בעלה. אבל בפני בעלה או בפני בניה שנוהגים איסור כמו בעלה – לא תאכל אורז בפסח. וכן לכל המנהגים.
נוסח התפילות - האשה לא צריכה בבת אחת לשנות את ההרגל שלה ויכולה להמשיך לברך ולהתפלל אחרי החתונה בנוסח שהיה לה בבית הוריה. עם השנים היא צריכה ללמוד את סדר התפילה של בעלה כדי שבחינוך הילדים בעתיד תלמדם לפי השיטה של בעלה.

חופה ספרדית או אשכנזית
לפעמים יש ויכוח בין הצדדים איך תראה החופה. האם לעשות חופה כמו ספרדים או כמו אשכנזים. בדרך כלל יש ארבעה הבדלים בין חתונה ספרדים לחתונה אשכנזית. א] נוסח הכתובה. ב] חופה תחת השמים. ג] הקפות של הכלה והאמהות את החתן. ד] חדר יחוד.
בענין נוסח הכתובה ודאי הוא שהחתן צריך להתחייב לפי הנוסח של העדה שלו. כי איך תחייב חתן ספרדי במנהגי הקהילות של שו"ם, שהם קהילות אשכנזיות ולהפך איך תחייב חתן אשכנזי בשבועה שלא חלה עליו. אמנם בשאר הדברים צריך לזכור כי העיקר בחתונה הוא לשמח את החתן והכלה. וחובה זו מוטלת גם על החתן והכלה עצמם ביחס לבני הזוג שלהם. הם צריכים להשתדל להבין אחד את השני ולשמח בדברים שחשובים להם. אם חשוב לכלה חדר יחוד או חופה תחת השמים או הקפות הוא – לא יאמר החתן "אני ספרדי ועכשיו את כמוני, אין כלום ממנהגי האשכנזים".
והעיקר צריך לזכור כי המצווה של כולם היא לשמח את הכלה, על זה אין מחלוקת. גם היא צריכה להבין את החתן שלה ולשמח אותו. לכן צריך למצוא בנושא זה את שביל הזהב ביניהם. ואם בכל זאת לא מצליחים למצוא פשרה או מישהו שיפשר ביניהם. יעשו גורל בהטלת מטבע. כך מופיע במשנה שהיו רוצים לחלק משהו ולא היו מוצאים דרך - היו מטילים מטבע. אין בזה איסור ובלבד שמה שיצא בגורל יקבלו במאור פנים ובשמחה.

מהלכות חופה וקידושין
לחתום תחת החופה ולא לפני כן
רוב העוסקים בעניני חופה וקידושין בקיאים בהם. אנו נביא פה רק הלכות שמו"ר הרב שליט"א מקפיד בהם דברים שלא כולם נוהגים כן. הראשון הוא שמו"ר הרב שליט"א מקפיד שהעדים לא יחתמו על הכתובה לפני החופה כי יש בזה "מחזי כשיקרא". שהם חותמים על כך שהם ראו איך החתן אמר לכלה: הרי את מקודשת לי. וחתימתם היא כמו שחותמים על שטר עדות שבכתב, ואיך יחתמו על עדות שקר? לכן הרב מקפיד שהעדים יחתמו רק אחרי שבאמת היו הקידושין.

שכל הקהל יעמוד בחופה
הגמרא אומרת שכשהיו עולי רגלים מעלים ביכורים לירושלים היו האנשים קמים לפניהם כמו שקמים מלפני כל עושי מצווה. (משנה בכורים ג) "וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם". הגמרא במסכת קידושין (לג) אומרת שבדרך כלל "אֵין בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת רַשָּׁאִים לַעֲמֻד מִפְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם". זה ביטול מלאכה על חשבון בעל הבית ואינם רשאין. על זה אומרת הגמרא: "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבִּין, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ, שֶׁהֲרֵי מִפְּנֵיהֶם עוֹמְדִים, מִפְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם אֵין עוֹמְדִים". ואומר הרע"ב שלאו דווקא מצווה זו, אלא כל מצווה בשעתה. "ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ו(להבדיל) מפני נושאי התינוק לברית מילה". וכל שכן חופה שהשכינה שם. לכן לא ראוי לשבת ובודאי לא לדבר ובוודאי ובוודאי לא לאכול בשעת החופה.
מו"ר הרב שליט"א משתדל לברך את כל הקהל בשעת החופה
הפסוק אומר שתיכף לקדושה יש ברכה. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ". והגמרא אומרת: "תֵּכֶף לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים – בְּרָכָה. שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ל) "וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא, (שם לט) "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף". אם כן ראוי לברך את הקהל בשעה זו.
ובמדרש (רבה בראשית נג ח) מובא שבשעה שנפתחים שערי שמים לאחד הם יכולים להפתח גם לאחרים. כך מובא שם על הפסוק "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי" הסביר ר' ברכיה בר' יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק: למה כולם שמחו וצחקו בעת ששרה ילדה, וכי נשותיהם ילדו? "אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה - הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו". על כן הרב מברך תמיד את כל הקהל בשעת ברכה זו. ובמיוחד את הרווקים ורווקות שבשעה זו פתוחים שערי השמים במיוחד לברכה זו.
שהחתן והכלה לא יענו "ברוך הוא וברוך שמו"
מו"ר הרב שליט"א תמיד מזהיר את החתן והכלה לא לענות ברוך הוא וברוך שמו בחופה. כי הוא מברך את הברכות הללו להוציא אותם ידי חובה, והם צריכים לכוון ולענות. ובברכה שאנשים יוצאים ידי חובה הם לא עונים "ברוך הוא וברוך שמו" אחרי ששומעים שם השם מפיו, כיון שיכול להיחשב להם להפסק.
מו"ר הרב שליט"א רגיל לספר שפעם אחת הבבא סאלי זיע"א הזמין אותו לערוך חופה וקידושין לחתנו הרה"ג רבי דוד יהודיוף זצ"ל. לפני החופה הרב פנה לחתן והזהיר אותו שלא יענה 'ברוך הוא וברוך שמו' כדרכו. כששמע כך הבבא סאלי זיע"א הוא הכה במקלו בחוזקה על הרצפה ואמר שאם לא עונים 'ברוך הוא וברוך שמו', הוא הולך. מו"ר הרב שליט"א מספר שכשהוא שמע כך הוא פנה לחתן ואמר לו שיענה "ברוך הוא וברוך שמו" כדברי הבבא סאלי. לאחר החופה הרב פנה הרב לבבא סאלי זיע"א ושאל אותו מדוע הוא נוהג כך, והרי לדעת הבית יוסף ולדעת רבנו זלמן אין לומר 'ברוך הוא וברוך שמו' על ברכה שיוצאים בה יד"ח? הרב סיפר שהבבא סאלי אמר לו שמנהג משפחתם לומר 'ברוך הוא וברוך שמו' גם בברכות שיוצאים בהם ידי חובה. מספר הרב שהוא שאל אותו איפה זה כתוב, ואמר לי שכתוב בכתבי רבני המשפחה. הנה כמה פעמים חיפש הרב בכתבי אדמור"י אבוחצירא ולא מצא. סיפר הרב כשפגש את הבבא סאלי אמר לו שלא מצא, והבבא סאלי אמר לי "אתה עוד תמצא". סיפר הרב שליט"א "הנה יום אחד למדתי בספר "אשרי תמימי דרך" של סידנא רבי יעקב אבוחצירא זיע"א, ומצאתי בו באות תי"ו בעניין תשובה, שצריך לעשות תשובה מי שלא ענה "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכה שהוא חייב בה. שוב כשפגשתי את בבא סאלי הראיתי לו את הדברים, והוא שמח מאוד ואמר לי "אתה רואה?! ברוך המחזיר אבדה לבעליה".
אף על פי כן, אומר הרב, אנחנו מורים שלא לומר "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכה ששומע מאדם אחֵר, אם יוצא בה ידי חובתו. ואם מישהו יראה אנשים שנוהגים אחרת – יש להם חכמים גדולים ועצומים שעליהם אפשר לסמוך.

כיסוי ראש לכלה אחרי הקידושין
מו"ר הרב שליט"א אומר תמיד למי ששואל אותו שלפי דעתו הכלה צריכה לכסות את ראשה אחרי הקידושין. שהרי היא אשה נשואה לכל דבר. דבר זה לא קשור לחדר יחוד לבעילת מצווה או לכך שהיא נכנסת לביתה. שהרי כיסוי ראש תלוי בקידושין. אמנם הרב לא אומר זאת למי שלא שואל, כיון שזה לא כל כך מקובל היום. אבל מי ששואל – כך הרב מורה לו.
אפר מקלה ושבירת כוס
חז"ל תקנו שחתן ביום חופתו שמים אפר מקלה בראש החתנים. אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח ליה? במקום תפילין. שנאמר "לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר". כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה. בא הרמ"א והוסיף לנו "יש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה או לשים מפה שחורה או שאר דברי אבלות בראש החתן. "וכל אלה הדברים לזכור את ירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
עכשיו תקנו לשבור כוס במקום אפר מקלה. ויש נוהגים לשבור אותו ברגלים ואחר כך כולם צועקים לו מזל טוב. על מה מזל טוב? על חורבן בית המקדש? לשבור צריך בשברון לב. (עין בא"ח ש"ש שופטים י). לכן אומר הרב להזכיר את חורבן ירושלים. לומר את הפסוק "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". והרב מקפיד לומר את שני הפסוקים. וסיפר שהיו מקשים עליו למה הוא אומר מקשה על החתן להגיד שני פסוקים, מספיק פסוק אחד? והיה עונה להם שהרמב"ם הביא שני פסוקים. גם השו"ע מביא שני פסוקים. לכן אנו נלך בדרכם.
לא לחלק שבע ברכות
הברכות הללו הם ברכות שסמוכות אחת לשנייה. דהיינו כל ברכה בדרך כל מתחילה במילים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". אבל כשיש ברכה סמוכה לחברתה כמו ברכות שמונה עשרה שהן סמוכות זו לזו, אין צורך לפתוח בנוסח זה. בשבע ברכות כל ברכה מהשנייה ואילך סמוכות לברכה הראשונה, חוץ מהברכה האחרונה שמתחילה בברכה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". ומכיון שכל הברכות סמוכות לברכה הראשונה - טוב שאת כל שבע הברכות יברך אדם אחד גם בחופה וגם בברהמ"ז שאחרי הסעודה. ובמיוחד שהמחלקים שואלים ומכבדים: בכבוד! בכבוד! והרי זה הפסק גמור בדיבור. גם שאר הקהל לא רשאי לדבר עד סוף שבע הברכות שהם חייבים בהם.
אמנם לפעמים נתינת הברכות לאדם אחד עלולה להשבית שמחה לאחד מבעלי השמחה, שירצה לכבד פלוני והוא יפגע אם לא יכבדוהו, במקרה כזה אפשר לתת לאחד לברך את שש ברכות הראשונות, והשני יברך את הברכה האחרונה שהיא ברכה שפותחת בברוך. בשעת דחק נותנים את הברכות לששה אנשים שונים שכל אחד יברך ברכה ולא ירגיש נפגע. [עיין הר צבי על טור אור'ח סימן ס', ובספר סי' מ"ד].
על כן מי שרוצה להחמיר ולכבד אנשים שונים יש להקפיד שלא לחלק בפיהם אלא שיעשו רשימה ויודיעו לכל אחד מראש או שיכינו טסים או פתקאות ועליהם כתוב ברכה ראשונה, שניה וכו' ויתנו לכל אחד בלי לדבר באמצע. וצריכים להיזהר שכל המברכים יעמדו סמוך לחופה, כדי שלא יהיה הפסק גדול בין הברכות. וצריך שאותו שבירך על הגפן יטעם מן היין בסוף ברכה שביעית, ולכן אם חילקו הברכות, הרי אותו שברך על הגפן, צריך להיזהר שלא יפסיק בשיחה עד שיטעם מן היין. והרב עצמו אם מברך בחופה כזאת מציע למברך הראשון לטעום מעט מהיין שנשפך על ידו אחרי ברכת "שהכל ברא לכבודו".
לא לשכוח את שבע ברכות בסעודה באולם
"אחר שבע הברכות של החופה, כשעושין סעודה יברכו שבע ברכות אחר ברכת המזון שעושים אותה על הכוס. וברכה זו היא הודאה של הציבור לאלוקים על החופה הזאת והשמחה הזאת. וכל מי שנמצא בחופה חייב בה. ומברכים אותה גם בלי פנים חדשות. דהיינו בלי שנוספו עוד אנשים שלא היו בשעת החופה". (בן איש חי שופטים טו)
בימינו ברוב החופות עושים את הברכות הללו בסוף החתונה. ובשעה זו נמצאים רק עשירית מכל אלו שהיו בחופה. שאר האנשים שהיו בסעודת חתן וכלה שמחו ורקדו ושימחו את החתן והכלה בהידור. אבל אחר כך שכחו לברך ברכת המזון. או שברכו בלי זימון, או ברכו בזימון בלי עשרה. או שברכו שלא במקומם, שכבר הזיזו את השולחנות. או שעבר זמן רב מאז שאכלו. רובם הגדול הולך לביתו בלי לברך שבע ברכות. והלא כל מי שאכל בסעודת חתונה חייב לברך שבע ברכות.
לכן הזהיר הרב כמה וכמה פעמים שראוי לברך שבע ברכות מיד אחרי הגשת האוכל בחצי השעה או השעה שאחרי החופה כשרוב הקהל עוד נמצא באולם. אחר כך יכולים הקהל לרקוד עד אור הבוקר. כך כולם יזכו גם בזימון, גם בברכת המזון והעיקר שיזכו בשבע ברכות אלו שחייב בהם כל מי שאכל מסעודת החתונה.
ומי שנמצא בחתונה שבה מברכים שבע ברכות של סעודה בסוף החתונה. לא יאכל לחם בכדי שלא יתחייב בסעודה ובשבע ברכות. ואם ברור לו שהחתן והכלה לא אכלו לחם - אין עוד חיוב של שבע ברכות, ויכול לאכול לחם.

שבע ברכות בסעודה, רק כשאכלו לחם
בברכות שעושים אחרי הסעודה ביום הראשון או בשאר הימים, אם יש עשרה ורק שבעה אכלו לחם והשאר אכלו עוגות וכד', אפשר לעשות שבע ברכות, אבל רק אלה שאכלו לחם יוכלו לברך. וחשוב מאוד שגם החתן והכלה יהיו חלק מאלה שאכלו לחם ומברכים ברכת המזון. כי כך נתקנו הברכות הללו. ביותר צריכים להזהר בסעודה ראשונה שבשעת החופה, שאז החתן והכלה טרודים בשמחה ולפעמים לא אוכלים כזית פת.

שבע ברכות רק בבית חתנים
במסכת כתובות דף ז/ב תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בבית חתנים: "תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה". וכתוב בשו"ע (אבן העזר סימן סב י) יש אומרים שאם החתן יוצא מחופתו אפילו כלתו עמו והולכים לאכול בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים והני מילי כשדעתו לחזור אחר כך לחופתו, אבל אם הולך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו ונעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת - צריך לברך שם ברכת חתנים אם הוא תוך ז' (ואין דעתו לחזור) (ב"י):
לכן אין מברכים שבע ברכות רק כשסועדים באותו מקום שנקבע למגורי החתן והכלה לכל שבעת הימים. וכשאין הסעודה נערכת בבית החתן והכלה - אין לברך שבע ברכות, וכן ראוי לנהוג. ולדעת הט"ז מברכים בכל מקום שיש שבע ברכות אפילו שאינו בית החתנים, וכך נוהגים האשכנזים למרות שהש"ך חולק עליו. ולמרות שהרמ"א לא חלק על השו"ע בזה, שהוא לשון הגמרא. יש מקילים שאת השבע ברכות יברכו אותם מאחינו האשכנזים הסומכים על הפוסקים שיש לברך, וכדעת הט"ז שם ס"ק ז'.
אמנם אם בשבת הלכו החתן והכלה לאכול ולישון בבית ההורים. וכן אם ביום האחרון לשבעת הימים הוזמנו החתן והכלה לבית אחר והלכו אתם משפחתם - זה נקרא "בית חתנים" ויכולים לברך גם שם שבע ברכות [עיין שו"ע אהע"ז ס"ב י'].

שבע ברכות רק שבעה ימים
שבעת ימי החופה מונים אותם כך: אם היתה החופה ביום רביעי לפני השקיעה, הנה יום רביעי עצמו עד השקיעה נחשב ליום אחד, ובשבוע הבא ביום שלישי לפני השקיעה נגמרים שבעת הימים. אמנם אם היתה החופה ביום רביעי בלילה שהוא אור ליום חמישי מברכים שבע ברכות עד יום רביעי לפני השקיעה. והנה ביום השביעי אם התחילה הסעודה מבעוד יום ונגמרה לאחר השקיעה, יש הסוברים שיכול לברך שבע ברכות בלילה, אמנם המנהג הנכון שלא לברך שבע ברכות אלא ברכת המזון והגפן [בא"ח חוקת כ"ב].
הרב סיפר: פעם אחת הייתי בשמחת חתן של אדמו"רים, והיה היום השביעי של החתונה, וישבו שם גדולי עולם, ולידי ישב רבנו שלמה זלמן אויערבאך (זצוק"ל). אמרתי לו, הנה אלו התחילו כבר לאכול, וישירו וישמחו לתוך הלילה, והרי דעת הרבה אחרונים שלא יכולים לומר שבע ברכות שכן אין זה כמו ראש חודש, שאין שם שום הארה וכדומה (כך דעת הבן איש חי, והגינת ורדים ועוד). והסכים אתי.
האדמו"ר שמע את דברינו. הוא שאל אותנו, על מה כבוד הרבנים מדברים? אמרנו לו. קרא לחברי בית הדין שלו, ואמר להם כך אומרים הרבנים הגאונים. אמרו לו חברי הבית דין שלו: יש בזה מחלוקת. אמר להם: וכי אקח על עצמי להכניס כזה ציבור כל כך גדול לספק דוקא בחתונת בני? מיד קרא להוציא את המנה במהירות שיספיקו לאכול עד השקיעה ולברך שבע ברכות. כל המכובדים והעשירים שבאו מחוץ לארץ, טרם הספיקו להתיישב וכבר הובהלו מנותיהם בפניהם שיוכלו לאכול עד השקיעה. אחרי הדברים האלה, אמר לי האדמו"ר ששמח שמחה גדולה שזכה שלא להכניס ציבור כל כך גדול לספקות, על אף שרצו עוד לשמוח ולרקוד לכבוד החתן והאדמו"ר.

סעודת עניים
כתוב בזוהר על שמחות אחרות, שמי שעושה חתונה רק לעשירים בלי לעניים אומר הזהר "מי ביקש זאת מידכם". ולכן העושה בר מצוה או חתונה יתן גם סעודה לעניים. פעם היו שולחים לעניים אוכל מעל שולחנם. היום העניים מקפידים על "הכשרים" ויש עניים המקפידים על עצמם לאכול רק ממה שבישלו לעצמם ולכן עדיף לתת להם כסף שיקנו מה שרוצים.

מספר מוזמנים לחתונה
היו כמה מקומות שתיקנו שלא מזמינים לחתונה את כל בני העיר אלא בצמצום. הרב סיפור שבחסידות גור יש תקנה שמספר המוזמנים לחתונה לא יעלה על מאה איש. מעשה היה בחסיד גור, כשרצה לחתן את בנו הוא בא לאדמו"ר מגור הזקן וביקש ממנו להגדיל את מספר המוזמנים לחתונה, מכיון שיש סוחרים רבים שעליו להזמין. אך האדמו"ר מגור לא הסכים לכך. אח"כ אמר החסיד לאדמו"ר כל מה שאני אוציא בשביל החתונה אני אתן צדקה לישיבה שלך. אמר לו האדמו"ר אם יש לך כל כך הרבה כסף, לך ותקנה לך אדמו"ר אחר, ואת התקנה איני משנה.
היה תקנה בירושלים שעושים סעודת ברית מילה רק בדגים ולא בבשר, כי הבשר היה יקר. ועיין בארץ החיים סתהון (על סי' רס"ה סעיענהב' י"ב) שמנהג צפת ת"ו שעושים סעודת הברית רק בדגים, כי דגים זול יותר מבשר, עי"ש. וזו תקנה טובה וראוי לחדשה בזמננו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il