שלא לספר בגנותן של ישראל | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
שונות

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
היחס למי שאינו שומר מצוות

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

2 דק' קריאה

עד כמה צריך להיזהר מלהוציא דיבה רעה על ישראל, זאת אפשר ללמוד ממה שאירע לגדולי ישראל, שדיברו מעט על ישראל ונענשו. מפורסם בדברי רבותינו זכרונם לברכה (שמות-רבה א ; ח) שישראל בימי משה, קודם צאתם ממצרים, השחיתו דרכם: הם הפרו ברית מילה ולא היה בהם שבט מהול אלא שבט לוי בלבד, וקלקלו בעריות (יומא עה.), ועם כל זה, על שאמר משה רבנו עליו השלום (שמות ד ; א): "והן לא יאמינו לי", האשימו ד' על זה ואמר לו: משה! הם מאמינים בני מאמינים! וביארו חכמים (שבת צז.): הם מאמינים, שכתוב (שמות ד ; לא): "ויאמֵן העם". ובני מאמינים, שכתוב על אברהם (בראשית טו ; ו): "והאמין בד'", אבל אתה, סופך שלא תאמין, כמו שאמר ד' למשה (במדבר כ ; יב): "יען לא האמנתם בי להקדישני", וכמו שביארו חז"ל: "החושד בכשרים לוקה בגופו - מנא לן? ממשה" (שבת שם).
וכמו כן ישראל בימי אליהו, היו כולם עובדי עבודה-זרה ברצון, לבד משבעת אלפים ברכיים אשר לא כרעו לבעל (מלכים-א יט ; יח), ועם כל זה, כשעמד אליהו ללמד חובה על ישראל בחורב, הקפיד עליו הקב"ה, כמו שנאמר שאמר לו ד' (שם שם ט, יג): "מה לך פה אליהו?" ואליהו עונה (שם שם י , יד): "קנֹא קִנאתי לד' אלֹקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחֹתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואִוָתר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה". אמר לו ד' (שיר-השירים-רבה א ; א [ו]): שמא מזבחותיך? על מה אתה מקפיד? אמר לו: "את נביאיך הרגו בחרב". אמר לו: והרי אתה קיים! אמר לו: "ואִוָתר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה!". השיבו הקב"ה: עד שאתה מלמד חובה על ישראל, לא היה לך ללמוד חובה על אומות-העולם, שיש להם בית-ועד לעבודה-זרה, ותְלָמֵד חובה על ישראל? "לך, שוב לדרכך מדברה דמשק" (מלכים-א יט ; טו).
גם בימי ישעיהו הִרבו עוונות, כמו שנאמר: "הוֹי גוי חוטא, עם כֶּבֶד עוֹן" (ישעיה א ; ד) והיו בהם עובדי עבודה-זרה כמו שנאמר (נז ; ח): "ואחר הדלת והמזוזה שַׂמְתְּ זִכרונֵך כי מֵאִתי גִּלִית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשכבֵך וַתִּכְרָת לָך מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית". והיו בהם שופכי-דמים, כמו שנאמר (א ; כא): "איכה היתה לזונה קִריה נאמנה מְלֵאֲתִי משפט צדק יָלין בה ועתה מרצחים". והיו בהם מחללי שם-שמים שביזו מצוות ד', ועם כל זה, בשביל שאמר ישעיהו: (ו; ה): "ובתוך עם טמא שפתיים אנֹכי יושב", מיד - "וַיָּעָף אֵלַי אחד מן השְׂרָפים ובידו רצפה בְּמֶלקחים לָקַח מעל המזבח. וַיַּגַּע על פי ויאמר: הנה נָגַע זה על שפתֶיךָ וסר עֲוֹנֵךַ וחטָּאתְךָ תכֻפר" (שם ו-ז). החטא הוא שחטא בפיו, כשדיבר על ישראל, ולא כופרה לו חטאתו עד שהרגוֹ מנשה (יבמות מט:).
וגם המלאך, כאשר עמד ללמד חובה על יהושע בן יהוצדק הכהן בשביל שהיו בניו נושאים נשים שאינן ראויות לכהונה, הרחיק הקב"ה את המלאך מעליו, כמו שנאמר (זכריה ג ; ב): "ויאמר ד' אל השטן: יגער ד' בך השטן, ויגער ד' בך הבֹחר בירושלם הלוא זה אוּד מֻצל מאש".
ואם כך נענשו עמודי עולם: משה רבנו, אליהו הנביא, ישעיהו הנביא וכן מלאכי השרת, שכל כוונתם היתה לטובה ודיברו מעט דברים, על אחת כמה וכמה, צריכים שאר הבריות להיזהר מלדבר בגנותם של ישראל חס וחלילה.
דברים אלו אומר הרמב"ם בתחילת איגרת השמד.

היחס למי שאינו שומר מצוות

שונות