ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עמוד העבודה אות מ"א - נ"ב

פרק 9

יתרון הראיה השכלית

משל המחיצות המסתירות את האור - מציאות ומהות. הראיה השכלית טובה יותר מהגשמית אם היא ראיה צלולה. השגה גשמית תלויה בזמן ובגורמים נוספים אך השכלית איננה תלויה בהם. מומלץ מאוד לצפות עם הספר "עמוד העבודה" לפניך.
הרב יהודה מלמדט"ז כסליו תש"ע
1839
מוקדש לעלוי נשמת
מסעוד בן רזלה
לחץ להקדשת שיעור זה
ראינו בשיעור הקודם, שהירח מקבל אורו מהשמש (דבר זה מוזכר כבר אצל בעל המאור במסכת ראש השנה) והארץ מקבלת מהירח ודבר זה הוא הארה דהארה דהארה. כל אחד נחשב אור כלפי מי שהוא מאיר אליו, ודבר זה מסביר את ההבדל בין מהות למציאות, כפי שיבואר לקמן (אות מג).
עמוד העבודה
הרב יהודה מלמד
8 - מהות ומציאות
9 - יתרון הראיה השכלית
10 - השתלשלות השכל
טען עוד

אות מא
בסעיף זה מובא משל לתוספת ביאור: אדם שפותח חלון בביתו כנגד השמש והאור חזק מדי, עושה כותל נוסף ובו חלון שלא כנגד אותו חלון. אם האור עדיין חזק מדי, הוא עושה עוד כותל שלישי ובו חלון שלא כנגד החלון שבכותל השני. האור שבא ישירות מהחלון נחשב עיקר האור, והשאר נחשב תולדתו. גם לגבי הכתלים הפנימיים האור שבא ישירות מהחלון נחשב עיקר האור למקום שמאיר אליו, והאור המתפשט לחלל החדר נחשב תולדתו. רבנו ברוך מקוסוב מזכיר במשל לשון 'מחיצות' לכתלים. דבר זה מזכיר לנו את מה שחז"ל אמרו שמשה הסתכל באספקלריה המאירה ושאר הנביאים הסתכלו באספקלריא שאינה מאירה. המחיצות הממעיטות את האור הם האספקלריא שאינה מאירה. ואעפ"כ ההארה בסופו של דבר באה מן המקור.

אות מב
משל נוסף מביא הרב המחבר ע"מ לחדד את ההבנה: איש שאינו יכול להסתכל לתוך השמש ורק רואה את הארתה יודע שמקור ההארה יותר חזק ומבהיק ממה שהוא רואה. דבר זה נקרא השגת מציאות השמש. אבל מי שרואה את השמש ממש ויודע את גודלה, צבעה ועוצמת האור שלה, משיג את מהות השמש.

אות מג
יוצא לפי זה, שהשגת המציאות היא הידיעה שיש את הדבר, אבל ללא ידיעה ברורה מהי מהותו, כלומר מה הן תכונותיו ומה שיעורן המדויק, ואילו השגת המהות היא הידיעה של הדבר בבהירות, הכוללת הבנת כל הנתונים והחוקיות שבו.
לכאורה, מהמשל המובא כאן עולה שהשגה חושית יותר גדולה מהשגה שכלית, שהרי מי שמשער מציאותה של השמש, משיג אותה פחות ממי שמסוגל להסתכל עליה בעיניו ולהעריך עוצמת אורה. אבל בהמשך (אות מד) אומר הרב שהשגת השכל לא פחותה משל החוש, שהרי אם אותו אדם שלא מסוגל להסתכל בשמש, יצליח ע"פ שכלו לחשב את גודל השמש וצבעה וחוזקה, הוא יחשב למי שמשיג את מהות השמש ע"פ שכל וא"כ השכל לא פחות מהחוש.
התפיסה של בית מדרשנו (ע"פ כוזרי, הרב זצ"ל ועוד) היא שהחוויה הבלתי אמצעית, שהיא מה שהאדם רואה בחוש, בין הגשמי עיני בשר, בין החוש הרוחני כעיני השגתו של נביא, הרבה יותר גדולה וודאית מכל חישוב שכלי. אבל לפי רבנו מחבר הספר עמוד העבודה לא נראה כן, אלא שההשגה השכלית עולה על הראיה החושית כמו שמוכח מדבריו לקמן (אות מו). אך יש להעיר שהשכל אצלו וכן אצל רבו בעניין זה, הוא רבנו משה בו מימון, אינו מייצג רק חשיבה קרה וחיצונית. יש כאן תהליך של התבהרות שהוא ממלא את כל אישיותו של האדם, שיש בו הרבה עונג של השגת האמת, ומלוה אותו תחושה של הארה לא פחות מאשר בחוויה בלתי אמצעית.

אותיות מד-מה
ממשיך הרב המחבר ואומר שאמנם אנשים רגילים לומר על דבר שבהשגת החוש שזה באמת מה שרואים ומוכנים להישבע על כך ובהשגה שכלית לא יגידו כן ויאמרו שהם מסופקים אבל באמת אין זה כי אם ששכלם קצת חלוש ולכן השגת השכל שלהם מסופקת בעינם, אבל מי ששכלו צלול וברור לא יהיה לו ספק גם בדבר שמשיג בשכלו. ואפשר לדייק כך בלשונו שהביטויים שמביא בהשגת השכל ובהשגת החוש הם מאוד דומים 'חלוש' 'בהיר' 'צלול' 'ברור' ולפי זה השגת השכל היא לא פחות מהשגת החוש לא רק ביכולת הדיוק, אלא גם בעוצמת חווית הודאות שבה.

אותיות מו-נב
ויותר מזה, אומר הרב המחבר, שהשכל הוא יותר מהחוש שהרי לפעמים הראיה החושית מראה דבר מוטעה שע"פ השכל נוכל להבין שלא יתכן שמה שאנו רואים הוא אמת. והראיה לזה שכשאדם נולד הוא פועל ע"פ הדמיון, והשכל נכנס בו רק בגיל 13. יתרון בהבנה השכלית מתבאר על פי משל שלִסְפוֹר הרבה כסף, אם הוא בכמות מדויקת בסדרה חשבונית, ע"י השכל אפשר: א. לדעת את הסכום המדויק בסקירה אחת לעומת לספור ביד שצריך הרבה הרבה זמן, ב. ביד אפשר לטעות משא"כ בסקירה שכלית מחוּשבת לא תהיה טעות. וגם בהשגת הבנה בסוגיה בתלמוד ההשגה פתאום מופיעה ומה שלוקח זמן להשיג את ההבנה הזאת זה ההקדמות שלפניכן שאינם ברורות לך דיים. משל לאבן טובה ומאירה שמכוסה בהרבה כיסויים שברגע שיגמרו להסיר את כל הכיסויים תאיר מיד מאורה הגדול. וכך בגמרא אם יהיו כל העניינים שלפניכם מובנים היטב, הסברה הישירה תעלה מיד.
יתרון נוסף שיש להבנה השכלית הוא שהיא איכותית יותר, היא אינה צריכה לדברים נוספים שיעזרו לה להשיג אלא רק השכל עצמו לעומת זאת אדם שמסתכל בחוש אם אין לו מקור אחר שנותן לו אור חוש הראות לא יוכל לעזור לו. א"כ יש 3 יתרונות להשגה השכלית על פני ההשגה החושית 1. מהירות ההשגה 2. הדיוק המובטח 3. איכות ההשגה.

כלל דבר: השכל מכַוון יותר לאמת. וזה מה שאמרו בגמ' "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, מלמד שההלכה כמותו בכל מקום." ופרוש מאמר זה, אינו כמו שהעולם אומרים שלמדו מהמילים "וה' עימו" שהלכה כמותו בכל מקום. שזה מורה על הקדושה הגדולה שצריך להיות בה ע"מ לכוון להלכה, אלא למדו זאת מהמילה "משכיל". והוא מה שאמרנו שהשכל מורה על כיוון אמת שכיוון שמשכיל ומכוון לאמת יותר מאחרים, לכן הלכה כמותו בכל מקום.
עוד בנושא עמוד העבודה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il