ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- החודש
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחודש אדר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב חנוך בן רבקה
קריאת ארבעת פרשיות אלו יש בה משום הכנת ישראל למצוות העתידות לחול בקרבת זמן קריאתם. כמו שקבעו את קריאת פרשת "שקלים" לשם הכנת הבאת מחצית השקל למקדש, וכן קבעו את פרשת "זכור" לשבת הסמוכה לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן שבא מזרעו. ענין פרשת פרה הוא להזהיר את ישראל לטהר את עצמם שיעשו פסחיהם בטהרה 4 . ומכאן, כי קריאת פרשת "החודש הזה לכם" הוא להכין את הקרבת קרבן הפסח.
על כך יש לשאול שאלות אחדות. ראשית, אם עיקר ענין קריאה זו הוא להזכיר את קרבן הפסח, מדוע פתחה הקריאה במילים: "החודש הזה לכם", שענינה מצות קידוש החודש ולא קרבן הפסח? שמא נבוא ונאמר כי בגלל הלכות הקריאה (שלא להתחיל או לסיים קריאת התורה במרחק של פחות משלושה פסוקים מהפסקת הפרשה), לא ניתן להתחיל מאוחר יותר. אם כן, מדוע תיקנו את קריאת קרבן הפסח מפרשה זו ולא מפרשת "ראה" 5 ששם נצטווינו על הפסח, או בפרשת "בהעלותך" ששם נאמר: 6 "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו"? כי הרי בקריאה של פרשת "החודש" שאנו קוראים נזכר ענין פסח מצרים שאיננו נוהג לדורות, כמו שמבואר שם. המצוה בפסח מצרים היתה לקחת את הפסח בעשור לחודש, וידוע שפסח דורות פטור מקיחת יום העשור, וכן נזכרו בפסח מצרים מצוות אחדות שאינם נוהגות לדורות, כמו: נתינת הדם על המזוזות ועל המשקוף, מצות אכילתו כאשר האוכלים מוכנים ליציאה מיידית, כנאמר 7 : "וככה תאכלו אותו מותניכם חגורים, נעלכם ברגלכם ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון". כל הפרטים הללו אינם בפסח דורות, ועל כן לכאורה היה עדיף לקרוא בפרשת "ראה" ששם נמצאת מצות הפסח לדורות.
כמו כן יש לשאול בענין ההפטרה. גם היא מתחילה במצות האחד לחודש הראשון, מצוה שהיא זמנית בהוראת הנביא ואיננה קבועה כמצוות התורה. במצוה זו נזכר כי יש לחטא (לטהר) את המקדש על ידי הזאת דם חטאת אל מזוזות הבית ולארבע פינות העזרה, ועל מזוזת שער החצר הפנימית. וכן, מצוה זו נזכרת כחיוב בשבעה בחודש. והנה, כל אלו אינם מן התורה ואינם נוהגים לדורות. רק לאחר כל הפירוט הנ"ל באה מצוות הפסח, וגם אז ההתייחסות לקרבן הפסח מועטה, ועיקר הדברים הנאמרים הם ביחס לחיובו של הנשיא להקריב קרבנות פרים ואלים במשך שבעת ימי החג, שגם זו הדרכה שאין מקורה בתורה והיא הוראת שעה בלבד.
מתוך הדברים ניכר שקרבן הפסח איננו הנושא העיקרי שעל פיו סדרו חז"ל את הקריאה בפרשת "החודש". שכן, גם המשך הדברים בהפטרה קשור עם מצוות הקרבנות של הנשיא בשבת ובראש חודש, וסדר כניסתו ויציאתו במקדש, שהן דרך אולם השער לעומת כניסת עם הארץ שהיא דרך שער צפון או שער הנגב.
תמיהה נוספת שקיימת בדברי ההפטרה היא על כך שהנשיא מקריב קרבנות ביום השבת, דבר שהוא בניגוד לידוע לנו כי אין קדושת קרבן יחיד דוחה את כבוד השבת. קשה עוד יותר להבין את נוסח ההפטרה המקובל בקהילות אשכנז, שנוסף לכל הקריאה הקודמת, נוספת קריאת פסוקים אחדים העוסקים במתנה ונחלה שהנשיא נותן לבניו ולעבדיו- ומה בין זה לקרבן פסח?
שאלה נוספת, הפותחת לנו פתח להבנת קושיותינו, מובאת בדברי רש"י 8 , והיא בשם הירושלמי: בדין הוא שתקדים פרשת "החודש" את פרשת "פרה", כי הרי באחד בניסן הוקם המשכן ורק אחר כך נשרפה הפרה, ומכאן שלכאורה היה צורך לאחר את פרשת "פרה" לתוך ניסן. כתשובה לכך מובאים דברי ר' חמא האומר: "מפני מה הקדימוה? שהיא טהרתן של ישראל". כלומר, חשיבות הטהרה הכוללת קודמת לסדר הענינים הארציים.
בזכות דברים אלו נוכל להיכנס לעובי הקורה ולענות על שאלותינו הנזכרות. אולם לפני כן נקדים בירור נוסף: מדוע בפרשת פסח מצרים מצאה התורה להקדים את מצות החודש, והרי שתי מצות אלו מצוות שונות הם. היה מקום לייחד למצות החודש פרשה בפני עצמה? ומדוע נתחברה דוקא עם ענין הפסח? על שאלה זו יש להמליץ את דברי חכמינו 9 : לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום. והכוונה, הערכים הכוללים את המסגרת העולמית הכללית, כמו המקום והזמן, אינם קובעים באמת את חשיבות התוכן העובר דרכם, אלא אדרבא התוכן הוא העיקר. אדם חשוב נותן ערך למקומו ולתארו, הרבה מעבר למה שהמקום והתואר נותן לו. וכן אמרו חכמים 10 : גדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו. כלומר, אנשים גדולים ביותר גדולתם נעלה לאין ערוך מהתואר שמצמידים לשמם. רק הבינונים והקטנים זקוקים לתוארי כבוד ומקומות מכובדים על מנת להתפאר בהם.
כך הוא הדבר גם בעניננו. אמנם גדולה חשיבות הזמן בעונות השנה, בזאת שהוא מאפשר את עבודת האדם ואת לקיטת הפרי מן השדה. על פי הסתכלות זו, תחילת השנה נקבעת בא' תשרי עם פתיחת עונת הסתיו שבה מתחיל זמן החריש, הפותח את סדרת העבודות החקלאיות. מתחילת השנה דרך הזרע הקודם לימי הגשמים, דרך האביב- זמן הפריחה ועד הקיץ- זמן קציצת הפירות והבאתם אל שולחן האדם. כל זאת ראיה נכונה אם נחשוב כי לחם האדם הוא מרכז החיים, באשר חיי הגוף תלויים בו, וזו עיקר תפיסת האדם את עולמו.
אמנם, לאיש המעלה, או לעם הקודש, שערכי רוח האדם הם המרכז בחייהם. כן באמת יאות לנברא בצלם אלוהים ומחונן מאיתו בדעת והשכל, האיש (-"כי זה משה האיש" 11 ) הזוכה במעלות רוחו לעלות אל השמים לשרות שם עם מלאכים, ומשם להביא אל העולם חמדה גנוזה, ובזאת לרומם את מעלת הארץ, אשר בה תשכון השכינה בזכות תורת ה' הנתונה בה. איש קודש זה ועמו המנשא אותו על גביו, והולך לאורו באורחות חייו, לא יתן לגופו ולצרכי החומר התלויים בו את מקום הבכורה בעולמו. בגרותו הרוחנית ויכולתו הנפלאה להשתחרר מגבולות מצרי החומר היא נקודת המוקד בחוג חייו ובתפיסתם.
על כן כאשר הגיעו ישראל, תחת הדרכת משה רבנו ואהרן הכהן- אנשי הקודש המתוארים כמלאכים עליונים בדברי הכתוב 12 , לא יכלו להמשיך לראות את חודש תשרי כחודש הפותח את השנה. דבר זה אינו למדרגתם של ישראל, עם הקודש החי את תורת ה' העליונה בחיי היום יום שלו, ובזכותה ועל ידה איננו משועבד למצרי החומר ולתרבות הגויים הכפופים אליו. שכן, לא לחינם נקראה מצרים, המשועבדת לחיי החומר, בשם המעיד על הצרוּת הקשורה בחיים אלו. תרבותה של מצרים עמדה ככוח מוביל ומכוון לכל תרבויות הגויים, והיא היתה הממלכה העתיקה שהפיצה תרבות מסודרת בעלת ערכים מורכבים בחיי העולם העתיק. על כן, ראויים ישראל לקביעת ראשית שנתם במועד המתאים לאור הרוח הבוקע מבין המיצרים ופורץ את גדרות החומר הכולא את רוח האדם.
זמן האביב, זמן יציאתם של ישראל לחרות עולם, נקבע כראשית השנה הראויה לישראל. עם יציאתם מעבדות לחרות וקביעת חרות זו כמרכז החיים, אשר ממנה יזרמו תהלוכות המחשבות והמעשים, רצון ה' הטוב ומטיב ללא גבול וללא חשבון, זהו הזמן הראוי לפתוח את שנתם ואת תוכנית החיים המעשית הראויה לשנה זו. רק בתפיסת עולם כזאת נוכל להבין עד כמה חשובים דברי התורה, מצוותיה וחוקיה בחייהם של ישראל.
מתוך ראיה זו, הקובעת ביחס למלך ישראל את דברי הכתוב: "שויתי ה' לנגדי תמיד" 13 , נוכל להבין את מצות המצה שאין בה תערובת זרה, ואת הזהירות מחמץ הנותן לטבע חומריותו להתנשא. וכן נוכל להבין את מצות הפסח המחייב עבודת ה' בסגנון משפחתי- ציבורי הקורא לנו לקבוע גם את חיי הציבור שלנו מסביב לנקודת האור שבנשמת האדם. כך ברור מדוע הקדימה התורה למצוות הפסח את ההודעה והמצוה כי חודש זה ראוי להיות ראש חודשים. זאת, מתוך המשמעות הגדולה הטמונה בו לחיינו, מהותם ואורחותיהם, ומתוך כך לעולם כולו.
מכאן נבוא להבנת דברי הנביא בקריאת ההפטרה שקבעו לנו חז"ל לפרשה זו. חזונו של יחזקאל עוסק בתקופת הגאולה האחרונה, שבראשה יעמוד המשיח המכונה "נשיא" בדברי החזון. אולם, שונה היא הגאולה האחרונה מהגאולה הראשונה, וזאת אף על פי שהיא נסמכת עליה ומתפתחת מתוכה. כך נאמר בדברי ישעיה 14 על הגאולה האחרונה: "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון", לעומת יציאת מצרים שעליה נאמר: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" 15 . וכן נאמר בספר ירמיה 16 : "לכן הנה ימים באים... ולא יאמר היום חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הניחם שם".
ביציאת מצרים, אשר בזמנה עדין לא הבשיל כוחם של ישראל להתגבר בעצמם על חולשות החומר ולהשתחרר שחרור פנימי מהשעבוד הרוחני לתרבות הנוכרית הכבולה באזיקי הדם והבשר, נזקקו ישראל ליד ה' החזקה ולזרועו הנטויה. בכוחה הנשגב של יד ה' נשברו אזיקי מצרים, ויצאנו משם בחיפזון כדי שלא תשוב הטומאה המנוולת ותאחז בנו בציפורניה.
לא כן יהיה בזמן העתיד הגדול. באותם ימים יהיו ישראל רוויים אלפי שנים באורות התורה, שנספגו בעבודת יומם ולילה של אלפי מלאכים קטנים, תלמידי חכמים ממשיכי דרכם של משה ואהרן, שהחדירו אורות אלו בכל פינה ובכל סתר בחדרי נפשותינו. גם באותם המקומות הצפונים מן העין, בהם חזקה השפעת משיכת החיים החומריים, גם לשם הגיעה אורה של תורה והאירה את המחשכים הצפונים. על כן מתוארת גאולת העתיד כגאולה מארצות הצפון. הכוונה היא לגאולה ממקומות צפוּנים, שנזדככו בתוקף זוהר אורה של תורה, ובמשך אלפי שנות מצוקות וייסורים זיככו אותנו מכל משיכה וזיקה אל תאוות העולם הזה, אחרי שראינו בעין פקוחה לאן הובילה דרך חיים מעוותת זו את הגויים ההולכים בדרכה.
דברי הנביא הנקראים בהפטרה עניינם להכיננו בימים אלו, בהם אנו מתחילים להרים את הראש והגוף שהיו טבועים ביְוֵון המצולה, אל מרחב האור והזוהר הנשקפים מן השמים לעם הנגאל ועולה מחדש אל חוף מבטחים באדמת חייו. זאת היא המטרה שלשמה אנו עוסקים בתיאור דרכיו ומעשיו של המלך המשיח בראש חודש ניסן, ראש החודשים. דברים אלו עניינם לרוממנו אל המבט הגדול שבעולם הנגאל המתחדש. ראשית מעשיו של המלך עוסק בטהרת המקדש, מקום האורה הגדולה שנתכסה בעובי הטיט והרפש של אלפי שנות שהותנו בין הגויים מחד, ושלטונם ודריסתם את ארץ הקודש מאידך.
תפקיד הנשיא הוא כפול. ראשית, לרומם מחדש את ערך המקדש וקדושת האומה בכללה. ושנית, לרומם את האנשים הפרטיים היחידים, כנאמר 17 : "וכן תעשה בשבעה בחודש מאיש שוגה ומפתי". לטהרה זו נקבעו ארבעה עשר יום- שבעה ימים לטהרת המקדש, ושבעה ימים לטהרת היחידים שנטמאו וטימאו מחוסר דעת.
מכאן ואילך מלמד הנביא על עבודת הקודש של הנשיא, המתרוממת מתוך ערכה הפרטי של האישיות הדגולה אל מעלת האומה ועבודת חייה המכוונת כלפי שמים. על כן, עולה עבודת הנשיא- המשיח, לדרגת עבודת הכלל, וקרבנותיו דוחים את יום השבת כקורבנות המוספים של כלל ישראל. בזכות הקרבתו הגדולה, למען טהרת העם, יש לייחד את מקום כניסתו המיוחדת לפני ה'- דרך אולם השער הבנוי לכבוד כניסה זו. זאת לא כעם הארץ, הנכנס בשערים רגילים כפי שמתאים לעבודת חייו הפרטית. הנשיא זוכה בכניסתו לעבור דרך אולם שער מיוחד המלמד על מעלת כוחו, המרכזת בנשמתו את נשמת האומה כולה.
על פי הדברים נוכל לראות כי מצאנו פשר לשאלות שהקדמנו, ולמדנו כי הכנתנו היום לקראת חודש ניסן איננה מקופלת במצוה אחת או במצוות רבות. אלא, היא פרוסה על פני אופק רחב ומרומם של תמונת הגאולה המאירה את העולם ומלואו.
עד כאן היו הדברים הכלולים בנוסח ההפטרה הרגילה אצל עדות ספרד. ישנה תוספת, כפי שהזכרנו, בנוסח הרגיל בעדות אשכנז, ובתוספת זו עוסק הנביא במתנות שיתן הנשיא לבניו או לעבדיו. ענינה של תוספת זו שייך לכל הבנת תמונת הגאולה הכוללת.
פעמים במשך הדורות נצטיירה הגאולה כדברי חזון מיסטיים, שאינם שייכים לעולמנו. המשיח נראה כרוכב על ענן, הוא כולו רוחני ללא לבוש בשר, ונטול קשר מעשי אל דרכי העולם הזה. על מנת לברר לנו כי אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות, על כל המשתמע מכך, אך לא ביטול הטבע והריסת חוקי השמים והארץ, בא הנביא ועוסק בצד הפרטי של אישיות המשיח, אשר הינו בעל משפחה ובעל רכוש, הכוללים בנים ועבדים מסדרי החיים של קנין ומשא ומתן שרויים בעולמנו זה. כך מתברר שההתעלות הרוחנית איננה מבטלת או שוברת את עולמנו, המוכר לנו, והיא רק מרוממת אותו בדרך הישר המובילה אל הר האלוהים ולשמיעת דבריו. בזאת אנו מאפשרים ליצור חיבור בין הגאולה הנכספת אל ימינו אלה, עם כל חיי החומר המאפיינים אותם.
אשרינו שזכינו לחכמינו שתיקנו לנו את הקריאות המכשירות אותנו אל הימים הגדולים העומדים לפנינו. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוהיו.
^ 1 דף כט ע"א
^ 2 דף ל ע"א
^ 3 שם, פסוק יח
^ 4 רש"י, מסכת מגילה שם
^ 5 דברים פרק טז
^ 6 במדבר ט, ב
^ 7 שמות יב, יא
^ 8 מסכת מגילה דף כט ע"א
^ 9 מסכת תענית דף כא ע"ב
^ 10 ע"פ התוספתא במסכת עדויות פ"ג ה"ד
^ 11 שמות לב, א
^ 12 על משה נאמר בפרשת "חקת": "וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במדבר כ, טז), ואילו על אהרן נאמר בספר מלאכי (ב, ז): "שפתי כהן ישמרו דעת... כי מלאך ה' צבאות הוא".
^ 13 תהילים טז, ח
^ 14 פרק נב, יב
^ 15 דברים טז, ג
^ 16 פרק טז, יד
^ 17 יחזקאל מה, כ
^ 2 דף ל ע"א
^ 3 שם, פסוק יח
^ 4 רש"י, מסכת מגילה שם
^ 5 דברים פרק טז
^ 6 במדבר ט, ב
^ 7 שמות יב, יא
^ 8 מסכת מגילה דף כט ע"א
^ 9 מסכת תענית דף כא ע"ב
^ 10 ע"פ התוספתא במסכת עדויות פ"ג ה"ד
^ 11 שמות לב, א
^ 12 על משה נאמר בפרשת "חקת": "וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במדבר כ, טז), ואילו על אהרן נאמר בספר מלאכי (ב, ז): "שפתי כהן ישמרו דעת... כי מלאך ה' צבאות הוא".
^ 13 תהילים טז, ח
^ 14 פרק נב, יב
^ 15 דברים טז, ג
^ 16 פרק טז, יד
^ 17 יחזקאל מה, כ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
כי תבוא שמחת המצוות וההידמות לדרכי השם
שיחת מוצ"ש פרשת כי תבוא
השיעור עוסק בחשיבות קיום המצוות והישיבה בארץ ישראל מתוך שמחה וברית, ומתמקד בחובת האדם להידמות למידותיו של הקדוש ברוך הוא. דרך סוגיות של גמילות חסדים ואהבת ישראל, מובהר הצורך לחבר בין הנטייה הטבעית לטוב לבין הדרכתה והכוונתה של התורה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת בבא מציעא
נושאי הפרקים במסכת בבא מציעא והסדר שלהם. ומה הוא הכלל השוזר את ההנהגות השונות בדיני ספיקות.
אורות ישראל ותחייתו יראת שמיים כאוצר האמת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ה
השיעור עוסק במהות המושג "יראת השם היא אוצרו" כבסיס השומר על טהרת האדם וחיבורו לאמת האלוהית האובייקטיבית. מודגש כי בעוד שהשכל, הרגש והאהבה תלויים בתפיסה האנושית המוגבלת, היראה מייצגת התבטלות מוחלטת המעניקה ערך נצחי לכל מעשי האדם והתורה.
סליחות שופר הלב: משברון לשמחה
השיעור יעסוק בתהליך התשובה לא כהתכנסות מצמצמת לחטא, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולשמחה גדולה המשיבה את האדם אל המצב שבו "אלוקיי בקרבי". דרך דמותו של דוד המלך ודיני השופר הכפוף, נגלה כיצד דווקא מתוך כפיפות הלב והביטול בתפילה, האדם הופך לכלי להופעת השכינה ומגיע לשיא של "ששון ישעך".
עין אי"ה - הרב משה גנץ טהרת הדעת וביטול היראה
שבת א, קנ"ח, קנ"ט
השיעור עוסק במהות המושג "דעת" כסדר טהרות וככלי מעשי לניהול החיים החומריים בתוך גבולות הקודש. מעבר להבנות ולהרגשות האישיות של האדם, מודגש כי היסוד המוחלט והעמוק ביותר בעבודת ה' הוא הביטול וההכרה שביראת שמיים.
שמונה פרקים לרמב"ם נפש אחת, עולם אחד: משנת הרמב"ם
שיעור 2
השיעור עוסק בתפיסת הרמב"ם שלפיה נפש האדם היא יחידה הוליסטית אחת המנהיגה את כלל כוחותיו, ולא אוסף של נפשות נפרדות. מתוך כך מוסבר כי כשם שהנפש מחיה ומאחדת את האדם, כך הנוכחות האלוקית מהווה את "חי העולמים" המניע, מחיה ומחזיק את הבריאה כולה כיחידה אורגנית אחת.
אור החיים על הפרשה סוד המאבק ביצר הרע
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק ב'
השיעור מבאר את מקרא ביכורים כרמז למאבקו המתמיד של האדם ביצר הרע ולחשיבות העמל בעבודת השם על פי האור החיים הקדוש. דרך פנימיות הפסוקים מוסבר כיצד התורה, התפילה והמצוות כמו תפילין, ציצית ומזוזה מעניקות לאדם סיעתא דשמיא להינצל מהחטא.
אור החיים על הפרשה סוד השמחה והביכורים בארץ
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק א'
השיעור מבאר את תחילת פרשת כי תבוא ואת מצוות הביכורים לאור פירוש האור החיים הקדוש, המלמד כי שמחה אמיתית קיימת רק בישיבת הארץ. דרך פנימיות ורמזי הפסוקים מוסבר כיצד המצוות והמעשים הטובים בעולם הזה הם הפירות שאיתם זוכה האדם להגיע לעולם העליון.
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
אורות התשובה - א' , א'
תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
אורות התשובה - ט"ז, ז'
מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.
אורות התשובה - התעוררות מיואש? אתה בדרך הנכונה!
מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
