ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים הלכות ערב פסח
1.00x

ערב פסח וליל הסדר

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
לחץ להקדשת שיעור זה
נקיונות של ערב פסח
תפילה רבי לוי יצחק מברדיטשב על הניקיונות של ערב פסח
מספרים על רבי לוי יצחק מברדיט'שב שהיה מתפעל כל כך מהמסירות הגדולה של הנשים שמתייגעות ומנקות את הבית מכל פירור חמץ בערב פסח. והיה אומר לפני הקב"ה תפילת סנגוריה גדולה עליהן. תפילה בנוסח דומה למה שאומרים לפני תקיעות שופר בראש השנה. שם אומרים "יהי רצון מלפניך שכל הקולות העולים מן התקיעה ומן השברים ומן התרועה יעלו לפני כסא כבודך וכו'".
רבי לוי יצחק מברדיטשב היה אומר באותו נוסח:
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיעלו לפניך הקולות העולים מהניקיונות השפשופים והקרצופים של הנשים המנקות את הבתים החצרות, והמרתפים מהחמץ ומאבק חמץ. יהי רצון שיעלו כולם לפני כסא כבודך להמליץ טוב בעד בניך ובנותיך שתמחה חטאתם ותטהר את ליבם ותסייע להם לבל יכשלו. ותזה עליהם מים טהורים ותגאל אותם ברחמים גמורים. אמן כן יהי רצון". (נוסח משוער)

הרשע – זה שלא עוזר בערב פסח, כי בזיעה של הניקיון מתנקים כל העוונות
מו"ר הרב שליט"א סיפר פעם בליל הסדר על ההבדל בין ידועה שאלת החכם לרשע. הרשע מוציא את עצמו מהכלל הוא שואל בלשון "מה העבודה הזאת לכם" לא שייך אליו - "לכם ולא לו". ומה בכך הרי גם החכם שואל בלשון שלא שייכת לו. "מה החוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם" פה "לכם" ופה "אתכם" – מה ההבדל?
הסביר מו"ר הרב שליט"א על פי דברי האר"י ז"ל שאמר כי בעבודה ובזיעה של ערב פסח מתנקים ומתכפרים עוונותיו של אדם. ובזה בדיוק מתברר ענינו של הבן הרשע. כשהחכם כששואל "מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם" כתוב שם "והיה כי ישאלך בנך מחר". היינו אחר שעבד וטרח בניקוי הבית ובביעור החמץ. בנתיים הוא התנקה מעוונות כדברי האר"י ז"ל, אחר זאת הוא שואל את האבא "הסבר לי מה זה שאנו עושים את הפסח והנקיונות?". לכן כתוב בשאלתו המילה "מחר". אחרי המעשה.
הרשע לעומתו לא עוזר בנקיון הפסח. הוא לא מסייע בביעור החמץ. זה לא בשבילו. הוא משתמש בטיעון "אבק זה לא חמץ" בשביל להשתמט מעבודה. לכן הוא שואל: "מה העבודה הזאת לכם?" אתם עובדים ומתאמצים. אני לא עובד איתכם. לא עובד – לא מזיע - לא מתכפרים לו העוונות. לכן נאמר עליו שהוא הוציא את עצמו מן הכלל ונשאר בגדר "רשע" שלא נתכפר לו.

הצנעת הכלים בבדיקת חמץ
חלק מהעבודה הוא העברת או סגירת כלי החמץ במקומות שאליהם לא מגיעה יד אדם בפסח. בשולחן ערוך (סימן תנא סעיף א) כתב "קדירות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה, אפילו אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים, משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ ניכר בהם, ומותר להשהותן לאחר הפסח להשתמש בהם בין במינו בין שלא במינו. ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם, כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח, וטוב לסוגרם בחדר ולהצניע המפתח".
חלק חשוב הוא לנקות אותם ולא להשאיר אותם עם ליכלוך חמץ עליהם. אבל לא צריך להכשירם. וכיון שכתוב "ומצניען בפסח במקום צנוע" אם יש לאדם מגש יפה של חמץ הנמצא לנוי על הקיר - יורידו משם ולא ישתמש בו אף על פי שלא אוכל בו - שמא יורידו מהקיר וישתמש בו (עיין מג"א ס"ק ב). אמנם אם אדם נוסע מביתו כל הפסח כולו והבית סגור. לא צריך להצניען במקום מיוחד שהרי הוא לא נמצא בביתו.
את מלאכת ההצנעה צריך לעשות בבדיקת חמץ או קודם לכן. דהיינו שבעת בדיקת חמץ צריך הבעל הבודק לסגור את כל הארונות שיש בהם כלי חמץ. ולכתוב עליהן "חמץ" כמו שעושים בכלי בשר וחלב. כל זה נועד למנוע תקלות. שלא יבואו הילדים או האורחים או הבעל והאשה עצמם ויטעו להשתמש בטעות בכלי החמץ.
גם בשעה זו צריך לסמן את כל המוצרים שאינם חמץ אך לא משתמשים בהם בפסח כי אין להם הכשר לפסח. את הכל צריך לסגור בארון או במקום אחר מסומן ומודבק שלא יטעו להשתמש בהם בפסח. וכאמור – מי שנוסע מביתו ולא נשאר בו כל הפסח – לא צריך לסמן או להעביר את המוצרים הללו.

להקפיד לנקות את האוטו שהוא המקום שיש בו הכי הרבה חמץ
בין שאר המצוות המוטלות על המשפחה בערב פסח יש לזכור את נקיון האוטו. כמו שבכל דבר מצווה על הבעל לסייע לאשתו בנקיונות לפסח, גם בענין זה חשוב שהבעל יעשה את הנקיון הזה מוקדם ככל האפשר. ברוב הפעמים מצטבר באוטו חמץ רב, ומשתמשים בו בפסח. לכן לא יחכה לרגע האחרון שבו מצטברות מכוניות רבות אצל המנקה, והוא מנקה בחפזון ולא בצורה יסודית.
במקום שאין ידו מגעת – ישפוך חומר שפוסל את האוכל שנשאר שם מאכילה כמו אקנומיקה או חומר אחר שריחו לא מפריע לו אבל פוסל את השאריות הנסתרות מאכילה.
עוד יזכור אדם לסייע לאשתו במעשים ובדברים. לומר לה כמה הוא מעריך את מה שהיא משקיעה. כמה חשוב הנקיון הזה שהוא טהרה גדולה לנפש האדם. במיוחד לאשה שנקראת "בית". וטהרת הבית מחמץ - מסייעת לאשה לנקות את הנפש שלה ושל של כל בני הבית מיצר רע ומסוכן.

נתינת חמץ לארגוני חסד
דעתו של מו"ר הרב שליט"א כי מכירת חמץ נועדה בעיקרה לסוחרים ולאנשים שיש להם הרבה סחורה של חמץ שמיועדת למכירה כמו חנויות או בעלי מפעלים. אבל אדם פרטי לא צרך להשאיר חמץ בביתו על דעת למכרו לפני פסח לנכרי. וכבר האריך הרב לדבר על זה בעבר. אמנם מותר להשאיר בבית דברים שהם לא חמץ אבל לא כשרים לפסח.
על כך מי שיש לו חמץ לא ישמרנו למימונה או לשימוש אחר הפסח. וצריך לזרקו או לשורפו בערב פסח או לתת אותו למכולת שמוכרת את החמץ שלה באופן הראוי יותר. ובימינו התארגנו "ארגוני חסד" שאוספים את החמץ מאנשים ושומרים אותו בפסח במחסניהם ומחלקים אותו אחר הפסח לנצרכים.
באופן זה המכירה מועילה יותר. שארגוני החסד הללו מוכרים את החמץ לנכרי בכמות גדולה. הם גם משאירים את החמץ במחסנים שלהם. ואם הנכרי ירצה לקחת את החמץ ולהשתמש בו הם יהיו שמחים ביותר שיהיה להם כסף לחלק לעניים במקום האוכל. לכן המכירה שלהם היא הרבה יותר מסודרת וטובה מאשר של האדם שמוכר בביתו. ומשכיר בתוך ביתו מקום לחמצו של הנכרי. שכל אלה אין בהם גמירות דעת אמיתית. כי מי יסכים שנכרי יכנס לתוך ביתו בלילה לקחת את החמץ שלו. אבל במחסנים של אוכל של ארגוני חסד אין להם שום בעיה שיכנס הגוי לקחת את החמץ ויש להם גמירות דעת אמיתית שהם מסכימים על כך.

קמח רגיל הוא חמץ
אחד הדברים שהם חמץ למרות שהם לא נראים כך זה קמח רגיל שיש היום בשוק. הגמרא אומרת כי אסור ללתות שעורים לפני הטחינה (פסחים מ.). ולתיתה היא השריה של השעורים במים מיד סמוך לטחינה כדי לנקותם מהסובין וכדי שיהיו יותר רכים בעת הטחינה. אמנם התירו ללתות חיטים שהם קשות ובלבד שיטחנו מיד (רש"י סנהדרין ד.). הרמב"ם כותב בהלכות חמץ ומצה (פרק ה ז) "החטים מותר לבלול אותן במים כדי להסיר סובן וטוחנין אותן מיד כדרך שטוחנין הסולת. וכבר נהגו כל ישראל בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובערי המערב שלא יבללו החטים במים גזירה שמא ישהו ויחמיצו". וכך פסק השו"ע (תנ"ג).
בימינו זה לא ספק חמץ או חומרה ומנהג אלא ודאי כי לא טוחנים ואופים את הקמח מיד אחרי הלתיתה והוא מונח כך זמן רב. תהליך הלתיתה וההרטבה שעושים היום במטחנות אורך בין עשר לעשרים וארבע שעות, והכל כדי שגרעיני החיטה יספגו לחות ברמה גבוהה יותר ממה שהם מגיעים למטחנה ויגיעו ל16-17% לחות. יש מרטיבים את החיטים בהשריה ויש בריסוס. בכל מקרה ההרטבה אורכת זמן רב יותר ממה שדובר עליו בגמרא או ברמב"ם. בנתיים החיטים מחמיצים. לכן לא ישאיר אדם קמח בתוך ביתו בפסח, כי הוא חמץ גמור.
מו"ר הרב שליט"א הביא את הסיפור במסכת חולין (ז.) ללמד כמה חשוב שלא ירטבו החיטים לפני פסח. שהגמרא מספרת על רבי פנחס בן יאיר שהלך לקיים מצוות פדיון שבויים והגיע לנהר גינאי שלא היה אפשר לעברו כי היה מלא מים ושוצף. אמר ליה ר' פנחס לנהר: 'גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך'. אמר ליה הנהר: אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה. אמר ליה ר' פנחס: אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, עצר הנהר את מימיו ונתן לרבי פנחס בן יאיר לעבור. היה שם אדם אחד עם שק חיטים לפסח שנשאר מאחור ולא היה יכול עבור את הנהר. ביקש רבי פנחס מהנהר שיחלק את מימיו פעם נוספת גם בשבילו וכך היה. היה שם סוחר ערבי וגם בשבילו נחלק הנהר בזכות רבי פנחס בן יאיר.
ואמר רבי יוסף שזכה רבי פנחס בן יאיר שהנהר נחלק לו ג' פעמים, וזה יותר מהנס של קריעת ים סוף על ידי משה ששם נחלק הים רק פעם אחת. וסיפר הרב להבין מכאן שרבי פנחס בן יאיר קרע את הנהר בשביל היהודי שלא ירטבו החיטים שלו להבין כמה זה חשוב שלא ירטבו החיטים של פסח. ומשום דרכי שלום הוא בקע את המים עוד פעם בשביל הנכרי שלא יגידו שרק ליהודי עם החיטים הוא עוזר.
שיניים, גשרים, שיניים תותבות
בספר בן איש חי (הלכות שנה ראשונה, פרשת צו ח) כתב כי צריך האדם אחרי האכילה האחרונה של החמץ לנקות את שיניו בקיסם שלא יישאר חמץ דבוק שם. ואחר הנקוי ירחוץ וידיח פיו היטב במים וישפשף שיניו באצבעו היטב דחמץ בפסח במשהו. מעשה באחד שהיה נזהר הרבה בשמירת המצה בלישה ואפיה ובכל הלכות פסח. והנה בליל פסח אחר שישן חלם שאומר לו אדם אחד: 'אוי לו שאכל חמץ משהו'. ויקץ ויתמרמר מאד ויבך בכי גדול וחזר וישן מתוך בכייתו. ויחלום והנה איש מדבר עמו ואמר לו: זה החמץ שאכלת הוא שנשאר בין השינים פירור קטן חמץ מאכילה שאכל בערב פסח בבוקר, ובעת שהיה אוכל ולועס המצה בלילה - נפרד אותו פירור מבין השיניים ונדבק במצה ואכלו עם המצה". על כן צריך האדם לשים לב לדבר הזה, להיזהר בנקויי שניו היטב.
מי שיש לו שיניים תותבות שאי אפשר להוציאם. ינקה אותם היטב ולא צריך להכשירם במים רותחים. כיוון שהם לא בולעים בחום גדול אלא בחום האוכל. והחומר שממנו מיוצרים השיניים התותבות הוא חומר מיוחד ואם ישטפו אותו ברותחים הוא יתקלקל על כן אין להחמיר בזה ולהרוס את השיניים. אלא להכשירם במים חמים מכלי שני, אפילו שהיד לא סולדת בהם. וצריך לפני כן לנקותם ולשפשפם יפה. והוא הדין בגשרים או בחוטים שיש בפה שמותר לאכול איתם אבל להתנהג כדלעיל.

מנהג אחד (כמעט) לאשכנזים ולספרדים בקטניות
גם מי שלא אוכל קטניות בפסח כפי מנהג אבותיו לא צריך למכור אותם עם החמץ ולא עוד אלא שאם הוא מתארח אצל מי שאוכל קטניות ואורז – יכול לאכול בביתו גם מהכלים שבהם בושלו הקטניות והאורז ובלבד שלא יאכל מהאורז או מהקטניות עצמם. מו"ר הרב שליט"א סיפר כי בירושלים בעיר העתיקה היו נוהגים גם הספרדים וגם האשכנזים במנהג אחד חוץ מאורז. גם הספרדים וגם האשכנזים נהגו לא לאכול קטניות יבשות וכן נהגו לאכול קטניות ירוקות, דהיינו אפונה ירוקה או שעועית ירוקה וכד'. הרב הביא ראיה לכך מהמנהג שהיה בבית המקדש בעת שהיו מקריבים קרבנות בפסח והיה המניין רב ועצום כי כל משפחה הקריבה את קרבנה. ואיך היו מונים את מניין הקרבנות? אומרים חז"ל, שהיה ארגז מיוחד, שכנגד כל קרבן שהוקרב זרקו לתוכה פול. מכאן ראיה שבזמן בית המקדש היו מתירים את הקטניות בפסח.
וסיפר מו"ר הרב שליט"א כי פעם אחת הוא ישב בין הרה"ג דוד עובדיה לבין הרה"ג שלום משאש זצוק"ל. הרב דוד עובדיה היה גר בחו"ל בעיר "סופרו" והרב שלום משאש היה מקזבלנקה. העלו את השאלה האם מותר לאכול שעועית יבשה בפסח? והרב דוד עובדיה אמר שבמחוזו אכלו שעועית יבשה בשופי בפסח, ואילו הרב משאש טען שמעולם לא אכלו את השעועית היבשה בפסח. ובין העיר סופרו לבין העיר קזבלנקה היה מרחק רב כמו כל שטחה של ארץ ישראל. ובמקרה זה יכול אדם שבא מקזבלנקה לעשות התרת נדרים על מנהגו במקרה צורך חשוב ביותר. אבל בדרך כלל כל אחד יעשה כמנהג אבותיו.
כך סיפר הרב על מרת זקנתו שלא הייתה אוכלת אורז בפסח ובעלה היה אוכל אורז ושאלה את מרן בעל הבן איש חי זצוק"ל האם מותר לה לבשל לבעלה אורז ביום טוב של פסח. האם אין בכך משום 'מוקצה' באורז שהיא לא אוכלת אותו מחמת מנהג איסור. וענה לה שמותר לה לבשל אורז לבעלה למרות שהיא נוהגת בו איסור. כיון שכל מנהגה הוא לא לאכול – אבל הוא לא בשבילה חמץ חלילה.

אוכל לדגים – לאוגרים – לחתולים – לכלבים
אוכל לבעלי חיים הוא בדרך כלל חמץ גמור. וכיוון שיש איסור בפסח להחזיק חמץ אפילו אם האדם עצמו לא אוכל אותו כי הוא איסור הנאה. כך יש איסור להשאיר בבית אוכל חמץ לבעלי חיים. וצריך לבערו מן הבית לפני פסח. ואסור להשתמש בו. ומשום צער בעלי חיים יתן האדם לבעלי החיים שלו את האוכל שהם רגילים לאכול כשהם בטבע. שם הם לא אוכלים אוכל ממפעלי מזון לבעלי חיים והם חיים טוב מאוד בטבע. לפחות בחג הפסח יתן לבעלי החיים שלו בשר אם הם אוכלי בשר. ואם הם אוכלי צמחים יתן להם ירקות ופירות ולא אוכל מוכן שהוא בדרך כלל חמץ ממש.

הכנת החסה בערב פסח
הבא"ח מספר בספרו "מעשה בחכם אחד שנכנס בערב פסח לחצר אחד, וראה את האשה בעה"ב לפניה שני סלים גדולים מלאים חזרת, והיא רוחצת העלים של החזרת ורואה אותם במהירות כלאחר יד ומנחת בסל לפניה ויאמר לה החכם "כמה שערות יש בראשך?", אמרה לו: לא מניתי אותם ולפי דעתי אי אפשר למנותם. אמר לה החכם: שערות ראשך אפשר להמנות, אך חיוב המלקיות אשר בצוארך אי אפשר להמנות". כי כל עלה ועלה שלא נבדק כראוי עלול להכיל עשרות רבות של חרקים קטנים שנראים בעין בבדיקה מדוקדקת והם לא בטלים לא ברוב ולא בשישים.
וכשאוכלים מרור בברכה בליל הסדר צוברים האוכלים עוונות רבים וגם האשה שהכשילה אותם. ממשיך הרב ומספר: "אמרה לו אותה אשה: מה אעשה בני הבית מרובין ורוצין לאכול חזרת הרבה כי ערב להם? אמר לה החכם: תשובה זו לא תצילך ביום הדין, על כן שמעי לעצתי ותשליכי העלין שצריך להם בדיקה מרובה, ותקחי הקלחים דוקא. וכן הכרפס תבדקי להם שיעור מועט לצאת ידי חובה דווקא. על כן בית שאוכליו מרובין ולא יש בודקים הרבה - יעשו כן".
מו"ר הרב שליט"א אומר כי היום שב"ה יש בשוק חסה של גוש קטיף - אסור לקנות חסה רגילה שיש בה כמות גדולה של חרקים וכמעט שאי אפשר לבודקם שיהיו נקיים לגמרי. שלפעמים יש בראש אחד של חסה חמש מאות חרקים. וגם אם ישטוף וינקה היטב את החסה יישארו בה חרקים מעטים שלא ירדו בשטיפה. לכן ראוי לקנות רק מהחברות הטובות שפורסמו. וגם בהם לפרק את החסה והסלרי לעלים ולהשרות אותם במי סבון כמה דקות ואחר כך לשטוף במים זורמים. ולא יגיד אדם אם צריך לשטוף את הירקות של החברות הטובות – אקנה חסה מן השוק ואשטוף אותה עם מי סבון. כי בחסה של החברות הגרועות ביותר יש אולי מספר קטן של חרקים שיורדים בשטיפה של מי סבון. אבל בחסה מן השוק יש לפעמים מאות רבות של חרקים. ואם ישטפו יורידו תשעים אחוז מהם וישארו הנותרים. לכן יקנו רק מחברה שיש עליה השגחה. ועוד ידע אדם כי בימינו מקפידים גם על הריסוסים שלא יהיו באופן שמסכן חיי אדם ובשנה זו בדקה הרבנות הראשית את כל החברות והורידה כשרות חחברה אחת שריססה באופן שהוא מזיק. ותבוא עליהם ברכה.

הכנה לליל הסדר
הכנות של ערב פסח
אמרו על רבי עקיבא שמעולם לא הפסיק את שיעורו חוץ משני עתים: בערב פסח ובערב כיפור שאז יש מצווה מיוחדת לטפל בענייני היום, בערב פסח ביעור חמץ ואפיית מצות והכנות לחג וכד' שכפי ההכנה – כך ליל הסדר נראה. אם משכיבים את הילדים לישון במשך היום – הם יהיו ערניים במשך ליל הסדר ויקשיבו להגדה. אם בעל הבית יכין היטב את ליל הסד מבחינת סיפורים שמושכים את הלב – יקשיבו לו בלילה ברתק רב. אבל אם הוא יחזור על הסיפורים שהיו לו בשנה שעברה – לא יקיים את המצווה כדבעי.
גם חשוב מאוד להכין מקום ברווח לכל היושבים שיוכלו להסב בנחת אמתית בעת אכילת המצות ושתיית היין. גם להכין הגדול לכולם. כוסות שמכילות רביעית יין. שיהיה מספיק ממצות ויין. ובמקום שנוהגים להוציא את הילדים בלילה שיראו בעצמם "כאילו הם יצאו ממצרים" – יש להכין את המקלות והמפיות לקשור בהם מצות על כפתי הילדים. "משארותם צרורות בשמלתם על שכמם".
חלק מההכנה זה לא לאכול יותר מידי בערב פסח. הבכורות היו נוהגים לצום. וגם מי שלא צם כי היה שותף בסיום מסכת צריך לא לאכול הרבה כדי שיהיה לו תיאבון בלילה. כך אומר הגמרא בפרק ערבי פסחים. ודנה בשאלה מתי מותר לאכול ומתי אסור אע"פ שבערב פסח אסור לאכול מצה ואסור לאכול חמץ ומה שמותר זה רק אורז או ירקות וקטניות או תפוחי אדמה ולביבות מקמח מצה שנטחן לפני ערב פסח.

בזמן שהיה בית המקדש קיים – הקריבו בערב פסח את קרבן הפסח
מו"ר הרב שליט"א לפני שנים רבות הקפיד לומר בערב פסח את סדר הקרבת קרבן פסח וכיום המנהג הזה הוא נחלת רבים ברוך ה'. אמנם לפני שנים רבות המנהג הזה לא היה נפוץ כל כך והרב שליט"א היה מדבר על כך במקומות רבים להנחילו לציבור. הוא הסביר להם כי חשובה מאוד ההשתוקקות שלנו לקרבן פסח. חשוב הרצון וחשובה התפילה על כך. לפחות שנאמר את סדר הקרבנות בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו". כי כשאומרים את הפסוקים ולומדים את ההלכות - הנפש משתוקקת. וזה בונה את ירושלים. בבחינת "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו".
הגמ' מביאה תיאור על אוכלוסיית ישראל שהיו מגיעים לבית המקדש בפסח: "תנו רבנן, מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראין אותו פסח מעוכין. תנו רבנן, פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל. אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים. נטל כוליא מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות, כפליים כיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה". (פסחים ס"ד ע"ב)
הנה הגמ' מביאה שהיו שם שש מאות אלף זוגות כליות, כלומר מליון ומאתיים אלף קרבנות (!!!). ואם תרצה לדעת כמה אנשים היו שם תראה בתחילת אותה הגמרא שאומרת "אמר רבי יצחק, אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. וכו' הלכך בחמשין נמי סגיא, דעיילי תלתין ועבדי, עיילי עשרה ונפקי עשרה, עיילי עשרה ונפקי עשרה". כלומר, שהיו מקריבים את הפסח או בתשעים איש מחולקים לשלש כתות, או בחמשים איש שהם עשרים ועשר עשר. גם אם נחשב לקולא שהיו רק עשרה איש על כל קרבן, הרי שהיו שתים עשרה מליון אנשים בערב פסח. ואם תאמר שהיו שלשים על כל קרבן, הרי תגיע לשלשים ושש מליון אנשים.
הבה ננסה לתאר הקרבתם של 1,200,000 (מליון ומאתיים אלף) קרבנות מתשע שעות ומחצה ועד חצות שהם שעתיים וחצי, הרי זה דבר שכמעט בלתי אפשרי לחלוטין (אם תחלק 1,200,000 קרבנות לטווח עבודה של שעתיים וחצי תגיע לקרוב ל6700- קרבנות בדקה, שהם כ150- בשניה), וכיון שכן, הקדימו את זמן הקרבתו משש שעות ומחצה ומעלה שזה מעט אחרי חצות היום. במקרה זה יש להם כחמש שעות ומחצה מהתחלה עד סוף השחיטה, מה שמקל יותר על העבודה (אם תחלק 1,200,000 קרבנות בטווח של חמש שעות ומחצה תגיע לתוצאה של קרוב ל3640- קרבנות בדקה שהם כ60- בשנייה, ובהתחשב בזריזותם של הכהנים וגיוסם המירבי של כל מי שיכול לצורך זה, אפשר קצת מן הקצת לתאר מה שהיה שם, והשב העבודה לדביר ביתך, יראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אכי"ר.

ליל הסדר
מהנהגות מו"ר הרב שליט"א בליל הסדר
צריך לזכור כי עיקר ליל הסדר הוא להגיד לילדים. "והגדת לבנך". לכן מו"ר הרב שליט"א מקפיד בכל ליל הסדר לשתף את הילדים ולספר להם את סיפור היציאה ממצרים וכל המתלווה לסיפור. בשאלות. לתת לילדים לקרוא חלקים מההגדה. לספר להם סיפורים ומשלים. להסביר בדרכים מרתקות. בשולחנו של הרב לא צריך להשתיק את הילדים. כולם שותקים ומתקרבים אליו לשמוע ממנו את ההגדה. כל אחד מהילדים והנכדים – אפילו הקטנים ביותר – תופס בתחילת הערב מקום קרוב ליד הרב כדי לשמוע ממנו את סיפור ההגדה. כל זה בגלל שהרב מבין שהעיקר הוא "והגדת לבנך". לספר לילדים באופן הכי מרתק שאפשר. המעניין הוא שגם המבוגרים מקשיבים כשמספרים לילדים במיוחד שמי שמקשיב טוב לדברי הרב שומע בין השיטין כמה וכמה חידושים מרתקים שיש בהם עניין רב למבוגרים.
ובמיוחד שהעיקר בליל הסדר הוא לא לדעת מה שלא יודעים. כי אפילו כולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה כולה מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים כל הלילה. הסיפור הוא לא בגלל הידע. הסיפור הוא בגלל החוויה שתרגיש את הסיפור של יציאת מצרים ששיך אליך. קרוב אל ליבך. שאתה חלק ממנו. שהילד שלך ישמח בו. שתרגיש כאילו אתה בעצמך יצאת ממצרים.

חלוקת קליות ואגוזים ואכילת הביצה
הגמר אומרת שמחלקים לילדים קליות ואגוזים בכדי לשמור על העירנות שלהם. כמובן שלא מחלקים באופן שזה משבש את סדר ליל הסדר. אבל זה בהחלט שומר על העירנות שלהם. וכך הביצה שנוהגים בבית הרב לאכול חצי שלה בכדי לא להתחייב בברכה אחרונה וגם כדי שלא יתחילו להתעסק באוכל בעת ההגדה. אוכלים את הביצה לפני הסעודה במהלך קריאת ההגדה. כל זאת על מנת לשים לב לביצה. שאם יאכלו אותה בתוך הסעודה לא ירגישו במיוחד שבה. שהרי אוכלים הרבה אוכלים בסעודה עצמה ומי ישים לב לביצה. אבל כשאוכלים אותה בפני עצמה לפני הסעודה – מרגישים את יחודה. ולמה אוכלים את הביצה?
כותב השו"ע בסימן תעג שזה זכר לקרבן חגיגה היו מקריבים בבית המקדש חוץ מקרבן הפסח. ולפי דעת הרמ"א בסימן תצד מה שנוהגים בשבועות לאכול מאכלי חלב זה מאותו טעם "שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר".

אכילת המצות – רכות או קשות
מו"ר הרב שליט"א נוהג שנים ארוכות לאפות מצות עבודת יד בעצמו בערב פסח אחר חצות. הוא בעצמו עומד על המצות ועל האפיה ומשתף איתו את כולם במצווה חשובה זו. במשך החג עצמו הרב אוכל מצות מכונה שלדעתו הם מהודרות יותר מבחינת כשרות. ולפעמים הרב מהדר לשטוף אותם במים שיהיו יותר רכות לעונג יום טוב לילדים שקשה עליהם לאכול את המצות כשהן קשות. הרב לא מקפיד כלל בחומרה זו של "שרויה" או של "מצות יד" לכל הפסח דווקא.
לדעת הרב גם אשכנזים יכולים לאכול מצות רכות עבודת יד ואין בזה שום מנהג לאכול מצות קשות דווקא. וכך הוא הורה לכמה ששאלו אותו. ואמר להם כי מה שנהגו לא לאכול מצות עבות שמוזכר בפוסקים – הכוונה למצות עבות ממש. אבל המצות הרכות שלנו הם המצות היו אוכלים בדורות הקודמים האשכנזים והספרדים בירושלים העתיקה. ולא היו אומרים שיש בזה איזה מנהג שנהגו האשכנזים להחמיר בזה. במצות מסוג זה גם קל מאוד לאכול כזית או שתי כזיתות בברכת אכילת מצה וכל זה בזמן האכילה שהוא כארבע דקות לכתחילה.

אכילת מצות ברוגע – בדרך אכילה
לדעת מו"ר הרב שליט"א אכילת מצות יד או מכונה בלילה זה צריכה להיות בדרך אכילה. דהיינו לא לדחוס את המצות אל פיו ולבלוע אותם בבת אחת באופן שזה כבר לא דרך אכילה. לא לאכול בחפזון כזה שזה לא אכילה רגילה. אלא יאכל אדם בנחת ובשמחה. תוך כדי שהוא מסב על צד שמאלו. ויאכל כדרך שבני אדם אוכלים.

למה לא אוכלים מצה עם תוספות
כשאנו אוכלים מצה בליל הסדר אנו טובלים אותה במלח לפני האכילה. ולדעת הרמ"א לא טובלים במלח. אמנם לפי כולם לא אוכלים אותה עם תוספות של סלט או רוטבים למינהם, ולמה? כי המצה היא לחם עוני. וכמו שעני אוכל את פיתו ללא תוספות. רק מה שיש לו. מצה יבשה כך אנחנו אוכלים את המצה ללא תוספות. אמנם אם נתקע לו לאדם המצה הוא יכול העביר עם מעט מים. אבל לא סלטים וכד'. ודבר זה שונה מאכילה בשבת או בחג שבה אדם אוכל את הכזית לחם הראשונה שהיא חובה מהתורה עם סלטים וכד'. כי כך היא דרך אכילה של רוב בני אדם.

והיא שעמדה – ההבטחה או התורה או השכינה
אנו אומרים בהגדה של פסח "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילינו מידם". בכל דור ודור מנסים לכלותנו ובדורינו זה אנו מכירים את הדיבור הזה כל כך קרוב גם בגלל השואה וגם בגלל המלחמות שעברנו וגם בגלל הצורר מאירן. צריך לזכור כי כך היה כל השנים כל דור עומד עלינו לכלותינו. ומה שמבטיח את קיומנו הוא ההבטחה הברית והשבועה שאלוקים נשבע לאבות. והיא שעמדה לאבותינו. מי היא? השבועה שאלוקים נשבע לאברהם יצחק ויעקב. שבועה זו עמדה לנו שלא הצליחו להשמידנו ולמחות את שמנו מעל פני האדמה.
הזוהר מסביר יותר לעומק כי השבועה חלה עלינו על ידי התורה. האר"י הקדוש הוסיף "והיא שעמדה" הכוונה לשכינה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו - שבכל דור ודור יש המצאות חדשות להשמיד את ישראל. גזרות רוחניות וגזרות גשמיות. יש מנסים להשמידנו בשקרים כמו פרעה, ויש בפנים יפות כחברים, יש מנסים לעצור את בנים עם ישראל ויש עוצרים את בנין ארץ ישראל. יש מנסים לקשור את ידינו להלחם באויבינו ולכולם לא יעזור לכולם. ה' מכיר את כולם ומצילינו מידם.
ויהי רצון שתתקיים בנו במהרה הנבואה האמורה בספר מיכה (ז טו)
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת: יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה: יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" אכי"ר.
עוד בנושא הלכות ערב פסח

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il