בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • מוסר מלכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב המחבר מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל

undefined
3 דק' קריאה
ימי הפורים ותוקף הנסים והנפלאות אשר ה' יתעלה עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, הם עדות והוכחה על קיום הבטחתו יתברך שהבטיחנו בתורה, "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיהם" (ויקרא כ"ו מ"ד). והגם שבהשקפה ראשונה, נדמה שכל מאורעות המגילה הם מעשים טבעיים. המתבונן היטב בעין חודרת יגיע למסקנה שכל הסיבות והמסובבות שהתרחשו אז בתקופה ההיא, שכל תכליתם הצלת עם ישראל ממצוקתו, הם מאתו יתברך ובהשגחתו על צאן מרעיתו. נסקור אותם בקצרה.

א. ראשית, חריצת משפט מות לושתי.
ב. לקיחת אסתר לבית אחשורוש והמלכתה במקום ושתי.
ג. עצת בגתן ותרש להרוג המלך, הגדת דבריהם לאסתר ע"י מרדכי והצלת המלך הבאה בעקבותיה.
ד. גדולתו של המן ע"י אחשורוש.
ה. הסכמת אחשורוש למסור עם ישראל בידי המן לעשות בו כטוב בעיניו.
ו. בקשת אסתר "תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי".
ז. החלטת אחשורוש לבטל הגזירה.
ח. תליית המן ועשרת בניו.
ט. מתן רשות ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאיהם כרצונם.
י. עלית מרדכי לגדולה ולשלטון במקום המן.

פרטנו כאן השתלשלות הענינים בקצרה, להוכיח שאינם טבעיים כלל, אלא כל המאורעות השתלבו אחד בשני למטרה מסויימת ונעלה. אפשר לסכמם במשפט קצר - מפלת המן וגדולת מרדכי. הנס הכפול הזה, נועד מראשיתו לתכלית אחת ויחידה, והיא, תשועת עם ישראל משונאי נפשו. וכבר ביארו רבותינו הקדושים ברוח קדשם, את הפסוק הנ"ל, באומרם, לכלותם, בימי המן (מגילה י"א ע"א), שזה משקף שכל מה שהתרחש הוא מאתו יתברך.
והנה הרבה סיבות נאמרו בדברי חכמינו הקדושים על השאלה, מדוע נגזרה כליה על שונאי ישראל בדור ההוא? והרבה תשובות נאמרו בזה. ננסה לקרב ולהסביר הדבר על פי שכלנו המוגבל. ידוע כי הנס הזה קרה בתקופת שבעים שנה של גלות בבל, בין חורבן הבית הראשון לבנין הבית השני. הטבע האנושי מחייב, כי עם אשר הוגלה בכח הזרוע מארצו המיועדת לו על פי ההבטחה האלקית, עליו להתכונן תמיד ולשאוף ליום הנכסף מתי ישוב לארצו ולמולדתו, ובפרט ביודעו מראש שהגלות שהוא נמצא בה היא רק לתקופה מוגבלת.
כמיהה ושאיפה כזאת, ממלאת תפקיד חשוב וכפול:
א. מעניקה לו תוחלת ותקוה לבל יפול בזרועות היאוש, ביודעו נאמנה שתקופת הגלות היא תקופה חולפת, ורק באופן זמני נמצא מחוץ לארצו.
ב. נוטעת בלבו ההרגשה האמיתית שהוא גר בארץ נכריה, ונתון בידי מושלי ארץ לשבט או לחסד, ובעיקר שהוא רק נסבל, וכל רוח מצויה עוקרתו והופכתו על פניו. בהעדר התקוה וההרגשה הזאת, נמשל לאיש הלמו יין, או להוזה חלומות בהקיץ, ורק כאשר ישמע קול נפץ אדיר וחזק המעתיק ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, רק אז יתעורר מתרדמתו העמוקה.

יתכן מאד שהתגשמות הרעיון הנ"ל בחלקו או במלואו, קרה באותו דור ביניים שבין החורבן והבנין. בראותם תפארת הוד מלכות פרס האדירה החובקת זרועות עולם, נתעו להאמין בשוא כי הם יושבים לבטח בהשקט ובשלוה, שאננים מקול נוגש, וכי הם אזרחים שוויי זכויות וחובות, ויבנו בתים ויטעו כרמים, וישבו לבטח כאילו זאת ארצם ונחלתם עדי עד. השקפה כזאת עלולה לגרום להתבוללות וטמיעה מרצון, אשר תוצאותיה מי ישורן, והעובדה שאכלו ושתו מהמשתה שבעת ימים ללא כל אונס, מצביעה על הלך מחשבתם.
קול רעם בגלגל בדמות הגזירה האיומה, קלעה אל המטרה - עוררה ישנים והקיצה נרדמים, בראותם התכנית השטנית המתוכננת והמחושבת היטב היטב לכל פרטי פרטיה, המרחפת על ראש האומה כולה, אשר תכליתה השמדה כללית להשמיד ולהרוג ולאבד אנשים ונשים וטף ביום אחד, הקפיצה את כולם והעמידה אותם במקומם הנכון. רק אז התעוררו והבינו כי גרים הם בארץ לא להם, תחת שלטון עם זר אשר יכול לעשות בהם כחפצו ורצונו, וברצותו, צנוף יצנפם ככדור בכף הקלע, וכי אין להם מאומה מכל עמלם, ואין להם למי לפנות אלא לרחמיו וחסדיו יתברך שמו, בצום וצעקה. וכאשר שבו בכל לבבם ובכל נפשם, בטלה הגזירה, ולאויבים השיב גמולם בראשם. עם ישראל נשאר בייחודו בבחינת עם לבדד ישכון, ונשא בקרבו הכמיהה והערגה לעלות לציון ברנה, וכאשר בזמן כורש נבנה הבית השני עלו רבים מן הגולה לארץ ישראל לחון את עפרה ולקומם הריסותיה.

רבותינו הקדושים ביטאו רעיון זה במילים ספורות כדרכם בקדש, באומרם א"ר אבא בר כהנא, גדולה הסרת הטבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל, שמ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתם למוטב (מגילה י"ד ע"א).

הלקח שעלינו ללמוד מכל פרשת המגילה, הוא ג"כ כפול:
א. שאין מקום בעולם לעם ישראל שבו ישב במנוחה ובשלוה לעבוד את ה' הנכבד והנורא כמשאת נפשו באין מפריע, זולת ארץ ישראל המובטחת לעם ישראל.
ב. גם הדבר הנראה לנו כדברי טבעי, אינו אלא נס נסתר. וכמ"ש בעלי הרמז: "הטבע" גימטריא "אלהים", ז"א, שגם הטבע הוא ככלי ביד היוצר ופועל בהשגחתו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעולמי עד ולנצח נצחים.

* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת המחבר, להזמנות: 5244664 - 050

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il