ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נושא משא עם קודש ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תש"ע

נושא משא עם קודש


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הגאון הרב מרדכי אליהו מתחבר עם ישיבת 'מרכז הרב' ושולח את בניו ללמוד במוסדותיה. מלמד דרכי הוראה לרבנים צעירים. טביעות עינו המיוחדת בפסיקת הלכה. מעשה באתרוג שהרב פסלו והובא לפניו שוב. תפילת הדיין של הרב אליהו. שילוב נדיר של סמכות תורנית עצומה ורגישות וכבוד לזולת. עשרים שנות פסיקה משודרת בערוץ שבע. יחיד בדורו בכמות השאלות החמורות ועמוסות הסבל להן נדרש.

הרב אליהו ומרכז הרב
לא שמעתי מה היה הטעם לכך, אולם הרב הגאון מרדכי אליהו זצ"ל בחר להתחבר אל הציבור התורני שסביב ישיבת 'מרכז הרב'. הוא עצמו גדל בחוגי ישיבת 'פורת יוסף', שעמדתם הכללית נטתה במידה מסוימת אל הציבור החרדי, וחלקם שלחו את ילדיהם ללמוד בתלמודי התורה ובישיבות החרדיות. אולם הרב אליהו התקשר יותר אל הרב הראשי והראשון לציון הרב יצחק ניסים, ועוד בהיותו דיין צעיר בבית הדין הגדול, בטרם הכירו בני ישיבת 'מרכז הרב' אותו ואת גדולתו, שלח את בנו הרב שמואל שליט"א ללמוד בישיבה לצעירים שעל יד 'מרכז הרב', ואת ילדיו הצעירים שלח ללמוד בבית הספר 'נועם', שהוקם על ידי בוגרי הישיבה.

ההתחברות עם הציבור התורני-לאומי לא באה על חשבון הקשר האמיץ עם חוג ישיבת 'פורת יוסף'. דודו הרב הגאון יהודה צדקה זצ"ל הלא היה ראש הישיבה. וכן היה מקושר לחוגי המקובלים הספרדים ולמשפחת אבוחצירא הנודעת, ורובם אף ראו בו את מנהיגם. גם לחוגי החסידים היה מקושר, והאדמו"ר של חב"ד התייחס אליו בכבוד ובאהבה.

קביעת שיעור יומי עם תלמידי הישיבה
בהיות בנו, הרב שמואל, תלמיד בשיעור ב' אצל אבי מורי בישיבה הגבוהה 'מרכז הרב', קבע הרב שמואל ביוזמת אבי, לעצמו ולעוד קבוצה של תלמידים נבחרים, שיעור יומי בהלכה אצל אביו. במשך שנים היתה קבוצה זו משכימה לתפילת ותיקין, ולומדת עם הרב טור ובית יוסף בערך משעה שבע ועד תשע בכל בוקר. אח"כ היה הרב הולך לבית הדין.

במשך הזמן החלו לשאול את הרב שאלות בהלכה, עד שנעשה הרב אליהו לאחר ממורי ההוראה של תלמידי 'מרכז הרב', ומתוך כך של רבים מהשכונה, ומתוך כך של כל חוג הישיבות הקשורות ל'מרכז הרב'.

במשך הזמן נקבעה בכל בוקר שעה שבה יכלו החפצים לבוא ולשאול את הרב בהלכה. וגם בשנות כהונתו כרב ראשי, המשיך הרב להשיב לשואלים בשעות הבוקר בביתו. עשרות אנשים היו באים בכל בוקר לחדר המבוא, ובמהירות היה הרב משיב לכל אחד באופן קצר וענייני. וכשהיה צריך לעודד את השואל, ידע לעשות זאת במשפט אחד קולע. והשואלים יצאו מרוצים ושמחים, בין שהיתה התשובה להתיר ובין שהיתה לאסור, כי נעשתה להם ההלכה ברורה כשמש בצהרים. גם נשים היו באות לשאול, והרב לא הביט בפניהן. וכל כך צנוע וקדוש היה, עד שלא התביישו להראות לו עדי בדיקה ולשאול בנושאים האישיים ביותר.

מלמד רבנים צעירים דרכי הוראה
והיה הרב אליהו מדריך בדרכי הפסיקה את רבני היישובים והשכונות הצעירים ואת האברכים שלמדו הלכה בישיבה, והיה מראה להם כתמים ומלמדם להבחין בין טמא לטהור, בין דם וסת לדם פצע. וגם בשנות כהונתו כרב ראשי, כשהיה עמוס בשאלות מכל הארץ ומכל העולם, המשיך ללמד רבנים צעירים דרכי הוראה. וכך רוב הרבנים שיצאו במשך עשרות שנים מישיבת 'מרכז הרב' שימשו אותו בהלכות נידה ובעוד נושאים, והם ממשיכים את דרכו בפסיקה.

טביעת עין
בין מורי ההוראה הרבים נחשב הרב אליהו כיחיד ומיוחד, בעל טביעת עין נדירה. ולמרות שהיה מרכיב משקפיים, יכולתו להבחין בפרטים הקטנים ביותר היתה מיוחדת - כך בהלכות נידה, שחיטה וטרפות וארבעת המינים. גם רבנים מבוגרים ממנו, שהיו מפורסמים כפוסקים חשובים, היו שולחים אליו שאלות קשות במיוחד בהלכות נידה.

מעשה באתרוג שנפסל
בימים הסמוכים לסוכות היו באים בני הישיבה ועוד המוני אנשים לשאול את הרב על כשרות ארבעת המינים. ולעיתים היו אנשים מביאים ארגז שלם של אתרוגים עבור כל חבריהם או בני קהילתם, ובמשך שעות רבות בכל יום היה הרב רואה בסבלנות ובזריזות קרוב לאלף אתרוגים, ועוד לולבים והדסים רבים.

רוב האתרוגים היו מגיעים באמצעות סוחרים שהיו באים לחצר 'מרכז הרב' כדי למכור לבני הישיבה ומקורביה. ואני, שעסקתי קצת בהלכות ארבעת המינים, יעצתי לפעמים לחברים בבחירתם. פעם חזר אחד החברים מבית הרב אליהו והראה לי אתרוג נאה שהרב פסל, מפני שסבר שהפיטם שלו חסר. הייתי אז כבן 19 ותמהתי קצת על הפסק, כי היה נראה לי שאתרוג זה הוא מן הסוג שפיטמתו נופלת מאליה, אלא שבאתרוג זה חלק קטנטן מהפיטם שאמור היה ליפול עוד נשאר רפוי, אבל אין זה צריך לעכב. חשבתי בלבי שאולי החבר לא הבין את פסק הרב, ואולי הרב התבונן במהרה ולא שם לב שזהו פיטם שאמור ליפול.

לקחתי את האתרוג, ולמחרת צרפתי אותו לארגז שלקח חבר אחר וביקשתי שישאל עליו, בלי שסיפרתי לו שאתרוג זה כבר היה אצל הרב. לא העליתי בדעתי כי לאחר שראה כל כך הרבה אתרוגים, הרב יזכור שכבר ראה את האתרוג הזה, ולכן חשבתי שישקול מחדש את תשובתו. אולם החבר חזר ואמר שהוא חושש שהרב קצת הקפיד עליו, כי הרב אמר לבנו שעמד לצידו: "צריך לחתוך את האתרוג הזה, הוא כבר היה פה וכבר אמרנו עליו שהוא פסול". בפועל הרב לא תבע לחתוך את האתרוג, רק רצה לעורר שלא יעשו זאת יותר.

מחזק ישיבות ויישובים
לפני כ-33 שנים הוקם היישוב בית אל, ולאחר שנים ספורות הוקמה בו הישיבה. אבי מורי, ראש הישיבה, ביקש מהרב אליהו להעביר שיעור לתלמידים, והרב נענה והיה מגיע בכל שבוע לישיבה ומעביר שיעור על המסכת הנלמדת. לאחר כשנה או שנתיים אמר הרב שהישיבה כבר התחזקה מספיק, ועכשיו הוא צריך לעזור למקומות חדשים יותר.

אחריות רבנית
הרב התייחס לתפקידו כדיין וכרב באחריות עצומה. אם שואלים - צריך להשיב, אם מבקשים שיבוא לומר דברי תורה - צריך לבוא. לכן היה עמוס כל כך בעבודה.

תפילה אישית שמצביעה על יחסו לרבנות ולדיינות נמצאה בארנקו, ומרוב חשיבותה אצטט אותה: "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא על דעתי עמדתי לשרת עם קדושיך, לדון ולהורות. ידעתי מיעוט ערכי, מך שבערכין. לא ביקשתי נפלאות ממני, אך כך הורו לי רבותיי וכך גלגלת כל הגלגולים, וסיבבת כל הסיבות. הקימות מעפר דל ותעש לי שם כשם הגדולים. גזרה חכמתו, יתברך ויתעלה שמו, לשרת עם קודש, להורות ולדון, ועל הכול יתברך שמו ויתעלה. אך רעדה אחזתני, יראה ורעד יבוא בי, על הסכנה הנוראה העומדת עליי, ופי תהום הפעור לנגדי, ובראות נפשי לקטלא נפיק (שרואה עצמו כיוצא למיתה), כי בער אני ולא אדע, על כן זחלתי ואירא. אנה אפנה לעזרה ואנה אברח, אבל בטחתי ברוב חסדך, מפיל תחינתי לפניך, כי אתה שומע תפילה. אנא השם אלוקי הרוחות, חוס ורחם על כל יושבי כסאות למשפט, ובפרט עליי, אני עבדך בן אמתך, מרדכי בן מזל. רחם עליי ותן לי לב שומע ודעת להבין לשפוט את עמך. חוננו חוכמה בינה דעת והשכל. שלא נאמר על טהור - טמא, ועל טמא - טהור, על מותר - אסור, ועל אסור - מותר. על זכאי - חייב, ועל חייב - זכאי. ותצילנו מכל שגיאות וטעויות, ויהא ליבי חזק ואיתן להוכיח כל עושי ועוול ולהציל עשוק מיד עושקו. ואל יישאנו יצרנו להעלים עין ח"ו, ותזכנו לגדור פרצות ולהתקין תקנות ולהרביץ תורה, שיהא שם שמיים מתקדש על ידינו. ותהא אימתנו מוטלת על הבריות ותורתנו חקוקה בלבם, ונתרחק מן הגאווה והכעס והקפדנות. ותאזרנו חיל לשפוט את עמך. גל עיניי והביטה נפלאות מתורתך".

סמכות ורגישות
היה בו שילוב נדיר של סמכות תורנית עצומה ורגישות וכבוד לזולת. וכך השואלים שבאו אצלו מלאי ספקות ולפעמים סובלים ייסורים, יצאו מלפניו בתחושת ביטחון שקבלו הדרכה נכונה וטובה.

וידע לנחם אלמנות ויתומים, ולהרנין ליבם של מסכנים וחולים. ורבים מאוד שהיו נכנסים אליו עצובים יצאו שמחים, שכן ידע להבין לליבם ולהדריכם ולחזקם. עד שמרוב פונים כבר לא נותרו מספיק שעות ביממה לקבל את כל הקהל הגדול שצבא על פתחיו.

כבוד חכמים
היה מקפיד בכבוד רבנים. וכשהיו רבנים צעירים באים לשאול אצלו, היה פונה אליהם בלשון כבוד ואומר: "בוודאי כבודו התכוון לשאלה זו" וכיוצא בזה.

ערוץ שבע
כאשר באתי לבקש ממנו שיעביר שיעור הלכתי קצר בערוץ שבע, סירב בתחילה וטען שהואיל ואני כבר מעביר שם את 'פינת ההלכה', אינו רוצה להיכנס בתחומי, שאני כמו מרא דאתרא. והוא היה אז כבר רב ראשי וראשון לציון. רק לאחר שאמרתי שאני עצמי רוצה בכך, הסכים. בפעמים הראשונות הייתי מצטרף אל המקליט, ותוך כך זוכה לשאול אותו עוד שאלות. והוא בענוותנותו היה לפעמים שואל אם כדאי להציג את הדברים כך ואם היו מובנים מספיק. במשך קרוב לעשרים שנה היה מעביר שיעור שבועי בדברי הלכה בערוץ שבע, ולפני החגים היה משיב בשידור חי לשאלות המאזינים.

חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם
רוב הרבנים עוסקים בבירור סוגיות ומתן שיעורים, אך אינם נדרשים לענות בכל יום לשאלות רבות. ואף שגם הם חיים במתח מסוים, שלא יטעו בתלמודם ולא ישגו בהוראותיהם, מכל מקום יש להם זמן רב לברר את הסוגיות ולהשיב את נפשם. אבל מי שנדרש לענות בכל יום על שאלות רבות בהלכה ובהדרכה, שחלקן עוסק בדיני נפשות וכיוצא בזה שכל הכרעה יש לה השלכה גורלית על חיי השואלים - גם אם עצביו ולבו מברזל, הצער והייסורים של הבאים לבקש ממנו ישועה עלולים להכריעו. אינני יודע אם ישנו בדור עוד רב שנדרש לכל כך הרבה שאלות בעלות השלכות גורליות על חייהם של השואלים כמורנו הרב אליהו זצ"ל. הוא שימש כרב וכרבי כאחד. אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. יהי זכרו ברוך.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il