בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל

נגד הזרם

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

חשוון תש"ס
10 דק' קריאה
"חדש ימינו כקדם"
עומדת לפנינו דמותו של אברהם אבינו, הראשון לאבות האומה, פורץ הדרך של קריאה בשם ה' אחד. אברהם נקרא לעלות לארץ ישראל ומתמודד מול עולם שלם. "אברהם העברי" - הוא עומד מהעבר האחד של הנהר וכל השאר מהעבר השני 1 . אברהם הוא האיש נגד הזרם. הוא הולך בדרך מיוחדת של אמונה בא-ל אחד אל מול כל העולם האלילי, ולא נרתע. ולא עוד אלא הוא הולך "עם הנפש אשר עשו בחרן", כלומר עוד ועוד אנשים מצטרפים לדרכו של אברהם באמונה בא-ל אחד.
במובן מסויים הדור שלנו נקרא להגיע לאותו הגודל. גם אנחנו נקראים לשוב אל ארץ ישראל, לשוב לקרוא בשם ה', ללכת בדרך המיוחדת שלנו נגד הזרם, וגם אנחנו עומדים מצד אחד של הנהר אל מול כל העולם. אמנם בכל הדורות עם ישראל יצר התנגדות בעולם, אבל עכשיו ההתנגדות מצד העמים היא הרבה יותר חריפה. נכון שאנחנו מתפללים "חדש ימינו כקדם", אבל לא במובן שאנחנו רוצים לחזור למצב שהיה, אלא אנחנו רוצים לעלות ולהגיע להשגות חדשות.

המדרש 2 אומר שימות העולם מתחלקים לשלושה חלקים: אלפיים שנות תוהו, אלפיים שנות תורה ואלפיים שנות משיח. אברהם אבינו התחיל את 2000 שנות התורה והדור שלנו נמצא בשיאם של 2000 שנות המשיח. 2000 השנים הללו מחולקות גם הן, וחלק אחד הוא ההכנות להופעתו של המשיח. ההכנות האלה הם כבר בחינה של הארת אורו של המשיח, מפני שהעולם כולו כבר מחכה לעתיד הזה של הופעתו של המשיח. אמנם יש כאלה שמחכים באופנים מוטעים, אבל הפיזור של ישראל באומות גרם לכך שכל האומות מחכות לגאולת העולם.

אברהם אבינו ייסד את האמונה בשם ה' בעם ישראל בדורו ובדורות הבאים אחריו. מכאן נלמד שעניינו של דור הגאולה הוא לקרוא בשם ה' בעולם כולו, לרומם את כל העולם כולו לקריאה בשם ה'. מהלך זה יתממש דרך התקבצותו של עם ישראל בארץ ישראל, דרך חזרתו לעצמו ולעצמיותו, לגדלותו ולגובהו העליון הרוחני, ומתוך כך יוכל לקרוא ולרומם את העולם כולו. זו משימה עצומה וגדולה שמוטלת עלינו. התבוננות בפרשיות האלו של אברהם אבינו מלמדת אותנו מהם הדרכים, כיצד מתמודדים, וכיצד עומדים בנסיונות.

להשפיע בלי פחד
אברהם נוטע אשל בבאר שבע. לאחר שהוא רואה שסדום נהפכה, ואי אפשר יותר לקיים הכנסת אורחים, אז הוא הולך לגרר ומסתכן. ואכן יש שם סכנות, "אין יראת אלוקים במקום הזה" 3 . הוא יודע במה אנשי גרר מתעניינים, כמו שהוא אומר לאבימלך, שהוא הבין מראש שכדאי לו להגיד ששרה היא אחותו. הרי כשמגיע אורח שואלים אותו על צרכיו, אם הוא רעב, אם הוא צמא, אם יש לו מקום ללון וכדו' ולא על אשתו, ואילו כאן השאלה הראשונה היתה על דבר אשתו 4 . אברהם יודע את כל זה מראש ובכל זאת הולך, כי יש לו ייעוד, הוא צריך לתקן את העולם במלכות ש-ד-י. אם אנשים מפחדים להתגורר או ללכת בקרבת סדום אחר ההפיכה, ואין את מי לקרב שם לעבודת ה', אז אברהם הולך למקום אחר למרות הסיכונים. וכל זה מפני שאברהם הוא איש האמונה, הוא מאמין שיצליח להתמודד, הוא מאמין שיתגבר על הקשיים. אברהם מודע לקשיים, יודע שיצטרך לעבור מבחנים, אבל הוא הולך כי הוא בוטח ברבש"ע שלא יאונה לו כל רע. לפעמים הסיכונים מגיעים עד קצה הגבול, אבל בסוף לא קורה לו כל רע מפני שהוא בוטח ברבש"ע, המנסה אותו.

עלינו ללמוד מאברהם לא לפחד ללכת למקומות שהמצב הרוחני שם לא כל כך מתוקן. לא צריך להיות מפונקים ולגור בשכונות עם חום רוחני, אלא רק החלשים שאין להם כוח להתמודד, וזקוקים לסביבה כזו. "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" 5 , ולהיות נכון ללכת למשימות במקומות רחוקים. מי שהולך לשם שמים, הצלחתו מרובה ואין כל פחד, גם לא שהילדים שלו יתקלקלו.

אמי ודודתי ז"ל גדלו בבלפוריה. בלפוריה הוא מושב חילוני, וסבי ז"ל הגיע לשם על-מנת להיות רב ושוחט. הם לא היו צריכים רב ושוחט, ולפני שהוא בא הם הסתדרו בלי שחיטה. גם אחרי שהוא בא הם אמרו שהם לא צריכים שוחט, ואפשר להסתדר בלי זה, אבל לא עבר זמן רב, וכולם הפסיקו לאכול טריפות, ובאו לשחוט מפני שהיתה לו דמות אצילית, שגרמה להערצה כלפיו. שתי בנותיו היו בנות 12 ו-13.5 וגדלו במושב עם הנוער החילוני. בשבת היתה החבורה נוסעת בעגלה, ושתי הבנות היו הולכות ליד העגלה כדי לא לחלל שבת, וכל פעם היתה העגלה נעצרת לחכות להן. מצד אחד הן היו באותה חברה, כי לא היה מקום אחר, ומצד שני הן שמרו תורה ומצוות. סבי לא פחד! שהתושבים האחרים יפחדו! מה פתאום שהוא יפחד?! הוא גידל שם שתי בנות, לא רק בעודן צעירות אלא עד חתונתן, וב"ה הן בנו בתים שכולם שומרי תורה ומצוות. דודתי התחתנה עם תלמיד חכם מאוד גדול, שלפני פטירתו היה רב של נתניה, וגם אמי לא בחרה חתן מהסביבה ההיא, וב"ה בנו בית לתפארת.

לא חייבים להתפנק ולהיות בסביבה חמה. אפשר להתמודד! אנחנו צריכים להיות אנשים עם גבורה ועוצמה רוחנית. לא לפחד ללכת נגד הזרם, ולא להיות כל הזמן עם פחדים ודמיונות. צריך לדעת להתמודד עם קשיים, כאברהם אבינו, שהלך נגד הזרם. כמובן שאין ללכת לפני הזמן, אלא צריך קודם לצבור כוח, להתמלא, להתבסס, ולהתעצם בכוחות נפש, על-מנת להשפיע.
יש בישיבה תלמידים היוצאים לתקופת שרות צבאי אחרי שנה רביעית, ואני לא מרוצה מהתוצאות. הייתי מצפה, שתמיד יחזרו לישיבה עם בחורים מהצבא. חסידים אומרים, שמי שלא הפך שני מתנגדים לחסידים הוא לא חסיד. חסיד צריך להיות בוער כל כך, עד שהסביבה שלו תידלק, ואם לא, זה סימן שמשהו אצלו חסר. גם אנחנו צריכים ללכת בדרך הזאת, וכשהולכים לסביבה רחוקה, אנשי הסביבה צריכים להיות מושפעים.
לא לפחד 'שמא ניפול', 'איך נחזיק מעמד נגד הזרם?', 'איך נתמודד?' וכו', ובוודאי שלא להיות עם רגשי נחיתות, ולהתנצל על כל מה שאנחנו עושים. יש שיטה של התנצלות בציבור שלנו, ולפני שבוע היה "שבוע התנצלויות" 6 , אבל אנחנו ב"ה לא צריכים להתנצל. יותר מכך, לא רק שלא צריכים להתנצל, או לחשוש כל פעם מפני השפעות, אלא, עלינו להיות בטוחים בדרכנו, ומשוכנעים שאנשים רוצים להיות מושפעים. היום המצב הרוחני כל כך דל, שאנשים צמאים ומבקשים. ואם הם טוענים שהם לא צמאים, צריכים להודיע להם שהם צמאים.
זה היה אברהם אבינו, שכל ימי חייו הלך והרחיב את השפעתו בעולם, להאמין ולהכיר בריבונו של עולם. הוא משגיר שם שמים בפיו של המתארח אצלו. הוא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" 7 . כאשר הוא רואה שהמקום שומם, הוא הולך לגרר – מקום מקולקל, על מנת להשפיע. אמנם יש התמודדות, יש קשיים, אבל בסופו של דבר הוא משפיע, ואבימלך המושפע מהאישיות הזו, רוצה לכרות ברית עם אברהם, כדי להיות קשור אליו. כאשר כורתים ברית, זו ברית עם כל השקפת העולם. אולי אבימלך לא קיבל הכל, אך הוא יודע שיש כאן עוצמה, יש כאן דרך ואמונה שמוכיחות את עצמן.

אין להתחשב בתקשורת
השבוע 8 השתתפתי בשני מפגשים.
המפגש הראשון היה בכנס של עמותת "פיקוח נפש" בתל-אביב, למען שלמות ארץ ישראל ונגד כל ויתור. לכנס הגיע כמובן איש מודיעין מהמשטרה, לבדוק מי מתכנס, ולצלם את כולם, את כל המסיתים. המארגנים הם אנשי חב"ד, שהקימו את עמותת "פיקוח נפש", כי הרבי אמר שכל ויתור על ארץ ישראל הוא מסוכן ובגדר פיקוח נפש. הם מתבססים על הגמרא 9 והשו"ע 10 בהלכות שבת, האומרים שיוצאים בשבת לעזור לעיר ספר שבאו עליה נוכרים, ואפילו על עסקי תבן וקש, בגלל פיקוח נפש. אם כן, בגלל פיקוח נפש, אסור לוותר על שום מקום, ואסור להותיר שממה בשום מקום בארץ ישראל. זהו המקור ההלכתי לכל המאבק היום למען ארץ ישראל.

כשביקשו ממני לדבר, אמרתי שאסור לוותר על ארץ ישראל, מפני איסור "לא תחנם" - לא תיתן להם חניה בארצך 11 , ומפני שכתוב "לא ישבו בארצך" 12 . כל כך הרבה דיברו הרבנים על כך שבשנת השמיטה אסור למכור את ארץ ישראל אפילו מכירה זמנית, ואפילו רק את שטח היניקה בלבד - שני מטרים עליונים של שכבת פני הקרקע, מפני איסור "לא תחנם". אף על פי שב"היתר המכירה" לא מוכרים את כל הארץ מתהום ועד רום השמים, אלא רק חתיכת אדמה של היניקה, בכל זאת יצאו והתנגדו לכך, ואמרו שאסור בשום פנים ואופן לנהוג כך. עכשיו הולכים בכוונה למכור את ארץ ישראל לא רק באופן זמני, ולא רק את השטח העליון של הקרקע, ואם כן, על אחת כמה וכמה שהאיסור הזה הוא איום ונורא. אינני יודע, אך לעניות דעתי, החזון איש היה יוצא נגד הויתורים. אמנם, "גם בגלל פיקוח נפש אסור למסור חבלי הארץ" אמרתי, "אבל על זה כבר דיברו, ואני לא צריך להרחיב".
איפה קדושת ארץ ישראל?! כל הנקודה זה רק פיקוח נפש?! אמנם זו נקודה נכונה, וגם מהסיבה הזו הדבר אסור, אבל יש סיבות יותר שורשיות.

באחד המפגשים של "ועד רבני יש"ע" עלה עניין התקשורת, שם אמרתי שהדמוי שלנו בתקשורת לא צריך להיות חשוב לנו. התפקיד שלנו, זה לדאוג שהציבור שלנו יתנהג כראוי, ומה שחושבים עלינו בתקשורת זה שולי. זה לא עיקר כל כך גדול אצלנו. מכיון שלא אנחנו אשמים, אנחנו לא צריכים לתת את הדין על זה, וגם לא צריכים לעשות משהו מעבר לסדר הרגיל.
אין לנו תחושה שאנחנו לא בסדר רק בגלל שאחרים מציגים אותנו כך. אין לנו תחושה שאנחנו אלימים, בגלל שהתקשורת טוענת שאנחנו אלימים. זכותנו להפגין ולומר את מה שאנחנו חושבים, וזו לא רק זכותנו, אלא חובתנו! חובה על הרבנים להשמיע את הדברים הללו, ולא לכל רב הדבר הזה קל. אכן, בכנס של עמותת "פיקוח נפש" לא היו מאות אנשים, ואנשי חב"ד ארגנו את כל התקשורת, איש לא נעדר, אז היו יותר אנשי תקשורת מרבנים.
זו דרכו של אברהם אבינו. אברהם היה יחיד, הלך נגד הזרם, ואחר כך התרכז סביבו ציבור מסוים – "את הנפש אשר עשו בחרן", והם המשיכו נגד כל העולם. גם בזמננו, אנחנו לא מפחדים להיות, כביכול, נגד הרוב ולעמוד נגד הזרם, כי ה' איתנו, וממילא אנחנו הרוב.

"הביטו אל צור חוצבתם"
הגדלות של אברהם מתבטאת בכך שהוא העצים את אמונתו לגודל כזה, עד שהוא נעשה מרכבה לשכינה, הוא נעשה בטל לגמרי לרצונו של רבש"ע. אברהם איננו אישיות בפני עצמה, כל כולו עושה ומגלה את רצונו של רבש"ע. כל כך היתה האמונה מושרשת בו ועבודת ה' מושלמת אצלו, עד שהאמונה והדבקות בקב"ה הונחלו לכל הדורות הבאים אחריו. אמנם לא באופן מלא, כי עדיין יש לאברהם בן אחר, ישמעאל, וגם ליצחק בנו יש בן אחר, עשו, אבל השורש כבר קיים. מונח בו יסוד אמוני שימשך לכל הדורות כולם, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' וכו'". הקב"ה רואה שהעוצמה הרוחנית שאברהם התעצם בה היא כל כך חזקה, שהיא תימשך לכל הדורות.
זו הגדולה של אברהם, שהיא אבן יסוד. "הביטו אל צור חוצבתם" - זה אברהם אבינו שכל ההמשכיות של האומה מבוססת על היסוד הזה. "עוד יזכור לנו אהבת איתן" 13 – זה אברהם אבינו האיתן בכוחותיו 14 .

היחס המתאים כלפי הדמוקרטיה
מבחינה מסויימת אנחנו נמצאים בתקופה גדולה מאוד של התמודדות ושל התחדשות של עם ישראל עם חזרתו לארצו, תקופה של תהליך בנייתה של הגאולה. ואנחנו ממש מרגישים שבעולם בכלל וגם בישראל בפרט, יש תקופה של ערפול, "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים", וזה סימן ש"כבוד ה' עליך זרח" 15 , זה סימן שכבוד ה' עומד לזרוח ולהופיע על ישראל. אנו עומדים בפני ביטול כל ההשקפות האחרות כולל הדמוקרטיה. מהלך הדמוקרטיה בעולם היה נחוץ שכן הוא ששבר את כל ההשקפות האלילות בעולם, אין שעבוד לשום דבר, חופש מלא, אף אדם לא חייב שום דבר לאף אחד. הדמוקרטיה שברה את כל הערכים האחרים. התרופה הזאת, שהקב"ה נתן בעולם כדי לרפא אותו מהשקפות האלילים, כביכול חזקה מדי, עד כדי כך שהיא דוחה גם את ההשקפה הנכונה של אמונה בקב"ה.
אבל כנראה לא היתה ברירה, היה צורך באיזו השקפה גדולה ומושכת ביותר כדי לנתק אנשים מהשקפתם הישנה. וכאן מגיעה השעה שיתגלה הרצון הפנימי של האדם, לא רצון כפוי או חיצוני אלא מה שבא מתוך תוכו של האדם. לאדם יש שכבות. יש לו רצונות חיצוניים שיכולים להיות משובשים, ויש לו רצונות פנימיים מאוד מאוד, שהם תוכנה של הנשמה הפנימית של האדם. עניינה של הגאולה הוא לגאול את הכוחות הפנימיים שהם משועבדים, מכוסים ומסוגרים בפנים ולהוציא אותם משעבוד לחירות. זוהי גאולת הנשמה. הגאולה היא גם באדם מישראל, גם באדם מהעולם וגם בעולם כולו - לגלות את הנשמה הפנימית של העולם, לגלות את רבש"ע בורא העולם. זו המגמה של הדור שלנו, להוציא את האמת הזכה והטהורה לחירות. והעולם כבר מצפה לזה, הוא כבר יודע שכל השקפות העולם הזרות הן הבל וכל האמונות האליליות הן בטלות. ולא רק האמונות, אלא גם ההשקפות החברתיות - סוציאליזם, קומוניזם וכד' - הכל בטל. זהו תפקידו של עם ישראל, להיות נשמתיים. עבודת ה' שלנו צריכה לצאת מן המעמקים, מהמעיין הפנימי שמבקש להתפרץ. בהתחלה האמת תופיע רק בתוכנו ואחר כך היא תתפשט ותופיע גם בסביבה על ידי דוגמה אישית. זהו החינוך הדמוקרטי והנכון, כדרכו של אברהם אבינו, שלא אומר לאף אחד מה לעשות אלא הוא עושה בעצמו ו"כזה ראה וקדש". זוהי הדרך הנכונה. אפשר להשתמש גם באמצעים של השפעה, אבל כל אלו חייבים להיות מלווים בדוגמה אישית. יתכן שיש צורך שאדם יסביר מה הוא עושה כדי שאנשים ידעו כיצד לחקות אותו, אבל לא בדרך של הטפה אלא של הדגמה.

שלמות מתאימה לגודל התקופה
באברהם אבינו אנחנו מוצאים את כל המידות. צדיקותו אינה מתבטאת רק בין אדם למקום - מאמין, צדיק, עובד ה' ולומד תורה, אלא הוא שלם מכל צדדיו, מקיים גם מצוות שבין אדם לחברו - אוהב את כל הבריות, מכניס אורחים, מציל שבויים, וכו'. אישיות כזאת משפיעה ממילא על סביבתה, "את הנפש אשר עשו בחרן". וככל שהאדם גדול יותר ועמוק יותר , כך גדלה השפעתו ונמשכת לדורות.

אנחנו היום לא במצב של אברהם אבינו, שהשפיע באופן פרטי. היום כל אחד מאיתנו הוא חלק מכלל. ענייננו בדור הזה הוא לגלות מהלך חדש של אמונה שיוצאת מתוך תוכי הנשמה, מהלך שמתחיל מעשייה פרטית אך ממשיך אל כל ההופעה השלמה. כלומר, כל מעשה ומעשה שאנחנו עושים, נעשה אותו בשלמות ובטהרה גדולים יותר, שכן זהו גילוי פנימי יותר של הנשמה. עבודת ה' צריכה להיות מושלמת מכל צדדיה. הרב אומר 16 שהצדיקות היא אומנות: כשאמן עושה יצירה הוא מטפל בה מכל צדדיה, הוא עובד עליה הרבה ומוסיף קו ועוד קו, עוד צבע, עוד גוון, צל ואור. כך דואג האמן שהכל יהיה הרמוני ומושלם ורק אז מתקבלת התמונה בכל שלמותה. כך גם יש "לשפץ" את הצדיקות מכל צדדיה, לחשוב על כל חסד מכל הצדדים: איך לחבר יהיה הכי הרבה נחת ממעשה מסוים ולא תהיה לו הרגשה כלשהי של אי נעימות, ואיך זה הכי יועיל לו. על כל מעשה צריך לחשוב איך עושים אותו בצורה הכי שלמה. זה פשוט שאדם צריך להתפלל להקב"ה, אבל אדם שמתפלל צריך לחשוב: איך תהיה העמידה, איך תהיה המחשבה, איך תהיה ההבעה, לחשוב על כל הצדדים. וכך גם באכילה: אפשר לאכול בעדינות, בנקיות, באצילות, בשלמות, בטהרה, ואז כל האכילה נעשית עבודת ה'. כל פעולה תהיה יותר שלימה אם היא יוצאת מתוך ההבעה הפנימית של הנשמה של האדם. וכשאנחנו נעשה את כל מעשינו במחשבה על כל הצדדים והפרטים, השפעתנו תהיה הולכת ומתפשטת.
בעז"ה אנחנו נמצאים בתקופה גדולה. נשתדל להתאים את עצמנו לגודלה של התקופה, להיות שותפים עם רבש"ע בגאולתם של ישראל.




^ 1. בראשית רבה מב, ח
^ 2. תנא דבי אליהו רבה ב
^ 3. בראשית כ', יא
^ 4. בבא קמא דף צב ע"א
^ 5. תנא דבי אליהו רבה כג
^ 6. שבוע רציחתו של רבין, תש"ס
^ 7. אבות א', יב
^ 8. תש"ס
^ 9. ערובין מה, א
^ 10. או"ח שכט, ו
^ 11. דברים ז', ב. ילקוט שמעוני שם
^ 12. שמות כ"ג, לג
^ 13. חזרת הש"ץ של מוסף לימים נוראים
^ 14. בבא בתרא דף טו ע"א
^ 15. ישעיה ס', א
^ 16. אורות הקודש ג', עמ' שיב

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il