ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בגליל עם הרב שמואל אליהו. מספר החדרים מוגבל!

שיחה לפרשת שמות תשע"א

'אנו עמך'

'עמו אנכי בצרה' ◆ 'עַם בני ישראל' – עם סגולה ◆ ביני"ש קרבי ◆ 'אכן אתה אל מסתתר' ◆ המבוקש – להיות מבקש
מוקדש לעלוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
לחץ להקדשת שיעור זה
עמו אנכי בצרה
התחלנו השבת את ספר שמות. אני רוצה לפתוח בדברי הזוהר, על הפסוק: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ' (שמות א, א). יש כאן כפילות: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה', 'אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ', מדוע הכפילות הזו, מסביר הזוהר שרמוז כאן ש'הַבָּאִים מִצְרָיְמָה' לא רק היו בני יעקב, אלא גם מלאכי מרום. הקב"ה אמר ליעקב: 'אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה' (בראשית מו, ד) - שכינה ירדה עם יעקב ובניו למצרים, וכשהיא ירדה נלוו אליה שישים ריבוא מלאכי השרת. כשעלו ישראל ממצרים, נאמר: 'כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי' יצאו ממצרים (שמות יב, לז), ולא 'ששת מאות אלף', ורמוז בזה שהיו ששת מאות אלף נוספים לבני ישראל - השכינה ומלאכי מעלה, שמלווים את ישראל בכל מקום שהם נמצאים, גם בגלות.
הזוהר ממשיך ומרחיב: שכשמשה הלך לקראת יתרו חותנו יצא אתו גם אהרן, ואם אהרן יצא – יצאו בניו אתו, וממילא יצאו כל בני לוי, ואחריהם יצאו כל בני ישראל. הזוהר דן קל וחומר: אם כשמשה רבינו יוצא יוצאים עמו כל בני ישראל, על אחת כמה וכמה שאם שכינה יורדת עם בני ישראל למצרים וודאי שמלאכים מלווים אותה. הזוהר דן קל וחומר נוסף מיעקב אבינו, שכשיצא לבדו לחרן ליוו אותו 'מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים', קל וחומר שכאשר השכינה יורדת איתו יתלוו מלאכים.
הזוהר מתכוון לומר שצריך לזכור שלא את הכול אנחנו רואים. צריכים לדעת שאדם שעושה מצווה בורא מלאך. יש מלאכים מיוחדים שנבראים מלימוד התורה. כל המעשים הטובים של האדם מלווים אותו כל הזמן, כוחות רוחניים מלווים את האדם. האדם לא לבד. כשאנחנו מגיעים בליל שבת הביתה אנחנו שרים למלאכי השרת: 'שלום עליכם'. זה אמיתי, האדם לא הולך לבד. בשבת קודש זה קיים באופן מיוחד, אבל כך זה תמיד בכל יום.
אומר המדרש (שמות רבה א, ג):
שקולים ישראל כצבא השמיים. נאמר כאן: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת', ונאמר בכוכבים: 'מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא' (תהלים קמז, ד). אף הקב"ה, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו וקרא שמות לכולם, הדא הוא דכתיב: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'.
הרב קוק אומר שיש פסוק נוסף על הכוכבים: 'הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא' (ישעיה מ, כו). לכל הכוכבים יש שם אחד. כל כוכב הוא אמנם עצום, ובכל זאת יש משמעות נוספת לכל מערכת הכוכבים יחד. וישראל משולים לכוכבים. מצד אחד, כל אחד מישראל הוא כוכב, עולם ומלואו. ומצד שני, כלל ישראל זה גם כן מציאות, ולכלל ישראל יש שם. השם הוא מהות שמבטאת את הייחודיות. לכל אחד יש משמעות אישית, אבל לכלל יש משמעות כוללת.
המדרש בהמשך דורש את השמות של כל בני ישראל על שם גאולתם: 'ראובן' מלשון 'ראה ה' בעני ישראל במצרים'. 'שמעון' - 'שמע ה' את שוועת ישראל'. כל שם נדרש בתוכן מסוים, כל שם מבטא מהות. גם הגמרא במסכת יומא (פג, ב) אומרת שצריך להתבונן בשמות. ההדגשה של הרב היא שצריכים לדעת שלכל אחד יש המגמה הפרטית שלו, אך כל אחד הוא גם חלק מהמגמה של האומה כולה. כשאנחנו חוזרים לארץ ישראל מהפיזור העצום שהיינו בו כל כך הרבה שנים, צריך להתרגל להסתכלות הזו של תפיסה כללית. אנחנו חלק מכלל ישראל, והמגמה הכללית היא שעם ישראל יעבוד את ה', ואנחנו צריכים למצוא את חלקנו במגמה הכללית.

'עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' – עם סגולה!
בספר שמות אנחנו נהיים ממשפחה לעם (א, ט) 'הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ'. ריבונו של עולם מוציא את עם ישראל מארץ מצרים. לא מוציא כל פרט לעצמו. כמו כן, לא כל פרט עובד את ריבונו של עולם בפני עצמו, והחיבור של הפרט אל הכלל הוא לא רק כדי שהאדם הפרטי יוכל לעבוד את ה' יותר טוב, אלא שעבודת ה' היא עבודת הכלל, וכל הפרטים כולם הם חלק מהמציאות הכללית של האומה, בין במובן של סור מרע, ובין במובן של עשה טוב. במובן של סור מרע, הזכרנו מספר פעמים בשם רבי מנחם מנדל מוויטבסק שאסור לזלזל בעוזבי התורה, ואפילו אם הם רחוקים מאוד כי הם חלק מעם ישראל. דווקא מי שמזלזל בעוזבי התורה מתנתק מעם ישראל, כי הוא חושב שהכל תלוי בבחירה, ולא בסגולה. הוא לא מכיר בזה שכולם הם בני ישראל, למרות שברגע זה הם במשבר או בחולשה. הוא לא מבין שהאומה היא מציאות אחת, הוא מתנתק מהאומה, וממילא הוא לא יכול להתעלות בקודש, כי הוא מנותק מהכוח הרוחני של האומה.
אומר רבי מנחם מנדל מוויטבסק:
ברור לי כהגלות אחת הנגלות שזה הדבר הגורם את הירידה הרוחנית הגדולה ביותר - והוא הזלזול בעוזבי התורה.
הסיבה הגדולה ביותר של הירידה בדור שלו היא הזלזול בעוזבי התורה. כל כך חשוב לדעת שאנחנו עם אחד, עם סגולה. אני מבין מדבריו, שהבעיה היא שלא מכירים שהיסוד הסגולתי שבעם ישראל הוא יסוד איתן וחזק אפילו אם ההתנהגות גרועה.
אנחנו עסוקים בנושא הזה בזמן האחרון. כל הארץ סערה סביב מכתב הרבנים שכתבו שלא לתת או למכור או להשכיר דירות לנכרים בערים בגלל כל התוצאות החמורות שיכולות להיות מזה. כמובן יצאו כנגד הדברים אנשים עוזבי תורה, ואחר כך הצטרפו אליהם גם רבנים אחרים. יסוד הוויכוח הוא שורשי ועמוק מאוד. אמרו: 'הרבנים האלה גזענים, מרחיקים אנשים שהם לא מבני ישראל'.
אנחנו לא מתביישים בזה. הרב זצ"ל אומר שאנחנו שונים מכל עם ולשון וגזע, בכל המובנים. זו עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה, היא עובדה מרכזית במציאותנו. בכל בוקר אנחנו קמים ואומרים: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו', אנחנו מכריזים ומודים על זה שריבונו של עולם בחר בנו מכל העמים. פרשת השבוע שלנו מבטאת את הבחירה האלקית שה' בחר בנו כשהוציא אותנו ממצרים. המעלה שלנו היא מעלה שאין לה דוגמא - הכישרון המיוחד שלנו הוא הכישרון להיות מחוברים לריבונו של עולם, כישרון להכיר את ה'. 'עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ' (ישעיה מג, כא) - תפקידנו הוא לספר ולפרסם תהילת ה', 'אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל' (שם, יב) –עדים על מציאות ה', עדים על טוב ה', לספר את זה בכל המציאות כולה.
זהו כישרון אלוקי. כל הכישרונות שיש בעולם, החכמות וההשגות, יש גם בגויים. אבל הכישרון האלוקי הזה להכרת ה', זהו כישרון שעולה על כל הכישרונות, כגבוה שמיים מארץ, הכישרון הזה גבוה יותר מכל הכישרונות שהקב"ה נתן לבני אדם. ואנחנו לא צריכים להתכחש לזה. אנחנו שונים, ולא שוני כמו שקיים בין כל עם ועם, אלא אנחנו מעולים מכל העמים. הרב בספר אורות חוזר כמה פעמים על היסוד הזה. למרות כל ההתנגדויות להסתכלות הזו, לאמירה הזו שלנו, עלינו להיות נאמנים לכך. אנחנו ניפגש עם גויים, וגם אם לא יהיה לנו זמן להסביר להם למה אנחנו אומרים שאנחנו נבחרנו, בינינו לבין עצמנו אנו צריכים לחזור ולשנן את העובדה הזו. אנחנו עם נבחר, עם אלקי, עם סגולה, ואנחנו כל הזמן מודים לריבונו של עולם על כך, ומשתדלים להוציא את הכישרון הזה מהכוח אל הפועל.
כדי להוציא את הכישרון הזה אנחנו צריכים להיות בארץ הסגולה, שגם לה יש מעלה מיוחדת. גם היא גזענית, הארץ הזו, היא ארץ קודש, מיוחדת ושונה מכל הארצות כולן. היא ארץ ה', ועם ישראל עניינו להיות בה, כי רק בה הוא יכול לגלות את הכישרון האלוקי שלו ובשביל זה הוא צריך להיות לבד, לא מעורב עם עמים אחרים. אמנם יכולים להיות נכרים שלא יפריעו למגמה שלנו, גֵרי תושב, שיקיימו את שבע מצוות בני נוח, ויכירו בתורת ה' ובכך שה' הוא אלקי ישראל. גרי תושב מצווים בשבע מצוות בני נח, אבל הם מוכרחים להאמין שהם מצווים בהם על ידי הקב"ה שהוא אלוקי ישראל (הלכות מלכים לרמב"ם ח, יא). לגויים כאלו יש בהחלט רשות להיות כאן, בתנאים המסוימים שההלכה קובעת: לא בכל מקום, לא בריכוזים גדולים. יש תנאים מיוחדים לגרי תושב בארץ ישראל.
אבל הוויכוח הוא לא האם אנחנו מפלים את פלוני לרעה בכך שאוסרים עליו לגור כאן או שם. הוויכוח הוא על הבסיס, האם אנחנו עם נבחר ומיוחד, האם יש לנו דרך מיוחדת - ובנקודה הזו אנחנו צריכים לענות באופן ישיר, ולא לחפש פלפולים, ניסוחים וסגנונות, לא להסתדר עם הדמוקרטיה. אדרבה, הדמוקרטיה כפי שאני מבין אותה, עניינה לתת חופש בחירה לכל אחד ואחד, ולא להבדיל בין אחד לשני, ואם אדם רוצה לחיות חיים עם השקפת עולם מסויימת - צריך לתת לו את האפשרות הזו בלי להפריע לו. ואם קבוצה רוצה לחיות את חייה המיוחדים, חיים אמוניים, תורניים, חיים של קודש - צריך לאפשר לה את זה. בכל מקום שאנשי אותה קבוצה נמצאים, הזכות שלהם לחיות כפי שהם רוצים. אי אפשר לכפות אותנו לחיות אחרת. אלא שיש כאן ויכוח ורצון לטשטש את המגמה המיוחדת של עם ישראל. לזה אנחנו כמובן לא נסכים. ניאבק ונצליח כמובן, אנחנו כבר מצליחים - ישראל הוא עם סגולה!

ביני"ש-קרבי
אני רוצה להוסיף, שההכרה שאנחנו עם סגולה מחייבת אותנו וצריכה לגרום לנו לדעת את תפקידנו. תפקידנו הוא לא רק להיות שלמים בפני עצמנו, לעשות את רצונו של ריבונו של עולם, להיות בעלי מידות טובות, מעשים טובים, לשקוד בתורה, 'ללמוד וללמד לשמור ולעשות', אלא כל אחד נדרש להיות גם שותף בשלמות התורנית של האומה הישראלית כולה. להיות אידיאליסט ולא אגואיסט, לשאוף שכל האומה תהיה כזו. להתפלל על כך, להיות אכפתי ממה שקורה לאומה הישראלית, להיות שותף, לכאוב את כאבה, לשמוח בשמחתה ובהצלחותיה, ולהיות שותף במה שהוא יכול.
אמנם אנחנו מחנכים את התלמידים בישיבה להישאר וללמוד תורה, לדחות את היציאה לצבא ואף לצמצם אותה כדי להמשיך בלימוד התורה - אבל כל זה הוא בשביל לחזק את האומה הישראלית בצד שהכי חשוב בצד התורני. זו לא פעולה של דאגה לעצמנו, לרמה הרוחנית והתורנית שלנו, אלא זו דאגה לאומה כולה, שיהיה בתוכה יותר אור של תורה, יותר קודש. זו עבודת קודש, זה שירות גבוה ועמוק מאוד, וזו גם עבודה מאומצת מאוד, הרבה פעמים קשה יותר משירותים אחרים.
וכמו בצבא, כך בישיבה - אנחנו צריכים שבתוכנו תהיינה יחידות מובחרות, מאומנות, מתאמצות יותר מאשר היחידות הקרביות המובחרות בצבא. בצבא יש יחידות שיוצאים הביתה פעם בחודש, ומנותקים במשך כל החודש מהעולם - אין פלאפונים אפילו בחדר, והם שקועים בתפקיד שלהם. גם אנחנו צריכים לפתח את הכוחות האלה, למצוא בתורה את כל מעיינינו, להתנתק מהעולם כדי לשקוע במשימה שלנו, בתפקיד שלנו, שאורה של תורה יופיע בעם ישראל, שכבוד שמיים יתגדל. להעמיק ולהאיר את הנקודה הסגולית שבאומה שלנו.

'אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר'
נחזור לפרשה. במעמד הסנה, שואל משה רבנו את ריבונו של עולם:
הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?
תשובת ה' היא: 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' (שמות ג, יג-יד). מה פשר השאלה שמשה שם בפיהם של בני ישראל - אולי אפשר להסביר, שהאנשים שאליהם משה מגיע נמצאים בצרה גדולה, דומה לאנשים שסבלו בימי השואה. אנשים שרואים צרה גדולה כזו שנפלה על עם ישראל שואלים, וייתכן שגם אז שאלו - איפה ריבונו של עולם, אם אתה אומר שהקב"ה נגלה אליך, ענה לנו, איפה הוא היה?! איך הוא נתן למצב הקשה הזה של שעבוד מצרים לקרות?! חז"ל מתארים את שעבוד מצרים כקשה מאוד מאוד, בלתי נסבל, אם היה חסר במכסת הלבנים שנדרשה מבני ישראל, היה צריך לשים ילדים במקום הלבנים בתוך הקירות! זו ממש שואה. לפי זה שאלת משה ממש מתבקשת: 'וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם'.
אך יכול להיות שהשאלה הזו אחרת ושונה לגמרי. עם ישראל נמצא במצב ירוד מאוד מבחינה רוחנית. הם עלולים לשאול באיזו זכות ניגאל. שם ה' הוא הבעה של מהות, של צורת הנהגה אלוקית במציאות. עם ישראל ודאי רוצה לדעת באיזו זכות הם ראויים להיגאל, הרי בני ישראל הושפעו מאוד מהמצרים, עד כדי כך שחז"ל אומרים שהגיעו למ"ט שערי טומאה.
התשובה לשתי השאלות היא: 'כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'. שם 'אהיה' הוא שם עתידי, לא שם של הווה. שם הוי"ה פירושו 'היה הווה ויהיה', כולל את כל הזמנים, תמיד נמצא, אך שם אהיה הוא שם עתידי. יש מצבים שבהם ריבונו של עולם מנהל את עולמו בסתר. בהווה הוא נעלם אך העתיד יגלה את כל המגמה שנעלמת עכשיו, בעתיד הכול יתבהר. מצד אחד זו תשובה על השאלה 'איפה אלוקים נמצא'. התשובה היא שיש מצבים כאלה של הנהגה שבה הקב"ה הוא 'אֵל מִסְתַּתֵּר' (ישעיה מה, טו), ומצד שני זו תשובה לשאלה השנייה, הקב"ה לא גואל את ישראל מצד הזכויות שלהם כרגע בהווה, אלא בזכות המעשים שלהם בעתיד, שהקב"ה עתיד להתגלות על ידם בעולם. בני ישראל עומדים לצאת ממצרים ולקבל את התורה, ואז שמו יתגלה בעולם בצורה הכי עליונה ונישאה. המהלך בהווה הוא שיוביל למגמה העתידית. אתם שואלים מה הזכויות שלכם - יש לכם בעתיד זכויות ובזכות העתיד הגדול אתם נגאלים עכשיו.
השבוע בא מישהו להתייעץ איתי, ואמר לי שיש לו קושי מאוד גדול. בסוף הדברים הוא שאל אותי: למה זה קרה לי, למה אני צריך לסבול את הסבל הזה, מה עשיתי? אמרתי לו, 'אולי לא עשית דבר, ויש לך תפקיד למרֵק משהו מדורות קודמים. במסכת נדרים (לב, א) נאמר שהסיבה לירידה למצרים היא שאברהם אבינו אמר בברית בין הבתרים (בראשית טו, ח) 'בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה'. אמוראים אחרים מביאים שם סיבות נוספות. וחכמי הפנימיות מוסיפים שגלות מצרים באה לתקן את חטא אדם הראשון.
כלומר, יכול להיות שאדם סובל סבל גדול, וזה בכלל לא בגללו ובגלל מעשיו, אלא שיש לו תפקיד לתקן משהו שהיה בעבר. תפקיד כזה הוא תפקיד מאוד חשוב. לכן הוא לא צריך לחפש אצל עצמו, כי יכול להיות שהוא לא ימצא דבר והוא לא אשם בכלל אבל יש לו תפקיד. צריך לקבל כל מצב שבא לאדם מתוך הבנה שיש סדר אלוקי. אם אתה תתמודד עם הדבר הזה, מי יודע איזה תיקון גדול אתה עושה. יכול להיות שזה שובר את הלב, אבל עשית תיקון מאוד גדול. אני לא יודע להגיד מה, אבל זה בהחלט אפשרי. כך הוא העניין של גלות מצרים. לפעמים ריבונו של עולם מסתתר, ודווקא שם יש תיקון מאוד גדול.

המבוקש – להיות מבקש
אני רוצה להוסיף דברים של בעל 'קדושת לוי', ר' לוי יצחק מברדיצ'ב. אדם צריך לדעת שבעבודת ה' תמיד אפשר להתקדם. כל הזמן אדם שואף להשיג יותר את ריבונו של עולם, להבין יותר את דרכיו, ולהכיר יותר את הגדולה האלקית. כשאדם מגיע להכרה מסויימת, הוא מיד צריך לדעת שיש משהו יותר גבוה, צריך לשאוף לעלות מִדרגה לדרגה, ולדעת שלעולם לא נגיע אל החקר המלא של הכרת ה', שהוא גבוה מעל גבוה ובלתי מוגבל. כך ר' לוי יצחק מסביר את התשובה של ה' למשה. בני ישראל שואלים מהו השם, מהי המהות האלקית - אין לזה תשובה סופית 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה'. השם של הקב"ה נמצא, אבל הוא עוד מתגלה ויתגלה עד אין-סוף. הגדלות האלקית היא בלתי סופית, 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה'.
השבוע למדנו בספר 'עולת ראי"ה' על הפסוק: 'הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'' (תהלים קה, ג), את הסבר הרב שבעבודת ה' ה'בקשה' היא מטרה ולא אמצעי. בדרך כלל הבקשה היא אמצעי, וההשגה היא התכלית. אבל כאן הבקשה עצמה משמחת, 'יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'', כי אין סוף להשגות שאפשר להשיג, ותמיד צריך להוסיף ולבקש את ה'. כמובן השאיפה שלנו היא להגיע לתוצאות כל הזמן, אבל כיוון שאין סוף לתוצאות, לכן המבוקש הוא להיות ממבקשי ה'.
ר' לוי יצחק מביא כאן את דברי הבעל שם טוב:
והנה הבעל שם טוב אמר על הפסוק: 'הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת' (תהלים מח, טו). משל לאב המלמד לבנו הקטן לילך: כשהוא הקטן שניים ושלוש פסיעות הולך לקראת אביו, מרחיק אביו את עצמו, כדי שילך יותר. ואחר שהולך יותר, מרחיק אביו את עצמו עוד, כדי שילך יותר. ועל דרך זה ה' יתברך נקרא 'אֵל מִסְתַּתֵּר'. כשהצדיק עובד ה' יתברך, נדמה לו שהוא עדיין לא בשלמות, ושהוא רחוק מה' יתברך, כדי שיתקרב הצדיק יותר. וזהו 'הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת', שדרשו חז"ל 'כהדין עלומיא' (- ילדים צעירים).
'הוּא' זה לשון נסתר, ה' מסתתר, ומנהיג אותנו על ידי זה, שאנחנו מוכרחים לחפש אותו, כמו 'עלמות', כמו שמחנכים את הילדים הקטנים ללכת, שכל פעם מתרחקים מהם, כדי שיתקרבו וילכו בכל פעם צעדים נוספים. עד כאן דברי הבעש"ט.
ממשיך הקדושת לוי ואומר: משה רבינו שואל את הקב"ה: 'מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'. עונה לו הקב"ה: 'זֶה לְּךָ הָאוֹת'. מסביר הקדושת לוי שעצם השאלה של משה האם הוא ראוי - 'זֶה לְּךָ הָאוֹת'. זה שאתה עניו, זה שאתה לא מרגיש שלם, שאתה מרגיש חסר, ויש לך לאן לשאוף, ולכן אתה תוהה 'איך אני יכול להיות השליח לגאול את ישראל' – 'זֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ'. אם למרות המקום שאתה נמצא בו, אתה יודע שאתה צריך להוסיף וללמוד להוסיף ולהתקדם - 'זֶה לְּךָ הָאוֹת'. 'לכן נדמה לצדיקים בכל פעם חסרונם, ומשתוקקים להשלים את עצמם ביותר' – כך אומר ר' לוי יצחק. מנהיג אמיתי הוא מנהיג שחושב שהוא לא ראוי. הוא נלקח 'מֵאַחַר הַצֹּאן' (שמואל ב, ז, ח) להנהיג את ישראל.
שנזכה לשאוף לגדולות, להיות ראויים להוביל קדימה את עם הסגולה שלנו, ותמיד לרצות ולבקש עוד ועוד קרבת ה'.
֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
עוד בנושא שמות
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il