ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- מבוא - יסודות התפילה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- מצוות התפילה וערכה
לשתי בחינות אלו יש ביטוי הלכתי: מצד אחד קבעו הפוסקים שנשים יכולות להתפלל את כל התפילה כולה בלי להחסיר מאומה, ומצד שני הסכימו שאשה יכולה לצאת ידי חובה בתפילה אחת ביום, ואפילו בבקשת תחנונים כלשהי.
על כרחנו שמעלתה העצומה של האשה בתפילה קשורה במיעוט הטיפולים הנדרשים ממנה בתיקון חיי העולם, ומתוך כך עולה סגולתה הפנימית בהשתייכותה לתיקון הכולל העולמי.
תפילת חכמים
יחס דומה מצאנו בהלכה מלבד לנשים, שנחשבות במבט שטחי כחסרות מצד חיובן החלקי בתורה ובמצוות, לסוג אחר של אנשים בעם ישראל שהתייחסותם ללימוד התורה היא המקיפה ביותר מבין כולנו והם הנחשבים לעילית האריסטוקרטית של העם, והכוונה לתלמידי החכמים. כתב השו"ע 3 על פי הגמרא במסכת שבת 4 , שתלמידי חכמים הדבקים בתורה יומם ולילה עד שאפשר לומר עליהם שתורתם היא אומנותם, כר' שמעון בן יוחאי וחבריו, פטורים מתפילה. אבל הוסיף ואמר: בימינו אנו מפסיקים לתפילה, והכוונה אפילו לתלמידי חכמים הגדולים שבדור. יש לזכור כי בדורו של השו"ע שכנו כבוד בעירו, מלבדו, עוד גדולי עולם מצוקי ארץ כהאר"י הקדוש, המבי"ט, המהר"ם אלשיך ועוד, תקצר היריעה מלהזכירם. אפילו הם לא נכללו בגדר זה של תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, וחייבים היו להתפלל שלוש תפילות.
יש לחקור מדוע תלמיד חכם כר' שמעון בר יוחאי לא יתפלל, הרי תפילתו היתה מקובלת ביותר? וישנם סיפורים רבים בגמרא על גודל מעלת תפילתו, שהיה הוא שייך לסוג של אותם צדיקים שנאמר עליהם: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" 5 . שמא נאמר, ר' שמעון גדלה זכותו ומעלתו מפני צדקותו הגדולה, אבל אין להקיש ממעלתו המיוחדת על מעלת תלמיד חכם שכוחו הוא כח התורה הנמשך אל לומדיה?
אולם מצינו שבמסכת בבא בתרא 6 הזכירה הגמרא: "מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל תלמיד חכם שבעירו ויבקש עליו רחמים". אם כן קבעה הגמרא, שכח התפילה הגדול הוא בגלל לימוד התורה, ולא סיבה אחרת, שהרי לא נזכר ילך אצל צדיק גדול, או חסיד ובעל מעשים, אלא דוקא אצל תלמיד חכם. מכאן שכח התלמיד חכם הנובע מכח התורה, הוא המתאים והראוי ביותר לתפילה, ואם כן מדוע פטור מתפילה העוסק בתורה תדיר? שאלה זו ביסודה היא מגמתית-ערכית בגלל כדאיות התפילה, שהרי בודאי השתתפותם של אנשים גדולים וצדיקים בתפילה תרומם את כל הציבור ותפילתו. ולהיפך, היעדרותם של תלמידי חכמים מתפילה תגרום נזק רב למדרגת התפילה של הציבור, שיחסר את העילית שבו.
נוסף לכל השאלות האלו, יש תמיהה גדולה מהצד ההלכתי. הרי כלל בידינו שאדם העוסק בתורה ויש לפניו מצוה עוברת, שאם לא יקיימנה לא תתקיים, חייב להתבטל מתלמודו בשביל לקיים את המצוה, ואפילו המצוה היא מדברי סופרים. והזכיר בעל המשנה ברורה 7 את מאמר הגמרא, שהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא. כך, שאפילו אם ננקוט כשיטת הפוסקים הסוברים שחיוב התפילה הוא דרבנן, איך ייתכן שלומד תורה יפטר מן התפילה?
תורת החכם כוללת בתוכה תפילה
נראה לבאר על פי הגמרא במסכת שבת 8 , שם מסופר שר' זירא ור' ירמיה, שניהם מגדולי האמוראים שהיו בארץ ישראל, היו עוסקים בתורה והגיע זמן התפילה, והיה ר' ירמיה מפציר בר' זירא להפסיק את הלימוד על מנת להתפלל. קרא עליו ר' זירא את הדברים הבאים: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה", כלומר- מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.
משמעות הדברים היא כך: ענינה של התפילה הוא בקשה מלפני רבון כל המעשים למילוי הצרכים שלנו בעולם הזה. צרכי הגוף וצרכי הנפש, צרכי הציבור וצרכי היחיד. מילוי צרכים אלו הוא על מנת להמשיך את קיומנו בעולם הזה, שכל הבריות שבו קיומם זמני בלבד, אם מעט ואם הרבה, כנאמר באיוב: "הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו" 9 . החיים אינם יכולים להיות נצחיים, והם מוגבלים בעצם היותם חיי גוף בעולמנו זה, שגם הגוף וגם העולם בצורתו הנוכחית עתידים הם לכליון, מאז חטאו של האדם.
התורה שהיא עץ החיים, כנאמר בספר משלי 10 , פועלת כאן ומשפיעה לנצח. מקור ההגיונות והרצונות שבה הלוא הוא במחשבת הבורא וברצונו, שהם גבוהים מהעולם כולו עם כל המדרגות שבו, מהתחתונות ועד העליונות. התורה ומצוותיה הם אלה שמשכללים את כל העולם ומרימים אותו משפלותו, עד שיגיע למצב בו יהיה שלם מכל חסרונותיו. משה רבנו, מקבל התורה, עמד ארבעים יום וארבעים לילה בלי מאכל ומשתה, קרע את מי ים סוף לגזרים, נכנס בתוך האש, הענן והערפל, וזרחו פניו באור נפלא, עד שלא יכלו בני ישראל, שעמדו במעמד הר סיני, להביט בו. כוחות אלו נתגלו על ידי משה בזכות שליחותו לקבלת התורה בהר סיני.
אם כן מה שהתפילה פועלת בקטנות, פועלת התורה בגדלות עצומה ונפלאה לעולם הזה ולעולם הבא, לשעה ולנצח. כל כח התפילה בא בזכות התורה, ואם כן אין הלומד תורה פחות בערכו מן המתפלל, והוא פועל לתקן עולם יותר ממנו ומכל אחד אחר. תלמידי חכמים הם הבנאים הגדולים של בית ישראל ושל העולם כולו. גם בערך ההווה הזמני וגם לעתיד הרחוק הנפלא.
מכאן שפגיעה בתלמידי חכמים היא פגיעה בצפור נפשה של האומה כולה. אין קיום לעם ישראל בלי תלמידי חכמים. אולם, דוקא מפני שכל כך גדולה הסכנה לאומה ברדיפת תלמידי חכמים, זהו גם מקור לבטחון גדול שהדבר לא יצליח, כיון שעל קיום האומה כרת הקב"ה ברית, שלא יצליח שום אויב להשבית את קיומה ח"ו. לכן ברור שגם אם תהיה סכנה לתלמידי חכמים בודאי הקב"ה יתערב. כך נאמר במסכת ברכות 11 , שתלמיד חכם שנפגע או מתבזה הקב"ה יתבע בעצמו את כבודו, ויעניש את הפוגעים בו בלי שהייה מיותרת. ושומר נפשו יזהר מפני פגיעה בתלמידי חכמים כאשר יזהר מפני אש בוערת.
חכמי דורנו
למה בכל זאת היום תלמידי חכמים צריכים להתפלל? התשובה היא כפי שנזכר בגמרא 12 ובפוסקים 13 : מפני שאנו פוסקים מן הלימוד למלאכתנו, ולא ייתכן שתהיה התפילה פחותה בערכה מן המלאכה. על כן תלמידי חכמים חייבים להיזהר ולהקפיד להתפלל עם הציבור, ולא לזלזל חלילה בשום תפילה, כיון שמלבד זה שאין להם שום צידוק הלכתי לכך, יש בזה גם חילול שם שמים לעיני המון העם. וכתב המשנה ברורה 14 בשם "הרוקח", שאם תלמיד חכם מבטל תפילה משום לימוד, אפילו לומד עם אחרים כל היום כולו כאילו לא למד, כי אין לנו היום תלמידי חכמים במדרגות של ר' שמעון בר יוחאי וחביריו.
אף על פי כן יש לדעת שאין להקל חלילה בערך רבני וחכמי ישראל שבימינו. אדרבא, דוקא בדור של מיעוט תורה כל אחד מהם יקר מזהב ומפז. ונאמנים דברי חז"ל 15 : "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 16 : וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".
^ 1 ירמיה לא.
^ 2 שמואל א פרקים א-ב.
^ 3 או"ח סימן קו סעיף ב.
^ 4 דף יא ע"א.
^ 5 מסכת תענית דף כג ע"א.
^ 6 דף קטז ע"א.
^ 7 סימן קו ס"ק ז.
^ 8 דף י ע"א.
^ 9 איוב ז, א.
^ 10 ג, יח.
^ 11 דף יט ע"א.
^ 12 מסכת שבת דף יא ע"א.
^ 13 שו"ע סימן קו סעיף ב.
^ 14 שם ס"ק ח.
^ 15 מסכת ברכות דף סד ע"א.
^ 16 ישעיה נד, יג.
^ 2 שמואל א פרקים א-ב.
^ 3 או"ח סימן קו סעיף ב.
^ 4 דף יא ע"א.
^ 5 מסכת תענית דף כג ע"א.
^ 6 דף קטז ע"א.
^ 7 סימן קו ס"ק ז.
^ 8 דף י ע"א.
^ 9 איוב ז, א.
^ 10 ג, יח.
^ 11 דף יט ע"א.
^ 12 מסכת שבת דף יא ע"א.
^ 13 שו"ע סימן קו סעיף ב.
^ 14 שם ס"ק ח.
^ 15 מסכת ברכות דף סד ע"א.
^ 16 ישעיה נד, יג.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
