ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא מנחות

הדף היומי הקצר

מנחות - דף י"ג

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
הרב אורי בריליאנטט"ז אדר ב' תשע"א
1001
מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה
לחץ להקדשת שיעור זה
(יב: במשנה - יג: במשנה)
חלק א - משנה - צירוף של מחשבת אכילה והקטרה
א. במשנה הקודמת - חצי זית בחוץ וחצי זית מחר - מצטרפים לפסול ,
אבל - משנתנו - לאכול חצי זית ולהקטיר חצי זית - לא מצטרפים כלל.
(בזבחים לא. - תלוי בניסוח).
ב. מחשבת אכילה על הקומץ
(בהמשך הגמרא עולה, שלא סביר שהמשנה באה ללמד את הפשט אלא דיוק:
אכילת שיריים והקטרת קומץ - לא מצטרפים. אבל - אכילה של שניהם (שיריים וקומץ) - מצטרפים.
יוצא - האם מחשבת אכילה על קומץ פוסלת -
במשנתנו - פוסלת, במשנה הקודמת - לא פוסלת.

תירוצים :
1. ר' ירמיה - אכן זו מחלוקת תנאים .
(משנה יז. - לאכול/להקטיר דבר שאין דרכו לאכול/להקטיר - רבנן - כשר, ר"א - פסול).
2. אביי - המשנה כרבנן - וצריך לדייק אחרת (לא לשנות פרט אחד אלא להפוך )
אכילת שיריים והקטרת קומץ (שניהם בחוץ לזמנו/מקומו) - לא מצטרפים, אבל להפך - אכילה ואכילה מצטרפים לפסול - גם כשאחד חוץ לזמנו ואחד חוץ למקומו .
[ומה החידוש? (הרי זה נאמר כבר במשנה הקודמת) - החידוש הוא הפשט ולא הדיוק
(בתחילה חשבנו שהפשט כבר מדויק במשנה הקודמת - שלאכול שיריים ולאכול קומץ לא מצטרפים, כל שכן שלהקטיר קומץ לא יצטרף, אך אומר אביי - ייתכן שדווקא שלא כדרכו לא מצטרף, אך להקטיר כדרכו מצטרף, קמ"ל משנתו שלא).

פרק הקומץ את המנחה
חלק ב - משנה - דעת ר' יוסי -
א. מחשב בקמיצה על הלבונה - פסול ואינו פיגול . חכמים - פיגול.
ור' יוסי הסביר לחכמים - בזבח (מחשב בשחיטה על האימורים) - הכל אחד, אך "הלבונה אינה מן המנחה".
[ שלושה טעמים אפשריים: 1. לא מפגלים בחצי מתיר. 2. (מפגלים בחצי מתיר, אך) הלבונה נפרדת מהקומץ. 3. ר"ל - אין מתיר מפגל מתיר].

A. למה כתוב שר' יוסי מודה במקרה הרגיל של פיגול במנחה? ברור!
ההו"א - שלא נחשוב שלדעתו "אין מפגלין בחצי מתיר" ( הטעם הראשון ) - ושמחשב על הקטרת הקומץ בלי שחשב גם על הקטרת הלבונה - אינו פיגול, קמ"ל שכן פיגול

(עמוד ב)
B. טעמו של ר' יוסי - ר"ל - אין מתיר מפגל מתיר (כשעוסק בקומץ לא יפגל לבונה).
a. דוגמא של ר"ל - מבזיך לבונה אחד לשני. מטרת הדוגמא, להבהיר שאפילו שהם אותו מין, לא מפגלים כי הם שני מתירים נפרדים ( לאפוקי מהטעם השני שהצענו לרי"ס במשנה).
b. קושיא מהניסוח בסיפא - שהלבונה "אינה מן המנחה".
תירוץ - הכוונה - הלבונה אינה בעיכוב המנחה (ניתן להקטיר הלבונה לפני הקומץ, ולכן נחשבת כמתיר נפרד).
c. דעת רבנן - אכן אין מפגלים ממתיר למתיר, אך אם נקבעו בכלי אחד - נחשבים כמתיר אחד ומפגלים מזה לזה .

ב. ליקוט הלבונה בזר - ר' ינאי פוסל
למה?
[כעבודה - חזון איש - לא ייתכן, שכן לא מפורשת בתורה (איננה "עבודה").
1. רבי ירמיה - הולכה (הולכה שאל ברגל שמה הולכה).
2. (ראיית) רב מרי - (משנה יב.) - מפגלים בכל עבודה חשובה (שא"א בלעדיה)
המשנה פרטה 4 עבודות במנחות שמפגלים בהם כי מקבילים ל-4 עבודות הזבח. נתינת הקומץ בכלי מפגלת, ולמרות שאיננה דומה לקבלת הדם (שם זה פאסיבי) נחשבת עבודה כיוון שהיא "עבודה חשובה", לכן גם ליקוט הלבונה נחשב עבודה חשובה ומפגלים בו (בגירסא אצלנו נוסף שזה גם קצת דומה להולכה, אך בגמרא המקבילה בזבחים יג: זה לא מוזכר).
[נפקא מינה - אם לא קירב הלבונה כלל - לר' ירמיה - לא עבודה, לרב מרי - עבודה (אחרונים)].
דחיית רב מרי - ייתכן שלא כל עבודה הכרחית נחשבת עבודה, ונתינת הקומץ בכלי נחשבת עבודה כי באמת דומה לקבלת הדם (אפילו שזה אקטיבי וזה פאסיבי).


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
עוד בנושא מנחות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il