ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
סופ"ש "העצמה אישית". הירשמו לפני שהחדרים אוזלים!

מנחות - דף כ"ג ;">

בית מדרש גמרא מנחות Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (19 ד') הורד mp3
שלח לחבר

כ"ו אדר ב' תשע"א

מנחות - דף כ"ג

הדף היומי הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

(כג. שורה 3 – כג: שורה אחרונה)

[תזכורת מאתמול
במשנה בכב . – קומץ שהתערב בקומץ /מנחת כליל (הבעיה זה מעבר השמן ) –
רבנן - לא בטל, ולכן כשר (עולין לא מבטלים זא"ז).
ר"י – בטל, ולכן פסול (השמן חסר/רבה).
קשה מזבחים -
ת"ק – עולין לא מבטלים זה את זה, ר"י – מין במינו לא בטל .
אז למה אצלנו לר"י בטל, הרי זה מין במינו?
תשובה – כאן זה מין במינו + לא מינו – ובטל.]

א. שם שמן במנחת חוטא
A. המקור והמחלוקת -
ויקרא ה,א – "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת היא").
אם שם לפני קמיצה – פסולה.
על הקומץ רי"ח – פסול, ר"ל – כשר (וכך עושים לכתחילה).
B. קושיא לר"ל –
ברייתא דומה למשנה -
קומץ חריבה וקומץ בלולה שהתערבו, ת"ק – יקריב (עולין לא מבטלים), ר"י – לא יקריב (מין במינו+לא מינו – בטל).
והרי מה הבעיה כאן – שהשמן התבטל לתוך החריבה , ויוצא שזאת בעיה!
תשובה – הכוונה לא לחריבה ממש (חוטא), אלא לחריבה באופן יחסי (בנסכים של פר ואיל – 2 לוג שמן לכל עישרון סולת, בנסים של כבש – 3 לוגים לכל עישרון).

ב. קומץ שנחסר שמנו אך מחובר אליו
שאלת רבא - סחט את הקומץ מהשמן על עצי המערה (ר' גרשום), והניח הקומץ על אותם עצים – האם חיבורי עולין כעולין ויצא יד"ח?
תשובת רבינא – זאת מחלוקת רי"ח ור"ל – מעלה בחוץ איבר עם עצם שמשלימו לכזית, רי"ח – חייב (חיבור) ור"ל פוטר (לא חיבור).
דחיית הגמרא – אולי אין קשר – מצד אחד שם נחשב חיבור כי העצם "ממין הבשר", מצד שני לא נחשב חיבור – אין מצווה להקטיר העצם (אם פרשה – לא מחזירה).
תיקו.

ג. A. משנה – תערובת של:
1. מנחות לפני קמיצה – לא בטלות ,
ולכן – אם יכול לקמות מכל אחת בפנ"ע – יקמוץ. אם לא – פסול (שמא יקח מסולת השנייה).
2. קומץ במנחה שלא נקמצה – הקומץ לא בטל ,
3. קומץ בשיריים – הקומץ לא בטל ,
בשני המקרים - לא יקטיר (אסור להקטיר מנחה שלא אמורה לעלות למזבח), אך אם הקטיר – הראשונה כשירה.
B. חידוש בהבנת ר"י – הגדרה הלכתית ל"מין במינו"
בפשטות – ר"י מגדיר מין במינו לפי החפצא (אצלנו - מראה),
אבל, ר' חייא סובר שמגדיר מין במינו (גם) לפי המעמד ההלכתי ,
כלומר –
כדי שיחשב מין במינו, צריך גם שמעמד של אחד יכול להשתנות לשני .
למשל – נבילה יכולה להפוך למותרת כמו שחוטה, אם תסריח.
(ור' חייא חולק על המשנה שלפיה ר"י אומר שדם חולין בקודישם זה מין במינו אפילו שלא יכול להשתנות (רש"י)).
מי ישתנה -
רב חסדא – הולכים לפי המבטל (הרוב) – שאם ישתנה למיעוט – המיעוט לא בטל.
ר' חנינא – הולכים לפי הבטל (המיעוט) – שאם ישתנה לרוב – המיעט לא בטל.
ובדוגמא –

נבלה שנפלה לשחוטה

שחוטה שנפלה לנבילה

רב חסדא

בטלה

לא בטלה

ר' חנינא

לא בטחה

בטלה



C. קושיות ממשנתנו
במשנה ראינו כמה מקרים שבהם לא בטל , שזה ודאי כר"י, ונראה אם מדובר שאחד יכול להשתנות לשני:
1. קשה לרב חסדא -
מנחות לפני קמיצה – לא בטלות , ויקמוץ משתיהן אם יכול.
והרי אחרי שיקמוץ מאחת, יש תערובת שיריים (הרוב) ומנחת טבל (המיעוט), ולא בטל ( כר"י ).
והרי הטבל יכול להפוך לשיריים – הבטל הופך למבטל
אז לר' חנינא זה טוב (לפי הבטל), אך לרב חסדא (לפי המבטל) קשה – למה אין ביטול?
2. קשה לר' חנינא -
קומץ במנחת טבל – הקומץ לא בטל .
בפשטות כר"י,
הטבל יכול להפוך לקומץ – המבטל הופך לבטל -
אז לרב חסדא זה טוב (לפי המבטל), אך לר' חנינא (לפי הבטל) קשה – למה אין ביטול?
3. קשה לשניהם -
קומץ בשיריים – לא בטל כנ"ל.
קומץ לא הופך לשיריים ושיריים לא לקומץ – קשה על שניהם!
תירוץ ל-3 הקושיות:
ר' זירא – לגבי שיריים – יש גזירה שווה שקומץ ושיריים לא בטלים זה לזה (בשניהם נאמרה הקטרה) (וכן לגבי מנחת טבל – שהרי מורכבת מקומץ ושיריים (שטמ"ק)).
(ב 3+ בשורות הרחבות)
D. קושיא ממצה – קשה לרב חסדא -
תיבל מצה בתבלין – המצה לא בטלה ,
המצה (בהו"א – הבטל) יכולה להפוך לתבלין (בה"וא = המבטל) (אם תתעפש, שלא יכול לצאת בה יד"ח) –
ראיה לר' חנינא – לפי הבטל!
דחייה – המצה הרוב, ולכן לא בטלה לפי כולם.


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב