ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מנחות - דף כ"ג ;">

בית מדרש גמרא מנחות Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (19 ד') הורד mp3
שלח לחבר

כ"ו אדר ב' תשע"א

מנחות - דף כ"ג

הדף היומי הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

(כג. שורה 3 – כג: שורה אחרונה)

[תזכורת מאתמול
במשנה בכב . – קומץ שהתערב בקומץ /מנחת כליל (הבעיה זה מעבר השמן ) –
רבנן - לא בטל, ולכן כשר (עולין לא מבטלים זא"ז).
ר"י – בטל, ולכן פסול (השמן חסר/רבה).
קשה מזבחים -
ת"ק – עולין לא מבטלים זה את זה, ר"י – מין במינו לא בטל .
אז למה אצלנו לר"י בטל, הרי זה מין במינו?
תשובה – כאן זה מין במינו + לא מינו – ובטל.]

א. שם שמן במנחת חוטא
A. המקור והמחלוקת -
ויקרא ה,א – "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת היא").
אם שם לפני קמיצה – פסולה.
על הקומץ רי"ח – פסול, ר"ל – כשר (וכך עושים לכתחילה).
B. קושיא לר"ל –
ברייתא דומה למשנה -
קומץ חריבה וקומץ בלולה שהתערבו, ת"ק – יקריב (עולין לא מבטלים), ר"י – לא יקריב (מין במינו+לא מינו – בטל).
והרי מה הבעיה כאן – שהשמן התבטל לתוך החריבה , ויוצא שזאת בעיה!
תשובה – הכוונה לא לחריבה ממש (חוטא), אלא לחריבה באופן יחסי (בנסכים של פר ואיל – 2 לוג שמן לכל עישרון סולת, בנסים של כבש – 3 לוגים לכל עישרון).

ב. קומץ שנחסר שמנו אך מחובר אליו
שאלת רבא - סחט את הקומץ מהשמן על עצי המערה (ר' גרשום), והניח הקומץ על אותם עצים – האם חיבורי עולין כעולין ויצא יד"ח?
תשובת רבינא – זאת מחלוקת רי"ח ור"ל – מעלה בחוץ איבר עם עצם שמשלימו לכזית, רי"ח – חייב (חיבור) ור"ל פוטר (לא חיבור).
דחיית הגמרא – אולי אין קשר – מצד אחד שם נחשב חיבור כי העצם "ממין הבשר", מצד שני לא נחשב חיבור – אין מצווה להקטיר העצם (אם פרשה – לא מחזירה).
תיקו.

ג. A. משנה – תערובת של:
1. מנחות לפני קמיצה – לא בטלות ,
ולכן – אם יכול לקמות מכל אחת בפנ"ע – יקמוץ. אם לא – פסול (שמא יקח מסולת השנייה).
2. קומץ במנחה שלא נקמצה – הקומץ לא בטל ,
3. קומץ בשיריים – הקומץ לא בטל ,
בשני המקרים - לא יקטיר (אסור להקטיר מנחה שלא אמורה לעלות למזבח), אך אם הקטיר – הראשונה כשירה.
B. חידוש בהבנת ר"י – הגדרה הלכתית ל"מין במינו"
בפשטות – ר"י מגדיר מין במינו לפי החפצא (אצלנו - מראה),
אבל, ר' חייא סובר שמגדיר מין במינו (גם) לפי המעמד ההלכתי ,
כלומר –
כדי שיחשב מין במינו, צריך גם שמעמד של אחד יכול להשתנות לשני .
למשל – נבילה יכולה להפוך למותרת כמו שחוטה, אם תסריח.
(ור' חייא חולק על המשנה שלפיה ר"י אומר שדם חולין בקודישם זה מין במינו אפילו שלא יכול להשתנות (רש"י)).
מי ישתנה -
רב חסדא – הולכים לפי המבטל (הרוב) – שאם ישתנה למיעוט – המיעוט לא בטל.
ר' חנינא – הולכים לפי הבטל (המיעוט) – שאם ישתנה לרוב – המיעט לא בטל.
ובדוגמא –

נבלה שנפלה לשחוטה

שחוטה שנפלה לנבילה

רב חסדא

בטלה

לא בטלה

ר' חנינא

לא בטחה

בטלה



C. קושיות ממשנתנו
במשנה ראינו כמה מקרים שבהם לא בטל , שזה ודאי כר"י, ונראה אם מדובר שאחד יכול להשתנות לשני:
1. קשה לרב חסדא -
מנחות לפני קמיצה – לא בטלות , ויקמוץ משתיהן אם יכול.
והרי אחרי שיקמוץ מאחת, יש תערובת שיריים (הרוב) ומנחת טבל (המיעוט), ולא בטל ( כר"י ).
והרי הטבל יכול להפוך לשיריים – הבטל הופך למבטל
אז לר' חנינא זה טוב (לפי הבטל), אך לרב חסדא (לפי המבטל) קשה – למה אין ביטול?
2. קשה לר' חנינא -
קומץ במנחת טבל – הקומץ לא בטל .
בפשטות כר"י,
הטבל יכול להפוך לקומץ – המבטל הופך לבטל -
אז לרב חסדא זה טוב (לפי המבטל), אך לר' חנינא (לפי הבטל) קשה – למה אין ביטול?
3. קשה לשניהם -
קומץ בשיריים – לא בטל כנ"ל.
קומץ לא הופך לשיריים ושיריים לא לקומץ – קשה על שניהם!
תירוץ ל-3 הקושיות:
ר' זירא – לגבי שיריים – יש גזירה שווה שקומץ ושיריים לא בטלים זה לזה (בשניהם נאמרה הקטרה) (וכן לגבי מנחת טבל – שהרי מורכבת מקומץ ושיריים (שטמ"ק)).
(ב 3+ בשורות הרחבות)
D. קושיא ממצה – קשה לרב חסדא -
תיבל מצה בתבלין – המצה לא בטלה ,
המצה (בהו"א – הבטל) יכולה להפוך לתבלין (בה"וא = המבטל) (אם תתעפש, שלא יכול לצאת בה יד"ח) –
ראיה לר' חנינא – לפי הבטל!
דחייה – המצה הרוב, ולכן לא בטלה לפי כולם.


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il