ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חולין - דף ז' ;">

בית מדרש גמרא חולין Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (15 ד') הורד mp3
שלח לחבר

א' תמוז תשע"א

חולין - דף ז'

הדף היומי הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

(ו: באמצע – סוף ז:)
המשך מהשיעור הקודם:

B. ר"מ אכל עלה בבית שאן בלי לעשר. הסבר: (רש"י) מדובר אחרי החורבן, אך קדושת עזרא (=שנייה) קיימת, בארץ ישראל עלה הוא דרבנן, אז בחו"ל לא גזרו כלל. החידוש – בית שאן = חו"ל , ואז רבי התיר את בית שאן. (אמרו לרבי - איך אתה מתיר מה שאבותיך לא התירו? מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו).

שאלות:
שאלה על המסקנה ההלכתית -
ר"י בן ר"ש בן פזי – (שופטים א) "ולא הוריש מנשה את בית שאן...". תשובה – היתה בקדושה ראשונה (שבטלה) ולא בשנייה (לא קידשוה בשביל העניים בשביעית).

שאלות ר' ירמיה על רבי על האפשרות ללמוד זאת מר"מ – 1. הרי ממילא לא חייב במעשר (אכילת ארעי). תשובה – היו אגוד והתחייב. 2. אולי פשוט טעה? ה' לא מביא תקלה לצדיקים . 3. אולי באמת כן עישר? a. ממקום אחר? לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. b. בצד אחד של העלה? ר' יהושע בן זירוז זה שהעיד עליו, והיה אומר זאת.
אגב הנ"ל –

ג. סיפור חמורו של ר' פנחס בן יאיר
חצה את הנהר , והביאו לחמורו שעורים דמאי ולא רצה לאכול עד שעישרן . (והרי לא גזרו דמאי על בהמות? שם לקחו לאדם ואז התחרטו ונתנו לבהמה – לכן חייב).
ר' פנחס מעולם לא אכל אצל אחרים , והסביר לרבי שצריך שהשני ירצה+יוכל (כלכלית), ולכן אצל רבי הסכים לאכול, אך כשראה פרדות לבנות אמר שלא (וא"א להיפטר מהם), וכשרבי הפציר בו עלה בנס הר ביניהם.
רבי סיים – אם בחייהם כך, על אחת כמה וכמה שבמותן , וכר' חמא בר חנינא לגבי אלישע שבמותו החיה על ידי נגיעה ברגליו (וזה לא כדי למלא את "פי שניים" מאליהו (כי אז המת היה צריך לחיות לגמרי. את ה"פי שניים" קיים בהחייאת בן השונית ובריפוי נעמן).
על הפרידות – הם הימים (לשון אימה), ור' חנינא – מעולם לא ראיתי מכת פירדה לבנה שהתפראה. [עוד שתי מימרות של ר' חנינא – 1. הכישופים תלויים ברצון ה' (אך רי"ח – אינו תלוי, ורק אצל ר' חנינא שזכויות רבות). 2. אין אדם נוגף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה].

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il