בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

תקיעת שופר - היפוך דין לרחמים

undefined

הרב שמואל אליהו

תשרי תשע"ב
17 דק' קריאה
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" מה עושה הפסוק הזה אחרי הקללות של פרשת 'כי תבא? מסביר רש"י בשם המדרש. "למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ מארבעים ותשע (קללות) שבתורת כהנים (שבספר ויקרא) הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם 'אתם נצבים היום' הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו".
היה מקשה מו"ר אבא זצ"ל ואומר וכי משה מצמצם את דבריו של הקב"ה? אם אב מזהיר את בנו מסכנה, האם יכולה לבא האמא ולומר לבן אל תפחד מדברי אבא. הנה הרבה פעמים הכעסת אותו ולא עשה לך כלום. האם זה נכון? האם זה חינוכי? בודאי שלא.
היה עונה מו"ר אבא הרב זצ"ל שהעיקר במדרש הוא המילים: "הוריקו פניהם". בני ישראל פחדו ורעדו מאימת הדין והבינו את הסכנה הגדולה הטמונה בהפרת הברית עם הקב"ה. לכן משה מנחם אותם. ואומר להם שהמטרה של כל הקללות היא לא לכלות אותם. אלא להפך. ולכן אתם ניצבים וקיימים היום כולכם.
כל זה ניתן לומר רק אחרי שהם הבינו והפנימו היטב את הסכנה של הקללות שלצערנו בסוף התקיימה בנו. זה מה שאומר להם משה אלוקים אוהב אתכם ורוצה בקיומכם. "לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".

הפרת השבועה והברית - סיבת הגלות
משה מסביר שהשבועה והברית שאלוקים כרת עם האבות היא זאת שגורמת את כל הברכות לעם ישראל. היא סיבת הברכה. היא סיבת ירושת הארץ והתורה. היא סיבת יציאתם ממצרים וכניסתם לארץ ישראל. אבל אם מפירים אותה - היא זאת שמביאה את הגלות. "חרב נוקמת נקם ברית".
גם הגלות הזאת אינה על מנת לכלות את ישראל. אלא להעמידם על מקומם. ולכן התורה מתארת את סוף הגלות ואומרת כיצד הוא יהיה: "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוִֹים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ".
התיאור הזה הוא לא מתאים להיום כלל וכלל. היום ארץ ישראל נחשבת כפנינה חקלאית. מיותר להכביר מילים על השפע הכלכלי של הארץ. אבל לפני מאה שנה בלבד כל הארץ הייתה שממה. אלף ותשע מאות שנה. וכשמתחילים להבין ולהפנים את המשמעות של שממת הארץ ושממת עם ישראל - מתחילה הגאולה.
הפלא הגדול הוא שבתקופה שלפני הגאולה גם הגויים מבינים מה קרה עם הפרת הברית על ידי עם ישראל.
"וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה" הם גם שאולים וגם עונים."וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם".

הם יודעים על הברית שאלוקים כרת איתנו. הם יודעים שכל הגלות והצרות שבעקבותיה הם תוצאה של נטישת הברית על ידינו. "עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם" לכן ה' כועס עליהם. "וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה: וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".

עדות הנכרי מארץ רחוקה
אחד התעודות הגדולות שמספרות כי כל הדרישה של הפלשתיאנים למדינה היא בשקר נכתבה לפני מאה וארבעים שנה על ידי מרק טווין שביקר בארץ ישראל. הם טוענים שהם ישבו פה שנים רבות. והוא כתב על המצב האמיתי בארץ ישראל לפי ראות עיניו.
הספר נקרא "מסע תענוגות" ובו הוא מתאר שהוא הולך לאורכה ולרוחבה של הארץ ולא רואים בה עץ לכל רוחב העין. "ארץ מקוללת". "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו).
הרמב"ן ביקר הארץ לפני שבע מאות שנה. הוא גם ראה את השממה הזו. והוא כותב: "אין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם". וגם היום אינה מקבלת אויבינו.

מדינה פלשתינאית - הפרת הברית עם הקב"ה
מו"ר אבא זצ"ל היה אומר שכל הדיבור על הקמה של מדינה פלשתינאית הוא נגד דבר ה'. נגד שבועת ה'. נגד הברית שאלוקים כרת עם האבות. על זה אנחנו מתפללים בכל סליחות. "בריתך זכור ואל תשכחנו". "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא" זכור את הברית שכרתת עם אברהם ועם יצחק וכל האבות.
הפרת הברית מביאה גלות וחורבן. הרב אליהו זצ"ל הזהיר בזמן שנחתם הסכם אוסלו והיה אומר כי בהסכם זה מסרנו לגויים את ארץ ישראל וזה הפך הברית שאלוקים כרת איתנו. התוצאה הייתה נוראה - אלפי הרוגים ופצועים.
גם בהתנתקות הרב הזהיר על כך רבות. גם שם ויתרנו על הארץ וזה הפך הברית שאלוקים כרת עם האבות. התוצאה הייתה אסון גדול לכל ישובי הדרום. כמה וכמה הרוגים ופצועים.
מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה אומר כי אחריות ההרוגים הללו היא אלו שיזמו את ההסכמים הללו שהתוצאה שלהם הייתה דם יהודי. כך מביא שערי תשובה ומובא במשנה ברורה (תרג) כי מי ששלח את חברו לאיזה מקום וחברו נהרג בדרך - חייב לעשות תשובה. (עיין נ"ב ל"ד). הוא חייב ארבעים יום תענית. הוא חייב לפצות את היתומים. למרות שלא הוא היה הרוצח ולא היה ברצונו כיוון שהתגלל הרצח על ידו - הוא חייב על זה תשובה.
הרב לא היה מסכים לראות את פניהם של אלו שהיו בסוד ההסכמים הללו עד שיבקשו מההרוגים הללו מחילה וממשפחותיהם. הוא היה אומר שעוונם יותר חמור כיון שהם נתנו להם גם אדמה וגם הכרה וגם נשק ותחמושת, והכל נגד ההלכה. מי שמסייע היום להקמת מדינה פלשתינאית - הוא באותו מקום בדיוק.

דור ראשון ללימוד תורת הנסתר
חתימת הפסוקים בפרשת השבוע מדברת על הגאולה ואומרת. "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". הרבה שאלו מה הקשר של הפסוק הזה לפסוקים שלפניו שמדברים על סוף הגלות.
תלמידו של האר"י ז"ל. רבי חיים ויטאל כתב בהקדמת עץ חיים משם הזוהר פרשת וירא: "וכד יהא קריב ליומי משיחיא אפילו הני רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא". שבדור אחרון יתגלו סודות הזוהר ויתוסף בלימוד הפנימיות אפילו אצל צעירי ישראל.
כך כתב גם החכם המקובל הגדול חכם רבי יוסף חיים דוד אזולאי - החיד"א, שהיה גר בארץ ישראל בתקופה קודמת וכתב עשרות ספרים תוך כי שהוא מסתובב בעולם לחזק את בנינה ומוסדותיה של הארץ: "ורק בדורינו אלו לקראת הגאולה הקרובה נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות. ואם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל". ('שם הגדולים' - 'גדולים' על רבנו אלעזר בעל ספר הרוקח(. אמן כן יהי רצון.

שופר של חרדה ושופר של שמחה
כל דבר ה' נעשה בהכרזה קודם
הפסוקים אומרים כי תקיעת שופר של הקב"ה היא הכרזה משמים תקע בשופר גדול לחרותנו. על זה נאמר (עמוס פרק ג ו) "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ - אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַה' לֹא עָשָׂה? כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי ה' דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".
כל גזירה לטובה או לרעה מתחילה בהכרזה של דיבור שנאמר לנביאים. גם קיבוץ הגלויות מתחיל בתקיעת שופר ששומעים אותה הנביאים והחכמים ואולי גם אנשים פשוטים.
כך אומרת הגמרא: "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָשׁ, נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לַחֲכָמִים" ומסבירה הגמרא שלמעשה בניגוד למה שאומרים הצבור היא לא רק אצל שוטים, אלא רק נלקחה מהנביאים והייתה ונשארה אצל החכמים. וכיון שמן הנביאים היא נטלה ולא יעשה אלוקים דבר כי אם גלה סודו - היא נתנה לשוטים ותינוקות. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִיוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לַשׁוֹטִים וְלַתִּינוֹקוֹת". (ב"ב יב).

יש שופר של חרדה ויש שופר של שמחה
בפסוקים אלו מדבר הנביא על שופר של חרדה ומלחמה. לכן בשמיעתו נחרדים האנשים. כן הנביא יחזקאל (לג א) מדבר על הצופה שתפקידו להזהיר את העם. אם הצופה "רָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם". כך יש בכל דברי הנביאים פסוקים רבים על שופר שמזהיר מסכנה. כמו אזעקה של מלחמה.
לעומת זאת יש בדברי הנביאים וגם בדברי התורה תקיעה ותרועה של שמחה. (שמואל ב פרק ו יד) כשדוד המלך מעלה את ארון ברית ה' לירושלים. "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר". הרי זה שופר של שמחה.
וכן גם לעתיד לבא. בספר ישעיה (פרק כז יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". כן בספר תהילים יש פעמים רבות שאנו פוגשים תקיעת שופר של שמחה. (צח) בימי הגאולה. "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ: זַמְּרוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'". וכאלה רבים.

האם השופר של ראש השנה הוא שופר של חרדה או של שמחה?
הגמרא (ראש השנה לג/ב) אומרת שסדר התקיעות הוא כמו של יבבות - בכיות. וכך כתוב שם במשנה: "שיעור תקיעה כשלש תרועות, שיעור תרועה כשלש יבבות". ובגמרא מנין של יבבות?
אומר שם אביי כי הפסוק האמור בראש השנה הוא 'יום תרועה יהיה לכם' ועליו מתרגם התרגום 'יום יבבא יהא לכון'. ויבבה זו בכיה. כך כתוב על אימו של סיסרא 'בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא' ובפירוש יבבה זו נחלקו חכמים אם זה גניחות - "כאדם הגונח מלבו, כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן" וזה שברים. או שזה יללות "כאדם הבוכה ומקונן, קולות קצרים סמוכין זה לזה". לכן אנחנו עושים בראש השנה גם שברים וגם תרועות.
ומפני מה עושים תשר"ת שיש בו גם שברים וגם תרועה. גם גניחות וגם יללות? הגמרא מביאה את דעת רבי אבהו שאומר כי מי שבוכה בתחילה גונח ואחר כך מילל. לכן תוקעים שברים ואחר כך תרועה. כדרך של בכי שמכיל את שניהם.
למה התרגום מתרגם יום תרועה - יום של יבבה ולא יום של שמחה?

האם הבכי של אם סיסרא הוא רק של צער?
האמת היא שבבכי של אם סיסרא יש בכי וגם תקוה. מי שמתבונן בצער של אם סיסרא שיצא למלחמה ולא חזר רואה שיש פה צער של אמא ותקוה של נצחון.. היא מצפה שהבן שלה יחזור כמנצח. "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים פרק ה כח).
חכמותיה אומרות לה כי הוא מאחר כי הוא וחבריו לוקחים שלל. נשים יהודיות. בגדים יפים. "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל"
כל הבכי של אם סיסרא היה יכול להתהפך לשמחה ברגע אחד אם היא תראה את הבן שלה סיסרא חוזר עם שלל. זה חשוב מאוד לדעת שכך היא תקיעת השופר שלנו. יכולה להפך ברגע אחד מצער גדול לשמחה גדולה.
לכן אנו תוקעים מאה תקיעות ממש כמו הבכי של אם סיסרא. (תוספות ראש השנה דף לג/ב משם הערוך) "כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא". וזה כי הבכי שלה - הוא השמחה שלנו. והשמחה שלנו - היא הבכי שלה. בכי ושמחה תלויים באיזה צד אתה נמצא.

שופר - שמחה לטובים ופחד לרעים
לקראת סוף ימיו של דוד המלך היו אנשים שרצו להמליך את אדוניה במקום שלמה בנו של דוד המלך. דוד המלך מצווה את בניהו בן יהוידע להמליך את שלמה ולמשוח אותו בשמן המשחה. "משיח".
"וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: ההמלכה הזו היא שמחה גדולה. "וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם"
כל אחד מבין שהשמחה הזאת הייתה אבל וחרדה גדולה לכל אלה שהמליכו את אדוניה. כל אלו שניסו למרוד במלכות. "וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל". הם מבינים מה קורה "וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ: וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ".

ראש השנה - הופכים שופר של חרדה לשופר של גאולה
לפני תקיעת שופר אנו אומרים שבע פעמים את המזמור שמדבר על שופר של שמחה. "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה" תקיעה ותרועה של כפים ותזמורת. "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר: זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ: כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל". ( (תהילים פרק מז)
וידועים דברי הזוהר שאומר כי המזמור הזה מרמז על היפוך דין לרחמים. "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה" זה שם של דין. "ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר" זה שם של רחמים. זוהי כל התפילה שלנו בראש השנה להפוך שופר של חרדה לשופר של גאולה.

איך הופכים שופר של חרדה לשופר של גאולה?
לפי האמור לעיל השאלה אם קול השופר הוא בשבילך שמחה או צער תלויה באיזה צד אתה נמצא. בצד של המלך או בצד של המורדים במלכות?
אם אתה נמצא בצד של הטובים. אתה שמח בתקיעת השופר כמו כל אלו שהיו יחד עם שלמה המלך. אם אתה עובר מהצד של המורדים לצד של משיח ה'. אתה שמח בתקיעת השופר של הגאולה. "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" מי שנמצא עם ה' - שמח. מי שנמצא נגד - עצב. בראש השנה עוברים לצד של המלך. לכן אנחנו שמחים בתקיעת השופר הזה.

אחרי הבכי - שמחה גדולה
כך רואים גם שרואים בסיפור בימי עזרא ונחמיה בימי הבית השני. שבתחילה הם בוכים כל עם הארץ. ורק אחרי שהם בוכים - יש להם שמחה גדולה.
(נחמיה ח ט) "וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם".


על ידי היראה ופחד - נזכרים לזכות
כך לומדים אנו מההלכה שאומרת ש"אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים" (שו"ע תקפ"ד) הסביר המשנה ברורה (ס"ק א) "לפי שספרי החיים והמתים פתוחים ואיך יאמר שירה, ואע"ג שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין מכל מקום צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין ועל ידי כן נזכר לזכות "1.
הנך רואה שרק על ידי היראה והפחד - נזכר לזכות. התהפכות של דין לרחמים. כמו שראינו בבכי של ימי עזרא ונחמיה. וכמו שהסביר הרב אליהו זצ"ל על פרשת ניצבים בתחילת הדברים.
האמת היא שאע"פ שלא אומרים הלל, אומרים תהילים שיש בהם פרקי ההלל. וכך כותב המגן אברהם (תקפד ס"ק א) כי אומרים הלל בלילה וביום כל אחד לפי מנהגו. "ונראה לי כיון שאין אומרים אותו דרך שירה רק דרך תחנה ובקשה - שרי".

האם מתענים בראש השנה?
בטור (סימן תקפא) כותב כי צריכים להיות שמחים בראש השנה. ומביא על כך מדרש: "א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול כו'? ר' חנינא ור' יהושע אומרין: איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה. פירוש מנהגיו ודיניו. שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".
לכן אומר הטור שיש מצוה להסתפר ולהתרחץ ולטבול לפני ראש השנה וללבוש בו בגדים לבנים וכמובן שלא להתענות בראש השנה.
בסימן תקצז הביא הבית יוסף דברי הגהות מיימון (בפרק א' אות א) שאמר "יש לנו קבלה מקדמונינו שהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, יתענה כל ימיו בראש השנה שני הימים. וכן נהג הר"מ על ידי שהתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום התענה כל ימיו".
כן אומר האגור "מאחר שהראוהו פעם אחת בראש השנה סימן רע". יתענה כל ימיו. ומסביר הבית יוסף כי "מן השמים הראוהו דתעניתו חביבה בשמים בראש השנה" עוד אמרו שיש סכנה להפסיק את התענית הזו כל החיים. כך נפסק בשולחן ערוך שאין להתענות - כי הוא יום שמחה. אבל מי שחלם חלום רע - יתענה כל ימיו בראש השנה. זו דוגמא טובה להבין כי בראש השנה יש גם צער וגם שמחה. ומי שזוכה הופך את הצער לשמחה.

בניסן נברא עולם או בתשרי נברא עולם?
כמו בראש השנה כך גם הגאולה של עם ישראל יכולה להיות בדין או ברחמים. אנו מתפללים "לירושלים עירך ברחמים תשוב". יש גאולה של "בעיתה" - בדין ויש גאולה של "אחישנה" - ברחמים. "עני ורוכב על חמור" או על "ענני שמיא".
על שני סוגי הגאולות הללו מדברת הגמרא במחלוקת התנאים המפורסמת. בגמרא ראש השנה דף י/ב: "2 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר 1, בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, וְרָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִיגָאֵל.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר , בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל.
במה נחלקו שניהם? לשם זה צריך לראות מחלוקות אחרות שלהם באותו עניין. הגמרא במסכת סנהדרין )צז:( מביאה מחלוקת בינהם מחלוקת האם גאולה של עם ישראל תלויה בחזרה בתשובה שלנו.
"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה - נִגְאָלִין, וְאִם לָאו - אֵין נִגְאָלִין!. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וּמַחֲזִירָן לְמוּטָב. (סנהדרין קח).

לפעמים ה' עוזר ולפעמים גם מושיע?
הסביר את המחלוקות שלהם אחד מגדולי האדמורים בעל ה"בני יששכר" על פי הגמרא שאומרת כי יש כמה סוגים אפשריים של גאולה (סנהדרין צח.) יש גאולה שה' "עוזר" לנו, ויש מצב שה' "מושיע" אותנו. יש מצב שאלוקים "עוזר" - אנחנו מתאמצים והוא עוזר. יש מצב שהוא "מושיע" אותנו מצידו. "מה תצעק אלי - דבר אל בני ישראל ויסעו". דבר זה רמוז במילים של התפילה בברכת מגן אבות: "מלך עוזר ומושיע ומגן".
בזמן יהושע בן נון - ישועה. כשנכנסו לארץ בי' ניסן התרחשה גאולה בצורה ניסית. החומות נפלו לקול תקיעות השופר. אבנים נפלו מהשמים על האויבים, ישועה. שרמוזה בשמו של יהושע בן נון.
בימי עזרא הסופר - עזרה. לא זכו שיהיו להם ניסים גדולים כמו בימי יהושע בן נון. הם זכו רק לעזרה משמים בדרך טבעית (עיין יומא ט:). גם זה רמוז בשמו של עזרא הסופר.
דבר זה מתבטא גם בשמותם של רבי יהושע ורבי אלעזר. רבי יהושע - מדבר על גאולה שבה הקב"ה מושיע אותנו בחודש ניסן בניסים גלויים. רבי אליעזר - מדבר על גאולה שבה הקב"ה עוזר לנו. אנחנו עושים תשובה ומתאמצים כמו כל חודש תשרי, והקב"ה הוא עוזר לנו. וכמובן גם פה ההלכות שהם פוסקים רמוזות בשמות שלהם. יהושע - ישועה. אליעזר - עזרא.
הלכה כמו רבי יהושע - גאולה בניסן
ההלכה היא כמו רבי יהושע לגבי בריאת העולם. והיא משפיעה על כל ההתנהלות של העולם. אם בניסן נברא העולם - כל הדברים הגדולים קורים בחודש ניסן, לידת האבות וגם הגאולה העתידה תהיה בחודש ניסן, בדרך של ניסים. בישועה של מעלה. לכן כולם אומרים בצדק "בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל" שזו תפילה לגאולה בניסים גדולים.

לדברי האר"י - שניהם אמת
כותב האר"י ז"ל בשער הכוונות (בשער השופר - פרק ה): "ומה שאנו אומרים בראש השנה "היום הרת עולם", ונחלקו רבותינו ז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה? ואיך יצדק על זה "אלו ואלו דברי אלהים חיים"?
התירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. (זה אומר דבר אחד וזה אומר דבר אחד ולא חולקים) כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית.
ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך". וכן אמר כאן: "היום הרת עולם" לשון הריון, ולא אמר "נברא העולם", כי בתשרי היה הריון".

אלו ואלו דברי אלוקים חיים - גם בגאולה
לפי דברי הבני ישכר שמסביר את המחלוקת בשאלה איך תהיה הגאולה צריך להסביר את דברי האר"י ז"ל שיש שתי גאולות כמו שהיה אומר הגר"א שהגאולה היא לא בעיתה או אחישנה. אלא כמו פשט הפסוק בעיתה אחישנה. שניהם. כמו פשט המילים בברכת אבות. "מלך עוזר ומושיע ומגן". גם זה וגם זה. גם כמו רבי אליעזר וגם כמו רבי יהושע.
אנחנו מתאמצים כמו רבי אליעזר - כאילו גאולה תלויה בתשובה והכל תלוי בנו. כאילו אם אין תשובה - אין גאולה. זה ההריון. זו ההתחלה. אחר כך אלוקים מושיע כמו שהיה בימי יהושע בן נון. גאולה של ניסים. בית המקדש יורד בנוי ומשוכלל מן השמים. זה בדיוק הסיפור של תקיעות השופר של הגאולה העתידה.
דבר זה רמוז בדברי רבי יהושע בגמרא שאומר בתחילה שגאולה לא תלויה בתשובה ואחר כך אומר שמלך קשה כהמן מחזיר אום בתשובה. אם כך אין מחלוקת בינו לבין רבי יהושע. לפי הגירסא בירושלמי. (תענית ג) כל הדיבור של מלך קשה כהמן שמחזיר את ישראל בתשובה הוא הדיבור של רבי יהושע. אבל לפי רבי אליעזר - "קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (אור החיים על ויקרא פרק כה פסוק כח).
בגמרא בבלי יש שילוב בין הסברא של רבי אליעזר לסברא של רבי יהושע. "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". תחילת הגאולה לא תלויה בתשובה. אבל בסופו של דבר התשובה מגיעה מבחוץ כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר. לצערינו אנחנו מבינים היום יותר מתמיד מי הוא המלך שיותר קשה מהמן שעליו דיברה הגמרא.

אנו מתירים להתפלל עם העבריינים
מנינים בקיבוצים ובמתנ"סים
בימינו יש תופעה גדולה של מנינים בקיבוצים ובמתנסים של אנשים שלא שומרים כל תרי"ג מצוות בכל השנה כולה. הם מוצאים לפעמים חדר אוכל שלא אוכלים בו כשר כל השנה כולה. ואולי מועדון שלא כל ההופעות בו הם של קדושה. האם מותר לעשות במקום כזה בית כנסת להתפלל בו בימים נוראים? גם יש שאלה על הצטרפות למנין של אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות. האם מותר. האם מותר היתר להתפלל איתם בתוך מנין אחד?
יש דין של "מנודה" - שאין מצרפין אותו לכל דבר שצריך עשרה, אבל מותר לו להתפלל בבהכ"נ שהוא שם, אלא אם כן פירשו להחמיר עליו בכך. (שו"ע או"ח נה). יש פוסקים שאמרו כי מי שחייב נידוי - אף אם לא נידוהו - אסור להתפלל איתו. )שו"ת שרידי אש חלק א סימן ו עמוד יח). מה עושים בכל המקרים הללו?

מותר לעשות בית כנסת בקיבוץ
בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ג סימן כה) כותב כי אסור לשכור חדר בבית כנסת של ריפורמים למניין בימים נוראים. ויש בזה איסור של מראית עין. וגם יש בזה הכשלה לעתיד לבא לאנשים שיחשבו שמותר להתפלל שם. על זה נאמר בע"ז דף י"ז "הרחק מעליה דרכך" - זו מינות. והגמרא אומרת שצריך להתרחק מהפתח שלהם ארבע אמות. וכ"ש שאסור להיות בבית אחד.
וכל זה לא שייך לבתי כנסיות שאינם נוהגים כראוי, כגון בלא מחיצה ראויה ומשתמשים במייקראפאן. אלה אינם ח"ו כופרים במצות אלו רק שמזלזלין בהו אף שמאמינים בעצם בכל מצות התורה ונעשה להו כהיתר במשך הזמן שעברו ושנו, הם בעצם יהודים כשרים וגם לפעמים הם שוגגים גמורים. עליהם אין חובת ריחוק. ולפעמים יש חובת מחאה ולפעמים אין. אלא נאמר בהם "מוטב שיהיו שוגגין".
מתשובותיו אתה למד שאין איסור להתפלל בכל מקום שאין עליו שם של מינות וחשש של הכשלה לעתיד. ולכן בכל המקומות הללו אין איסור להתפלל. רק צריך להקפיד להסיר את התמונות שלפעמים נמצאות על הקירות. כיון שהם עלולות להסיח את הדעת.

מי לא מצטרף למנין
בשולחן ערוך אורח חיים (נה יא) כתב: "עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה, אם לא נידוהו - נמנה למנין עשרה". וכתב המשנה ברורה שם כי כל זה אמור בעבירה לתיאבון. אבל בעבירה להכעיס או מומר לעבודה זרה. או מחלל שבת בפרהסיה - לא מצטרף. ומהו מחלל שבת בפרהסיה?
בשו"ת מנחת יצחק (ו ט) כתב שיש אומרים כי כל המחללי שבת של היום הם שוגגים ויותר מזה. כיון שלא למדו מעולם על השבת ומעלתה. והם כמו יהודים שנשבו לבין הגויים ולא למדו מעולם על היהדות. וכוונתו לחזון איש. אמנם הוא עצמו מפקפק בזה. ובסופו של דבר לא מכריע לאיסור. במיוחד במקום שעלול לגרום למחלוקת ולחילול ה'.
במיוחד אם מדובר באנשים שידוע כי הם מחללים שבת בפרהסיה אבל הם מתביישים לחלל שבת מול דתיים או רבנים וכד'. לדעת התו"ח (עירובין ס"ט) זה לא נחשב לפרהסיא. ועיי"ש (וע"ע באגרות משה אורח חיים חלק א סימן כג).
בימינו מתירים להתפלל עם עבריינים ומסתמכים על מה שנאמר בגמרא (חגיגה דף כב/א) שמקבלים עדות מעם הארץ כדי שלא יעשה עם ישראל כשני עמים.
"תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִפְּנֵי מַה הַכָּל נֶאֱמָנִים עַל טַהֲרַת יָיִן וְשֶׁמֶן כָּל יֵמוֹת הַשָּׁנָה? כְּדֵי שֶׁלֹֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בַמָה לְעַצְמוֹ, וְשׂוֹרֶף פָּרָה אֲדוּמָּה לְעַצְמוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא, כְּמַאן מְקַבְּלִינָן הָאִידְנָא סַהַדוּתָא מֵעַם הָאָרֶץ? כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי".

תוס' שם הביא את דעת "הר"ר אלחנן שאומר דקיימא לן כרבי יוסי וחיישינן לאיבה". משם הטעם הזה מזמנים על עם הארץ למרות האמור בברכות (דף מז:) שאין מזמנים על עם הארץ. ומן הטעם הזה מעלים את הבר מצוה לתורה למרות שהוא לא שומר שבת ומחלל שבת בפרהסיה.
ומו"ר אבא הרב זצ"ל היה אומר כי טוב שאנשים אלו יאמרו: "חטאתי עויתי פשעתי". שזה כמו וידוי שמכפר עליהם ומאפשר להם לעלות לתורה וכד'.

רוצים גאולה - שתי שבתות
זהירות יתירה בעשרת ימי תשובה
הטור (תרג) מביא מהירושלמי כי רבי חייא היה אומר לרב. כי אם אינך יכול לאכול כל השנה כולה אוכל טהור, לפחות תעשה כן שבעה ימים בשנה. וכתב על זה אבי"ה כי קבלה בידו שכוונת רבי חייא הייתה על השבעה ימים שבין ראש השנה לכיפור. וקורא אותן שבעה ימים לפי שבראש השנה לא היה צריך להיזהר לאכול בטהרה שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל, ולא נשאר עדיין אלא שבעה ימי חול שהוצרך להזהירו עליהן.
ובימינו כמעט לא נמצאו אנשים שאוכלים חולין בטהרה. אם כי מספרים כי כך היה נוהג גאון עוזינו ותפארתנו בעל הבן איש חי שלא היה מסכים שיכינו את האוכל שלו כי אם אנשים ונשים טהורים. וכן מובא על השל"ה הקדוש שהקפיד בכך.
בכל מקרה דבר זה מלמדנו כי גם מי שלא מקפיד באיזה שהיא הנהגה כל השנה כולה - יכול להחמיר על עצמו בשבעה ימים שבין ראש השנה לכיפור וכמובן בראש השנה וכיפור עצמם. ואין זה "צביעות" אם נוהג חומרא זו בימים אלו ואחר כך חוזר להנהגה הרגילה שלו.
על פי זה כותב הטור והשו"ע כי גם מי שמקל לעצמו לאכול פת עכו"ם כל השנה כולה. יחמיר על עצמו לאכול פת ישראל בעשרת ימי תשובה. וכן לומד החיד"א (ברכי יוסף תרג) מדברים אלו כלל יסודי לכל ההלכות "ומזה ישכיל אנוש להזהר בין כסה לעשור" בעוד כמה דברים אחרים שנכשל בהם. אם במידות "גאוה ותאוה, שיחה אסורה ועצבות". ואם בקדושה וטהרה שמירת הברית ושמירת העיניים. לפחות בימים אלו שבין ראש השנה לכיפור. ואולי מהם ילמד לכל השנה כולה.

אם שומרים שתי שבתות - מיד נגאלים
חכמינו אמרו כי אם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים. ולפעמים אדם אחד יכול להכריע את ישראל כולם לכף זכות. והשנה יצא יום כיפור בשבת ומממילא רבים שומרים אותו אף שלא שומרים כל השנה כולה שבת. ושבת לפני כן היא סמוכה לראש השנה. ועל כן פרסמה הרבנית שליט"א קריאה לקהילות יהודיות בעולם לעודד על שמירת השבתות גם למי שלא רגיל לשמור שבת כל השנה כולם.
וברוך ה' כבר היה לעולמים שיצאה קריאה כזו ורבים הצטרפו לשבת זו והיתה מזה ברכה גדולה. וכל יום שיהודי שומר שבת. - זה רווח נקי לעם ישראל. ובודאי אם רבים עושים כן.
על כן אם יכול אדם לחזק את עצמו ולהזמין את שכניו או קרוביו באחת משבתות אלו לאכול יחד או לבקר בביתו וכד'. תבא עליו ברכה. ואפילו אם מדובר רק בארוחה אחת - יבורך. ויהי רצון שנזכה בזכות זה לגאולה שלימה במהרה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il