שעבודא דרבי נתן ביחס לאשה שלוותה למזונותיה | הרב ניר אביב | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

ספריה
גבורת חנניה
שיעבודא דרבי נתן ביחס לאשה שלוותה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
הבית היהודי
נושאים שונים

954

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בגמ' בכתובות (ק"ז ע"ב) איתא: "תא שמע כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות? אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה, שהרי בעלה חייב במזונות, אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים, לותה ואכלה עמדה ומיאנה; טעמא דמיאנה, הא לא מיאנה יהבינן לה!"
וכן נפסק בשו"ע (ע', ח'): "הלך בעלה, ולותה ואכלה, חייב לשלם".
כעת יש לברר מי מוגדר כ"לווה" האם האשה שלוותה בפועל או הבעל שמחויב במזונות, והנפ"מ הראשונה היא בסדר הדין את מי צריך המלווה לתבוע לפרוע חובו.
א. רש"י (ק"ז ע"ב) ד"ה חנן אומר איבד את מעותיו, מבאר "שלא אמרתי לך הלוני ואני אפרע, אבל אם הלוה את האשה מעות למזונותיה על מנת שתשלם לו הוא תובעה, והיא תובעת הבעל וישלם".
כלומר לדעת רש"י המלווה יכול לתבוע את האשה ולא את הבעל ישירות.
ב. אולם הר"ן (סג.) מביא את דעת הרא"ה החולקת, וז"ל "אבל הרא"ה ז"ל כתב דעיקר חיובו של מלוה על הבעל הוא שכך תקנו חכמים שתהא האשה כשליח הבעל ללוות עליו דומיא דאלמנה שיפה כחה שתהא מוכרת שלא בבית דין ותהא אחריות על היתומים אף באשת איש תקנו שיכולה ללוות על נכסי הבעל, ומיהו היכא דלית ליה לבעל היא חייבת שאף היא נשתעבדה לו". אם כן, לדעת הרא"ה על המלווה לתבוע את הבעל משום שהוא בעצם הלווה והאשה הייתה רק השליח שלו ללוות עבורו. אמנם למרות שהרא"ה מדמה את האשה שבעלה הלך למדינת הים לאלמנה, מכל מקום מודה הוא שאין דינן שווה לגמרי, בעוד שאלמנה היא שליחה של היתומים והאחריות כולה עליהם בלבד ולא עליה, לגבי האשה שלוותה ואכלה אמנם לכתחילה הבעל הוא נושא באחריות לפרעון ההלוואה אך אם אין לבעל נכסים יכול המלווה לחזור אל האשה ולתובעה, משום שאף לה יש אחריות.
לחקירה זו, האם ההיתר לאלמנה למכור נכסי בעלה גם שלא בבית דין הורחב גם לאשה בחיי בעלה שהלך למדינת הים, ישנה השלכה נוספת.
המרדכי (רע"א 1 ) מביא מח' בשאלה האם האשה הבאה ללוות למזונותיה צריכה ללוות דווקא בבית דין או בעדים, וז"ל: "וכתב בספר המצות נוהגין להצריך שתלוה בבית דין. אבל ב מיימוני בפרק י"ב דאישות לא משמע הכי. כתב ראבי"ה בסי' תקנ"ט פירש ה"ר משה בשם ריב"א דצריך לפרש לשם הלואה ובפני עדים ומלוים לה, וראבי"ה וריצב"א כתב דאפילו הלוה לה בפני עדים אין לו דין ודברים עם הבעל אלא עם האשה והיא תובעת את בעלה כיון שהיא חייבת לפרוע לו". ומבאר האב"מ (ע', ס"ק ט"ו) כך: הסמ"ג והרמב"ם סוברים כשיטת הרא"ה שהבעל נשתעבד בהלואה שלה שעשאוה חז"ל כשליח הבעל, אלא שנחלקו מה הופך אותו להיות הלווה, הרמב"ם ס"ל שעצם ההלוואה שלה ללא בית דין עושה פעולה בנכסיו כשם שרשאית למכור נכסיו ללא בית דין, אולם הסמ"ג ס"ל שאינה רשאית למכור נכסיו ללא בית דין ואם כן אף אם תלווה לא תוכל לשעבד נכסיו למלווה אלא אם כן תלווה בבית דין. דעת הריצב"א היא כדעת רש"י ור"ן שהאשה היא הלווה ולא הבעל ולכן אפילו אם תלווה בעדים ובמפורש לשם הלוואה, הלווה זו היא ולא הבעל, ולבעל יוכל למלווה לתבוע רק לפי דין שעבודא דרבי נתן.
מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לבית דין לתבוע מזונות פוסקים לה מזונות, ואם היו לו נכסים, בית דין יורדים לנכסיו ומוכרים למזונותיה, ואם אין נכסים יכולה ללוות ובעלה יפרע החוב כשיבוא. ופסק הרמב"ם (הביאו הר"ן ס"ב ע"ב) שאין מחשבים עמה על מעשה ידיה, עד שיבוא בעלה, אם מצא שעשתה הרי אלו שלה. והקשה הר"ן מדוע לא מחשבין על מעשה ידיה הרי היא זו שלוותה ועל מעשי ידיה להשתעבד לפרעון החוב? אלא שי"ל שדעת הרמב"ם היא כדעת הרא"ה שהבעל הוא הלווה ולא האשה והחוב אינו שלה אלא שלו, ולכן מעשי ידיה לא משתעבדים לחוב.
לסיכום, לדעת הרא"ה 2 (וכן רמב"ם, סמ"ג) יכול המלווה לתבוע ישירות את הבעל, אולם לדעת רש"י (וכן ר"ן וריצב"א) 3 אין המלווה יכול לתבוע את הבעל, כי אם את האשה. ברם, כאשר לאשה אין נכסים גם לרש"י וש"פ יכול המלוה לתבוע את הבעל מדין השעבוד של רבי נתן, שהרי הבעל חייב לה, והיא חייבת למלווה.
הר"ן (שם) הוסיף מקרה נוסף, וכתב "ואי נמי כשאין נכסים לאשה יכול המלוה לתבוע לבעל מדר' נתן", והרמ"א הוסיף דין שלא נזכר בר"ן וכתב "ואם אין האשה כאן תובע לבעל". הב"ש (ס"ק כ"ג) תמה על כך וכתב "מיהו מקור דין זה אינו מפורש מנא ליה דין זה, ובחושן המשפט סי' פ"ו לא כתב מזה כלום". כלומר, בחו"מ בסימן פ"ו העוסק בדין השעבוד של רבי נתן, לא נזכר דין כזה האומר שאם לשמעון יש נכסים אך אינו כאן, שיכול ראובן לתבוע את לוי.
ונראה לבאר הדברים על פי מחלוקת האחרונים בהבנת מעמדו של המלווה הראשון בדין שעבודא דרבי נתן (סימן פ"ו). דעת ה נתיבות היא שמעמד לוי כלפי ראובן, הוא כמעמד ערב כלפי המלווה, ולכן רק כשאין נכסים לשמעון חל שעבודא דר' נתן. כאשר שמעון אינו נמצא כאן הדין הוא כמו בהלוואה עם ערב, שכאשר הלווה לא כאן צריך להודיע ללווה קודם שיוכל המלווה לתבוע את הערב, שמא יש ללוה נכסים ויפרע מהם. בנידון שלנו לאשה יש נכסים (או לפחות לא ידוע שאין לה) לכן לא ניתן לתבוע את הבעל ולהפעיל את דין השעבוד של רבי נתן, משום שהבעל הוא רק כמו ערב, וצריך להודיע קודם לאשה (וכן כתב כאן בבית יעקב ). הב"ש הולך בדרכו של ה נתיבות ולכן הוקשה לו כיצד יתכן לתבוע את הבעל אם האשה איננה כאן מבלי לשלוח ולהודיע לאשה שהולכים לתבוע את הערב שלה דהיינו בעלה.
הש"ך (פ"ו, ס"ק ה') סובר שהחידוש בדין שעבודא דרבי נתן הוא שראובן נהפך להיות המלווה של לוי ולא רק ערב, ולכן שעבודו של לוי לשמעון עובר להיות בין לוי לראובן (היינו שיש עכשיו שעבוד כפול ללוי). לפי זה מובן שהשעבוד של ר"נ שייך אפילו היכא שיש לו נכסים, אך מכל מקום אין מוציאין מלוי בעל כרחו במקום שיש נכסים אם יש לו פסידא בכך. ואם כן, ניתן להסביר את דין הרמ"א על פי שיטת הש"ך ולומר שבאמת מיירי שלאשה יש נכסים ולמרות זאת חל דין השעבוד דר"נ ויכול המלווה לתבוע את הבעל.
הקצות (סימן פ"ו) מרחיק לכת אף יותר מן הש"ך בהבנת המעמד של ראובן וסובר שע"י השעבוד של ר"נ הפך לוי להיות הלווה של ראובן, ואפילו יש לו פסידא יכול ראובן לגבות ממנו. לכן כל שכן לקצות הדין של הרמ"א הוא פשוט. נראה שגם המהרש"ל (יש"ש פ"ד סי' י"ט) קאי בשיטת הקצות, וכתב "וכן נראה, מאחר דעיקר דינא דר' נתן לאו מסברא קאתי, אלא מקרא. ושעבוד דאורייתא הוי ליה גביה. אם כן אין חילוק בין לית ליה נכסי בין אית ליה. אבל מכל מקום אין הבית דין מחויבין להזקק לו, לעשות דין עם לוי, מאחר שיש לשמעון נכסים...אבל מכל מקום אי תפס מלוי בעבור חוב שיש לו על שמעון אפילו אית ליה נכסי, לא מפקינן מיניה". הגר"א (ע, ס"ק ל) הבין שדין האשה שאינה כאן הוא כאילו אין לה נכסים, שאז יש שעדר"נ. ( וצ"ע במה שכתב שזו דעת היש"ש שם, ואינו נכון, שהרי לדעת היש"ש אפילו יש נכסים והוא נמצא כאן חל שעדר"נ מגזרת הכתוב ולכן מהני אם תפס).
המרדכי (ב"ב תקצ"ו) חידש דין נוסף לגבי המחילה: "ויש שדנין שמוציאין מן הבעל ונותנין למלוה מדרבי נתן דאמר שמוציאין מזה ונותנין לזה כיון שהבעל מודה שהוא חייב לה, ואם מחלה לבעלה אז הפסיד המלוה". הרמ"א העתיק את הדין להלכה.
פסק זה של הרמ"א עורר תמיהה גדולה אצל נושאי הכלים, משום שבסימן פ"ו נפסקה ההלכה בלא חולק שהיכא שיש שעבודא דר"נ אין שמעון יכול למחול ללוי, ואם כן מאחר והבעל משועבד למלווה מדרבי נתן אין האשה יכולה למחול לבעלה, ואם כן דברי הרמ"א תמוהים. ראש לכולם הוא הח"מ (ס"ק כ"ז), שמקשה כנ"ל ואומר שהמרדכי כתב כן לשיטתו (כתובות רע"א) מאחר שמסתפק האם שעבודא דר"נ בכלל נפסק להלכה, אולם אנו קיי"ל להלכה כר"נ ולכן אינה יכולה למחול לבעלה. הח"מ חולק על פסק הרמ"א, אך נו"כ מנסים לישב את הפסק בדרכים שונות.
הב"ש (ס"ק כ"ד) תירץ שמדובר במקרה שמחלה בזמן שהיה לה נכסים שאז עדיין לא חל השעבוד של ר"נ ואז הייתה יכולה למחול, ועכשיו איננה כאן, ולמרות זאת אין יכול המלווה לתבוע הבעל מאחר שהמחילה חלה. על תירוץ זה של הב"ש היקשו מחצית השקל, ההפלאה (ס"ק י"ז), ובית מאיר את אותה הקושיה, מניין לו לב"ש שאם יש לאשה נכסים לא חל השעבוד של ר"נ, הרי כתב הש"ך שהשעבוד חל על לוי גם כשיש נכסים לשמעון ואם כן כיצד יכול אז למחול שמעון ללוי, או האשה לבעלה? אך לפי דברינו לעיל סרה קושייתם על הב"ש, משום שכאמור הב"ש הולך בדרכו של הנתיבות , ששעבודא דרבי נתן הופך את לוי או לדידן את הבעל להיות רק כדין ערב, והיכא שיש נכסים ללוה או לדידן לאשה לא חל שעבודא דרבי נתן כלל. גם מן הט"ז (ס"ק י') נראה שמסכים עם הב"ש בעניין הזה, שהרי דוחה את תירוצו של הב"ש מטעם אחר, משום שאם יש לה נכסים לא שייך הדין של רבי נתן, ואף כשלא מחלה האשה אינו יכול לתבוע את הבעל 4 , ורואים שהסכים עם הב"ש בעיקר העניין ששעבודא דרבי נתן לא חל היכא שיש נכסים.
הט"ז מציע דרך אחרת לביאור הדין של הרמ"א, וכותב שהסיבה שהמחילה מועילה היא משום שחובת המזונות למרדכי ורוב הפוס' היא מדרבנן, וכל מה שהיא חובה מדרבנן מהני מחילה, כמו במוכר שטר חוב שכתבו התוס' (כתובות יט. ד"ה וכגון) שמהני מחילה משום שהמכירה היא רק מדרבנן. ולענ"ד לא קרב זה אל זה, משום שבמכירת שטרות (שמעון מכר לראובן שט"ח שיש לו על לוי) השעבוד שיש לראובן הוא מלכתחילה רק מדרבנן ולכן אינו יוצר כלל שעבודא דרבי נתן 5 וממילא יכול המוכר למחול ללוה, לעומת זאת בחיוב המזונות כאשר האשה לוותה מן המלווה מיד נוצר שעבוד מן התורה ביניהם 6 , ומאחר והבעל מחוייב לתת לה מזונות בין מדרבנן בין מדאורייתא, הרי שהשעבוד שיש למלווה על האשה עובר להיות על הבעל, ואין האשה יכולה למוחלו 7 .
3. ישוב נוסף מציע הב"ש על פי תשובה של הרש"ך (א', י"ב) שפסק שאם מחל שמעון ללוי, יכול לוי לומר קים לי כפוסקים הסוברים שיכול למחול בשעבודא דרבי נתן.
4. הש"ך בסימן פ"ו מיישב את דין הרמ"א אצלנו בכך שהרמ"א מיירי כאשר מחלה לבעלה קודם שלוותה. כמובן, שהש"ך כאן לשיטתו בהבנת שעבודא דרבי נתן חייב לדחוק להעמיד את הרמ"א דווקא באופן זה. ברם, הבית מאיר אינו מסכים לביאור זה בדברי הרמ"א וכותב "בלי ספק אצלי שלא כיוון הרמ"א ז"ל לזה, דזה פשיטא ועדיף מאילו אמר לה צאי מעשה ידייך במזונותייך ושתקה דפטור".
5. לכן, נראה ליישב את שיטת הרמ"א על פי דברי ההפלאה (ס"ק י"ז) שכשמחלה מיד לאחר שלוותה לששה חודשים מועילה המחילה, משום שאף על פי שחיוב המזונות מתחיל משעת הנישואין, מכל מקום עיקר חיוב המזונות הוא מתחדש בכל יום ויום, ואם כן הוי ליה המחילה קודם שיבוא השעבוד של ר"נ.

^ 1.וכן הובא בהגהות אושר"י י"ג, ג'.
^ 2.האב"מ ס"ק ח' פסק כדעת הרא"ה, וכתב שכן דעת הרשב"א בחידושיו לנדרים מ"ז ע"ב.
^ 3.הרמ"א פסק כרש"י שעל המלווה לתבוע קודם את האשה, והגר"א ס"ק כ"ט ציין שזו גם דעת "שאר פוסקים".
^ 4.ונראה לתרץ כוונת הב"ש בפשטות שמחלה כשיש לה נכסים, ומועיל לאחר מכן כשירדה מנכסיה, שלא יוכל לתבוע את בעלה.
^ 5.עיין דבר אברהם (ח"א ס"א ס"ק י"ד) וכן כתב האמרי בינה, שהקשו מדוע תועיל מחילה במכירת שטרות, הרי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ותירצו לחכמים יש יכולת לתקן רק אופני קניין וכדו' אך אינם יכולים להחיל וליצור שעבודים, ולכן תיקנו שמכירת שטר תועיל לעניין זה שתהיה ללוקח יכולת גביה אך לא יכלו לתקן גם העברת השעבוד מן המוכר אליו, אלא שעבוד הגוף נותר אצל המוכר, ולכן מועילה המחילה שלו. לעומת זאת בשעבודא דרבי נתן האשה משועבדת מן התורה למלווה שלה, וכיון שתיקנו שבעלה חייב לה מזונות הוי חוב גמור כלפיה, ומדרבי נתן משתעבד הבעל למלווה.
^ 6.אבני מילואים ס"ק ט' כתב "עיין בהגהת אושר"י פ' שור שנגח דו"ה (סי' ד') דשעבודא דרבי נתן שייך נמי בנפקד ומסור דמפקינן מנפקד של המוסר ויהבינן לנמסר, ורבינו שמחה חולק במוסר וע"ש, וביש"ש [שם סי' י"ט] כתב טעמא דרבינו שמחה משום דמוסר חייב מדיני דגרמי מדרבנן וע"ש, מבואר מדבריו דבחוב דרבנן לא שייך שיעבודא דרבי נתן והמרדכי שאינו מחלק בכך אפשר דס"ל כדעת א"ז דבחוב דרבנן נמי שייך שעבודא דרבי נתן".
וחתנו שם בהגהות אות ג' מעיר "לענ"ד יש לחלק דהגהות א"שרי מיירי שהחוב הראשון הוא מדרבנן לכך ס"ל לרבינו שמחה דלא אמרינן בחוב דרבנן שיגבה מבע"ח של המוסר מדרבי נתן דלא מחמרינן בדרבנן כולי האי... מה שאין כן בנ"ד שהחוב הראשון הוא דאוריית' שהיא לותה מעות והחוב השני שיש לה אצל הבעל הוא דרבנן בהא מודה ר"ש דשייך ביה שעבודא דרבי נתן ודו"ק". וברוך ה' שזכיתי לכוון לחילוקו.
^ 7.ובעניין זה ממש נראה שנחלקו הב"ח והש"ך האם יש שעבודא דרבי נתן במכירת שטרות. וז"ל הש"ך (ס"ו ס"ק נח): הב"ח כתב וז"ל...אבל הגבו בית דין דהיינו שכתבו פסק דין דהלוה ישלם ללוקח, פשיטא דאם אח"כ פרע למוכר חייב לפרוע פעם אחרת ללוקח, שכבר נתחייב ללוקח מדרבי נתן כדלקמן בסימן פ"ו סעיף ד', עכ"ל. ולא נהירא, דמה לי כתבו לו פסק דין או לא, דכיון שפסקו לו הבית דין ואמרו לו, כמאן דכתבי דמי, אלא דאפ"ה פטור הלוה מהנך טעמי שיתבאר, ואם כן ה"ה כתבו לו. גם מה שכתב שכבר נתחייב ללוקח מדרבי נתן כו', לא נהירא, דהא עדיין לא נתחייב כלום ללוקח מדרבי נתן, שהרי המוכר אינו חייב כלום ללוקח עד שיקבל הפרעון, ולא דמי להך דרבי נתן דלקמן סימן פ"ו, דהתם אף קודם הפרעון נתחייב הלוה השני לראשון והלוה הראשון חייב למלוה הראשון, אם כן אף קודם הפרעון נתחייב מיד הלוה השני למלוה ראשון, וכי פרע אח"כ לשני לא פקע שעבודיה בזה מאי דאית ליה למלוה ראשון עליו, מה שאין כן הכא שהמוכר אינו חייב עכשיו כלום ללוקח, רק כשמקבל מעות הפרעון חייב לו, וכשמקבל הפרעון ומחל המוכר שעבוד השטר באותו פרעון, שוב אין ללוקח על הלוה כלום, דנהי שעבר על פסק דין, מכל מקום כשפרע לו ונמחל השטר פקע שעבודיה דלוקח...".

הרב ניר אביב

בוגר ישיבת "הכותל", ר"מ בישיבת ההסדר "היכל אליהו", ומרבני הכולל לדיינות פסגות. מח"ס "ביכורי אביב" ו"מעשה רשת - האינטרנט בהלכה"

דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
באיזה נושאים חל דינא דמלכותא?
טבת תשע"ב
אבידה ומציאה
אבידה עם סימן ללא דורש
איר תשע"א
כתובות
כתובה החתומה בעד אחד
תשע"א
10 דק'
מעשה רשת
מותר לפרוץ מכשיר אייפון?
מעשה רשת - האינטרנט בהלכה (2)
א' אלול תשע"ג

שיעבודא דרבי נתן ביחס לאשה שלוותה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

רביבים
מי צם ומי פטור
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשע"ח
שו"ת "במראה הבזק"
אכילה ושתייה פחות מכשיעור ביום כיפור
רבנים שונים | תשרי תשע"ג
נוסחי תפילה
הבדלה למוצאי יום כיפור
נוסחים שונים
הסידור המהיר | סיון תשפ"ב
נוסחי תפילה
סליחות נוסח עדות המזרח להורדה
הסידור המהיר | אלול תשע"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הרב דוד דודקביץ'
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג דוב ליאור
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב שמעון קליין
הרב שלמה שושן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
40 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
שו"ת "במראה הבזק"
חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
30 דק'
חולין
חולין דף קל"ט
הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז