ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר סעודה וברכות הנהנין

דיני קדימה בברכות בסעודה

מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
לחץ להקדשת שיעור זה
ברכות על אוכל בסעודה שמברכים בתחילתה על הלחם
על מה מברכים בתוך הסעודה ועל מה לא?
"אמר רב פפא: הלכתא! דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה – אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ושלא מחמת הסעודה, בתוך הסעודה – טעונים ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם. לאחר הסעודה – טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם (ברכות מא ע"ב).
הסבירו המפרשים ש"דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה" הם כל הבשר והדגים הירקות והחמוצים. הדברים שלפעמים נאכלים עם הלחם ולפעמים נאכלים בלעדיו – כולם נפטרים בברכה הראשונה על הלחם, שהייתה בתחילת הסעודה, ובברכה האחרונה שהיא ברכת המזון.
דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, אם הם באים כשעדין יושבים בסעודה – הם צריכים ברכה לפניהם. ואלו הם: פירות ועוגות ושתייה שאינה חלק מהסעודה. כגון קפה ותה וכד' שמברכים עליהם ברכה ראשונה אבל לא ברכה אחרונה, כיוון שיוצאים ידי חובה בברכת המזון (שולחן ערוך קעז א).
כל זה בתנאי שעדיין הם בתוך הסעודה. אבל אם "לאחר גמר הסעודה כבר משכו ידיהם מן הפת, שהיו קובעים עצמן לאכול פירות ופרפרת ולשתות יין לאחר המזון – כיוון שמשכו ידיהם מן הפת, כל מה שהביאו לפניו, בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. ד'המוציא' ו'ברכת המזון' אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה" (ב"י או"ח קע"ז). אבל דבר זה "אינו מצוי בינינו בזמן הזה לפי שאין אנו רגילים למשוך ידינו מן הפת עד ברכת המזון" (תוס' וראש ברכות שם) אלא "בסעודות גדולות מצוי הוא, וכיון שרגילים לסלק הפת מעל השולחן וכו' ודאי שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם כדקאמר רב פפא".

עוגות אחרי הסעודה
ב"שולחן ערוך" (קסח סעיף ח) כתב כי עוגות שאוכלים אותן בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה – טעונות ברכה לפניהן ולא לאחריהן. ומהן עוגות שאוכלים מחמת הסעודה ומהן עוגות שלא?
היה אומר מו"ר אבא הרב זצוק"ל כי הדבר תלוי אם האוכלים שבעו מעיקר האוכל. שאם שבעו – העוגות הן קינוח ומברכים עליהן. אבל אם לא שבעו – הן חלק מהמזון ולא מברכים עליהן. והיה אומר הרב זצ"ל, כי אם בעלת הבית חכמה והאורחים חכמים, היא יכולה לדעת אם האורחים שבעו מהאוכל לפי הברכות שלהם על העוגות. צריך לשים לב לדבר שלא להעליב את בעלת הבית על-ידי שנברך על העוגות אחרי האוכל בפניה.
כל זאת בעוגות משביעות. אבל עוגות "רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם" הן בוודאי עוגות שלא נועדו לשביעה אלא ללפתן. עוגות אלה לפעמים מברכים עליהן לפי המילוי שלהן, שהוא העיקר. שלפעמים הבסיס של העוגה העשוי מדגנים אינו העיקר, אלא רק כדי להחזיק את המרקחת שלא תיפול ותלכלך את ידיהם של האוכלים. "לכן רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם, הם טפלים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן" (שו"ע שם). כשם שמברכים על קרמבו ועל גביע גלידה רק ברכת "שהכול" ולא "בורא מיני מזונות".
פירות שבאים בתוך האוכל
בשולחן ערוך (קעז א) כתב דוגמאות לדברים שלא באים מחמת הסעודה: "תאנים וענבים וכל מיני פירות". וגם ירקות כגון אבטיח ומלון ושאר פירות האדמה המתוקים, בדרך כלל אוכלים אותם בלי לחם, לכן "טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם". אבל לא צריך לברך עליהם ברכה אחרונה, כיוון שבאו בתוך הסעודה וברכת המזון פוטרת אותם.
אמנם לפעמים אוכלים לחם עם פירות מתוקים, כגון שזיפים או משמשים מבושלים, ואפילו לא מבושלים אם אוכלים אותם עם לחם בהתחלה או בסוף. "אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם".

מים בתוך הסעודה
בדרך כלל משקים שבאו להעביר את האוכל הם חלק מהסעודה. בוודאי אם נתקע לאדם משהו בגרון והוא רוצה להעביר אותו – הוא חלק מהסעודה ולא מברכים עליו (רד ז). ואפילו לא נתקע בגרון, לא יברך "לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה". המשקים בטלים לסעודה, כי הם לא חשובים כל כך. חוץ מיין שקובע חשיבות לעצמו ולא נפטר בברכת הלחם. וכן כל כיוצא בזה, כגון כל המשקאות החריפים והמשובחים.
אמנם יש אומרים שצריך לברך על המים ששותים בתוך הסעודה. "ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם". על כן מי שרוצה להסתלק מן הספק, ישב לפני הנטילה במקום שבו הוא מתכוון לאכול ויברך על מעט מים או סוכר "שהכול", יכוון בדעתו על כל המים שיביאו לו בתוך האוכל, ואז לא יצטרך לברך עליהם ברכה בפני עצמה.

יין בתוך הסעודה
בשולחן ערוך (קעד א) כתב כי "יין שבתוך הסעודה – מברך עליו בורא פרי הגפן, ואין הפת פוטרו". ואחרי שבירכו עליו – לא צריך לברך על משקים אחרים כיוון שברכת היין "פוטר כל מיני משקין. הגה: אפילו מברכה ראשונה". ולא צריך לברך אחר היין הזה "דברכת המזון פוטרתו". ולא רק יין בלבד, אלא כל המשקים שיש להם חשיבות. כגון יין רימונים או ויסקי או כל דבר שיש לו חשיבות.
יש להעיר על מים של אגוז קוקוס, שטועים לחשוב כי צריך לברך עליהם "שהכול" כמו שמברכים על כל משקים היוצאים מהפירות, כגון מיץ תפוזים. אבל באמת ברכתם "העץ", כי כך הם גדלים על העץ, ומברכים עליהם ממש כמו שמברכים על אגוז הקוקוס עצמו.


מהו אוכל טפל ועיקר ומהו אוכל נלווה שאינו טפל?
"כל שהוא עיקר ועמו טפלה – מברך על העיקר ופוטר את הטפלה"
כל הנ"ל הוא בסעודה שיש בה ברכה על לחם בתחילה. אבל סעודה שאין ברכה על לחם בתחילתה, צריך לברר איזו ברכה פוטרת את האוכל האחר ואיזו לא. המשנה אומרת: "כל שהוא עיקר ועמו טפלה – מברך על העיקר ופוטר את הטפלה" ( ברכות מא ע"א).
הגמרא מביאה דוגמה להבין שעיקר וטפל הוא לא דווקא כשהם דבוקים זה בזה, כמו גלידה וגביע של גלידה, שמברכים רק על הגלידה. אלא גם אם הטפל הוא בפני עצמו, כמו חמוצים שבאים עם האוכל. אפילו אם לא אכל אתם לחם או מזונות – גם אז הם נפטרים בברכה על העיקר. וכך אומרת הגמרא: "היו לפניו צנון וזית – מברך על הצנון ופוטר את הזית". אע"פ שהזית הוא משבעת המינים, כאן האדם רוצה לאכול את הצנון שהוא חשוב בעיניו. וכיוון ש" מחמת צנון בא הזית – מברך על הצנון ופוטר את הזית". העיקרון הזה נכון גם לשקדי מרק וכדלקמן.
הבית יוסף (סימן ריב) הביא מחלוקת האם העיקר פוטר את הטפל רק מברכה ראשונה או גם מברכה אחרונה, ופסק למסקנת הדברים שאין הבדל ביניהם. ולכן כתב בשו"ע שם: "כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה".

האם עיקר פוטר טפל כשאוכל את הטפל לפני העיקר?
הבית יוסף (ריב) הביא שאלה מעניינת בשם בעל "תרומת הדשן", על אדם שרוצה לשתות יין ורוצה להתחזק קצת באכילה על מנת שיוכל לשתות יין. האם האדם הזה יברך על מה שאוכל קודם לכן, או שזה טפל ליין שהוא עיקר המטרה של אכילתו?
ברור לחלוטין שאם היה מדובר על אכילה שאוכל בין כוס לכוס של יין, הרי שלא מברך עליה, אפילו אם היה מדובר במזונות. כיוון שהכלל של עיקר וטפל נכון גם לגבי מזונות ואפילו לחם. כמו שכתב ה"שולחן ערוך": "ואפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל, כגון שאכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו – מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל". הבעיה היא שכאן הוא אוכל את הטפל לפני שהוא מברך על העיקר. יוצא שהוא אוכל את הטפל בלי לברך כלל. והוא נהנה בלי ברכה. האם יברך או לא?
מביא בשם תשובת "אור זרוע", שנשאל על "אותם שאוכלים גרעיני גודגדניות כדי למתק השתייה" שהם צריכים לברך על הפרי הזה, אבל לא "בורא פרי העץ" כיוון שהם לא מתכוונים בו לעיקר אלא לטפל. ולכן לא "מברך עליהם 'בורא פרי העץ' כמו שמברכין על כל גרעיני פירות האילן, אלא מברך עליהם 'שהכול' הואיל והן באין רק למתק השתייה". וכדבריו פסק הרמ"א.
אמנם השו"ע לא מקבל את הסברא הזו שיברך על אוכל ברכה שאינה ראויה לו, ולדבריו יברך על הטפל הזה את הברכה הראויה לו. כיוון שהוא נאכל קודם ואסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה.

אוכל נלווה שאינו אוכל טפל – מברך עליו
הטור כותב (סימן רח) כי דעתו האישית הייתה שאדם שאכל מיני מזונות ואכל גם בשר או ירקות או שאר מיני לפתן – האוכל הנלווה בטל למזונות שאכל ויברך על כולם ברכה אחרונה "על המחיה". אבל
הוא מוסיף ומספר שאביו הרא"ש לא הסכים אתו. לדברי אביו צריך לברך ברכה אחרונה מיוחדת למזונות בפני עצמה, ולשאר הדברים בפני עצמם.
כדברי הרא"ש נפסקו הדברים בשו"ע (רח יג): "אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים, אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים". וכמובן שלא פוטרים אחד את השני בברכה ראשונה שהיא יותר חמורה בדרך כלל.
העיר שם ה"ברכי יוסף", כי משמע שהברכה לא פוטרת אע"פ שהבשר ודגים באו ללפת בו חמישה המינים. לפי זה אם אכל בבוקר עוגה עם חתיכת גבינה – צריך לברך על הגבינה. וסיפר הוא על מו"ר זקנו הרב החסיד מורנו רבי אברהם אזולאי זלה"ה בעל ה"חסד לאברהם" הקבור בחברון, שאמר כי "מנהג פשוט במקומותינו לאכול לביבות ועם גבינה ביותר, ואין מברכין על הגבינה. ולא עוד אלא רבים נוהגים לאכול כסנין בבקר עם גבינה ואין מברכין כי אם על הכסנין, ומדין מברך על העיקר ופוטר הטפלה נגעו בה. וסיכם החיד"א כי "וצריך להתישב בדבר".
שאלו על כך למה צריך להתיישב בדבר. הלא זו משנה מפורשת שנפסקה להלכה, וראינו אותה לפני כן: "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה". התשובה היא שיש טפל לעיקר שבא מחמתו, כמו חמוצים שטפלים לאוכל. שזו הדוגמה שהביאה הגמרא, ובזה העיקר פוטר בברכתו את הטפל. אבל אוכל שנלווה לאוכל אחר – לא פוטר אותו בברכתו.

קפה ועוגה של בוקר
בימינו אוכלים בבוקר קפה ועוגה. לפי הספק של החיד"א, יש ספק ברכות כל בוקר. כי כשאדם מברך קודם על העוגה, שהיא מזונות והיא קודמת, הוא נכנס לספק האם לברך על הקפה – האם הקפה הזה הוא טפל לעוגה כמו שכתב ה"חסד לאברהם", או שהוא נלווה לעוגה שחייב ברכה בפני עצמה, כמו שכתב ה"שולחן ערוך" לעיל.
באמת זה ספק לאדם בבוקר שעדיין לא אכל כלום, האם הקפה מעביר את העוגה שאכל ראשונה, או שהוא קובע חשיבות לעצמו. לכן היה מו"ר הרב זצוק"ל אומר שצריך לברך קודם על הקפה, למרות שסדר הברכות הוא שצריך לברך על מזונות קודם. כיוון שאם יברך קודם על המזונות ייכנס לספק ברכות בקפה. יקדים אפוא "שהכול" של הקפה, ואחר כך יברך "מזונות" על העוגה.

ברכות על אוכל בתוך סעודה שאין בתחילתה ברכה על הלחם
ארבעה מרכיבים לארוחה רגילה
כשאוכלים סעודה שאין בה לחם, אוכלים בדרך כלל מזון שיש בו ארבעה מרכיבים, ולפעמים רק אחד או שניים מהם. המרכיבים הם: א] בשרים למיניהם – דגים או קציצות או שניצל או עוף או צמחי וכד'. ב] ירקות למיניהם – אפונה, שעועית, גזר או תפוח אדמה וכד'. ג] דגנים למיניהם – מקרונים, קוסקוס, פתיתים או אורז וכד'. ד] חמוצים וכל מה שבא להעביר את האוכל. חמוצים אלה טפלים לאוכל ועליהם לא מברכים כשמברכים על האוכל עצמו. נדון אפוא רק בשלושה הראשונים.
על-פי הכללים שראינו קודם לכן, כשהמאכל הוא טפל – מברך על העיקר ופוטר את הטפל. אבל כשהמאכל הוא רק נלווה אל העיקר – הוא לא נפטר בברכתו. על כן אם המאכלים נמצאים בצלחות נפרדות – מברכים על כולם, פרט לחמוצים. דהיינו בתחילה "מזונות" ואחר כך "אדמה" ואחר כך "שהכול". כן הדין גם אם הם נמצאים בצלחת אחת אבל אוכל כל אחד בנפרד – גם במקרה הזה מברך ברכה אחת לכל אחד. אמנם, בדרך כלל מתבלים את המאכל קצת מזה וקצת מזה, ועל המקרה הזה נדבר בכל ההלכות לקמן.
אם יש ירקות, בשר ומזונות
אם יש חתיכה הראויה להתכבד בה של בשר – ויש גם מזונות בכמות משביעה וירקות (בכל פעם שנכתוב בשר או דגנים וירקות הכוונה לכל הסוגים שמפורטים לעיל) – מברכים על הבשר בתחילה ברכת "שהכול", אחר כך מברכים על המזונות, והירקות נפטרים בברכת המזונות כיוון שאוכלים אותם ביחד.
אם הבשר הוא בחתיכות קטנות ומעורב בתבשיל – מברך "בורא מיני מזונות" על הדגנים ופוטר את כל השאר, גם את הבשר וגם את הירקות.
אם יש רק בשר ומזונות
אם יש חתיכה הראויה להתכבד בה של בשר ויש גם מזונות בכמות משביעה וירקות – מברכים על הבשר בתחילה ברכת "שהכול", ואחר כך מברכים על המזונות.
אם הבשר הוא בחתיכות קטנות ומעורב בתבשיל – מברך "בורא מיני מזונות" על הדגנים ופוטר את הבשר.
אם יש רק בשר וירקות
אם יש חתיכה הראויה להתכבד בה של בשר ויש גם ירקות – מברכים רק על הבשר ברכת "שהכול", והירקות נפטרים בברכה זו.
אם הבשר הוא בחתיכות קטנות ומעורב בתבשיל – מברך "בורא פרי האדמה" על הירקות ופוטר את הבשר.
אם הבשר הוא מיעוט אבל החתיכות גדולות – מברך שתי ברכות, "בורא פרי האדמה" על הירקות ואחר כך "שהכול" על הבשר.
אם יש רק ירקות ודגנים
על-פי האמור לעיל, במקרה זה ההלכה היא ברורה – מברכים על הדגנים ופוטרים את הירקות.

קציצות וממולאים למיניהם

קציצות שונות – שמכילות בתוכן מרכיבים שונים, מברכים על העיקר. ולכן על קציצות בשר או פלאפל שמורכב מחומוס – מברכים "שהכול", אע"פ שיש במרכיבים של הקציצה והפלאפל גם דגנים.
בורקס, קובה או אגרול – מברכים עליהם "בורא מיני מזונות", כיוון שהעיקר הוא הציפוי ולא המילוי. אע"פ שהוא חשוב.
שניצל או דג מצופה – אע"פ שהציפוי הוא מזונות, העיקר הוא הפנים, שהוא השניצל. ולכן הברכה היא רק "שהכול" על הבשר או הדג, ולא מברכים כלל על הציפוי.
פלפלים, עלי כרוב או עלי גפן ממולאים – העיקר הוא המילוי, שהוא האורז או הדגנים האחרים, ולכן הברכה היא "מזונות". אם הם ממולאים בבשר – הברכה היא "שהכול".

מרקים למיניהם
מרק צח או מרק עם קצת ירקות
מרק צח שאין בו ירקות, אלא רק אבקת מרק או שבושלו בו ירקות אבל לא הוגשו – ברכתו "שהכול". בכלל זה גם מרק שיש בו ירקות מרוסקים או חתוכים לחתיכות קטנות, כמו מרק אפונה שבושל היטב והאפונה שלו כבר נימוחה – על כל המרקים האלה מברכים "שהכול".
במרק כזה, אם יש מיעוט ירקות ואינם נחשבים, שלא נועדו להשביע – ברכתו "שהכול".
מרק עם שקדי מרק
שקדי מרק וקרוטונים – תמיד טפלים למרק, אלא אם כן מדובר בכמות גדולה שמטרתה להשביע. וזה מצוי בעיקר אצל ילדים, שאצלם השקדים עיקר ולא המרק, ולכן הם צריכים לברך על השקדים "מזונות" ופוטרים את המרק.
מרק ירקות
בכל המרקים שהזכרנו לעיל, אם יש ירקות ניכרים, כגון תפוח-אדמה, אפונה וגזר חתוך שניכרים במרק, בין אם בגלל הכמות שלהם ובין אם בגלל שניכרים בגודלם – ברכת המרק היא "אדמה" והיא פוטרת את שאר המרק.
מרק ירקות עם עוף שניכר
אם יש בתוך המרק קציצות או חתיכת עוף שניכרת. אם הוא מרק צח – מברכים רק ברכת "שהכול" על העוף והמרק. ואם יש שם גם ירקות שניכרים – מברכים שתי ברכות, "אדמה" ו"שהכול".
מרק אטריות או אורז
כשיש במרק אטריות או אורז או כופתאות קנידלך והם נועדו להשביע, הם העיקר וברכת המרק הזה היא "מזונות". לפעמים מברכים גם "אדמה" או "שהכול" כדלקמן. אם הרוב אטריות – מברכים רק "מזונות". אפילו יש עוף או ירקות ניכרים. אם מיעוט אטריות והן ניכרות, ויש גם מיעוט ירקות שניכרים ויש גם חתיכת עוף נכבדת – מברכים שלוש ברכות.

סלט פירות – מתי ברכה על מאכל אחד פוטרת אוכל אחר
סלט שיש בו תפוחים וצימוקים – שהם מין אחד של שבעת המינים ומין אחד שאינו משבעת המינים – מברכים ברכה אחת ראשונה על אחד משבעת המינים. אחר האכילה מברכים ברכה אחרונה על כל פירות העץ. "על העץ ועל פרי העץ" היא ברכה שפוטרת את כל פירות העץ שאכלו, בין אם זה בסלט פירות ובין אם זה כל אחד בפני עצמו ("שולחן ערוך" רח סעיף יג).
סלט שיש בו גם פירות אדמה – אם יש בסלט פירות גם בננות או כל פרי אדמה אחר, מברכים על פירות האדמה אחרי שמברכים על פירות העץ, ואם יש מפירות העץ גם פירות משבעת המינים, לבסוף מברכים שתי ברכות אחרונות, אחת "על העץ ועל פרי העץ" ואחת על פירות האדמה, "בורא נפשות", אם יש בהם שיעור. ומברכים תחילה "בורא נפשות", כי היא תדירה יותר, ואחר כך מברכים "על העץ ועל פרי העץ".

סיפור על הרב זצ"ל
עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע
הרבה סיפורים יש על תפילות שנענו בציון של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אחד מהם מספר בועז לוינגר, ממעלה-אדומים: אשתי דורית הייתה בהיריון והכול היה נראה תקין לגמרי. כשהגיע מועד הלידה המשוער, פנתה אשתי למרפאה במעלה-אדומים, שם אנו גרים, ונאמר לה שיש לה מיעוט מי שפיר ושעליה ללכת לבית-החולים.
נסענו מיד לבית-החולים, ואולם שם הייתה צפיפות גדולה מאוד של יולדות, ולכן השכיבו את אשתי במיטה ולא התפנו לטפל בה. גם לא לחבר למוניטור. כאשר סוף-סוף אשתי חוברה למוניטור הסתבר שהתינוק במצוקה גדולה. הרופאים שהבינו את המשמעות של המספרים והנתונים שהיו על המוניטור נכנסו ללחץ גדול. הם הבהילו את אשתי לחדר הניתוח, שם יילדו אותה במהירות.
מיד כשהילד יצא לאוויר העולם, הוא נאלץ לעבור החייאה. את המחזה הזה לא אשכח לעולם, גוף כל כך קטן, שמבצעים בו פעולה כל כך קשה. מנהל הפגייה החזיק את בננו הקטן בידיים, כשהוא מחובר למכונת הנשמה, והריץ אותו לפגייה. שם שכב בננו כשכל גופו צינורות – צינור באף, צינור בפה וצינור בטבור. התינוק היה נפוח כולו, והתברר שהוא לא מוציא שתן. מהסיבה הזאת חיברו אותו גם לקטטר והכניסו אותו לחליפת קירור, כדי להוריד את חום גופו. הרופאים מצדם היו מאוד פסימיים ולא היו להם מילים כדי לעודד אותנו במצבנו הקשה.
באותם רגעים של מתח וחרדה, התקשר אבי שיחיה לרבנית צביה אליהו תליט"א וביקש שתיתן לו עצה וברכה ממה שהיא שמעה מהרב אליהו זצ"ל. הרבנית אמרה לו שייקחו מניין אנשים ויעלו לציונו של הרב זצ"ל בבית העלמין להתפלל. לא ידענו, אבל ממש באותו זמן התקשר גם חברי אל הרבנית, וגם לו היא אמרה לעשות כך.
מיד עשינו כדבריה ואספנו מניין אנשים שעלה להתפלל בציון של הרב. התפללנו שם תפילות מיוחדות, שיצאו מקירות לבנו, ואשתי שהייתה בבית-החולים התפללה משם בדמעות שליש שה' ירחם עלינו ועל התינוק שרק נולד וייתן לו חיים ארוכים וטובים.
יש פסוק בספר ישעיה (סה כד) שאומר: "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע". זה פסוק שמדבר על תקופת הגאולה השלמה. אצל צדיקים גדולים הגאולה כבר כאן. זה בדיוק מה שקרה לנו. מיד כשיצאנו מהתפילה בציון של הרב אליהו זצ"ל קיבלנו את הבשורה המשמחת על רפואת בננו.
מיד בסיום התפילה בציון של הרב זצ"ל התקשרה אלי אשתי וסיפרה לי בהתרגשות כי בדיוק באותם רגעים הוציאו לילד את הקטטר. מאותו הרגע מצבו של התינוק הלך והתייצב. כעבור שלושה ימים הוא התחיל לאכול ולנשום בכוחות עצמו. גם החשש שלנו מפגיעה מוחית הולך ומתפוגג, שכן בדיקת אולטרסאונד ובדיקת EEG גילו שבינתיים הכול תקין, ב"ה.
שבוע לאחר מכן הכנסנו את בננו בבריתו של אברהם אבינו, וקראנו לו בשם רועי. אכן, ה' רועי לא אחסר.
עוד בנושא סעודה וברכות הנהנין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il