בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חיי שרה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אלון בן איריס

מעיין הכוחות

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

חשוון תשע"ג
3 דק' קריאה
אחד ממניחי היסודות לפסיכולוגיה המודרנית היה – יונג. בשונה משיטות מדעיות רבות, המבססות את עצמם על ניתוח שכלתני בלבד, הניח יונג את יסודות שיטתו על חלום שחלם. וכך הוא מתאר את חלומו:
הייתי בבית שקודם לכן לא הכרתי אותו. בית בן שתי קומות. היה זה "הבית שלי". מצאתי את עצמי בקומה העליונה, במקום שבו היה מין סלון מרוהט ריהוט עתיק ועדין בסגנון רוקוקו. בתוך כך חדרה למוחי ההכרה שאינני מכיר את מראה הקומה התחתונה. ירדתי במדרגות לקומת הקרקע. כאן הכל היה עתיק יותר והבחנתי שחלק זה של הבית הוא מן המאה החמש-עשרה. הריהוט היה מימי הביניים. הרצפה הייתה מרוצפת אריחים אדומים. הלכתי מחדר אל חדר כשאני מהרהר: "עתה אני חייב לחקור את הבית כולו".
הגעתי לדלת כבדה ופתחתי אותה. מאחוריה גיליתי גרם מדרגות עשוי אבן שהוליך למרתף. הוספתי לרדת ומצאתי את עצמי בחדר יפה, מקומר, שנראה עתיק מקודמו. כשבחנתי את הקירות ואת הטיח נוכחתי שהחדר נבנה בתקופה הרומאית. התעניינותי גברה. הפניתי את מבטי אל הרצפה. היא הייתה מרוצפת משטחי אבן אשר באחד מהם הייתה קבועה טבעת ברזל. כשמשכתי בטבעת, התרוממה האבן ושוב ראיתי גרם מדרגות , שהוביל למטה למעמקים. הוספתי לרדת ונכנסתי למערה נמוכה חצובה בסלע. הרצפה הייתה מכוסה אבק ובאבק היו מפוזרים שברי כלים ועצמות. הייתה זו ככל הנראה מערה פרהיסטורית. גיליתי שם שני שלדי אדם במצב התפוררות. התעוררתי.
חלום זה, כך מספר יונג בזכרונותיו, הביא אותו לפלס את דרכו הייחודית בחקר הנפש. הוא ראה בבית שבחלום דימוי של נפש האדם. במפלסים התחתונים של הבית הוא ראה ביטוי סמלי לרבדים שונים של הלא-מודע. הקומה התחתונה הייתה בעיניו הלא-מודע האישי, ובמערה העתיקה ראה יונג את הרובד הקדם-אישי של "הלא-מודע הקולקטיבי" – הרובד המצוי בכל אדם ובו אצורות החוויות הכלל אנושיות.
יונג כתב שברבים מרעיונותיו כבר קדמו רבי יהודי אחד, הלא הוא המגיד הגדול ממזריטש. רעיון זה, שבתוך נפשו של האדם מוטבעים מעשי הדורות הקדומים, הוא רעיון יהודי.
אנו, הפותחים את תפילתנו באמירה – "אלוקינו, ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב", מעידים בכך שהאלוקים שלנו הוא אלוקי אבותינו, והוא גם האלוקים ש"זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם", מפני שמעשי האבות והתקשרותם לה' מוטבעים בתוך נשמת הבנים. וכפי שכתב הרמב"ן, שמעשי אבות סימן לבנים, כי המידות ונטיות הנפש הטובות שפיתחו אבותינו הקדושים, עוברים בירושה לבנים.
ביטוי מיוחד לרעיון זה מבצבץ בפרשתנו. השבת אנו קוראים על אברהם אבינו, הקונה את מערת המכפלה בחברון. זהו 'קבר הצדיקים' הראשון, ואכן גם אדם הראשון וחווה קבורים שם. במערת המכפלה מייסד כלב בן יפונה את מנהג ההשתטחות על קברי צדיקים, (יחד עם יוסף הצדיק המשתטח על קבר רחל אימנו).
בשעה שהמרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה, זקוקים המרגלים הצדיקים לכוח גדול שיחלצם מהעצה הרעה. יהושע מקבל כח זה ממשה רבינו, המשנה את שמו ומתפלל עליו שייוושע מעצת מרגלים. כלב מקבל כוח זה מקברי אבותינו הקדושים, "ויבוא עד חברון", בלשון יחיד ללמדך שכלב הלח להשתטח ולהתפלל בחברון. ובזכות החיבור לחברון, אף עולה לרגע כוחו של כלב על כוחם של משה ויהושע, והוא לבדו מצליח להסות את העם.
ונשאלת השאלה, מה מעלתה הגדולה של מערת המכפלה, שבכוחה לתת כוחות כה גדולים?
כלב ועם ישראל כולו, מצויים באותה שעה במצב סכנה. עתידם מוטל על כפות המאזניים. מיטלטלים הם בין הבחירה והמאיסה בארץ חמדה, שאלה שתכריע את גורלם לדורות רבים. טבעו של האדם, שבשעת סכנה מתעוררים בו כוחות עצומים, שמאפשרים לו לגבור על הסכנה.
המחקרים מראים, שכוחות עצומים אלו, הגנוזים במעמקי האדם, ומתגלים רק בשעות סכנה, הם כוחות ילדיים. הכוחות הראשוניים של האדם, שהונחו בו בילדותו, וכעת יוצאים להגן על עצם קיומו.
במערת המכפלה אנו נפגשים עם אבות האומה והעולם, נפגשים עם הכוחות הילדיים של האדם והעולם. כאמור, כוחות אלו מצויים בקרבנו. כלב מתחבר לכוחות אלו, ומהם הוא שואב את עוצמתו האדירה.
ב"ה זכינו בדורנו לשוב לחברון ולמערת המכפלה, ערש הילדות של העם, ומשם לשאוב כוחות אדירים. בשבת זו נתאחד כולנו עם אחינו הגיבורים מיישבי חברון ועם המוני בית ישראל הפוקדים את העיר, ומשם נשאב כוחות לצמיחת גאלת ישראל במהרה בימינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il