ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נָשָׂאתִי אֶת יָדִי - צריך אמונה

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות וארא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ג

נָשָׂאתִי אֶת יָדִי - צריך אמונה


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

הפרשיה הפותחת את פרשתנו מאופיינת בשונה מרובן הגדול של הפרשיות בחצי הראשון של ספר שמות, בכך שהיא פותחת בביטוי: " וַיְדַבֵּר אֱלֹקים..." (שמות ו' ב) ובדגשים נוספים וחשובים.
כבר הסברנו בעבר (חמדת ימים לפר' וארא תשס"ה) כי יש בדגש זה רמז לכך שמשה ועם ישראל נדרשים לגלות רמה מאוד גבוהה של אמונה.
דגש נוסף שיש לשים אליו לב הוא העובדה שהקב"ה בדבריו מתייחס לגאולת מצרים והורשת הארץ המובטחת, כמשהו שאין להטיל בו כל ספק. הברית עם האבות חיה וקיימת וקיומה ברור:
"וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שם, ד).
כל ארבעת לשונות הגאולה מצויים בפרשיה זו. לכן, מפתיעה העובדה שבסוף הפרשיה חוזר הקב"ה ונשבע:
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק" (שם, ח).
(עיינו במחלוקת הפרשנים במשמעות המדויקת של הביטוי)
ננסה להסביר בדברינו השבוע, מה מוסיפה שבועה זו ולמה היא נצרכת?
הביטוי המיוחד: " אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי " מופיע במקומות נוספים בתורה, בנביאים ובכתובים.
בתורה הביטוי מופיע בדברי התוכחה והעונש על חטא המרגלים. הקב"ה מוכיח ומזכיר:
"אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: (במדבר י"ד ל-לא).
הנביא יחזקאל משתמש בו באותו הקשר - עונשם של המעפילים שניסו לתקן בדרך לא נכונה את חטא המרגלים:
"גַּם אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת " (יחזקאל כ' כג).
גם המשורר ברוח קדשו בספר תהילים משתמש בביטויים מקבילים ללשון התורה וגם ללשון הנביא:
" וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק: וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת " (תהלים ק"ו כד-כז).

אנו רואים כי זו הלשון שהתנ"ך משתמש בה, כדי להזהיר ולהתריע מפני חוסר אמונה בגאולה וביכולת של עם ישראל לשוב לארצו. לכן, אין זה פלא לגלות כי הנביא יחזקאל משתמש באותו ביטוי באחת מנבואות הגאולה המשמעותיות ביותר שלו - נבואה שחז"ל הגדירו אותה כ"אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח ע"א) - נבואה העוסקת בפריחתה של ארץ ישראל כסימן לגאולה:
"לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְקֹוִק אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי ... וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (ל"ו ז-ח).
הנביא מזכיר לנו כי בעת האתחלתא דגאולה, כשקול התור ישמע בארצנו, כשארץ ישראל תהיה יפה וגם פורחת, לא נהיה ח"ו מקטני האמונה ונסתכל על חצי הכוס הריקה.

במדרש מובא רעיון זה בקיצור נמרץ:
"כי אשא אל שמים ידי, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא בראו אלא במאמר ולא בראו אלא בשבועה ומי גרם לו לישבע, מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע, שנאמר 'וישאירו להם להפיל אותם במדבר' (תהלים ק"ו כו) 'אני נשאתי את ידי אל הגוים' וגו (יחזקאל ל"ו ז)" (ספרי דברים פרשת האזינו פסקא של, מ).

אדרבא, דווקא בימים אלה, נתחזק באמונתנו, נודה לקב"ה על שזכינו לחיות בדור בו קיום השבועה לאבות הוא הליך שאנו יכולים לזכות להיות שותפים בו, בהגנה על ארצנו, בפיתוחה מכל הבחינות ובהגברת חוסנה הרוחני והתורני.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il