ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
תוס' מקשה מהגמרא בפסחים (ד ע"ב) שאומרת שקטן נאמן על בדיקת חמץ כי חיוב הבדיקה מדרבנן והאמינוהו בדרבנן? ומתרץ שנאמנות קטן על בדיקת חמץ היא רק במקרה שהבית שלו, וחיוב הבדיקה חל עליו, והוא יודע שאין לו אפשרות להפטר ממנו, אבל אם רק מטילים עליו לבדוק כשליח בבית שאינו שלו, הוא מתייאש מהבדיקה, ואינו נאמן.
רעק"א מקשה על קושית תוס' שכאן בגמרא לא נאמר כלל שאין נאמנות לקטן להעיד שהניח את העירוב, אלא רק שאין לשלוח קטן עם אוכל להניחו כעירוב תחומין, כי חוששים שהקטן לא יניח, אבל גם לגמרתנו, אם בא הקטן ומעיד שהניח עירוב או בדק חמץ יהיה נאמן. ואכן בדברי תוס' בפסחים (ד ע"ב ד"ה הימנוהו) מבין רעק"א שבבדיקת חמץ נאמן הקטן גם כששולחים אותו לבדוק כיון שהדבר הוא 'בידו' לעשות, והכלל שכל אדם ש'בידו' לעשות משהו, נאמן עליו. אמנם, בגלל הטירחא שכרוכה בבדיקה, אם המחויבות בבדיקה היתה מהתורה לא היה הקטן נאמן.
שו"ע (או"ח תלז, ד) פסק שקטן נאמן לומר שבדק את החמץ בבית. וכתב מג"א (סק"ח) שפסק זה הוא לא כתוס' הנ"ל בעירובין, ולתוס' קטן לא נאמן לומר שבדק חמץ בבית אלא אם זה בית שלו, וכפי שהוסבר לעיל.
דיון דומה מופיע גם בתרומת הדשן למהר"י איסרלין (רלז) שהובא בשו"ע (יור"ד קכ, יד) שדן אם מותר לשלוח קטן להטביל כלים שנקנו מגוי, ומסיק שכיון שכיוון שדין הטבלת כלים הוא מדאורייתא לכן לא ניתן לשלוח קטן, כי הוא לא יהיה נאמן לומר שטבל, ואף שבידו להטביל ואין בהטבלה טירחה. וכתב שלמרות שכתבו תוס' בפסחים שבדברים ש'בידו' נאמן, דברי התוס' נסובים רק לגבי נשים ועבדים. וקטנים אינם נאמנים אף בדברים שבידם לעשות. וביאר הגר"א (שם סקל"ו) שהטעם שאין הקטן נאמן הוא משום שאין לו כלל דין עד (אולי בניגוד לנשים שהסיבה שאינן מעידות הוא משהו פרוצדוראלי, ואילו בקטן הסיבה היא עקרונית, אין לדברים שהוא אומר מספיק תוקף), ולכן אינו יכול להיות נאמן. לדעתו גם מה שכתבו במשנה בכתובות (כז) דינים שבהם קטן שהגדיל נאמן, אין קטן נאמן בהם כיון שאין משמעות לדבריו. (ותורי"ד בפסחים ד ע"ב מבאר שיש לחלק בין עדות על מקרים שקרו, שבזה וודאי שאינו נאמן בעודו קטן, לבין עדות על משהו שהוא עשה לפני זמן קצר, ובזה הוא נאמן, כיון שבאופן כזה אין להסתפק בנאמנותו)
מתרוה"ד עולה שבהטבלת כלים שאין בה טורח, וגם זה 'בידו' של הקטן, היה נאמן אילו אכן ההטבלה היתה מדרבנן, כי הוא מנמק שאין הקטן נאמן מכיון שההטבלה היא דאורייתא. ולכן כתב רעק"א (בגליון שו"ע בסי' קכ) שבכלי זכוכית לדעת תרוה"ד יהיה נאמן. וכתב רעק"א שזה לא כתוס' בעירובין, כי לשיטת תוס' בעירובין אינו נאמן באופן כזה, כי לא מוטל עליהם. ומסוף דברי הגר"א (שהובא לעיל, וכותב שכן כתב תוס' בעירובין ופסחים) עולה שתוס' בפסחים ועירובין לא חולקים וגם תוס' בפסחים סובר שאין הקטן נאמן בדבר דרבנן להעיד כשאינו בידו כעת, למרות שהיה בידו קודם.
לסיכום: יש ג' נפק"מ בשאלת נאמנות הקטן א. לשלוח קטן לבדוק חמץ, שבזה לתוס' בעירובין וודאי שלא מועיל, וגם לא מועיל שקטן יעיד על כך, ולדעת הגר"א גם תוס' בפסחים מסכים לתוס' בעירובין. ב. לשלוח קטן להטביל כלים, שבכלי מתכות לכו"ע לא מועיל כיון שהחיוב הוא מדאורייתא, ובכלי זכוכית, לדעת רעק"א מותר (פת"ש (קכ, יד) כתב שיש להקל יותר בהטבלת כלים כי אין איסור באוכל אם השתמשו בכלי לא טבול). ג. לשלוח קטן להניח עירוב, בזה לדעת רעק"א יש לתת לו נאמנות אם העיד שהוא הניח, אמנם כפי שכתבה הגמרא אין לשלוח קטן לעירוב ולהאמין לו לכתחילה.
האחרונים למדו מזה גם לכל מיני דינים כמו לבדוק חרקים בעלים על ידי קטן:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/05/00510.htm
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
