ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מעמד גיטין ושטרות שאינם מקויימים.

בית מדרש גמרא גיטין Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיון תשע"ג

מעמד גיטין ושטרות שאינם מקויימים.

דף ב



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

תקנת אמירת "בפני נכתב ובפני נחתם" – לשיטת רבא
המשנה מחלקת בין גט הנשלח ממד"ה בו תיקנו חכמים שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם לבין גט הנשלח בתוך ארץ ישראל שלא צריכים לומר כן. שיטת רבא היא שטעם תקנת בפני נכתב ובפני נחתם הוא שאין עדים מצויים לקיימו, ולפיכך הצריכו העד לומר כן כתחליף לקיום, ובגמרא (ג ע"א) מבואר שהשליח נאמן למרות שהוא רק עד אחד משום שמעיקר הדין לא צריך קיום וחכמים הצריכו וכאן הקלו משום עיגונא.
מכך שבארץ ישראל אין צורך בקיום משמע שגט שאינו מקויים נחשב כגט טוב ואפשר להינשא בו, ואין חוששים שהוא מזוייף. וכן בדברי רבא שתיקנו אמירת בנו"נ לפי שאין עדים מצויים לקיימו, ביארו רש"י והרמב"ן שהחשש הוא שמא בעתיד יבוא הבעל ויערער ואז יהיה צורך בקיום השטר. משמע שכל עוד לא יבוא הבעל ויערער אין צורך כלל בקיום.
על כך יש לשאול מדוע איננו חוששים. האם ניתן להוכיח מכך שסתם שטר בחזקת כשר אפילו לאחר תקנת קיום שטרות? ומדוע שונה משטר היוצא כנגד אדם שיכול לטעון מזוייף, ואף כשאינו נמצא אנו חוששים לזיוף וטוענים במקומו?
התוס' (ב,ב ד"ה ואם) שואלים מדוע בארץ ישראל יכולה להינשא על-פי גט זה ולא טענינן מזוייף, ועונים שמשום עיגונא הקלו חכמים, אך בממון טוענים שמא השטר מזוייף לנפרע שלא בפניו.
לעומתם, הרמב"ן והר"ן (על דף ט ע"א) עונים שהאשה אינה ממונו של הבעל, ולפיכך לא טוענים עבורו. ביאור דבריהם הוא שסתם שטר וגט בחזקת כשרים משום שחזקה היא שאנשים אינם מזייפים אלא שיש זכות לבעל הדין שכנגדם השטר לערער עליו ולדרוש קיום, וכן במקרה שהנתבע לא בפנינו בי"ד מייצגים אותו וטוענים עבורו את הטענות שיכול לטעון, אך בענייני איסורים הואיל ואין כאן בעל דין חזר עיקר הדין שאיננו חוששים לזיוף. הגמרא בדף ג ע"א המבארת שהשליח נאמן רק משום עיגונא, באה להסביר כיצד מועילה אמירת השליח כנגד ערעורו של הבעל, אך כל עוד לא ערער הבעל, סומכים על הגט מעיקר הדין.
בדברי התוס' ניתן לפרש שסתם שטר וגט עומדים בחשש זיוף ואין להם תוקף ללא קיום, אלא שבגט משום עיגונא תיקנו שאף ללא קיום הריהו טוב, ובגט הבא מחו"ל ע"י שליח תיקנו שיאמר השליח בנו"נ שמא יערער הבעל בעתיד. וכן ביאר הגרז"ן גולדברג שליט"א, שהקשה מדוע לא קיבלו התוס' את דברי הר"ן הרי פשוט כדבריהם שהאשה אינה ממונו של הבעל, ולכן הסביר שלדעת התוס' סתם שטר וגט לא מקויימים אינם כשרים וחוששים לזיוף ולכן גם במקום שלא טענינן אין לסמוך עליהם. וכן משמע מב"מ ז ע"א לגבי מלווה ולווה האוחזין בשטר, שהגמרא אומרת שלדעת רבי אם הלווה טוען פרוע פטור משום שהשטר "חספא בעלמא הוא, מאן קא משוי ליה להאי שטרא - לווה, הא קאמר דפריע", ואם יצליח המלווה לקיימו יחלוקו. משמע מהלשון ששטר שאינו מקויים הוא חספא בעלמא. ועוד, שקשה שזהו מיגו גרוע, שהרי אם יטען הלווה מזוייף ויצליח המלווה לקיימו ייאלץ לשלם הכל, ואם כן עדיף לו לטעון פרוע, וכך גם אם יתקיים ישלם רק חצי. ומיישב בית הלוי (חלק ג סי' מב אות ג) שהואיל והשטר חספא בעלמא אין זה רק מיגו אלא הפה שאסר ולכן מועיל. לפי הבנה זו בתוס', קשים דברי הגמרא בדף ג ע"א, שהרי מקשה שם על רבא מדוע נאמן השליח ומתרצת שקיום שטרות מדרבנן ומשום עיגונא הקלו, משמע שסברת העיגון נאמרה רק כדי להאמין את השליח הבא ממד"ה כנגד ערעור עתידי של הבעל, והרי לדברינו גם בארץ ישראל כל ההסתמכות על השטר היא רק משום עיגונא, אף אם לא יערער הבעל לעולם.
אמנם ניתן לפרש את התוס' באופן אחר, וכפי שמשמע מפשט לשונם, שהשטר מצד עצמו הוא טוב ואיננו חוששים לזיוף, וכדעת הרמב"ן והר"ן, אלא שיש זכות לבעל דין לטעון שהוא מזוייף, ולכן שואלים התוס' מדוע לא טענינן מזוייף ועונים שלא טענינן משום עיגונא. לגבי הערת הרמב"ן שהאשה אינה ממונו של הבעל, יש להשיב שעל כל פנים ודאי שהוא בעל דבר בכך, שהרי הוא כרת עימה ברית נישואין והם משועבדים זה לזה, ואם היא תהא מגורשת הוא יפסיד זכות זו. ישנן גם זכויות ממוניות של הדברים שהם משועבדים זה לזה, אך יתירה מכך הוא מפסיד את זכותו באשת ברית.
הרב זלמן מלמד שליט"א (בשיעור הכללי) הביא נפק"מ בין שני הצדדים, והיא כאשר הנתבע טוען שהוא חותם על שטרות רבים ולכן איננו זוכר אם אכן חתם על שטר זה או שמא הוא מזוייף ולכן דורש מהתובע לקיימו. אם נאמר שהשטר חספא בעלמא, התובע יהיה חייב לקיימו, אך אם השטר טוב אלא שכאשר הנתבע טוען שהוא מזוייף אנו מצריכים לקיימו, כאן שאינו טוען בברי לא נצריך את התובע לקיים.
בדעת הרמב"ן והר"ן יש לשאול, אם הבעל לא נחשב כבעל דין, מדוע כאשר הבעל בא ומערער אנו כן חוששים לזיוף והשטר בטל כל עוד אינו מקויים. הגרי"ז (תחילת הלכות גירושין) מבאר שבשטרות יש דין מיוחד שבעל השטר נאמן לערער עליו אף אם אינו בעל דין. הברכת אברהם מנמק דבריו על פי דעת הרמב"ן בכתובות עב ע"א, שאשה האומרת שחכם טיהר לה והחכם מכחיש הריהו נאמן משום שהיא חיה על פיו, ואם כן גם כאן כל השטר נסמך על כותבו והריהו נאמן להכחישו ולטעון שהוא מזוייף.
הרשב"א מתרץ שאף שבהוצאת ממון טענינן, כאן לא מדובר בהוצאה גמורה של ממון מבעליו אלא רק בהפקעת שיעבוד, ובכך לא טענינן.
הרמב"ן מתרץ באופן נוסף, שמשום חומרא שהחמירו בסופה הקלו בתחילתה. כלומר, באמת גם כאן שייך לטעון עבור הבעל, אלא שבגט חזקה שהאשה מדייקת, כי חוששת לשקר שמא לאחר שתינשא לאחר יוכח שהשטר מזוייף, ותצא מזה ומזה ויהיו בניה ממזרים. גם היסוד לכך הוא משום עיגונא, כמבואר ביבמות פח ע"א שמשום עיגונא החמירו בסופה כדי שיוכלו להקל בתחילתה, אלא שבשונה מהתוס' לולא החמירו בסופה לא היו מקלים בתחילתה משום עיגונא.
גט שאינו מקויים שביד אשה
הרמב"ם (גירושין ז, כד; יב, ב; עבדים ו, ז) כותב שאשה שיוצא גט שאינו מקויים מתחת ידה נאמנת ותינשא בו, ומנמק "שאין דיני האיסורין כדיני הממונות". מקורו, כמבואר במגיד משנה, מדף כד ע"א. שם כותבת המשנה שאשה המביאה גיטה ממד"ה צריכה לומר בנו"נ, ומקשה הגמ' שהרי משעה שבא הגט לידה כבר התגרשה. משמע שיכולה להינשא בגט אף שאינו מקויים ולא נאמר בנו"נ. וכן מוכח מדברי משנתנו שבארץ ישראל לא צריך לומר בנו"נ, ונמצא שהאשה נישאת ע"י גט זה שאינו מקויים ולא חוששים לזיוף, ורק במד"ה הצרכנו אמירת בנו"נ, כפי שביארו רש"י והרמב"ן משום חשש שיערער הבעל בעתיד, אך כל עוד לא ערער השטר עצמו טוב.
אולם הראב"ד (גירושין יב, ב; עבדים ו, ז) חולק וכותב שהשכל מורה שאין להתיר אשת איש ואיסור עבד בגט לא מקויים אפילו אם אין הבעל מערער. ובדעת הרמב"ם נוטה לדייק שמתיר אף כשהבעל מערער.
הראב"ד סבור כדרך הראשונה שהעלנו בתוס', שסתם גט ושטר שאינו מקויים הוא חספא בעלמא, אלא שבשונה מהתוס', לדעתו לא הקלו בגיטין משום עיגונא, ולכן גם להלכה אי אפשר להינשא בו ללא קיום. את קושיית הגמ' בדף כד ע"א מבאר שהואיל וכבר בא הגט לידה לא מועיל לומר כעת בנו"נ, כי האמירה מועילה רק בשעת המסירה, ולכן כעת נצריך אותה לקיים את הגט, אך ודאי לא תוכל להינשא ללא קיום הגט. ואדרבה מסוגיא זו הוא מוכיח את שיטתו, שהרי לדעת הרמב"ם לא יובן מה בכך שכבר התגרשה, הרי סוף סוף יש לחשוש שבעתיד הבעל יערער, וכיצד אנו נותנים לה להינשא ללא קיום, אלא על-כרחך כוונת הגמרא שצריכה לקיים הגט.
וכן הריב"ש (סי' שפה) חולק על הרמב"ם והתקשה מאוד בסברתו, שהרי אם בדיני ממונות צריך קיום אפילו כשאין בעל דין לפנינו הטוען מזוייף, כל שכן באיסורא. ואין לחלק שהאשה ברשות עצמה להינשא ולכן שונה מממון ששם מוציאים ממון מחזקתו, שהרי גם כאן יש חזקה דאיסורא, ובב"מ כ ע"ב משמע שאיסורים חמורים יותר מממונות, כדברי רב עמרם שם "היכי פשיט מר אסורא מממונא?". מכל מקום הריב"ש הסכים עם טעמו השני של הרמב"ן שיש להקל מצד סברת "מתוך חומרא שהחמירו עליה בסופה הקלו בתחילתה". וכתב שזהו הטעם העיקרי ברמב"ן, ונפק"מ שביבמה שלא שייך טעם זה אין להקל.
נותר ליישב את הראב"ד מהדין במשנה, מדוע בארץ ישראל לא צריך לומר בנו"נ. הנודע ביהודה (תניינא אה"ע קלו) מיישב שיש לחלק בין גט שמסר הבעל ישירות לאשה, שאינו כשר ללא קיום, לבין גט הנמסר ע"י שליח שעקרונית אינו זקוק לקיום ורק בחו"ל הצריכו לומר בנו"נ שמא הבעל יערער בעתיד. טעם החילוק הוא שכשהגט נשלח על ידי שליח למקום אחר בד"כ קשה יותר לקיימו ולכן חכמים הקלו משום עיגונא שתוכל להינשא ללא קיום, אך כשהבעל נותנו ישירות לאשה בד"כ היא מצויה במקום בו נחתם הגט וקל לקיימו, ולכן לא נזקקו להקל.
הרב אשר אריאלי שליט"א (שיעור מוקלט) ביאר באופן אחר, ויישב שניתן לבצע גירושין בגט ללא קיום, משום שסומכים על החזקות וחזקה שהגט כשר, אך בתורת ראיה שהאשה התגרשה בעבר הגט לא מועיל, משום שכאן זקוקים לגט בתורת עדות ובכך לא מספיק חזקות. לכן במקרה שבמשנה, שהדיון הוא אם ניתן לגרש בגט זה הדין הוא שמותר ורק בחו"ל הצריכו לומר בנו"נ שמא הבעל יערער.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il