ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- הפצת יהדות
לעתים, כמו במקרים כמו של משה, יהושע ושמואל, שתי מערכות ההנהגה האלה התאחדו באדם אחד. אך בדרך כלל לכל אורך ההיסטוריה היהודית היו המערכות האלה מקבילות ולרוב גם בתחרות קשה זו עם זו.
גם כשיצאנו לגלות שני סוגי ההנהגה האלה נשארו על כנם, והיו רק מקרים מעטים יוצאים מן הכלל שבהם מנהיגותו אדם אחד, כמו רבי יהודה הנשיא, הייתה מקובלת על כולם. בגולה, אחרי שהסנהדרין התפרקה במאה החמישית, התרכזה המנהיגות החילונית של העם היהודי סביב אנשים שהיו בעלי ממון ומעמד חברתי ובעיקר בעלי קשרים עם השליטים של אותן הארצות שבהן שכנו היהודים הגולים. המשקל הנגדי לקבוצת הנהגה זו היה מורכב לרוב מרבנים ותלמידי חכמים שלעתים קרובות התעמתו עם ההנהגה החילונית. שזכתה להכרה מצד השלטון של אותה ארץ. כפי שאפשר לראות מהתיעוד של ועד ארבע הארצות (פולין וליטא במאות ה-16 עד ה-18), לא היה מחסור בסכסוכים הרסניים בין שתי הקבוצות היריבות שנלחמו על ההנהגה הבלתי מעורערת של הקהילה היהודית.
העולם הנוצרי, אחרי מאות שנים של מאבק עקוב מדם בין הכנסייה למדינה, הגיע למצב שבו כוחה והשפעתה של הכנסייה פחתו עד מאוד. הכנסייה היום מייעצת, במקרה הטוב, אך בוודאי איננה מובילה. זה לא נכון לגבי העולם היהודי האורתודוכסי, שבו המאבק בין ההנהגה החילונית להנהגה הדתית עדיין נמשך במלוא עוזו. העולם הרבני מוסיף לתבוע את זכותו להנהיג גם לאחר שהעם היהודי הקים לו מדינה חילונית עצמאית משלו.
לכן אנחנו עדים היום לתופעה חריגה בעולם של ימינו: מאות אלפי יהודים מתעלמים מהרצון של ההנהגה החילונית ולעתים אפילו מתנגדים בתוקף לחוקי המדינה. הם בוחרים להישמע אך ורק להוראות של המנהיגים הדתיים שלהם, כל אחד לרבו. מצב כזה מן ההכרח מוליד בחברה היהודית מאבקי כוח חדשות לבקרים, מאבקים שלרוב מסתיימים בלי להביא שום תועלת או פיתרון של קבע. די בזה שמראית עין של סוגיה, גדולה או קטנה, תופיע בזירה הפוליטית, ומיד מתעוררת מחלוקת ומתחיל מאבק.
המחלוקת היום בעניין חוק גיוס חדש שמבקש להסדיר את השירות הצבאי של החרדים בצה"ל היא דוגמה למאבק כזה. סוגיית השירות צבאי או לאומי, שבוודאי ניתן למצוא לה פיתרון מעשי - ושני הצדדים מסכימים בשקט שאכן אפשר - היא רק משנית לוויכוח בשאלה למי יש סמכות על עשרות אלפי הצעירים שמעורבים באופן ישיר בסוגיית השירות למדינה בדרך כזו או אחרת. במאבק הזה על הזכות להנהיג נראה שאין כמעט מקום לקוות שתושג פשרה.
לא פעם חשבתי שאנחנו חיים בתקופה דומה מאוד לתקופת השופטים וימי בית שני. רבות מהבעיות במדינת ישראל היום מזכירות את אלה שניצבו בפני החברה היהודית לפני אלפי שנים. חוסר היכולת לפתור בצורה טובה סכסוכים בין רוח התורה לצרכים החיוניים של השלטון הוביל את עם ישראל בתקופות ההן לתוצאות הרות אסון וארוכות טווח. במבט לאחור אנחנו מבינים ששני הצדדים עסקו אז במאבק כוחות ששום צד לא יכול היה, או צריך היה, לנצח בו.
נדמה לי שההערכה העגומה הזאת נכונה גם כשמדובר במחלוקות של ימינו. תהיה זו נאיביות נוראה להניח שיהודים דתיים יקשיבו אך ורק לתביעות המדינה ויתעלמו מן הדעות וההוראות של ההנהגה הרבנית שלהם. גם לא מציאותי, ולא רצוי, לצפות שההנהגה הרבנית תנהל את ענייני המדינה החילוניים. לפיכך לא נותר לנו אלא לקוות ולהתפלל שמאבק הכוחות יוסט הצדה למען טובת הכלל, וששתי מערכות ההנהגה המקבילות יעשו מאמץ להשלים זו את זו ולא רק להתנגד זו לזו בלי הרף
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
