ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת פסחים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אלון בן איריס
מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב? אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב.
בבבלי לא הביאו לזה פסוק, ומהירושלמי משמע שהוא איסור דאורייתא. וכן תוס' (ד"ה מקום) הביאו את הירושלמי ודייקו ממנו כך.
ישראל צריכים לאסוף את הדגן פ"ד ה"א [כה.]
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"ד ה"ב [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
אלו מנהגים חשובים, מלאכה בראש חודש בבלי נ: • פ"ד ה"א [כה:]
נשייא (נשים) דנהיגין דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא (לא לעשות מלאכה במוצאי שבת כל הלילה) - אינו מנהג (נכון, אלא מנהג טעות), עד יפני סדרא (עד שיגמרו את תפילת ערבית בבית הכנסת) - מנהג (נכון), בתרייא ובחמשתא (לא לעשות מלאכה בשני ובחמישי של כל שבוע) - אינו מנהג, עד יתפני תעניתא (עד סוף תענית ציבור) - מנהג, יומא דערובתא (פני משה: הושענא רבה. קרבן העדה: ערבי שבתות וימים טובים) - אינו מנהג, מן מנחתא ולעיל (פני משה: בהושענא רבה. קרבן העדה: בערבי שבתות וימים טובים) - מנהג, יומא דירחא (ראש חודש) - מנהג. אמר רבי זעורה: נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל (לא לטוות מתחילת חודש אב) - מנהג, (משום) שבו פסקה אבן השתייה.
בבבלי מנהגים אלו לא הובאו. והשו"ע הביא את מנהג איסור עשיית מלאכה בראש חודש (או"ח סי' תיז סעיף א) ואיסור טוויה בתחילת חודש אב (או"ח סי' תקנא סעיף ח).
טעה וחשב שהדבר אסור - מתירים לו בבלי נ: • פ"ד ה"א [כה:]
כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור - נשאל והן מתירין לו, וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור - נשאל אין מתירין לו.
בבבלי לא חילק, אלא סתם שדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם, ותוס' (נא. ד"ה אי) הביאו את הירושלמי.
עצי שיטים שנטע אברהם לצורך המשכן פ"ד ה"א [כה:]
אעין דשיטין (עצי שיטים שנטע אברהם לצורך המשכן ויעקב קצץ בירידתו למצרים לשם המשכן) הוו במגדל צבעייה. אתון ושאלון לרבי חנינה חברהון דרבנן מהו מיעבד בהן עבודה (או לנהוג בהם קדושה)? אמר להן: מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.
בבבלי המעשה בעצי השיטים לא הובא.
המנהגים בסדר הברכות בראש השנה בבלי נא. • פ"ד ה"א [כו.]
הירושלמי כאן הובא גם בראש השנה פ"ד ה"ו [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
לא תתגודדו בפורים בי"ד וט"ו פ"ד ה"א [כו:]
הרי פורים הרי אלו קורין בי"ד ואלו קורין בט"ו (ועוברים על לא תתגודדו)! אמר ליה: מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר.
בבבלי יבמות יג: הקשה זאת ולא תירץ (ותוס' שם יד. ד"ה כי כתב שלמסקנת הגמרא לא קשה משום שהוא בשתי ערים, ואין בזה לא תתגודדו).
המוליך פירות שביעית - ר"י מיקל בבלי נב. • פ"ד ה"ב [כו:]
כלו מטיבריה ולא כלו מציפורין (מציפורי), אמר לו מציפורין הבאתים אם אין את מאמינני צא והבא לך אף אתה (המוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו - רבי יהודה מתיר).
בבבלי הביא זאת ודחה שרבי יהודה לחומרא קאמר 1 .
מדבר הקרוב לארץ ישראל פ"ד ה"ג [כו:]
הירושלמי כאן הובא גם בבבא קמא פ"ז ה"ז [לג:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת כיצד סוס הורג את בעליו במלחמה בבלי נג. • פ"ד ה"ג [כז:]
הירושלמי כאן הובא גם בעבודה זרה פ"א ה"ו [ו:], ועיין מה שכתבנו שם.
תודוס פירנס ת"ח, קידוש השם של הצפרדעים בבלי נג:
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ז ה"א [מז.], ועיין מה שכתבנו שם.
החזקת לומדי תורה בבלי נג:
הירושלמי דן בזה בסוטה פ"ז ה"ד [לא.], ועיין מה שכתבנו שם.
צא וראה היאך הציבור נוהג בבלי נד.
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ז ה"ב [מ.], ועיין מה שכתבנו שם.
שבעה דברים נבראו קודם העולם - אינו בירושלמי בבלי נד. • פ"ד ה"ד [כח.]
בבבלי הביא ששבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם: תורה, תשובה, גן עדן, גיהינם, כסא הכבוד, בית המקדש, שמו של משיח. ובירושלמי לא הובא 2 .
האש שהדליק אדם הראשון בבלי נד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ה [ס:], ועיין מה שכתבנו שם.
ערוד הוא עונש על יצירת הפרד בבלי נד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ה [ס:], ועיין מה שכתבנו שם.
דברים מכוסים ודברים שעלו במחשבה - אינו בירושלמי בבלי נד: • פ"ד ה"ד [כח.]
בבבלי הביא ששבעה דברים מכוסים מבני אדם: יום המיתה, יום הנחמה, עומק הדין, מה בליבו של חבירו, במה משתכר, מלכות בית דוד מתי תחזור, מלכות חייבת מתי תכלה 3 . ושלושה דברים עלו במחשבה ואם לא עלו דין הוא שיעלו: שהמת יסריח, ושישתכח מהלב, ועל התבואה שתרקב. ובירושלמי כל אלו לא הובאו.
מקצת היום ככולו הוא דיעבד בבלי נה.
הירושלמי דן בזה בנזיר פ"ג ה"א [יא:], ועיין מה שכתבנו שם.
ג' אומניות עושין מלאכה בע"פ בבלי נה: • פ"ד ה"ז [כח:]
שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים: החייטים והספרים והכובסין.
בבבלי במשנה הגירסא: עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות.
טעמם של חכמים שלא מתקנים מנעלים במועד בבלי נה: • פ"ד ה"ז [כח:]
וחכמים אומרים: שלוש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים וכו', רבי יוסה בי רבי יהודה אומר: אף הרוצענין, שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד. ורבנין (רבנן) אמרין: עשירים היו ובבהמה היו עולין (ולא בלו מנעליהם בדרך).
בבבלי ביאר שמחלוקתם היא האם לומדים תחילת מלאכה מסוף מלאכה, ולא משום שעשירים היו.
המשכיר יכול למכור את הבית פ"ד ה"ט [ל.]
הירושלמי כאן הובא גם בבבא מציעא פ"ח ה"ח [לא:], ועיין מה שכתבנו שם.
טבלה של רפואות בבלי נו.
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ט ה"א [סד.], ועיין מה שכתבנו שם.
השם "בן מביא יין" בבלי נז. • פ"ד ה"ט [ל:]
מעשה בבן מביא יין שנתן בנו פיאה לירק לעניים וכו'.
בבבלי מובא אותו המעשה, ושמו הוא בן בוהיין.
מעשה בעניין צדקה פ"ד ה"ט [ל:]
חד זמן צרכון רבנן נידבא (נדבה), שלחון לרבי עקיבה ולחד מן רבנין (ולאחד החכמים) עמיה, אתון בעיי מיעול לגביה (לביתו של תורם גדול, שכינויו היה "מביא יין"), ושמעון קליה דטלייא (ושמעו את בנו) אמר ליה: מה ניזבון לך יומא דין? אמר ליה: טרוכסימון (מין ירק זול), לא מן יומא דין אלא מן דאתמול, דהוא כמיש וזליל (של אתמול שהוא יבש וזול, משום שהיה עני). שבקון ליה ואזלון לון (ולא בקשו ממנו צדקה). מן דזכון (אחרי שתרמו) כל עמא (כולם) אתון לגביה. אמר לון: למה לא אתיתון גביי קדמיי (בהתחלה) כמה דהויתון נהיגין? אמר: כבר אתינן, ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין, ואמרת ליה טרוכסימון, לא מן דיומא דין אלא מן דאיתמל דהוא כמיש וזליל (והבנו שאתה עני ולכן לא באנו אליך). אמר: מה דביני לבין טלייא ידעתון, מה ביני לבין בריי? (בתמיה, אתם יודעים את מה שביני לבין בני, אך לא את מה שביני לבין בוראי, שלצדקה איני מקמץ). אף על פי כך אזלון ואמרון לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין (לכו לאשתי שתיתן לכם כף דינרים). אזלון ואמרון לה. אמרה לון: מה אמר לכון - גדיל (גדושה) או מחוק? אמרו לה: סתם אמר לן. אמרה לון: אנא יהבה לכון גדיל, ואין (אם) אמר גדיל - הא כמילוי (כדבריו), ואין לא - אנא מחשבנא גודלנה מן פרני (אתן מכספי). כיון ששמע בעלה כך - כפל לה את כתובתה.
בבבלי כל המעשה הזה לא הובא.
^ 1.דרך הבבלי במקומות רבים לדחות את מסקנות הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 2.הבבלי עוסק גם בענייני העתיד לבוא וגם בדברים שקודם בריאת העולם, אך הירושלמי ממעט בזה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נח.
^ 3.הירושלמי ממעט לעסוק בענייני העתיד לבוא. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
