{/.}

(ג. שליש תחתון – ד. שליש עליון)

לישנא מעליא

למה במשנה כתוב אור, אם הכוונה ללילה?

תשובה: כי צריך לישנא מעליא.

א. ראיות מפסוקים

A. לא טהור, במקום טמא

1. 1.ריב"ל – נח - "ומן הבהמה אשר איננה טהורה" במקום "הטמאה" (=8).
2. 2.רב פפא – זב - "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהר" במקום "טמא" (=9)

(רבינא – טהור עם ו' (=10)).

1. 3.רב אחא ב"י – דוד - "כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי לא טהור" במקום "מקרה טמא הוא" (=16).

B. ברייתא -

1. 1.שבאשה כתוב מושב ולא מרכב (ומרכב אצלה נלמד מייתור), שאינו צנוע לאישה – בתורה.
2. 2.ואומר – "כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים" (איוב) – גם בדרבנן.
3. 3.ואומר – "יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָ יוְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ" (איוב) – גם במילי דעלמא.

(ג. 3-)

ב. קושיות מפסוקים

(בסדר הפוך)

A. האם לא כתוב טמא בתורה?!

תשובה: קצר > לשון נקייה,
ואותם מקומות שהאריך זה כדי ללמד את החשיבות של לשון נקייה (רש"י).

B. רכיבה באישה[1]–

1. והרי אם אינו צנוע, למה נשים רכבו:

1. a.ברבקה "ותרכבנה על הגמלים" – משום פחד הגמל.
2. b."ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור" – הבנים רכבו, האישה ישבה.
3. c.באביגיל "והיא רוכבת על החמור" – משום פחד הלילה/דוד/ההר.

2. מובן למה רכבו, אך למה כתוב רכיבה ולא ישיבה?

לגבי רבקה ומשה אין שאלה,

כי במשה הבנים רכבו,
וברבקה מדובר בפעולה של התחלת הרכיבה ולא רק בישיבה פאסיבית ("ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש").

אבל לגבי אביגיל – לכאורה מדובר שהיא כבר רוכבת, והיה אפשר לכתוב יושבת?

תשובה– "רכבת כתיב".

            [אהל משה – גם כאן מדובר בתחילת פעולת הרכיבה.
            אך לכאורה אפשר לפרש כפשט –קצר > נקי].

(ג: שליש)

ג. סיפורים

1. 1.רב לא דיבר עם תלמיד שאמר שהסוגיא עשתה אותו עייף כחזיר.
2. 2.רי"ח בן זכאי או רי"ח אמר "מפני מה בוצרין (ענבים) בטהרה ואין מוסקין (זיתים) בטהרה", במקום "בטומאה", וזכה להיות מורה הוראה בישראל.
3. 3.שלושה כהנים שקיבלו מנה קטנה מלחם הפנים,

אחד אמר – קיבלתי גודל פול, אחד אמר – גודל זית, ואחד אמר –כזנב לטאה (ובדקו אחריו ומצאו שמץ פסול (בפשטות – חלל).

           דיונים על זה:

1. A.והרי אין בודקים מן המזבח ולמעלה?

           (ברגע שמצאו שאחד מאבותיו היה מקריב, ההנחה היא שמעליו כבר בדקו).

1. a.אכן כאן נפסל מצד שביזה את הקודשים ("שחץ פסול").
2. b.הוא הרע את חזקתו ולכן בדקוהו.
3. B.סיפורים של בדיקה בעקבות אמירה:
4. 1.גוי שאכל פסחים, והטריק של ר"י ב"ב.
5. 2.יהודי שאמר "דונו דיני" ובדקו שהוא משבט דן.
6. 3.יהודי שרצה לבנות ארמון על החוף ובדקו שהוא משבט זבולון.

(ג: 8-)

ד. לא להיות מבשר בשורות רעות באופן ישיר

1. 1.ר' יהושע בר"א לא רצה להודיע על פטירת רב כהנא, ונתן להם להבין לבד מתוך בכיו – "ומוציא דיבה הוא כסיל".
2. 2.יוחנן חקוקאה בישר שהחיטים לא טובות על ידי שאמר "שעורים נעשו יפות",

אך היה צריך להשתמש במאכל אדם ("אשתקד נעשו חיטים יפות" או "עדשים נעשו יפות").

1. 3.רב בישר לר' חייא דודו שאביו ואמו של רב (שהם אחיו ואחותו של ר' חייא) נפטרו, עשה זאת על דרך השלילה.