ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מטרת הנבואה
וְדַע, שֶׁהַנְּבוּאָה אֵינָה מוֹעִילָה• בְּפֵרוּשֵׁי הַתּוֹרָה וּבְהוֹצָאָת עַנְפֵי הַמִּצְווֹת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, אֲבָל מַה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ וּפִנְחָס בְּעִנְיָן הָעִיּוּן וְהַסְּבָרָא, הוּא שֶׁעָשׂוּ רָבִינָא וְרַב אַשֵּׁי. אֲבָל יִתְרוֹן הַנָּבִיא וּפָעֳלוֹ בַּמִּצְוָה — אִם תִּשְׁאַל עָלָיו – הוּא, חֵי נַפְשִׁי, מִן הָעִקָּרִים הַגְּדוֹלִים הָעֲצוּמִים, שֶׁעָלָיו מִשְׁעָן הַדָּת וִיסוֹדָהּ. וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם רָאוּי לְבָאֵר בּוֹ הָעִקָּר הַזֶּה. וְאִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אַחֲרֵי אֲשֶׁר נְחַלֵּק טַעֲנַת הִתְיַחֵשׂ הַנְּבִיאִים לַנְּבוּאָה•, וּבַמֶּה תִּצְדָּק הַנְּבוּאָה, שֶׁזֶּה כְּמוֹ כֵן עִקָּר גָּדוֹל.
טענת העם באימות הנבואה וביטול הטענה
וּכְבָר שָׁגוּ בּוֹ כָּל הֲמוֹן הָאָדָם, גַּם מְתֵי מִסְפָּר מִידוּעֵיהֶם: שֶׁהֵם מְדַמִּים בְּנַפְשָׁם שֶׁהַנְּבוּאָה לֹא תִּתְקַיֵּם לְכָל הַמִּתְיַחֵשׂ אֵלֶיהָ עַד עֲשׂוֹתוֹ אוֹת מֻפְלָא, כְּגוֹן: אוֹת מֵאוֹתוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וִישַׁנֶּה מִנְהָג הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בְּהַחֲיוֹתוֹ בֶּן הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה, אוֹ כְּמוֹ שֶׁנּוֹדַע לְכָל אָדָם מֵאוֹתוֹת אֱלִישָׁע, עָלָיו הַשָּׁלוֹם — וְזֶה אֵינוֹ עִקָּר אֱמֶת, שֶׁכֹּל מַה שֶׁעָשׂוּ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע וְזוּלָתָם מֵהַנְּבִיאִים מֵהָאוֹתוֹת, לֹא עֲשָׂאוּם כְּדֵי לְקַיֵּם נְבוּאָתָם — שֶׁהַנְּבוּאָה כְּבָר נִתְקַיְּמָה לָהֶם קֹדֶם לְכָךְ — אֲבָל עָשׂוּ הָאוֹתוֹת הַהֵם לְצָרְכֵיהֶם, וּלְרֹב קִרְבָתָם אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִשְׁלִים חֶפְצָם, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ הַצַּדִּיקִים: "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב כח).
התיחשויות הנבואה
אֲבָל תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה בְּמָה שֶׁנְּסַפֵּר, בַּדָּבָר שֶׁהַחִלּוֹנוּ לְדַבֵּר בּוֹ. וְאֹמַר בַּתְּחִלָּה: שֶׁעִקָּר דָּתֵנוּ בְּעִנְיָן הַנְּבוּאָה עַל מַה שֶׁאֹמַר•, וְהוּא: שֶׁהַמִּתְיַחֲשִּׂים לַנְּבוּאָה• נֶחֱלָקִים לִשְׁנֵי חֲלָקִים: מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ מִתְנַבֵּא בַשֵּׁם•. שתי
___________________________________
אֵינָה מוֹעִילָה – אינה יכולה לסייע ולהשפיע. טַעֲנַת הִתְיַחֵשׂ הַנְּבִיאִים לַנְּבוּאָה – נברר את אמיתות הקשר בין הטוענים שהם נביאים לבין קבלת הנבואה. עַל מַה שֶׁאֹמַר – כפי שנתבאר בהמשך דברינו. שֶׁהַמִּתְיַחֲשִּׂים לַנְּבוּאָה – הטוענים שזכו לנבואה. בַשֵּׁם - בשם ה'.
ביאורים
לאחר שנפטר משה רבנו התעוררו שאלות חדשות וספקות בהלכה אשר לא קיבלנו את הידיעה בהם ממשה רבנו. הרמב"ם לימדנו שהקב"ה ידע שכך עתיד להיות ולכן מסר י"ג מידות שהתורה תדרש בהם כדי שעל ידם נוכל לפרש את פסוקי התורה ולהוציא ממנה הלכות ותשובות לספקותינו. דרך זו יצרה מחלוקות, שהרי הקב"ה נתן לחכמים לדרוש בשכלם את הפסוקים והדבר משתנה משכלו של חכם אחד לחברו. אך ישנה דרך קלה יותר לדעת מה ה' רוצה שנעשה בהלכה זו. נשאל את הנביא! יהושע, תלמידו וממשיכו של משה רבנו, היה נביא, ואחריו היו נביאים רבים לישראל. אם כן, מדוע לא נפנה אל הנביאים ונשאל אותם מהו רצונו של ה' בשאלה החדשה שהתעוררה? על כך עונה הרמב"ם שאין יכולת לנביא להכריע הלכה באמצעות נבואתו. התורה כולה נמסרה מהשמים למשה רבנו בהר סיני. בין אם ההלכות המפורשות ובין אם מידות וכללים שעל ידם נדרוש את התורה. מכאן ואילך רק שכל החכמים הוא זה שקובע . אין שום הכרעה שיכולה להגיע מן השמים. מסירת התורה מהשמים 'נסגרה' במעמד הר סיני והקב"ה נתן סמכות בלעדית לחכמי ישראל ללמוד את פסוקי התורה ולדרוש. במקצוע זה אין שום יתרון לנביא על חכם. גם נביא יכול לדרוש את פסוקי התורה אך לא כביטוי לנבואתו אלא כעוד חכם גדול מחכמי ישראל.
אם כן, מהו היחס בין נבואת הנביאים לבין התורה, נבואת משה רבנו? האם הוא יכול לשנות הלכות על פי נבואתו? וכן, איך נביא מוכיח לעם שהוא באמת נביא ה'? הרמב"ם מציין שיש בדבר טעויות רבות, ואפילו חכמי ישראל שגו בהם. הרמב"ם מביא כדוגמה את התפיסה המוטעת שנביא צריך לעשות מופת על טבעי להוכיח את נבואתו. אין הדבר כן, אומר הרמב"ם, ומה שראינו את הנביאים עושים מופתים, אין זאת כדי להוכיח את נבואתם אלא מכיוון שאותו הנס היה נצרך כדי לחזק את אמונת העם או לצורך רבים. גם לצדיקים שאינם נביאים יכולים להעשות ניסים על טבעיים, ואין זה מוכיח שהם נביאים. הרמב"ם פותח במערכה כדי לברר ולבסס את אחד מיסודות האמונה, הלא היא הנבואה , שהיא הקשר הישיר בין הקב"ה לבני האדם.
הרחבות
אימות הנבואה
וּכְבָר שָׁגוּ בּוֹ כָּל הֲמוֹן הָאָדָם, גַּם מְתֵי מִסְפָּר מִידוּעֵיהֶם . שיטת הרמב"ם היא, שהנביא אינו צריך לעשות אות או מופת שמשנים את סדרי הטבע כדי להוכיח את דבריו, אלא הנביא צריך לומר דבר שעתיד לקרות וכך נוכל לבודקו, אם יתקיים הדבר נקבל את נבואתו ואם לא, נדע שנביא שקר הוא. וכך פסק הרמב"ם במשנה תורה: "כל נביא שיאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות... שיש בו שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידיים להיות בעולם ויאמנו דבריו... ואנו מחכים לראות היבואו דבריו... ואפילו נפל דבר אחד קטן- בידוע שהוא נביא שקר" [יסודי התורה י, יא].
לעומת זאת שיטת הרס"ג היא, שנביא צריך לעשות אות ומופת המשנים את סדרי הטבע. וכך הוא כותב "וכל שליח שבחרו הבורא לשליחותו עשה לנוהג שנותן לו אות מן האותות הללו, או שינוי הטבע כמניעת האש מלשרוף עצים ועצירת המים מלזרום וכיוצא בדברים אלו..." [אמונות ודעות מאמר ג, ד].
שיטה נוספת מופיעה בספר העיקרים שכותב שאפשר לאמת את דברי הנביא בשתי הדרכים. "הנביא, אימות נבואתו הוא אם בהגדת העתידות- שלא ייפול דבריו ארצה, ואם בעשיית אותות ומופתים" [מאמר א, יח].
שאלות לדיון
מדוע חשוב לרמב"ם להדגיש, שאין החובה לשמוע לנביא דווקא בגלל מופתיו?
"אֲבָל עָשׂוּ הָאוֹתוֹת הַהֵם לְצָרְכֵיהֶם". האם ראוי לנביא שיעשה אותות לצרכיו הפרטיים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
