ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
משה יהודה בן בן-ציון ז"ל
וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי בְּעִנְיָן הַנָּבִיא – כְּגוֹן: שֶׁיִּקְרָא לִבְנֵי אָדָם לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם, וִיצַוֶּה עַל מִצְוָתוֹ וְיַזְהִיר לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה בְּלִי תּוֹסֶפֶת וּמִגְרַעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא מְסַיֵּם הַנְּבִיאִים•: "זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג כב). וְיַבְטִיחַ לְמִי שֶׁיַעֲשֶׂנָּה — בִּגְמוּלוֹת טוֹבוֹת, וְיַזְהִיר לְכָל הָעוֹבֵר עָלֶיהָ — בְּעֹנֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְשַׁעְיָה, יִרְמְיָה, יְחֶזְקֵאל וְזוּלָתָם, וִיצַוֶּה בְּצִוּוּיִּים וְיֶאֱסֹר אִסּוּרִים בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה•, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: הִלָּחֲמוּ עַל עִיר פְּלוֹנִית, אוֹ עִם אֻמָּה פְּלוֹנִית עַתָּה — כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק (שמואל א טו), אוֹ יִמְנַע מִלַּהֲרֹג — כְּמוֹ שֶׁמָּנַע אֱלִישָׁע לִיהוֹרָם מֵהָרוֹג חֵיל אֲרָם הַנִּכְנָס לְשׁוֹמְרוֹן (מלכים ב ו כב), כְּפִי הָעִנְיָן הַנּוֹדָע. וּכְמוֹ שֶׁמָּנַע יְשַׁעְיָה מִלְּהָבִיא הַמָּיִם מִבֵּית לַחוֹמָה (ישעיה כב ט-יא), וּכְמוֹ שֶׁמָּנַע יִרְמְיָהוּ אֶת יִשְׂרָאֵל• מִלָּלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ירמיה כט ד-ט), וְכַדּוֹמֶה לְעִנְיָן זֶה. וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁיִּטְעַן הַנָּבִיא טַעֲנַת נְבוּאָה, וְלֹא יִסְמֹך אוֹתָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא יוֹסִיף בַּתּוֹרָה וְלֹא יִגְרָע מִמֶּנָּה, אֲבָל יֹאמַר דְּבָרִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ — נִצְטָרֵךְ אָז לִבְחֹן אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּאֵר• לָנוּ עֵדוּתוֹ. שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּתְקַיְּמָה עֵדוּת נְבוּאָתוֹ — רָאוּי לַּעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁיְּצַוֶּה: מִדָּבָר קָטֹן וְעַד גָּדוֹל, וְכָל הָעוֹבֵר עַל צִוּוּי מִצִּוּוּיָיו — חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל צִוּוּי הַנָּבִיא: "אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים יח יט). וְאִם לֹא תִּתְקַיֵּם עֵדוּתוֹ — יוּמָת בְּחֶנֶק.
אימות הנביא
וְקִיּוּם עֵדוּת הַנָּבִיא יִהְיֶה כְּפִי שֶׁאַגִּיד: כְּשֶׁיִּתְיַחֵשׂ אָדָם לַנְּבוּאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְיִהְיֶה הָגוּן לָהּ, כְּגוֹן: שֶׁיִּהְיֶה מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְהָאֱמוּנָה, וְהַנְּזִירוּת•, וְהַשֵּׂכֶל, וְנֹעַם הַמִּדּוֹת, כַּאֲשֶׁר הָעִקָּר אֶצְלֵנוּ: שֶׁ"אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכַם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר" (שבת צב א). וְיִתְרוֹנוֹת רַבִּים בְּזֶה הָעִנְיָן• אִי אֶפְשָׁר לִכְנוֹס אוֹתָם יַחַד, וְהַדִּבּוּר בָּהֶם וְהָרְאָיָה עַל כָּל אֶחָד מֵהֵם בִּפְסוּקִים מִסִּפְרֵי הַתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי נְבִיאִים — יִצְטָרֵךְ לָעִנְיָן הַזֶּה סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאוּלַי הַשֵּׁם יְסַיְּעֵנוּ עָלָיו עִם מַה שֶּׁרָאוּי לְהִתְחַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה. וּבִהְיוֹת הַמִּתְנַבֵּא הָגוּן לַנְּבוּאָה כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי, נֹאמַר לוֹ: הַבְטִיחֵנוּ בְּיִעוּדִים• וְהַגֶּד לָנוּ דְּבָרִים מֵאֲשֶׁר לִמֶּדְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְיַגִּיד וְיַבְטִיחַ. וְאִם יִתְקַיְּמוּ יִעוּדָיו כֻּלָּם — אָז נֵדָע שֶׁכָּל נְבוּאָתוֹ אֱמֶת. וְאִם יְשַׁקֵּר בָּהּ, אוֹ נָפַל אֶחָד מִדְּבָרַיו וַאֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן — נֵדָע שֶׁהוּא נְבִיא שָׁקֶר. וְזֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן הַבְּחִינָה הַזֹּאת: "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ד'? — אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ד' וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא" וגו' (דברים יח כא-כב). וּכְשֶׁיִּצְדַּק לָנוּ בְּהַבְטָחָה אַחַת אוֹ בִשְׁתַּיִם — אֵין לָנוּ לְהַאֲמִין בּוֹ וְלוֹמַר שֶׁנְּבוּאָתוֹ אֱמֶת, אֲבָל יִהְיֶה עִנְיָנוֹ תָּלוּי• עַד יִרְבּוּ מוֹפְתָיו הָאֲמִתִּיִּים בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם ד' פַּעַם אַחַר פַּעַם. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּעִנְיָן שְׁמוּאֵל, כְּשֶׁנִּתְפַּרְסֵם וְנִתְבָּרֵר כִּי כָּל מַה שֶׁיְּדַבֵּר בֹּא יָבֹא: "וַיֵּדַע כָּל-יִשְׂרָאֵל... כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַד'" (שמואל א ג כ).
___________________________________
מְסַיֵּם הַנְּבִיאִים - מלאכי אחרון הנביאים. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה – דבר שאינו מנוגד להלכה. אֶת יִשְׂרָאֵל – הגולים מלשוב לארץ. תִּתְבָּאֵר – תתאמת. וְהַנְּזִירוּת – פרישות ממותרות. בְּזֶה הָעִנְיָן – כלולים במאמר חז"ל זה. בְּיִעוּדִים – בעתידות, מה שיקרה בעתיד. תָּלוּי – מסופק.
ביאורים
ישנם שני קריטריונים מרכזיים לבדיקה מיהו נביא אמת ;
א. אישיותו של הנביא- הנבואה היא הדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה'. ולכן כדי לזכות להתגלות אלוהית שמימית דרושה עבודת הכנה מרובה ועליה שלב אחרי שלב בבניין האישיות. לא יתכן שהאדם ילך לישון בור ועם הארץ ויקום נביא. האדם חייב להיות תלמיד חכם גדול, מתוקן במידותיו ושולט ביצרו. מחשבתו צריכה להיות דבוקה בריבונו של עולם ולא בהבלי העולם הזה. הוא צריך להיות אדם שאינו תלוי באף אדם בעולם ולכן צריך להיות שמח בחלקו שאינו רודף אחר הממון. כמו כן, דבר ה' יכול לחול רק בכלי שלם ולכן האדם צריך להיות שלם בגופו וללא פגם. אדם שטוען שהוא נביא והוא אינו חכם גדול- אין אנו מאמינים לו כלל.
ב. הודעת העתידות- כאשר אדם טוען שהוא נביא הוא צריך להוכיח זאת על ידי הגדת עתידות. אדם רגיל הנתון בהווה אינו יכול לדעת בוודאות מה יהיה בעתיד. מספר התרחישים שיכולים להתפתח מהמציאות העכשווית הם אינסופיים. אפשר לשער או לצפות מה שיהיה בעתיד, אך אדם בעל אחריות לא יאמר בביטחון שהוא יודע מה יהיה. רק ריבונו של עולם, אשר היה הווה ויהיה, יכול לדעת מהו התרחיש שיקרה. ולכן אדם בעל אישיות של נביא, כמו שראינו לעיל, שאומר בוודאות מה שיהיה בעתיד, ודבריו מתקיימים באופן מלא, כאשר כל פרט מדויק הוא נביא אמת.
לנביא זה ישנם כמה תפקידים וסמכויות מתוקף היותו נביא. הוא אינו אדם פרטי אלא נשלח כדי לתקן את האומה. הוא צריך לקרוא לעם לעבוד את ה', ולקיים את תורת ה' כמו שניתנה על ידי משה רבנו. החיבור שלו לקב"ה שבא לידי ביטוי בהגדת עתידות, נותן לו גם את הסמכות להבטיח שכר טוב לעובדי ה' ועונש לעוברים על דבריו. סמכות מיוחדת שיש לנביא היא להדריך את העם בדבר שאינו מצווה מן התורה אלא פעולה פוליטית או צבאית. דבריו בענין זה הם צו ה' ולכן העובר על דבריו הוא כמסרב לקיים את ציווי ה' וחייב מיתה.
הרחבות
תכונות הנביא
כְּגוֹן: שֶׁיִּהְיֶה מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְהָאֱמוּנָה, וְהַנְּזִירוּת. בגמרא בנדרים מובא "אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו" [לח.], ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא.
שיטת הרמב"ם היא שר' יוחנן מתכוון למעלות שכליות ולמידות נפשיות. כך משמע אצלנו וכך כתב במפורש בשמונה פרקים: "ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שיהיו לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המידות והחשובות שבהן, והוא אומרם 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר'. וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות, ועשיר הוא ממעלות המידות רצוני לומר ההסתפקות וכאומרם 'איזהו עשיר השמח בחלקו'. וכן גיבור ממעלות המידות שינהיג כוחותיו כפי הדעת והוא אומרם 'איזהו גיבור הכובש את יצרו' " [פרק ז]. אך הר"ן בדרשותיו חולק על הרמב"ם ומבאר שהכוונה לגבורה פיזית ועושר ממשי, ובטעם הדבר כתב "אבל עיקר העניין כי הנביא ראוי שיהיה שלם בכל השלמויות שהם עניין נכבד בעיני ההמון למעלת הכלל כי הוא שלוח אליהם, ולמען יהיו דבריו נשמעים" [דרוש שלישי]. וכן "אבל הנביא שינבא להמון ומודיע מה שצוהו ה', יצטרך שיהיה נבחר ונרצה מכל הכיתות, מאוהבי החכמה ואוהבי העושר והגבורה... ולזה צריך הנביא שישלימו לו המעלות השכליות ומעלות ההמוניות" [דרוש חמישי]. כלומר, כיוון שהנביא הוא שליח ה' אל כלל בני האדם והנבואה ניתנה לו לשם תיקון הכלל, לכן צריך שיהיה חשוב בעיני העם כדי שישמעו ויקבלו דבריו.
שאלות לדיון
כיצד יכול הנביא להיות "מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה, וְהָאֱמוּנָה, וְהַנְּזִירוּת" ומצד שני לעסוק בעניינים פוליטיים וצבאיים? מהו היחס הנכון בין התנזרות מהסביבה לבין השפעה על הציבור?
לאור דברי הרמב"ם כאן, איך יתכן שבלעם היה נביא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
