בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • המאבק על הארץ
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

שלמות הארץ ושלמות התורה

מי שמחובר אל התורה לא מתנתק מהארץ; ישנה הלכה שמצווה לרשת את הארץ; איסור "לא ישבו בארצך" ואיסור "לא תחנם" במסירת שטחים; ערבים אינם נחשבים גר תושב; אסור למדינה לגזול את בתי המתיישבים; סכנת נפשות בוויתור לאויב; מסירת שטחים היא חילול ה'.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אייר תשס"ד
5 דק' קריאה
איסור נסיגה מחבלי ארץ ישראל
תוכניתו של ראש הממשלה מר אריאל שרון מנוגדת למצוות התורה מכמה וכמה צדדים, ונפרטם בקצרה:

מצוות יישוב הארץ
מצוות יישוב הארץ מצווה אותנו לכבוש את הארץ, שנאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר לג, נג). והורשתם פירושו כיבוש והחלת הריבונות הישראלית על ארץ ישראל. ומצווה זו חלה עלינו בכל הזמנים (רמב"ן הוספות למצוות עשה ד). וכן נפסק בשולחן ערוך חלק אבן העזר סימן ע"ה, וכן כתב בפתחי תשובה שם סק"ו שכן הסכמת כל הפוסקים.

ואמנם במשך דורות רבים מפני האונס לא זכינו לקיים מצווה זו, שלא היה לנו כוח צבאי לכבוש את הארץ ולהחזיק בה. אולם כשיש בידינו כוח מצווה עלינו לכובשה, וקל וחומר שאסור לתת ממנה לגויים.
ומבואר שמצוות יישוב הארץ דוחה אף פיקוח נפש של יחידים, שהרי על פי התורה הננו מצווים לכבוש את הארץ, ואין מלחמה ללא הרוגים, ומכאן שבמצוות יישוב הארץ אין מתחשבים בפיקוח נפש של יחידים (מנחת חינוך תכ"ה).

לא ישבו בארצך
בנוסף למצווה הכללית לרשת את הארץ, צוותה התורה: "לא ישבו בארצך" (שמות כג, לג). ופסק הרמב"ם (הל' ע"ז י, ו) שבעת שידינו תקיפה, אין להניח למי שאינו 'גר-תושב' לשבת בארצנו.
אלא שנחלקו הפוסקים על מי בדיוק חל האיסור. יש אומרים שרק גוי שקיבל על עצמו בפני בית דין לשמור שבע מצוות בני נח מתוך אמונה בה' אלקי ישראל, נחשב 'גר-תושב' ורשאי לגור בארץ בשעה שידינו תקיפה. ויש אומרים שגם אם הגוי לא קיבל על עצמו במפורש בפני בית דין להיות 'גר-תושב', אם בפועל הוא אינו עובד עבודה זרה ומקיים שבע מצוות, אין איסור שיגור בארץ ישראל.

ולפי הדעה האחרונה, מוסלמים הגונים וטובים יכולים לגור בארץ, כיוון שאין באמונתם עבודה זרה. אבל הערבים שצוררים אותנו ודאי אינם שומרים שבע מצוות בני נח, שהרי הם כופרים בה' אלוקי ישראל שהנחיל לנו את הארץ, ותומכים במחבלים הרוצחים ועוברים על "לא תרצח", ואינם מעמידים בית דין שידון את הרוצחים.

ואמנם יש מהראשונים שסוברים שאיסור "לא ישבו בארצך" חל רק על שבעת העמים (רש"י, ראב"ד וסמ"ג), אולם לדעת רוב הפוסקים חל איסור זה על כל מי שאינו שומר שבע מצוות בני נח. נמצא שלפי שתי הדעות העיקריות, בשעה שידינו תקיפה אסור לנו להשאיר ערבים שאינם מקבלים את ריבונות ישראל בארצו, וקל וחומר שאין לתת להם נחלות שבהם יוכלו להושיב עוד ועוד גויים שאינם שומרים שבע מצוות בני נח.

לא תחנם
עוד ציוותה התורה "לא תחנם" (דברים ז, ב). ופירשו חז"ל שאסור לתת לנוכרים חנייה בקרקע בארץ ישראל (עבודה זרה כ, א). ואיסור זה הוא השלמה לאיסור "לא ישבו בארצך", שהאיסור "לא ישבו" חל על כלל ישראל, ואיסור "לא תחנם" חל על כל יחיד, שלא ימכור בית או שדה בארץ ישראל לנכרי שאינו בגדר 'גר-תושב'. וממילא אסור לתת שום חלק מארץ ישראל לערבים שאינם שומרים שבע מצוות בני נח כדת וכדין. לגבי איסור זה מוסכם בפוסקים שהוא חל על כל מי שאינו שומר שבע מצוות בני נח, ולא רק על שבעת העמים. ואם אסור למכור להם בית אחד, קל וחומר שאין לתת להם חבלים שלמים מארץ ישראל.

והארץ לא תמכר לצמיתות
עוד נאמר בתורה: "והארץ לא תמכר לצמיתות" (ויקרא כה, כג). ולמד מכאן הרמב"ן על פי חז"ל שאין למכור שום קרקע מקרקעות ישראל לגוי, משום שהיא לא תחזור ביובל (רמב"ן מצוות ל"ת רכ"ז), ומכאן שאסור למדינה לתת קרקעות מנחלת אבותינו לנוכרים.

גזילת בית היחיד
אין לשום מלך ושלטון שבעולם זכות לעקור יהודי מביתו שבארץ ישראל. הקב"ה הנחיל את הארץ לישראל, ולכל יהודי חלק בארץ, ולשום שלטון אין סמכות לגזול את נחלתו ולעוקרו מביתו שקנה או בנה כחוק. ולכן כל הסכם שמבוסס על עקירת יהודי מביתו אסור.

הערה: כידוע, לדעת הר"ן (נדרים כח, א) הכלל "דינא דמלכותא דינא" אינו חל בארץ ישראל אלא רק בחוץ לארץ, ששם הארץ שייכת למלכות, וכל המתגורר באותה מלכות חייב לציית לחוקיה ודיניה. אבל בארץ ישראל, ששייכת לכל ישראל, אין חובה הלכתית לציית לשלטון. ורק כאשר מדובר בשלטון יהודי, שיש לו דין של מלך ישראל, חלה חובה לציית לחוקים.

ואמנם דעת רוב הפוסקים שגם בארץ ישראל חל הכלל 'דינא דמלכותא דינא', משום שעצם ההסכמה הציבורית לשלטון מעניקה לשלטון את הסמכות לשלוט ולקבוע חוקים, וכך דעת הרמב"ם והשו"ע. אבל על יסוד דבריו של הר"ן (וכ"כ הרשב"א שם) אין מחלוקת, היינו שלכל הדעות אין לשום שלטון זכות וסמכות לעקור יהודי מנחלת אבותיו.

סכנת נפשות
על פי המבואר בתלמוד (ערובין מה, א), וכפי שנפסק בשולחן ערוך (או"ח שכט, ו), בכל ויתור לאויב, ואפילו קטן, יש סכנת נפשות. ועל כן הורו חז"ל, שאם באו אויבים לגנוב אפילו רק קש ותבן מעיירה שסמוכה לגבול, שייצאו להילחם נגדם. מפני שאם יוותרו להם על קש ותבן, כוח ההרתעה שלנו יפגע, ולבסוף יבואו לכבוש יישובים ולהרוג נפשות. ואפילו אם באו לגנוב בשבת - מפני פיקוח נפש יש לחלל שבת ולצאת נגדם בכלי מלחמה.

ואם אפילו על קש ותבן אסור לוותר משום סכנת נפשות, קל וחומר שאין לוותר לאויב על יישובים שלמים, כי וויתור כזה יגביר באופן נורא את המוטיווציה של המחבלים לרצוח. וכבר הוכח בהסכמי אוסלו הזכורים לרעה, שעמדת ההלכה הזו שרירה וקיימת. קברניטי אוסלו הבטיחו שלום למאה שנה, וגרמו ליותר מאלף הרוגים, והחריפו את שנאת ישראל בכל העולם.

חילול ה'
הואיל והנסיגה שעליה מדברים שונאינו באה בעקבות לחצים של אומות העולם, הרי שאם נסכים לוותר על הארץ שהקב"ה הנחיל לאבותינו ולנו, הרי שבכניעה זו לכפייה יש חילול ה', ומצווה לקדש ה' ולהתנגד לכל כפייה כנגד הדת.

מדרגות בקידוש ה' וחילול ה'
כל מצווה שנעשית בפרהסיא יש בה קידוש ה', וממילא מעלתה גדולה לאין ערוך, שכל תכלית בריאת העולם לגלות מלכותו יתברך בעולם הזה. ולעומת זאת, כל עבירה הנעשית בפרהסיא יש בה חילול ה', וחומרתה גדולה לאין ערוך. וגם בקידוש ה' וחילול ה' יש מדרגות. ככל שהדבר נעשה בפרסום גדול יותר, כך גדול יותר קידוש ה' שבמצווה, או להפך חילול ה' שבעבירה.

המצווה הידועה ביותר בעולם היא מצוות יישוב הארץ. הגויים אינם יודעים איך בדיוק שומרים כשרות ואיך בדיוק שומרים שבת, אבל כולם יודעים שהקב"ה הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל. זה כתוב פעמים רבות בתנ"ך, והתנ"ך הוא הספר החשוב והנפוץ ביותר בעולם. בכל העולם יודעים כי ה' הבטיח את הארץ לאברהם ליצחק וליעקב ולזרעם אחריהם. וגם לאחר חורבן הבית, כולם יודעים כי ה' הבטיח ביד עבדיו הנביאים שעם ישראל יחזור לארצו. לכן, כאשר בחסדי ה' קמה מדינת ישראל - נעשה קידוש ה' גדול לעיני העמים, שהנה דברי הנביאים מתגשמים. וכן כאשר זכינו בחסדי ה' לשחרר את ירושלים ויש"ע נעשה קידוש ה' גדול, ובכל העולם שמעו את קול השופר.

ואם חס ושלום ניסוג מחבלי ארץ קדשנו, אין כמעט חילול ה' נורא יותר. בכל מהדורות החדשות ידברו על זה. כל העולם ישמע כי בניו של הקב"ה מוותרים על הארץ הקדושה שהנחיל להם. לפיכך עלינו להתאמץ בכל כוחנו כדי להגשים את חזון הנביאים ולמנוע את חילול ה' הנורא הזה.

יהי רצון
יבורכו כל הפעילים למען המשך אחיזתם של מתיישבי חבל עזה וצפון השומרון. יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו סה, יח-כד): "כי אם שישו וגילו עדי עד וגו'. וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה... ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים. לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל, כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי. לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם איתם. והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע.

--------------------
מתוך המדור 'רביבים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il