אילי הנדל"ן

בזמן האחרון עולה שוב לדיון ציבורי השפעתם של אילי הנדל"ן על מערכות השלטון. רכושם הרב עלול להעניק להם אפשרות לקידום עסקיהם הפרטיים באמצעות השפעה הנקנית שלא על פי סדרי ממשל תקין. בפרשת בהר, התורה מכריזה "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (ויקרא כ"ה כג-כד). אחת הסיבות לציווי זה היא הכוונה למנוע היווצרות מעמד של "מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם" (ישעיהו ה' ח). עשירים, המשתלטים על קרקעות השכבות החלשות ועושקים אותם. מעשים שכל כך מנוגדים לאווירה שהתורה רוצה שתשרור "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". כמה פסוקים מאוחר יותר התורה מכריזה "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ: וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל" (ויקרא, שם כט-ל). צריך ביאור, למה כאן סטתה התורה מהשיטה והעיקרון שהודגשו כל כך, קודם לכן. בעל ספר החינוך מנסה לתרץ את השאלה ומסביר "מפני שעניין מוכר בית בבתי ערי חומה שהוא מוחלט לשנה כעין קנס הוא שקנסה התורה למוכר מפני חיבת הארץ" (מצוה של). מה פשר קנס זה?

יתכן ויש לנו כאן דוגמא להתנגשות בין שני אינטרסים. מצד אחד התורה מתנגדת לבעלות קבע - לצמיתות, של קונה קרקעות, על מה שקנה. לכן השדה חוזרת לבעליה ביובל. מצד שני כאשר מדובר על ענייני בטחון - "בתי ערי חומה", יתכן והאינטרס הציבורי מחייב התנגדות לתחלופת בעלים תדירה ולכן קנסו את המוכר שיוכל לפדות את ממכרו בתקופה מוגבלת של שנה בלבד.

נביא עוד שתי הלכות שבהן בא לידי ביטוי האינטרס הציבורי של שמירת הבטחון וגורם לדחיית שיקולים רוחניים - הלכתיים אחרים.
א. מצאנו הלכה ש"אין עושין עיר הנדחת בספר כדי שלא יכנסו עובדי כוכבים ויחריבו את ארץ ישראל" (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"ד ה"ד). אף על פי שהשארת עיר הנדחת עלולה לפגוע במצב הרוחני של העם שיקול הביטחון הציבורי, הוא זה שגובר, ואין מפעילים דין "עיר הנדחת" בספר - באזור הגבול, בגלל שיקולי בטחון.
ב. הפסד ממון אינו מהווה סיבה להתרת חילול שבת, שהרי רק פיקוח נפש דוחה שבת. אף על פי כן מצאנו בגמרא "אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת. תניא נמי הכי: נכרים שצרו וכו'. במה דברים אמורים - כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות - יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש - יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת" (מסכת עירובין מה ע"א) וכן נפסק להלכה (רמב"ם פ' מהלכות שבת ה' כג). לפי זה גם על בעיות "תבן וקש" = כלכלה, פרנסה מחללים את השבת באיזורי גבול, ורק שם. (נוסיף במאמר מוסגר כי היום יתכן ו"כל הארץ חזית"). שוב אנו מוצאים הלכה מיוחדת לענייני בטחון בספר.

הבה נתפלל, שיגיעו ימים שבהם דין בתי ערי חומה ינהג ולא יהיו בבחינת פרשה של "דרוש וקבל שכר" ומאידך גיסא שבעיות בטחון יפתרו וכל העיסוק בהן יהיה תיאורטי בלבד