ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך בשלח

סיפור מסתורי על ה'מן' בדורינו

737
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
סיפור מסתורי ומופלא מסופר בספר 'שירת הים' על הרב יעקב משה חרלפ זצ"ל. כידוע, הרב חרלפ, תלמידו הגדול של מרן הרב קוק זצ"ל היה מגדולי רבני ירושלים בהלכה, וגם מקובל עצום. אחד מספריו העמוקים ביותר העוסקים בתורת הנסתר, נקרא "לחם אבירים". בפתיחת הספר הותיר לנו חידה מסתורית, וכך כתב: "קראתי המחברת בשם לחם אבירים, מטעמים הכמוסים עמדי". מה הם אותם טעמים כמוסים ונסתרים?

יאיר חרלפ, נין הרב, מעלה השערה המחברת את שם הספר לסיפור אפוף מסתורין הקשור לפרשתינו. המילים "לחם אבירים" מופיעים בספר תהילים כשם למן שאכלו ישראל בארבעים שנותם במדבר (עח, כה): "וימטר עליהם מן לאכול, ודגן שמים נתן למו: לחם אבירים אכל איש" .אחד הטעמים לכך שהמן נקרא לחם אבירים, כיון שמלאכי השרת שנקראים אבירים אוכלים אותו (יומא עה).

סיפרה הרבנית חוה דינה בארי-שלזינגר ע"ה, בתו הצעירה של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שבהיותה ילדה קטנה, נשמעו ערב אחד בשער הבית דפיקות נמרצות. בדלת עמדה חבורת מקובלים, שהיו בקשר מתמיד עם הרב חרל"פ. הם נראו נרגשים מאד, ובקשו לדבר בדחיפות עם הרב. המקובלים דרשו שכל בני הבית יצאו מהחדר, אך לה כילדה קטנה שאינה מבינה התירו להישאר.

כשננעלה הדלת, סיפר ראש החבורה, שכתוב בספר קבלה קדוש וישן שיחידי סגולה הראויים לכך יכולים למצוא שרידים מהמן, ומי שזוכה לאכול ממנו, יזכה להשגות גדולות ומיוחדות בתורה. גילוי שרידי המן יהיה רמז לקירוב של הגאולה השלמה במהרה. בני החבורה יצאו לחפשו במדבר סיני, ולאחר תפילות בכוונה וחיפושים מרובים, זכו למצוא את מבוקשם. באחד מנקיקי הסלעים, מצאו שכבת מן נסתרת, ומיד מיהרו ורצו לבית הרב , לספר לו על התגלית המרעישה.

הרב החל להתרגש מאד, ובקש לראות את המן. ראש החבורה פתח את תרמילו המאובק, והוציא ממנו צנצנת עם מעט אוכל בצבע לבן. הם חילקו את המן ביניהם, וכל אחד מהסובבים בירך ואכל מעט בכוונה עצומה. (איזו ברכה בירכו היא לא זכרה, אך הרמ"ע מפאנו כותב שלעתיד לבא נאכל מהמן, ונברך "המוציא לחם מן השמים". אולם דעת ה"תורה לשמה" שבמדבר בני ישראל ברכו "הממטיר לחם מן השמים", והבני יששכר סובר שלא היו מברכים על המן כלל).
סיפור מפתיע ומרגש, ואולי הרזים העליונים שכתב הרב חרלפ בספר 'לחם אבירים', נגלו לו בעקבות אכילת המן. וכך מתחברת לנו הידיעה שסתרי תורה מביאים את הגאולה, מפני שהם טעימה מתורתו של משיח, למאמר המכילתא שלעתיד לבוא נזכה לאכול מהמן.
ובאמת, כשם שבדורנו לקראת הגאולה, הולכים ומתגלים לציבור הרחב סתרי תורה בשפה פשוטה, כך גם אנו הקטנים יכולים לטעום בדורנו מעין המן, ולזכות בכך להכשיר את גופנו לקליטת ההתגלות הגדולה של הגאולה. הכיצד?
מוצאים אנו ששואל ה'חסד לאברהם' - מדוע נגרע חלקה של הארץ הקדושה, שדווקא בהיכנסנו לתוכה פסק מאיתנו המן הרוחני על מעלותיו הגדולות?
ותשובתו מפתיעה ומטלטלת: המן פסק בארץ ישראל משום שכבר לא היה בו צורך רוחני, היות והקדושה האצורה בו מצויה גם בפירותיה הקדושים של הארץ. בחוץ לארץ, אין לאדם קשר ישיר עם ה', כי אם דרך השרים – כוחותיהם הרוחניים של הגויים – ולפיכך גם הפירות הצומחים בארצות אלו הם חומריים, גסים ומגושמים. על כן, בעת היותנו במדבר לא יכולנו לאכול מפירות חוץ לארץ והיינו מוכרחים לאכול מהמן, שהוא לחם רוחני מיוחד מן השמיים. אולם, משנכנסנו לארץ הרי שאנו זוכים לינוק את שפע החיים ישירות מה', וממילא גם פירותיה של ארץ מיוחדת זו הם קדושים ומתאימים לשמש לנו כמזון גשמי ורוחני גם יחד.
ואכן, האר"י הקדוש וגוריו, שגילו את תורת הנסתר לעולם, הם גם אלו שתקנו לנו בט"ו בשבט לאכול מפירות הארץ הקדושה, מפני שהעניינים כרוכים זה בזה. בזמן הגלות נדירים היו פירות הארץ, ויהודים נאלצו להסתפק בפירות חו"ל ולהתגעגע לפירות הארץ, אך ב"ה שזכינו ובדורנו אפשר לאכול מפירות הארץ ולהתמלא מקדושתם. נשתדל בט"ו בשבט וכל השנה לאכול מפירות ארצנו הקדושה, ובזכות זאת נזכה לביאת הגאולה במהרה בימינו.
עוד בנושא בשלח

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il