ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שֶׁמָּא תֹאמַר: הֵיכָן נִרְמַז זֶה* בַּתּוֹרָה אוֹ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה? הֲרֵי רְאָיָה בְּרוּרָה בְּמַסֶּכֶת "סַנְהֶדְרִין" (צט א): "תָּנוּ רַבָּנָן: 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה' (במדבר טו לא)– זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם", וְאָמְרוּ שָׁם: "רַבִּי נָתַן אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ*". וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ בִּ"מְנָחוֹת" (צט ב): "הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית קִיֵּם מִצְוַת 'לֹא יָמוּשׁ*' (יהושע א ח)". וּבִ"נְדָרִים" (ח א): "מַאי קָא מַשְׁמַע לָן* דִּלְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ, הַיְנוּ דְּרַב גִּידֵל קָמַיְיתָא, הָא קָא מַשְׁמַע לָן, דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִשּׁוּם הָכִי חָיְילָא שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ". אִם כֵּן, הֵיאַךְ אָמְרוּ כָּאן, שֶׁמִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ יְהֵא בִּכְלַל "כִּי דְבַר ה' בָּזָה"? וְהַתֵּרוּץ בָּזֶה: כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ בּוֹזֶה דְּבַר ה' יִתְבָּרַךְ •, אֲבָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ*, הִנֵּה זֶה בּוֹזֶה אֶת דְּבָרוֹ וְחַיָּב מִיתָה.
התכלית היא יראת שמים
הִנֵּה הוֹכַחְנוּ, שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד בְּזוֹתוֹ הַמִּצְוָה, יִתְחַיֵּב מִיתָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: "כָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה" – אַחַר שֶׁדִּבְרֵי חֲכָמִים יְסוֹד לְמַדְרֵגַת הַיִּרְאָה*, הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵיהֶם מוֹרֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁפּוֹרֵק יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, שֶׁכַּוָּנַת כָּל הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הַתַּכְלִית לִהְיוֹתֵנוּ מַשִּׂיגֵי הַחָכְמָה – כִּי הַשָּׂגַת הָאָדָם בַּחָכְמָה מְעוּטָה, כְּבָר רָאִינוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", שֶׁהִגִּיעַ בְּפָרָה אָמַר (קהלת ז כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". וּכְבָר בֵּאֵר זֶה אִיּוֹב בֵּאוּר רַב (איוב כח יב ואילך). וּמַה שֶּׁיְּחַיְּבֶנּוּ בַּלִּמּוּד*, רֵאשִׁיתוֹ אֵינוֹ רַק לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה עַל מַתְכֻּנְתָּהּ מִי שֶׁלֹּא יֵּדָעֶנָּה כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִי שֶׁיֵּדָעֶנָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יד לד-לה): "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת, רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ"– הַפֵּרוּשׁ: אַף עַל פִּי שֶׁהַצְּדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְהַחֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים הָאֻמּוֹת נֶחְשָׁבִים לָהֶן כְּחַטָּאת, אַף עַל פִּי כֵן* לֹא יִגְדַּל שְׂכָרָם כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ יִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּדִקְדּוּקֵי הַמִּצְווֹת – אֲבָל הַתַּכְלִית הִיא לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ. וּלְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה – שֶׁהוּא מְקַעֲקֵעַ הַיְסוֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי א ז): "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ", יִרְצֶה בָּזֶה שֶׁרֵאשִׁית הַשֵּׂכֶל וִיסוֹדוֹ הוּא יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְסוֹד יוּכַל לִבְנוֹת עָלָיו, וְהָרְאָיָה עַל זֶה – כִּי הָאֱוִילִים אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ עַל לֵב יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ, יָבוּזוּ הַחָכְמָה וְהַמּוּסָר.
___________________________________
זֶה – חומרת המבזה דברי תורה. אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹ – אינו לומד משנה (מתוך זלזול). לֹא יָמוּשׁ – "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", מצוות תלמוד תורה. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן וכו' – הגמ' בנדרים כותבת שמי שנדר ללמוד פרק נדרו חל ואע"פ שכבר מחויב במצוות תלמוד תורה, מכיוון שיוצא ידי חובה בקריאת שמע שחרית וערבית, יש לנדרו על מה לחול. וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מִשְׁנָתוֹֹ – בכוונה אינו עוסק בדברי המשנה משום שמזלזל בדברי חכמים. יְסוֹד לְמַדְרֵגַת הַיִּרְאָה – כמבואר לעיל. בַּלִּמּוּד – החכמה. אַף עַל פִּי כֵן – זהו פירוש לפסוק: "רצון מלך לעבד משכיל".
ביאורים
התורה היא חכמה עמוקה מאד. הרבה אנשים בעולם עוסקים בתורה, וחוקרים לעומק את חלקיה השונים. חוקרים ותלמידים רבים, באוניברסיטאות רבות, בונים מחקרים רבים וארוכים על החכמה שבה ורבים מהם מנסים להבין ו'לפצח' את הסודות העמוקים הטמונים אפילו בחלק הנסתר שבה. אולם רבים מהם מחמיצים את העיקר, וממילא ניגשים לדברים באופן מעוות. הדבר דומה לאדם שניתנה לו הזדמנות ליטול כרצונו מאוצר המלך, הטמון במרתפים עמוקים, אולם הוא 'מסתנוור' מהיופי והפאר שמסביב, מהמאכלים הטעימים המוגשים לשולחן, ומשאר הדברים הנוצצים, ומחמיץ את האוצר עצמו. התורה מלמדת אותנו ש"יראת ה' היא אוצרו" [ישעיה לג, ו], כוונת כל התורה היא להשיג את יראת ה'. הקב"ה זיכה אותנו לקבל את חכמתו האלוהית ודרך הלימוד והעיסוק בה אנו אמורים לקנות יותר ויותר יראת שמים, ויותר ויותר דבקות בקב"ה. מי שאינו זוכה לכך מחמיץ את העיקר. הוא מתבונן על צדדיה החיצוניים של התורה אך לא מתבונן פנימה, ולא זוכה להתקרב לבורא העולם דרך החכמה האלוהית.
זהו ההסבר לדברי חז"ל שאמרו שמי 'שאינו משגיח על משנתו' נכלל בפסוק – "כי דבר ה' בזה" [במדבר טו, לא], שבסיומו נאמר – "הכרת תכרת הנפש ההיא". דברי חז"ל מוסבים כנגד אדם שאינו מיחס חשיבות עליונה לדברי התורה, וממילא מזלזל בערכם ובקשר שלהם אליו. זלזול זה אינו נובע מעצלות, אלא מהתרחקות המבטאת חוסר הבנה מהותי של חשיבות התורה, שהיא איננה סתם חכמה עמוקה, אלא חכמת הבורא שמתגלה אלינו.
הרחבות
•והגית בו יומם ולילה
מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ בּוֹזֶה דְּבַר ה' יִתְבָּרַךְ. הר"ן מתייחס לסתירה שקיימת, לכאורה, בשיעור הזמן שיש להקדיש ללימוד תורה. מצד אחד, "אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית – קיים לא ימוש" [מנחות צט:]. אך מצד שני, דברי התורה צריכים להיות שגורים בפינו, "שאם ישאל לך אדם דבר אמור לו מיד" [קידושין ל.]. ועל מנת להגיע למידה זו צריכים להשקיע הרבה זמן בעמל ובחזרות, ואם כן, נשאלת השאלה כמה זמן צריך להקדיש ללימוד התורה?
כתב רבי אלחנן וסרמן הי"ד שחיוב תלמוד תורה חל על האדם רק "בשעה שהוא פנוי ובטל מעשיית צרכיו... אבל בשעה שהוא צריך לעשות מלאכתו, אז אינו מחויב כלל בתלמוד תורה" [קובץ הערות, הוספות א]. מדבריו עולה שלאדם מישראל לא צריך להיות זמן פנוי, וכל רגע שאינו דואג לצרכי פרנסתו – צריך להיות מוקדש ללימוד התורה.
אך רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק כתב: "כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם. כי אינו דומה בחיוב תלמוד תורה האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך, ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים. לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב תלמוד תורה לכל ישראל, ונתן תורת כל אחד בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה" [ אור שמח תלמוד תורה א, ב]. על פי דבריו, כל אחד חייב להשקיע זמן בלימוד התורה כפי יכולתו, ולעולם לא יפחות מקריאת שמע שחרית וערבית.
שאלות לדיון
לפי דברי הר"ן יוצא שגם אנחנו מבזים לפעמים את התורה, ולמרות זאת אנחנו עדיין חיים. כיצד זה מסתדר עם חיוב המיתה?
תכלית התורה היא להשיג יראת ה'. האם התורה היא אמצעי בלבד?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
