ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
1. ר"ח (שם בשם יש מפרשים): הוראה זו ייחודית לצדקה בלבד ולא לשאר המצוות. נראה שסובר שעיקר מצוות הצדקה היא בתועלת היוצאת ממנה למקבל, ולא במחשבת הנותן.
2. רש"י (פסחים ח ע"ב): כאשר מכוון לשני הדברים - גם לשם שמיים וגם להנאת עצמו, הדבר מותר. הבעיה היא רק כשעושה את המצווה לטובת עצמו בלבד. ולכן הגמרא (שם) אומרת, שאם בבדיקת חמץ אדם מחפש גם אחרי מחט שאבדה לו, עדיין שייך לגביו העניין של "שלוחי מצווה אינן ניזוקים", והוא נחשב כעוסק במצווה (ראה משנה ברורה ס' תלג ס"ק לו).
3. מהרמב"ם (הקדמה לפרק חלק) עולה כיוון נוסף - "התירו להמון שיישארו על אמונתם מעשיית
הטובות לתקוות הגמול וההתרחקות מהרעות ליראת העונש, ויזורזו על זה, ויחוזקו רצונותיהם בו, עד שישיג המשיג, וידע האמת והאופן השלם מה הוא". כלומר מדובר בשלב זמני, והאדם יטפס בהדרגתיות בסולם, עד שיגיע לעבודה לשמה. וזו כוונת הגמרא (פסחים נ ע"ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
4. התוספות (שם) בארו, שהבעיה היא רק כשהאדם מתחרט על המצווה שעשה במקרה שמשאלתו לא התממשה, אך אם אינו מתחרט נחשב שעשה מצווה, ואף לשון הגמרא היא שנחשב 'צדיק גמור'!
מה משמעותה וחשיבותה של מצווה הנעשית 'שלא לשמה'?
א. עצם נקודת האמונה (רבי פנחס הורוויץ, תלמיד המגיד ממזריטש ורבו של החתם סופר, בספרו "פנים יפות" שמות כה,ב) – כשאדם אומר שעושה מצווה לשם תועלת וכדומה, הוא מראה ומביע בכך את אמונתו בהשגחתו של הקב"ה בעולם, שמשלם שכר לעושי רצונו. ומחמת אמונה זו הוא נחשב צדיק, לאור דברי הגמרא (מכות כד ע"א) המתארת שבתחילה נאמרו למשה תרי"ג מצוות (613), אך במהלך הדורות "בא דוד והעמידן על אחת עשרה...בא ישעיהו והעמידן על שש...", עד שלבסוף "בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק,ב,ד).
ב. הוספת טוב - עצם הקיום של מעשה המצווה, יש בו תועלת וטוב, שכן נאמר על המצוות שהם "חוקים ומשפטים צדיקים" (דברים ד,ח), והם מעשים ראויים מצד עצמם, ומוסיפים ברכה בעולם, אף שהכוונה עדיין אינה מושלמת, וזאת מלבד העובדה שהוא מרגיל את עצמו בעשיית מעשה מצווה.
ג. קיום רצון ה' – הקב"ה רוצה בטובת ישראל, ואף אותו אדם שמקיים המצווה כדי להשיג טובה לעצמו, עצם הגעת טובה לישראל היא תכלית ראויה, בוודאי כשעושה זאת כדי שיחיה בנו, או כדי שיהיה בן עולם הבא שרצונו של הקב"ה באלו. וזו כוונת הגמרא 'צדיק גמור' – כלומר מקיים את המצווה בלי חיסרון ובלי תוספת חסידות (מהר"ל דרך החיים א,ג).
ד. שיתוף כל הכוחות בעבודת השם – הרב קוק (קובץ ה,יא) מציין שיש לפעמים תועלת בכך "שתחילת עסק התורה הוא שלא לשמה, שכך גם כוחות הגוף והדמיון גם משתתפים ברצון ללימוד, ואחר כך כשאדם מתקדש ועוסק בתורה לשמה "הכול עולה עמו" – גם הכוחות החומריים והגופניים שלו. ובאופן זה, ההתקדמות לא נשארת רק ברמה המחשבתית והרוחנית, אלא בכל צדדי האדם. דוגמא לדבר היא בפיתוח הרצון. רצונותיו של ילד קטן, הם בתחילה נמוכים ופרטיים, אולם ככל שגדל ומתחנך, רצונותיו ושאיפותיו מתגדלות ומתרחבות, והוא נפתח לעולמות נוספים עד שמגיע אף לרצון להיטיב לסביבתו, והוא יעשה זאת מרצונו החופשי והטבעי. אך אם נדכא ונתעלם מרצונותיו בעודו קטן, קיים החשש שהוא יישאר רק ברמה של עשיית הדברים ללא מעורבות של רצונו שלו בהם, והוא יתחבר אליהם רק ברמה חיצונית של עשיית מעשים ומלמול מילים, מתוך הרגל בלבד. וכך גם בשאר הכוחות והרגשות השליליים, ע"י חינוך ועיבוד, יכולים להביא אותם לצורתם הנכונה.
סיכום: נאמר בגמרא (ראש השנה ד ע"א) "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא - הרי זה צדיק גמור". מאידך, מצאנו במשנה (אבות א,ג) הדרכה הפוכה – "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס.
חכמי ישראל בארו את דברי הגמרא בכמה כיוונים:
1. מדובר רק במצוות צדקה (ר"ח בשם יש מפרשים).
2. מותר כשעושה גם לשם עצמו (רש"י פסחים ח ע"א).
3. מדובר בשלב זמני עד שיגיע לעבודה לשמה (רמב"ם הקדמה לפרק חלק).
4. כל עוד אדם לא מתחרט על המצווה במידה ובקשתו לא התקבלה, המצווה נחשבת, וכאמור נחשב אף 'צדיק גמור' (תוספות שם).
מה משמעותה וחשיבותה של עשיית מצווה לא לשמה?
א. מביע בכך את אמונתו בהשגחת ה' בעולם, שמשלם שכר לעושי רצונו (רבי פנחס הורוויץ בעל ספר 'ההפלאה' ורבו של החתם סופר בספרו "פנים יפות" שמות כה,ב).
ב. מוסיף עשיית מעשים טובים וראויים בעולם, ומרגיל את עצמו בעשיית מעשה מצווה.
ג. קיום רצון השם – הקב"ה רוצה בטובת ישראל, ולכן אף שאדם עושה מצווה לצורך השגת טובה, הוא גם חלק ממגמה זו (מהר"ל אבות א,ג).
ד. שיתוף הכוחות הנמוכים בעבודת השם, ובניית בסיס טבעי ואמתי בנפש לעבודת השם (הרב קוק קובץ ה,יא).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
