בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • מבוא למשנת הראי"ה
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו

סבלנות שאינה נכונה
הַסַּבְלָנוּת מְקוֹר חַיִּים הִיא.
אֲבָל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה מִתּוֹךְ הַטֹּהַר שֶׁל הַדַּעַת וְהַמּוּסָר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְבָּרֵר כִּי אִם מִתּוֹךְ הַהַכָּרָה הַבְּהִירָה בְּהַמַּהוּת שֶׁל חַיֵּי הָאֻמָּה וְנִשְׁמָתָהּ הַתּוֹלַדְתִּית, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה מִתּוֹךְ רַכְרוּכִית הַלֵּב וְרִפְיוֹן הָרוּחַ, הֲרֵי הִיא נַעֲשֵׂית לְסַם מֵמִית וּמְכַלֶּה, שֶׁסּוֹפוֹ לְהָבִיא קִנְאָה מָרָה וְקָשָׁה כִּשְׁאוֹל, שֶׁמַּחְזִיקֶיהָ יִהְיוּ דַּוְקָא הַדּוֹגְלִים בְּשֵׁם הַסַּבְלָנוּת.
כְּשֶׁאָנוּ מַבְחִינִים יָפֶה אֶת הָעֶרֶךְ הָעַצְמִי שֶׁיֵּשׁ לְתוֹרַת יִשְׂרָאֵל לִדְבַר ד' אֲשֶׁר עִמּוֹ עִם רוּחוֹ וּמַהוּתוֹ, וְכָל מִפְלְאוֹת חַיָּיו הָאֲרֻכִּים וְהַנִּפְלָאִים, נֵדַע וְנַכִּיר מִיָּד, כִּי הַסַּבְלָנוּת הַבָּאָה לַחְסֹם אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁל עֹז הַחַיִּים לַעֲמֹד עַל יָדוֹ נֶגֶד כָּל מְהָרֵס עַד הַיְסוֹד אֶת נִשְׁמַת הָאֻמָּה, וּמַכְנִיס רוּחַ תֹּהוּ בְּמַעֲרֶכֶת חַיָּיו, הִיא דּוֹמָה לְאוֹתָהּ הַסַּבְלָנוּת שֶׁל הָאִישׁ הָרוֹאֶה שֶׁכְּבוֹד בֵּיתוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ נָתוּן הוּא לְמִרְמַס כָּל פָּרִיץ וְהוֹלֵל, וְהוּא בְּרִפְיוֹנוֹ מְעַמְעֵם וּמַחֲשֶׁה.
(אגרות הראיה, אגרת תתעא)
___________________________________
הַסַּבְלָנוּת – הסובלנות. אִי אֶפְשָׁר לוֹ – טוהר הדעת והמוסר מתגלה מתוך הבנת מהות חיי האומה, מה תפקידה בעולם ומהי מהות הנשמה שהיא יצירה אלוהית מיוחדת. רַכְרוּכִית הַלֵּב – כשהסבלנות אינה באה מתוך טוהר, מתוך רצון אמיתי לגלות את החיובי שבדעה המתנגדת, אלא מתוך חולשה של חוסר מחויבות לאמת, אזי היא סם המוות. קִנְאָה – מלחמה נגד כל מי שחושב אחרת. כְּשֶׁאָנוּ מַבְחִינִים יָפֶה וכו' – מתבוננים ומבינים את הקשר המהותי שבין התורה לבין האומה. רוּחוֹ – של עם ישראל. נַכִּיר מִיָּד וכו' – הסבלנות שחוסמת את הדרך מללחום באותם הרוצים לפגוע בנשמת האומה ולשבש את חייה. בְּרִפְיוֹנוֹ – בחולשתו, ממתין ומחכה ולא מגיב.


ביאורים
הזכרנו כבר שהסובלנות עליה הרב מדבר כתכונה חיונית ונצרכת איננה סובלנות רכרוכית הנובעת מספקנות, חולשה וחוסר בהירות. הסובלנות שהרב מדבר עליה נובעת מאמונה בטוב האלוהי שקיים במקומות שונים: בדעות, במקומות, באנשים וברעיונות. סובלנות שכזו מוצאת חיים וטוב במקומות רבים, וכך היא חיונית וחשובה. כיצד נדע מתי מדובר בסובלנות שגויה והרסנית? כדי להבהיר זאת הרב משתמש במשל חריף על אף שניסוחו עדין: מה היינו אומרים על אדם הרואה כיצד נכנס גבר זר לביתו ופוגע בצניעותה של אשתו או בתו וטוען: "תראה, אל תהיה פנאט, כל אחד והאמת שלו, לי זה מפריע אך כל אחד ורצונו...", מן הסתם היינו אומרים שאדם כזה כנראה חולה בנפשו. ישנם מצבים בהם אין מקום לסובלנות, אלא יש להגיב מיד ובכל התקיפות. כך צריך להיות המצב גם בדעות. ישנן דעות הרסניות שהסיבה שאיננו מתנגדים אליהן היא בגלל שהחושים הרוחניים – המוסריים שלנו נחלשו מרוב שחיקה. כך למשל: מי ששקר נחשב מבחינתו קו אדום, לא יוכל לשאת מישהו שלא אומר את האמת. ואילו מי שרגיל לכך או שבעולמו הפנימי אין התנגדות מוחלטת לסטייה מהאמת, כבר לא כל כך יתנגד לשקר. במילים אחרות: סובלנות אמיתית חייבת לנבוע מעמדה של עומק וגבורה, של קדושה, של חיבור לתורה. כל סובלנות מסוג אחר תהיה סובלנות שלא לגמרי ברור לה מה נכון, ולכן מוותרת ואיננה עומדת על שלה.

הרחבות
סבלנות, עכשיו...?!
הַסַּבְלָנוּת מְקוֹר חַיִּים הִיא. אֲבָל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? הרב קוק נתן מקום מכובד לחופש המחשבה, אך הגביל אותו בשני סייגים עיקריים:
א. החופש מתאפשר רק לאחר שהאמונה מבוססת באדם: "החקירה החֹפשית, אינה יכולה להזיק את הלב שכבר קלט בתוכו את העומק התמציתי של מהות האמונה, שהוא יסוד העילוי הנשמתי היותר בהיר של האדם, אדרבה, עוד תוסיף עליו גודל ויפעה (יופי). אבל כל זמן שהתמצית העליון לא נקלט יפה בלב, עד שכשל כֹחו לנהל את חיי המעשה וההרגש, אז כל חקירה חֹפשית, מקעקעת (הורסת) היא את היסוד של אפשרות פעולת הרגש הטוב, העומד למעלה מהשכל ההגיוני, וממילא תתהפך חקירה זו אחר כך למין כפירה עקשנית" [אורות האמונה עמ' 58].
ב. השקפת העולם צריכה להתבסס על תובנות שכליות, ולא על ידי דמיונות: "השאיפה לחופש הדעות יש בה צד טוב וצד רע, צד קדוש וצד טמא. הצד הטוב הוא כשהשאיפה הזאת מתרוממת מהמועקה של הדמיון ושל התאות החֳמריות. אז הדעה מתהלכת במהלכה החֹפשי ומאשרת (מחזקת) את האדם ואת החברה. והצד הרע שבה הוא כשהציור של חופש הדעות עושה את דרכו על פי הנטיות הטבעיות שבאדם, שהמזג והדמיון, הנטיה התאונית וכל מה ששפל מצד הבהמיות של האדם, רושם עליו את רשימתו" [מדות הראיה חופש א].

שאלות לדיון
האם ניתן לטעון על דעות מסוימות כיום שהן נובעות מרכרוכיות ולכן אינן קבילות?
האם אתה מכיר אנשים או דעות הדוגלים בסובלנות שהפכו לקנאים כפי שמתאר הרב קוק?
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il