ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
יחס הכניעה למידות הטובות
אֲבָל אִם הַכְּנִיעָה* סְמוּכָה לַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, אוֹ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת סְמוּכוֹת לָהּ, אֹמַר בִּתְשׁוּבַת זֶה:
ייחוד מידת האדנות לבורא
מִן הַיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ, כִּי תְחִלַּת מַה* שֶּׁתִּתְקַיֵּם בּוֹ הָעֲבוֹדָה לֵאלֹהִים מִן הָאָדָם הוּא, שֶׁיִּתְנַצֵּל לוֹ* מִמִּדּוֹת הָאַדְנוּת*, וִייַחֵד אוֹתָן לוֹ* בִּלְבַד, וְשֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל מִדּוֹת הָעַבְדוּת לַבּוֹרֵא, כִּי הָעַבְדוּת וְהָאַדְנוּת הֵן מִשַּׁעַר הַמִּצְטָרֵף*, אֲשֶׁר תִּתְחַיֵּב מְצִיאַת כָּל אֶחָד בִּמְצִיאַת הָאַחֵר, שֶׁהָאָדָם אֵינֶנּוּ רָאוּי לְשֵׁם עֶבֶד, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָדוֹן, וְהָאָדוֹן לֹא יִהְיֶה רָאוּי לַשֵּׁם הַזֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֶבֶד. וְכָל אֶחָד מֵהֶם כְּעִנְיַן הַקּוֹנֶה וְהַקָּנוּי*, אֵינֶנּוּ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ* בַּשֵּׁם וּבָעֵרֶךְ.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
79 - הכניעה חלק י"ב
80 - הכניעה חלק י"ג
טען עוד
וְלֹא תִּתְקַיֵּם הָעֲבוֹדָה מִן הָאָדָם לֵאלֹהִים, אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל מִדּוֹת הָעַבְדוּת, וְהֵן הַכְּנִיעָה וְהַשִּׁפְלוּת לְפָנָיו, וְשֶׁיִּתְנַצֵּל לוֹ מִכָּל מִדּוֹת הָאַדְנוּת, שֶׁהֵן הַגְּדֻלָּה, וְהַיְקָר, וְהַגֹּבַהּ, וְהַתִּפְאֶרֶת, וְהַגָּאוֹן, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: הַגְּדֻלָּה מַעֲטֵה* הַבּוֹרֵא, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס עָלָיו בְּמַעֲטֵהוּ, כְּאִלּוּ רָצָה לְהִדַּמּוֹת לוֹ, וְאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים צג, א): "יְיָ מָלָךָ גֵּאוּת לָבֵשׁ".
וְאֵין מִדָּה טוֹבָה לַמַּאֲמִין עַד שֶׁיִּפְרַע הַחוֹבָה*, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שְׁמוּאֵל־א טו, כב): "הִנֵּה שְׁמֹע מִזֶּבַח טוֹב". וְלֹא תִתְקַיֵּם לוֹ הַחוֹבָה עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא תִתְקַיֵּם לוֹ עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אֶלָּא בְּיַחֲדוֹ אוֹתוֹ בְּכָל מִדּוֹת הָאַדְנוּת, וְשֶׁיִּתְנַצֵּל מֵהֶן לִשְׁמוֹ. וְלֹא יִתָּכֵן זֶה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אִם יִתְחַיֵּב אֵלָיו בְּכָל מִדּוֹת הָעַבְדוּת. וְלֹא תִתָּכֵן מִמֶּנּוּ הָעַבְדוּת, אֶלָּא בְּאֹמֶן* כְּנִיעָתוֹ לֵאלֹהִים, וְשִׁפְלוּתוֹ וְשַׁחוּתוֹ לְפָנָיו, כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ.
הכניעה מקדימה לקניית המידות הטובות
וְזֶה מְחַיֵּב שֶׁתִּהְיֶינָה כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַחוֹבוֹת סְמוּכוֹת לִכְנִיעָתוֹ, וְהִיא רֹאשׁ וּתְחִלָּה לָהֶן.
וְהַדִּין נוֹתֵן בַּעֲבוּר זֶה שֶׁלֹּא תִתָּכֵן מִדָּה טוֹבָה לְמִי שֶׁלִּבּוֹ רֵק מֵהַכְּנִיעָה לֵאלֹהִים, וְיֵשׁ בִּלְבָבוֹ מְאוּמָה מִן הַגַּאֲוָה וְהַגְּדֻלָּה.
וְלָכֵן רֹאשׁ הַתְּשׁוּבָה: הַשִּׁפְלוּת וְהַשַּׁחוּת וְהַכְּנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב ז, יד): "וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים", וְאָמַר (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב יב, ז): "נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם".
___________________________________
אִם הַכְּנִיעָה וכו' – האם הכניעה נקנית לאדם לאחר קנייתו את שאר המידות הטובות או שמה המידות הטובות נובעות ממידת הכניעה. תְחִלַּת מַה וכו' – הבסיס לעבודת אלוהים. שֶׁיִּתְנַצֵּל לוֹ – שיסלק עצמו. מִמִּדּוֹת הָאַדְנוּת – התנהגות של אדון. וִייַחֵד אוֹתָן לוֹ – ייחס אותם לה'. מִשַּׁעַר הַמִּצְטָרֵף – מושגים תלויים וקשורים זה לזה. הַקּוֹנֶה וְהַקָּנוּי – אין קונה בלי קנוי (חפץ). אֵינֶנּוּ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ – לעולם יופיעו ביחד, כי אין עבד בלא אדון. מַעֲטֵה – לבוש. שֶׁיִּפְרַע הַחוֹבָה – יקיים את המוטל עליו. שְׁמֹע – לשמוע ולקיים מצוות. בְּאֹמֶן – באמת. סְמוּכוֹת – נובעות.
ביאורים
העיסוק האינטנסיבי במידת הכניעה, בחשיבותה ובהכרחיותה לאדם מעלה שתי שאלות, בראשונה נדון ביום זה, ובשנייה ביום הבא.
הראשונה: מה מקום הכניעה בעבודת ה'? עבודת ה' שבלב כוללת דרישות רבות מן האדם. האם ייתכן והכניעה הינה עוד אחת מחובות האדם, או שכל המידות, כל דרישות הבורא מהאדם בחובות הלב, כולן מתבססות על קניית הכניעה תחילה?
רבנו בחיי מסביר שהקשר בין עבדות לאדנות הדוק. עבודת ה' כולה, מתבססת על ההכרה בקב"ה כאדון. הכרה זו אינה יכולה להימצא בלעדי תפיסת האדם את עצמו כעבד. רבנו בחיי טווה מהלך הקושר את הכניעה לכלל המידות: כניעה כנה ואמיתית לקב"ה היא הבסיס לכל. לאחר שקנה האדם את הכניעה, ממילא מתחייב הוא בכל חובות העבד ביחס לאדוניו, וכן מתחייב הוא ליחס לאדונו הקב"ה את תארי האדנות. ההכרה בעבדותו לה' ובאדנותו של ה' עליו מחייבת אותו באופן טבעי לקבל את עבודת הבורא, ולפרוע את חובותיו כלפיו.
'חובות הלבבות', עבודת ה' שבלב והמידות הטובות, כולן מתבססות על קיום חובותיו הבסיסיות לה', כדברי הנביא: "הנה שְׁמֹעַ מִזֵבַח טוב" [שמואל א טו, כב]. בני ישראל מתנדבים זבחים לזבוח לבורא, בעוד שאת החובה הבסיסית לשמוע אל ציווי ה' ולאבד את עמלק ורכושו אינם מקיימים.
התלות של חובות הלבבות בקבלת עבודת הבורא מתבררת מהמהלך שראינו, שתחילתו בקניית מידת הכניעה. הכנוע חי במודעות לכפיפותו לה'. ממילא אנוכיותו, תאוותיו וחולשותיו, כולן נידחות מפני דרישות הבורא. בניין הרוח של האדם כולו בנוי על ההכרה באדנות הבורא.
בסיום הפרק אומר רבנו בחיי שאף התשובה, עליה נלמד אחר הכניעה תלויה בהכרה בעבדות לה'. רק המכיר באדנותו של הקב"ה עליו, יכול לשעבד עצמו לעבודתו, וממילא, כאשר רואה שמקצר בחובותיו - יכול לפעול ליישר את דרכיו ולתקן את פועלו.
הרחבות
•עבדות עם ישראל לה'
וְלֹא תִּתְקַיֵּם הָעֲבוֹדָה מִן הָאָדָם לֵאלֹהִים, אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל מִדּוֹת הָעַבְדוּת. רבנו בחיי מבאר שעל האדם החפץ להתקרב לאלוהים לקנות בנפשו יחס של עבד כלפי הקב"ה.
המהר"ל, בדרשותיו לתורה, מסביר שכיון שהקב"ה גאל את ישראל ממצרים, מבית עבדים, הרי שהם הפכו להיות עבדיו: "אלא שרצה לומר אחר שהוצאתי אתכם ממצרים מבית עבדים, היא היא סבה מכרחת אתכם לעבדים לי ושמוכרחים אתם לקבל גזירתי ותורתי בעל כרחכם. ורצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך לא עלה לרצון לפניו יתברך שיאמרו מרצון נפשנו הטוב נעשה זאת רק יהיו עבדים קנויים לו בהכרח, ולכך כפה עליהם ההר כגיגית כאשר דרשו מ"בתחתית ההר" [שמות יט, יז] לומר אם אין אתם מקבלים התורה שם תהא קבורתכם" [דרשות המהר"ל, הקדמת הדרוש על התורה].
לפי דברי המהר"ל, הקשר הבסיסי בין הקב"ה לעם ישראל הוא כמו קשר בין אדון לעבדיו. דבר זה מבאר מדוע הקב"ה 'הכריח' את ישראל לקבל את התורה ('כפה עליהם הר כגיגית' [רש"י שמות יט, יז]), אילו היה הדבר תלוי בבחירה, היו ישראל יכולים לסרב או להתחרט בשלב מסוים, אך מאחר שהתורה ניתנה בכפיה, כמו שאדון נותן לעבדיו, אין כל אפשרות לבטל את הקשר לתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
