ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
הדברים הנצרכים להצליח בכך: לב ישר, עיון מעמיק וביטחון בה'
מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבָאֵר עַתָּה הוּא מִשְׁקַל* הַחֲסִידוּת הַזֶּה, וְהוּא עִנְיָן עִקָּרִי מְאֹד מְאֹד. וְתֵדַע בֶּאֱמֶת שֶׁזּוֹהִי הַמְּלָאכָה הַקָּשָׁה שֶׁבַּחֲסִידוּת, כִּי דַקּוּתוֹ רַב וְיֵשׁ לַיֵּצֶר בַּדָּבָר הַזֶּה כְּנִיסָה גְדוֹלָה, עַל כֵּן נִמְצֵאת סַכָּנָתוֹ עֲצוּמָה, כִּי הַרְבֵּה דְבָרִים טוֹבִים יוּכַל הַיֵּצֶר לְרַחֵק כְּאִלּוּ הֵם רָעִים, וְהַרְבֵּה חֲטָאִים לְקָרֵב כְּאִלּוּ הֵם מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת. וּבֶאֱמֶת שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לְהַצְלִיחַ בַּמִּשְׁקָל הַזֶּה אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ יָשָׁר שֶׁבַּלְּבָבוֹת, שֶׁלֹּא תִהְיֶה פְנִיָּתוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת הַנַּחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְלֹא זוּלַת זֶה כְּלָל, וְשֶׁיִּהְיֶה מְעַיֵּן עַל מַעֲשָׂיו עִיּוּן גָּדוֹל וְיִשְׁתַּדֵּל לְתַקְּנָם עַל פִּי הַתַּכְלִית הַזֶּה, וְאַחַר כָּל זֹאת יִהְיֶה מַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה', שֶׁאָז יֵאָמֵר בּוֹ, "אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ* בָךְ וְגוֹ' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים" (תהלים פד, ו-יב).
אָמְנָם אִם אֶחָד מִן הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה יֶחְסַר לוֹ, לֹא יַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת וְקָרוֹב הוּא לִכָּשֵׁל וְלִפּוֹל, דְּהַיְנוּ, אוֹ אִם הַכַּוָּנָה לֹא תִהְיֶה מֻבְחֶרֶת וְזַכָּה אוֹ אִם יִתְרַשֵּׁל מִן הָעִיּוּן בְּמַה שֶּׁיּוּכַל לְעַיֵּן, אוֹ אִם אַחַר כָּל זֶה לֹא יִתְלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְקוֹנוֹ, קָשֶׁה לוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל. אַךְ אִם שְׁלָשְׁתָּם יִשְׁמֹר כָּרָאוּי, תְּמִימוּת הַמַּחֲשָׁבָה, עִיּוּן וּבִטָּחוֹן, אָז יֵלֵךְ בֶּטַח בֶּאֱמֶת וְלֹא יְאֻנֶּה לוֹ כָּל רָע. הוּא הַדָּבָר שֶׁאָמְרָה חַנָּה בִּנְבִיאוּתָהּ (שמואל א' ב, ט), "רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר", וְדָוִד כְּמוֹ כֵן אָמַר (תהלים לז, כח), "וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ".
החובה להתבונן בתוצאותיהם של המעשים
וְהִנֵּה מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהָבִין הוּא, כִּי אֵין לָדוּן דִּבְרֵי הַחֲסִידוּת עַל מַרְאֵיהֶן הָרִאשׁוֹן,* אֶלָּא צָרִיךְ לְעַיֵּן וּלְהִתְבּוֹנֵן עַד הֵיכָן תּוֹלְדוֹת הַמַּעֲשֶׂה מַגִּיעוֹת, כִּי לִפְעָמִים הַמַּעֲשֶׂה בְעַצְמוֹ יֵרָאֶה טוֹב, וּלְפִי שֶׁהַתּוֹלָדוֹת רָעוֹת יִתְחַיֵּב לְהַנִּיחוֹ,* וְלוּ יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ יִהְיֶה חוֹטֵא וְלֹא חָסִיד.
הִנֵּה מַעֲשֵׂה גְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם גָּלוּי לְעֵינֵינוּ שֶׁמִּפְּנֵי רֹב חֲסִידוּתוֹ שֶׁלֹּא לָדוּן אֶת יִשְׁמָעֵאל לְכַף חוֹבָה אוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן-הָרָע אָמַר לְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, "שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל" (ירמיה מ, טז), וּמַה גָּרַם? גָּרַם שֶׁמֵּת הוּא וְנִפְזְרוּ יִשְׂרָאֵל וְכָבָה גַחַלְתָּם הַנִּשְׁאָרָה. וּכְבָר יִחֵס הַכָּתוּב הֲרִיגַת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ – אֵלָיו, כְּאִלּוּ הֲרָגָם הוּא, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין נדה סא ע"א) עַל פָּסוּק "אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ" (ירמיהו מא, ט).
וְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי גַם הוּא חָרַב עַל יְדֵי חֲסִידוּת כָּזֶה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁקַל בְּמִשְׁקַל צֶדֶק. בְּמַעֲשֵׂה דְ'בַר קַמְצָא' (גיטין נו ע"א) אָמְרוּ, "סָבוּר רַבָּנָן לְקָרוּבֵהּ,* אָמַר לָהֶם רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַנְקְלִיס, יֹאמְרוּ 'בַּעֲלֵי מוּמִין קְרֵבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ', סָבוּר לְמִקְטְלֵהּ,* אָמַר לָהֶם רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַנְקְלִיס, יֹאמְרוּ 'מַטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים יֵהָרֵג'". בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָלַךְ אוֹתוֹ הָרָשָׁע וְהִלְשִׁין אֶת יִשְׂרָאֵל, בָּא הַקֵּיסָר וְהֶחֱרִיב יְרוּשָׁלַיִם. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עַל זֶה, "עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ וְהֶגְלַתְנוּ לְבֵין הָאֻמּוֹת". הֲרֵי לְךָ שֶׁאֵין לָדוּן בַּחֲסִידוּת הַמַּעֲשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם לְבַד, אַךְ צָרִיךְ לִפְנוֹת כֹּה וָכֹה לְכָל הַצְּדָדִין שֶׁיָּכוֹל שֵׂכֶל הָאָדָם לִרְאוֹת, עַד שֶׁיָּדוּן בֶּאֱמֶת אֵיזֶה יִכְשַׁר יוֹתֵר הָעֲשִׂיָּה אוֹ הַפְּרִישָׁה.
___________________________________
מִשְׁקַל – שיקול הדעת ואיזון נכון. עוֹז לוֹ – ביטחונו בה'. עַל מַרְאֵיהֶן הָרִאשׁוֹן – לא מבט ראשון ושטחי. לְהַנִּיחוֹ – להימנע מלעשותו. סָבוּר רַבָּנָן לְקָרוּבֵהּ – חשבו חכמים להקריב את הקרבן שבר קמצא הטיל בו מום. לְמִקְטְלֵהּ – להרוג את בר קמצא.
ביאורים
מדרגה זו של החסידות הינה מדרגה גבוהה מאוד. העיסוק במדרגה זו הוא מיוחד, ולכן הוא מצריך עבודה מדוקדקת ביותר. משום שככל שהעניין חשוב יותר, כך יש לעסוק בו בזהירות יתר ובעדינות.
הדקדוק במדרגת החסידות, נובע מהקושי הגדול בזיהוי האמת הנדרשת מאיתנו, וזאת מחמת דקות העניינים. הרמח"ל מלמדנו, כי הדקדוק בנוי משילובם של שלושה גורמים: ישרות הלב, הבחינה האמיתית והביטחון בה'.
ישרות הלב – לב ישר משמעותו, חיפוש אמִיתי של רצון ה' בלבד, ללא חשבונות וגורמים חיצוניים כמו 'מה יגידו', ושאר דברים המבלבלים את האדם.
העיון - גם לאחר שמנסה האדם ליישר את לִבו כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, עדיין הוא חייב לעיין היטב ולבחון האם הוא אינו נמשך אחר חשבונות זרים. האם זהו באמת המעשה הרצוי.
הביטחון בה' - בסופו של דבר האדם מוגבל. אם הוא חושב שבכוחו להבין הכל, ולדעת את האמת האמיתית על בוריה, הוא טועה טעות גדולה. מכאן מגיע הצורך הגדול בביטחון בבורא עולם שיסייע לו וידריכו בדרך אמת.
פעמים רבות קורה שאדם נמצא במבוכה מסוימת מחמת הקושי לזהות מהו המעשה הרצוי. כאשר אנו עוסקים במדרגות הגבוהות שאינן בבחינת "שחור- לבן" והן עוסקות ב'מה שמעבר', הדברים מסתבכים יותר. לדוגמה, פעמים האדם מדמה שאם יחמיר בעניין מסוים ויתגבר על הנטייה להקל על עצמו הוא ייצא נשכר מכך, שהרי הצליח להתגבר על יצרו. אולם פעמים קורה ההפך, שמתוך חומרה זו נמשך האדם ועובר על איסורים חמורים יותר וכדומה.
לכן, כאשר האדם משלב את שלושת הדברים, מתאמץ ובוטח בה', הוא יזכה לעזרה וסייעתא דשמיא לבל ייפול בהכרעותיו הקשות.
הרחבות
•מה היה צריך גדליה בן אחיקם לעשות
שֶׁמִּפְּנֵי רֹב חֲסִידוּתוֹ... שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע. בדברי הגמרא שהביא הרמח"ל נאמר כך: "...אשר הכה ביד גדליה. וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש – מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. אמר רבא: האי לישנא בישא (לשון הרע), אף על פי דלקבולי לא מבעי (לקבל אסור) – מיחש ליה מבעי (לחשוש לו- צריך)".
לפי זה, הסביר החפץ חיים מה היה גדליה בן אחיקם צריך לעשות: "משמע דבמה שלא רצה גדליה לקבל דברי יוחנן בן קרח יפה עשה כדין, אך קלקל במה שלא חשש לדבריו לשמור את עצמו ואת אנשיו ממנו, והרי שם במעשה דגדליה רבים אמרו לו שמחשבת ישמעאל להרגו כמו שמפורש בקרא (בפסוק) ושם לא היו רשעים במה שהרכילו על ישמעאל דאדרבה (להפך) מצוה רבה קיימו בזה" [הלכות לשון הרע ז, סעיף קטן ו].
•מה היה צריך רבי זכריה בן אבקולס לעשות
עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה. רבי צבי הירש חיות הסביר שמשום פיקוח נפש היה מותר להקריב את קרבנו של בר קמצא למרות שהיה בו מום, ואף להרוג את בר קמצא מדין רודף של כלל ישראל, אולם "מפני גודל ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס לא הרהיב עוז בנפשו עשות בזה הלכה למעשה וחשש שיחשדו אותו שעשה שלא כהלכה ולא החשיב עצמו לגדול ולקבוע בדעתו להיות עושה הלכה למעשה ולתלות בהוראת שעה" [פירושו לגיטין נו ע"א].
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך מתכוננים לקבלת התורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
