ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גם גור וגם אריה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית ויחי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ה

גם גור וגם אריה

ברכת יעקב אבינו ליהודה



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אילה בת רות

הברכה ליהודה
פרשת ויחי מפגישה אותנו עם דברי יעקב האחרונים. יעקב אבינו מבין שימיו ספורים והוא אוסף את בניו, שבטי י-ה, ומברך כל אחד לפי סוד תפקידו וסגולות אישיותו.
נבקש להתמקד בברכת יעקב ליהודה, וזו לשון ברכתו:
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" 1 .

יהודה הוא הבן הרביעי
ב"אוצר המדרשים" 2 אומרים חז"ל על יהודה:
"יהודה רביעי הוא נולד לשבטים, כגון ד' שהוא אות רביעית באל"ף בי"ת ולשם הזה, וביום הרביעי נבראו המאורות, וכתיב במשיחנו 'וכסאו כשמש נגדי' וניצל לו מזרעו ארבעה, אחד מגוב אריות ושלשה מכבשן האש".
קשה להבין מה חידש לנו המדרש באמרו שיהודה הוא הבן הרביעי, כמו האות ד'. וכי לא ידענו שהאות ד' היא האות הרביעית באל"ף בי"ת?!
דומה שיש כאן עומק גדול שדורש התבוננות מעמיקה. אם נתבונן נוכל לשים לב לכך ששמו של יהודה מורכב משם הוי'ה בתוספת ד', והאות ד' היא האות הרביעית בשמו של יהודה, לרמז על היותו בן רביעי ליעקב. העובדה שביום הרביעי נבראו המאורות, אף היא קשורה לכך שיהודה הוא הבן הרביעי. יהודה נבחר להיות הבן הרביעי בהיותו 'שמש העמים', יהודה הוא סמל המלכות בישראל, הוא זה שמכין כסא למשיח שיבוא. נאמר: "וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" 3 , כלומר כשם שהשמש נמצאת כנגד הקב"ה תמיד, כך גם כסאו של משיח נמצא תמיד מול עיניו של הקב"ה, ויהודה ממתין לגילוי האור הגדול הזה שעתיד להתגלות דרכו.

בתחילה גור ולבסוף אריה
יעקב אבינו מדמה את יהודה ל'גור אריה'. דימוי זה מעורר קושי, שכן מוטב היה לדמות אותו לאריה בוגר שנמצא בשיא כוחו ולא לגור זעיר וחסר ניסיון. חז"ל מבארים שדימוי זה כולל בתוכו שתי קומות, וזו לשונם 4 :
"גור אריה יהודה - בתחילה גור כשלטון, ולבסוף אריה כמלך".
כלומר בתחילת דרכו עתיד יהודה להיות בבחינת גור, ואחר כך בבחינת מלך, בהתחלה יינתן לו השלטון ולבסוף יקבל את המלכות.
יש כאן שני מצבים, שני שלבים בבנין המלכות.

משיח בן דוד - אביו מיהודה ואמו מדן

פעם נוספת אנו נפגשים עם הביטוי 'גור אריה' בפרשת וזאת הברכה, בברכת משה רבנו לשבט דן, "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" 5 , ואומר על כך המדרש 6 :
"'גור אריה יהודה' - זה משיח בן דוד שיצא משני שבטים, אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו אריה, שנאמר: 'גור אריה יהודה', ודן נקרא גור אריה, שנאמר: 'דן גור אריה'".
יש כאן שני אריות, יהודה ודן, ומשניהם עתיד לצאת משיח בן דוד.

אומץ של נער ויישוב הדעת של זקן
הרש"ר הירש 7 מבאר מהן תכונות האופי שנושא אותו 'גור אריה', וזו לשונו:
"אתה (יהודה) מאחד בקרבך את אומץ הלב של הנוער ('גור') ואת ישוב הדעת של הזיקנה ('אריה'). אינך חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם, אינך צבוע וזאב; אתה ארי, ונעלה על רצח שפל לשם שוד".
לשיטתו אין כאן שתי קומות, אלא שתי תכונות שונות שמשלימות זו את זו. יש במנהיגות שתי תכונות יסודיות, יש מנהיג שיודע להגיב בזריזות ובאומץ לב, ויש מנהיג ששיקול הדעת הוא זה שמקנה לו את המעמד.
אם אנחנו מדברים כבר על גור אריה, ניתן להמשיל את הדבר לגור של אריות שרואה צבי, אם יש לו תעוזה - הוא מזדרז לרוץ אחריו ולרדוף אותו, לפעמים הוא תופס אותו ולפעמים לא, יש כישלונות ויש הצלחות, אבל זריזות ההכרעה והתעוזה הגדולה מלמדות על מנהיגות. זהו 'אומץ הלב של הנוער' שעליו מדבר המדרש. אמנם אצל הנער איננו מוצאים את המתינות ואת יישוב הדעת שקיימים אצל הזקן, אבל זו מעלתו, הוא חסר פחד, הוא מסוגל לדהור קדימה, הוא לא מפחד להיכנס לתוך מנהרה שהוא לא יודע מה יש בתוכה.
זו תכונתו של ה'גור', אבל ה'אריה', תכונתו אחרת, האריה עומד מול הטרף וממתין לשעת הכושר, הוא מותח את זרועותיו ומתמקד במטרה, הוא מחכה שהמרחק יצטמצם וכשהקרבן מגיע לטווח שבו ברור לו שהוא מסוגל לתפוס את הטרף בהפתעה, אז הוא שועט קדימה ובדרך כלל, אם לא קרה משהו יוצא דופן, הוא מסיים את המשימה בהצלחה. גם זו תכונה של מנהיגות.
עולמו הפנימי של יהודה כולל בתוכו גם את ה'גור' וגם את ה'אריה', גם את ה'נער' וגם את ה'זקן'.

גבורת הארי הבא בימים עם עזות צעירי האריות
רבי אהרן הכהן 8 , חתנו של מרן ה"חפץ חיים", רואה בביטוי זה, לא שתי קומות ולא שתי תכונות, אלא מציאות של חיים. לדבריו, ברכת יעקב ליהודה היא שיהיה כגור אריות שחי יחד עם אביו הזקן, ואלה דבריו 9 :
"גור אריה יהודה - והכוונה שאם כי צעירי האריות הנקראים בשם 'גור' גם כן גיבורים וחזקים למאוד, אולם בהיותם ביחד עם מולידיהם האריות יתחזקו שבעתיים, כי גבורת הארי הבא בימים ועזות צעירי האריות ה'גורים' תתלכד יחד להגן עליהם להכריע אויביהם".
אמנם אצל האריות גם לגורים לבדם יש כוח, אבל כשהגור נמצא בחיק משפחתו ושררת האב והאם פורסת את חסותה עליו, כשהוא נמצא עם שאר העדר ולצידו רובצים הזקנים המבוגרים, אז הגור מקבל אומץ ועוצמתו עולה לאין ערוך.
"כן ברך גם את יהודה, שתתלכד בקרבו גבורת שתי האריות גם יחד - ה'גור' וה'ארי'. וכן מצינו בדברי הימים לישראל, שהגיבורים הכי כבירים ועצומים בישראל יצאו משבט יהודה".

שיקול הדעת של יהודה הציל את האנושות
רבי אהרן הכהן ממשיך ומבאר:
"'מטרף בני עלית' - הכוונה כי כל מעשה מכירת יוסף, שאמר: 'לכו ונמכרנו לישמעאלים', נסתיימה סוף כל סוף לטובה, כי על ידי זה נתמנה יוסף למשנה מלך מצרים, ובחכמתו מילט את מצרים וכל התבל כולה מחרפת רעב, ועל ידו נתגלגל יעקב בכבוד למצרים וברית בין הבתרים של 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' גם כן נסתובבה על ידי זה וזכו אחר כך יוצאי ישורון להנחיל את הארץ הטובה".
גם תהליכים שנראים בעינינו קשים ונוקבים, כמו מכירת יוסף, בסופו של דבר אנחנו מגלים שהם הביאו טובה גדולה לאנושות כולה.
"וכן כל היעודים הטובים נתגלגלו לישראל על ידי כניסתם למצרים, שאילולא זאת לא היה בתוכם בחיר כל הנביאים ומתן תורה שבאה גם כן רק אחרי תוצאה של קריעת ים סוף שהעיד הכתוב 'ויאמינו בה'' - נמצא שממעשה מכירתו של יוסף למצרים נתגלגלו כל עתידות ישראל, וזה הכוונה 'מטרף בני עלית' - רוצה לומר על ידי שלא הנחת לטרוף את יוסף ויעצת להשאירו בחיים ולמכרו לעבד, על ידי זה נתעלית מעלה מעלה, וכל הייעודים הטובים שנתגלגלו לישראל על ידך ובעצתך באו".
אמנם חז"ל 10 אומרים: "כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו. רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב: 'ויהי בעת ההיא וירד יהודה'". אבל בחשבון הסופי מתברר שדווקא המעשה של יהודה הוא זה שהגן על העולם, כי בזכותו יוסף התגלגל למצרים והציל את העולם מחרפת רעב.
"ולכן כל גיבורי ישראל ממך יצאו - 'כרע רבץ כאריה וכלביא מי קמינו' - כי הם המושלים על כל חיות העולם, כן יוצאי חלציך יעמדו להגן על ישראל, ותחת אשר על ידך לא נדעך נפש בני ונשאר בחיים ועלה עוד לגדולה, לכן 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שלה ולו יקהת עמים', שכולם יכרעו ברך לפני מלך המשיח ולו ישתעבדון כי ברוח שפתיו ימית רשע והצדק אזור מתניו".
יש תהליכים שנראים לנו הזויים ומוזרים ובסופו של דבר מתברר שמדובר בתהליך אלקי מדוד ושקול. שיקול הדעת הזה של יהודה, שהחליט להשפיע על אֵחיו למכור את יוסף ולא להורגו, נתפס ובצדק כדבר שלילי, הלוא בעוון מכירת יוסף באה לנו צרת 'עשרת הרוגי מלכות' 11 ובעצם לאורך כל הדורות כולם אנו נדרשים לתיקון חטא המכירה, "הוי אומר נפרעו עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו החטא קיים" 12 , ועם כל זה, סוף כל סוף, חטא זה הביא להצלת האנושות כולה.

שלוש תכונות של מלכות - גבורה, עצה ועם רב
גם רבי אברהם סבע 13 , בעל "צרור המור" 14 , עומד על משמעות הביטוי 'גור אריה' שנאמר אודות יהודה. בדבריו עומד רבי אברהם על שלוש תכונות של מלכות שרמוזות בפסוקי הברכה בה מתברך יהודה, וכה דבריו:
"ואמר 'גור אריה יהודה' 'לא יסור שבט מיהודה' וגו'. לרמוז שהיה ראוי למלוכה אחר שהיו בו השלושה דברים שראוי לכל מלך:
הא' - ראוי לכל מלך שיהיה גיבור כארי ואמיץ לבו בגיבורים באופן שיוכל להושיע עמו.
והשנית - שיהיו לו יועצים וחכמים, בענין שיהיו מועצותיו כדת נתונות להינצל מאויביו להושיע עמו, כאומרו 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ', שרמז בכאן אלו השנים הנזכרות: הראשונה היא הגבורה, והגבורה - לפעמים יועיל תחבולה אחת יותר מק' גבורים, כענין המארב והשופרות, וזאת היא הגבורה האמיתית, שהיא כמו גבורת האריה ששוכב על טרפו כמי שמתנמנם, וזהו 'גור אריה יהודה מטרף בני עלית', שעושה כמי שמסלק עצמו ואינו רוצה לטרוף. וזהו 'כרע רבץ כאריה', שהוא נראה שרובץ ושוכב במקומו ופתע פתאום דולג על הטרפה ומי יקימנו. וזהו 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה'. אבל התשועה האמיתית 'ברוב יועץ', כי העצה והתבונה היא המשלמת כל הדברים.
והג' - ריבוי העם, כי בריבוי העם יעשו המלחמות כאמרו 'ברב עם הדרת מלך', אבל ה' אינו כן, כי ה' מלך עולם ועד, אף על פי שאבדו גוים מארצו.
וכנגד הראשונה אמר: 'גור אריה יהודה' וגו'. וכנגד השנית אמר: 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו', שזה רמז על הסופרים והחכמים והסנהדרין. וכנגד ריבוי העם אמר: 'ולו יקהת עמים', אסיפת עמים".
אם כן התכונה הראשונה הנדרשת למלכות היא הגבורה, מלך צריך להיות בעל עוצמה רבה, לא עוצמה פרטית, אלא עוצמה שמסוגלת להוביל עם שלם לשדה המערכה ולהכריע את המערכה. לא מדובר על עוצמה שנובעת מכוחניות בעלמא, לפעמים תחבולה קטנה שווה יותר מכל מעשי הגבורה, צריך לדעת לפתח אסטרטגיות של קרב, ולדעת להשתמש בטקטיקה הנכונה.
התכונה השניה היא ההקשבה, מלך צריך שיהיו לו יועצים טובים ונאמנים, שיהיה לו קבינט מדיני ביטחוני כלכלי וחברתי, ושיהיה לו בטחון מלא בחברי ה'מטבחון' שלו. זה לא מספיק שאנחנו 'הצבא הכי חכם והכי חזק', מלך צריך שתהיה לו ענווה, אי אפשר לגשת לשדה הקרב מתוך יהירות, מי שניגש ביהירות אלי קרב, סופו שיפסיד.
התכונה השלישית היא 'ברוב עם הדרת מלך'. המלך לא יכול לרוץ קדימה ולהשאיר את העם מאחור, עליו לנהל את המערכה ולהובילה באופן כזה שרבבות אלפי ישראל צועדים אחריו. במלחמות האחרונות שפקדו אותנו יכולנו לשים לב לכך שכשראש הממשלה הסתכל אחורה ולא ראה את העם אתו, הנחישות ירדה. כשראשי המדינה מסתכלים אחורה ורואים שהעם מתחיל לגמגם, המערכה נמצאת בסכנה. כדי לנהל מלחמה נגד האויב יש צורך בעם מלוכד, מאוחד ומוכוון מטרה.
כעת מביא בעל "צרור המור" דוגמאות:
"ואלו השלושה רמוזים במקומות הרבה, ובפרט הזכירם הנביא באמרו 'רועו עמים וחותו... התאזרו וחותו עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום' וכו' (ישעיה ח, ט-י), שרמז בזה על מפלת סנחריב שבא עם כל גיבוריו ושריו ומלכיו ועמים רבים אתו על ירושלים. ואמר שאף על פי שיבא זה המלך - בעם רב ועצום, וגיבורים רבים, וביועצים רבים - שהם הג' דברים הנזכרים, עם כל זה יהיה המנוצח.
וזהו 'רועו עמים', שהוא כמו רועה דוד. וכן 'עוצו' - התחברו עמים רבים, ועם כל זה שהיו נשברים, 'וחותו'.
וכנגד השניה שהיא הגבורה אמר 'התאזרו וחותו'.
וכנגד היועצים אמר 'עוצו עצה ותופר' וגו'".
בפסוקים אלה מתוארת מפלת סנחריב, וזאת חרף היותם גיבורים ורבים, וחרף כל עצותיהם של יועציהם הרבים. בפרק שלאחר מכן מתוארת השמחה הגדולה על מפלת האויבים ועל כינון מלכות בית דוד. גם שם רמוזים שלוש התכונות שמנינו, כפי שכותב רבי אברהם סבע בהמשך דבריו:
"והטעם פירש למטה ואמר 'כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו', שהוא חזקיהו, והוא ינצחהו בתפילתו.
'ותהי המשרה על שכמו', שזה רמז לג' דברים של מלכות שאמרנו. כנגד הראשונה והעקרית, אמר: 'ויקרא שמו פלא יועץ', שזהו כנגד העצה, כי זה הגדיל והפליא עצה יותר טובה ממלך אשור.
וכנגד הגבורה, אמר: 'אל גבור'.
וכנגד ריבוי העם, אמר: 'אבי עד שר שלום', כי הוא שר ומלך על האומה השלימה, כי מילת 'שלום' תורה על שלימות האומה ועל ריבויה. וחזר לספרם כולם.
דוגמא נוספת אנו מוצאים בדמותו של דוד מלך ישראל:
"וזהו 'למרבה המשרה ולשלום אין קץ' - כנגד ריבוי האומה.
'על כסא דוד ועל ממלכתו' - כנגד הגבורה, שהיה דוד גיבור כארי.
'להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה' - כנגד העצה, כאומרו: 'הן לצדק ימלוך מלך'.
ואולי יאמר: 'למרבה המשרה' - כנגד הגבורה.
'ולשלום אין קץ' - כנגד ריבוי האומה.
'על כסא דוד' - כנגד היועצים והסנהדרין היושבים על כסא המשפט".
זה סגנון שאופייני למדרשי חז"ל. רבי אברהם סבע מלמד אותנו שמי שמתבונן בתכונות אישיותו של דוד המלך ושאר גדולי האומה מוצא שוב ושוב את שלוש התכונות היסודיות הללו - גבורה, עצה ועם רב.


באדם הראשון תלויים כל נשמות הקדושה
מכאן אנחנו מגיעים לדבריו הנפלאים של "אור החיים" הקדוש 15 . יש בדבריו עומק גדול ומתיקות מיוחדת במינה. בפסוקים אלו הוא מייסד יסוד שנוגע לסוד ההבנה של תהליך הגאולה והישועה, וזו לשונו:
"גור אריה וגו'. רבותינו ז"ל (זוהר ח"א רלז ע"ב) אמרו: מתחילה גור ואחר כך אריה, וצריך לדעת, למה הוצרך להזכיר זמן היותו גור?
כוחות האדם מתבררים כשאדם מתבגר ומתיישבת דעתו, אם כן מדוע חשוב כל כך לציין שהאריה הזה היה פעם גור? כל אחד מאתנו היה פעם ילד קטן, ולאף אחד לא חשוב לדעת מה עשינו כשהיינו בכיתה א'!
"אור החיים" הקדוש שואל שאלות נוספות ובסופן מייסד יסוד:
"אכן יתבארו הכתובים על פי הקדמה אחת זכה וברה אשר האירה עינינו בדברים נחמדים מאור תורתינו, והוא כי אדם הראשון הוא אילן שבו היו תלויים כל הנשמות של הקדושה שיצאו לעולם מיום היות עולם ואשר עתידין לצאת".
כשמדברים על אדם הראשון, צריך לדעת באיזו דמות אנחנו עוסקים. בימים אלה התפרסמה תוכנית חדשה של לימוד פרק יומי בתנ"ך, התוכנית נקראת 929 על שם מספר הפרקים שיש בתנ"ך. לדאבון לב, הניסיון לגייס ציבורים רחבים לתוכנית, הביא את היוזמים לפנות לאומנים שונים ומשונים ולכל מיני אישים בולטים בתרבות הישראלית העכשווית ולבקש מהם לכתוב את הגיגיהם על הפרקים הנלמדים. הם פתחו אתר אינטרנט אטרקטיבי עם מאמרים וסרטונים של כל מיני אנשים שרובם רחוקים מתורה ויראת שמים. זה נורא ואיום, מציירים שם את אדם הראשון... איך בכלל ניתן לצייר את אדם הראשון, הלוא אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, הוא היה כליל השלמות. כל שנותיו של מלך המשיח נעוצים בו באדם הראשון, הוא ה'תפארת', הוא 'נזר הבריאה', אין בריאה גדולה ממנו בכל הדורות כולם, 'אדם' - ראשי תיבות א דם ד וד מ שיח 16 , הוא הגילוי הראשון והוא הגילוי האחרון, הוא התמצית של הכול, והנה באים אנשים קטנים וחסרי הבנה בתורה וכותבים על חטאו ומציירים אותו כדמות פרימיטיבית מלאת תאוות ויצרים, וקוראים לזה 'פרק יומי בתנ"ך', זה לא פרק בלימוד תנ"ך, זה פרק יומי של כפירה, אפיקורסות וזלזול בכל קדשי ישראל.
מנגד עומדים דבריו הנפלאים של רבנו "אור החיים" הקדוש, שמרומם אותנו במתק לשון וביראת שמים טהורה להבנה מי היה אדם הראשון.
"וכשחטא אדם, שלט חלק הרע וישב ממנו שבי לאין מספר, ודרשו מעל ספר אנשי אמת מה עצמו השבויים מהקדושה בקליפה, והן עם ה' משתדלים מיום היותם לברר ולהוציא בולעו מפיו והולכים ומבררים ומוציאים מידו באמצעות מקור הקדושה אשר נטע ה' בתוכנו היא התורה והמצוות".
בעצם כולנו ניצוצות וגילויים של נשמת אדם הראשון 17 , אלא שבעקבות חטאו של אדם הראשון נשמות רבות נפלו לצד הס"מ, ועתה על ידי קיום תורה ומצוות מתבררות אותן נשמות ממקום שִׁביין, וכשייגמר תהליך הבירור נזכה לראות בביאת משיח צדקנו.

להוציא בלעו מפיו
תפקידנו הוא להוציא מהפה של הטומאה את הקדושה שנבלעה. אצל נבוכדנצר מופיע הביטוי 'להוציא בלעו מפיו'. חז"ל 18 אומרים שכשנבוכדנצר הרשע רצה להכשיל את דניאל בעבודה זרה, הוא לקח את הציץ של הכהן הגדול והניח בפיו של הצלם ואמר הצלם דברים גדולים עד שבא דניאל ו'הוציא בלעו מפיו'. ברגע שיצא הציץ מפיו של הצלם, ניטל כל כוחו של הצלם.
תרבות לא יכולה להיות תרבות אם היא לא מדברת על איזה שהוא אידיאל, וזה נכון גם כשמדובר בתרבות של רשע. כשסטלין עלה לשלטון ברוסיה הקומוניסטית, הוא לא דיבר על 'רצח עם', הוא דיבר על קומוניזם וסוציאליזם. כך היה גם לפני שבעים שנה כשעמד אותו צורר מנוול ימש"ו בגרמניה הנאצית, גם הוא לא דיבר על 'רצח עם', הוא התחיל עם 'תורת הגזע' ודרך זה הוא טען שהעולם יהיה טוב יותר. הוא דיבר על 'אידיאליזם טהור' ודרך זה הוא הביא לרצח של עמים. הוא לא פעל רק נגד היהודים, הוא פעל גם נגד הכושים והצוענים ונגד כל מיני בעלי מומים, כל אלה היו שייכים לתוכנית הזוועתית הזו של 'השבחת הגזע הארי'.
סוציאליזם זה דבר שיש בו היגיון, התפקיד שלנו הוא לקחת את נקודת ההיגיון שבו ולהשאיר אותו עם הטומאה והאכזריות החייתית שבו. מרן הרב קוק קורא לזה 'האורות הגנובים' 19 , יש אורות שנגנבו ממחנה בית ישראל ונכנסו לתרבויות העמים, ועלינו להחזיר אותם הביתה, וכשיחזרו כל ה'אורות' לכור מחצבתם, יינטל כוח המעמיד של רשעת העמים והם יאבדו מן העולם.

נשמת רבי חנינא היתה שבויה אצל שכם
לפעמים בכך שנפש קדושה מתחברת עם נפש טמאה, דווקא על ידי כך היא שואבת את ניצוץ הקדושה שחבוי בנפש הטמאה ועל ידי כך היא מעלה את אותו ניצוץ 20 , כמבואר בהמשך:
"גם לפעמים באמצעות דביקות הנפש הקדושה בנפש הטומאה לאונסה (גם זה לפעמים קורה) תוציא נפש חיה למינה, והוא סוד 'ותדבק נפשו בדינה בת יעקב' (בראשית לד, ג), ששאבה נפש דינה הקדושה לנפש קדושה מינה, שהיתה נתונה תוך שכם".
הקדוש ברוך הוא גלגל שדינה תהיה עם שכם ותוציא ממנו את רבי חנינא בן תרדיון, לא פחות מזה, נשמת רבי חנינא היתה שבויה אצל שכם, ודינה נשלחה בשליחות אלקית לפדות את נשמתו הקדושה של רבי חנינא.
"ואמרו ז"ל כי הוא נפש רבי חנינא בן תרדיון. והוא רמז רחב"ת ידים 21 .

סוד נשמות הגרים
לאור זאת אנו מבינים שנשמות הגרים הן בעצם נשמות אבודות שהצליחו בכוחות עצמן להיפדות מן הטומאה ולשוב אל הקודש, ובלשונו של "אור החיים" הקדוש:
"ולפעמים תצא הנפש מעצמה לעולם לצד השרצת נפשות הקליפה בעולם תצא גם היא, ובצאתה תהיה מובדלת מאוצר הקליפה טבעה, ותֹאוֶה ללכת בדרך הטוב, והוא סוד נשמת הגרים המתגיירים מעצמם וחושקים להסתופף בצל הקדושה".

בתוך העזות והחוצפה של בת לוט יש ניצוץ של קודש
בהמשך כותב "אור החיים" שלפעמים דווקא בגלל גודל הניצוץ הקדוש המצוי בשביה אצל אדם בליעל, דרך הוצאת הניצוץ משם היא שלא על פי דקדוק הדין.
"ובכלל דבר זה גם כן באמצעות דבר מגונה ביותר יבחר השבאי שהוא אדם בליעל, להוציא נפש הקדושה ששבויה בידו, במקום קליפה שהיא בחינת העוון שיהיה יותר מגונה.
וזה לך האות: רות המואביה יצתה מזנות אב ובתו, ונעמה העמונית. ותבחין לדעת כי רות שיצתה ממנה שלשלת מלכות בית דוד היתה ממואב שהיא בעלת עבירה בחציפות יותר, ומעשיה מוכיחות עליה כאומרם ז"ל (בבא קמא לח ע"ב): ונעמה יצתה מעמון שלא היה העון מזוהם כאחותה".
כדי לייצר עזות של מלך, צריך שהמלך יבוא לעולם מתוך מציאות זיהום. מואב ועמון, שניהם מקורם בלוט ובנותיו, אז מדוע זכתה דווקא רות שממנה תצא שושלת מלכות בית דוד? כי רות היתה הבת של מואב ומואב נולד מהבת הבכורה של לוט שהיתה חצופה יותר וקראה לבנה 'מואב' כדי שכולם ידעו שהוא נולד מלוט אביה. הבת הצעירה, לעומת זאת, קראה לבנה 'בן עמי', ובכך כיסתה את דרכיה וגילתה קצת יותר צניעות.
עזות וחוצפה הן תכונות שדרושות למלכות ישראל, לכן צריך לקחת אותן ממקום שבו מתגלות העזות והחוצפה בשיאן, ממקום שבו בת שוכבת עם אביה ולא מתביישת בזה. בתוך העזות והחוצפה של בת לוט יש ניצוץ של קודש שנגאל ומגיע לדוד המלך.
"ויש לך לדעת כי אם היה עושה מעשה לוט אדם אחר, לא היו יוצאים באמצעותו ב' פרידות הטובות, אלא לצד לוט שהיה גדול בבחינתו, כי גם בחינת הרע יש בה הדרגות גדולות זו למעלה מזו כפי בחינתה, וצא ולמד מהאומות שהם ענפי הקליפה שיש בהם מלכים גדולים ומלכים קטני הערך ושרים וגו'...".

לידת מלכות בית דוד בדרך של הסתר והעלמה
לאור זאת שופך "אור החיים" הקדוש אור גם על פרשיית יהודה ותמר, ואומר:
"ועל פי הקדמה זו תשכיל עצת ה' אשר יעץ על יהודה ושלח מלאך והכריחו לבא אל הקדשה (ראה תנחומא וישב יז), כי לאמצעות היות הדבר בלתי הגון על פי התורה לשכב את כלתו, ובאמצעות היות יהודה אנוס על פי הדיבור, נעלם דבר איסור ממנו, ולא ידע כי כלתו היא.
ובזה הוציא ממקור הטומאה ענף מופלא שבקדושה, פרץ וזרח, שהיו שבוים בבחינת הרע, והיה אדם בליעל רובץ עליהם לצד גודל מעלתם. וצא ולמד כמה צדיקים יצאו מהם, ושלשלת המלוכה של בית דוד, וזולת יהודה שהוא בחינת המלוכה לא היה אדם יכול להוציאם מידו. גם זולת דמיון מעשה הרע כי יבא אל כלתו, אין מציאות להוציאם. ובאמצעות דמיון הרע הרי זה נכנס למדור הרע והוציא שלל רב".
לידת מלכות בית דוד באה בדרך של הסתר והעלמה על ידי הוצאת בלעו של הס"מ מפיו, והדבר רמוז בכינוי 'גור אריה' שניתן ליהודה, כמבואר בהמשך:
"והן הנה הדברים שאמר הכתוב 'גור אריה יהודה', פירוש, מתחילה - קודם מעשה תמר - הוא 'גור'".
לפני מעשה תמר היה יהודה 'גור', ואחרי המעשה, אחרי שגאל את ניצוצות הקדושה שהיו שבויים אצלה, נעשה 'אריה'. כך סלל יהודה את הדרך לקראת מלכות ישראל השלמה.

בארץ ישראל אנחנו אריות
דברים דומים כותב גם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב 22 , בעל ה"קדושת לוי" 23 , אלא שלדבריו תקופת ה'גור' ותקופת ה'אריה' אינן נוגעות למעשה תמר, אלא למציאות הגלות לעומת התחיה והשיבה לארץ ישראל, ואלה דבריו:
"'גור אריה יהודה מטרף בני עלית'. פירש רש"י: מתחלה 'גור' ולבסוף 'אריה'. הנה ידוע שעיקר הגלות הוא רק בכדי להעלות הניצוצות שנפלו בקליפה מחטא אדם הראשון, וישראל סובלים יסורי הגלות עד בא העת שתכלה כל הרשעה, וכשתהיה עלייה להניצוצות הנ"ל, אזי בוודאי יהיה הגאולה תיכף ומיד, ואז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' הארץ ומלואה, ואז יתגדל שמו הגדול, כמו שכתוב בישעיה (עיין ישעיה נב, י; יחזקאל לח, כג)".
כשיעלו כל הכוחות של הקודש שנמצאים בתוך הטומאה, כמו אותה עזות שלקחנו ממואב, וכמו נפשו של רבי חנינא בן תרדיון שלקחנו משכם, כשתגמר כל עליית הניצוצות, תבוא הישועה.
"והנה גם בגלות המר הזה, הקדוש ברוך הוא עושה עמנו תמיד ניסים ונפלאות, כנאמר (בברכת 'מודים'): 'ועל נסיך' וכו', ומכל שכן בעת הגאולה, אז יהיה ניכר גדולת הבורא ברוך הוא. ומכל שכן כשנהיה בארצינו, אז יהיה ניכר גדולת הבורא באלף אלפי אלפים רבבות אשר לא יוכל שום בריה לספר. אבל בעת הגלות הזאת יש כמה רשעים אשר נכנס רוח שטות בלבם, לפי שרואים שאנו סובלים כמה יסורים, אז יש להם מקום להטעות. ונמצא בגלות הזה נקרא כביכול 'גור', וכשתהיה הגאולה אז יקרא 'אריה'.
וזהו 'גור אריה יהודה', מתחלה 'גור' ולבסוף 'אריה'. ואימת יקרא 'אריה', כשתהיה עלייה להניצוצות, וזהו 'מטרף בני עלית'. כן יתן השם יתברך שיתעלו אלו הנצוצות במהרה, ויבא משיח צדקנו, אמן".
מה שיתגלה בארץ ישראל, אומר רבי לוי יצחק, זה שאיננו עוד עם חלש ואיננו דוויים וסחופים בין האומות. אמנם בגלות היינו כמו 'גור' זעיר ורגיש, אבל מכאן ואילך איננו קטנים ואיננו מסכנים, אנחנו אריות, "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" 24 .

מקורות עיקריים:
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יעקב אבינו עמ' 230  מדרש תנחומא ישן ויחי מט, ט  ילקוט שמעוני לפרשת ויחי רמז קס  רש"ר הירש בראשית מט, ט  פרחי אהרן בראשית מט, ט  צרור המור בראשית מט, ט  אור החיים בראשית מט, ט  קדושת לוי פרשת ויחי ד"ה גור אריה




^ 1.בראשית מט, ח-יב.
^ 2.אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יעקב אבינו עמ' 230.
^ 3.תהלים פט, לז.
^ 4.מדרש תנחומא ישן ויחי מט, ט.
^ 5.דברים לג, כב.
^ 6.ילקוט שמעוני לפרשת ויחי רמז קס.
^ 7.רש"ר הירש בראשית מט, ט.
^ 8.רבי אהרן הכהן, תרכ"ג-תרצ"ו - בשנת תרמ"ב נישא לבתו של מרן ה"חפץ חיים", ומאז ישב בבית חותנו שנים רבות, וקיבל ממנו תורה ויראת שמים ומידות טובות. זמנים הרבה למד עמו, וצירפו לסייעו לו בסידור חיבוריו. היה רב מובהק ורב פעלים. שימש ברבנות במספר קהילות וחיבר כמה חיבורים. הראשון והחשוב שבהם הוא "עבודת הקרבנות", בו סידר את כל עניני הקרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל בשנת תרפ"ו חיבר חיבורים נוספים בעניני דרוש וביאורי מקראות, כולם מלאים בתורתו של מרן ה"חפץ חיים" והליכותיו בקודש.
^ 9.פרחי אהרן בראשית מט, ט.
^ 10.סוטה יג ע"ב.
^ 11.ראה מדרש משלי (בובר) א, יג.
^ 12.מדרש משלי א, יג.
^ 13.רבי אברהם סבע (ספרד-איטליה), ה"ר-הרס"ט - מגדולי המקובלים בגלות ספרד. תורה ויסורין היו מכורכין אצלו בשנות חייו ועל אף צרותיו המרובות לא פסק מלהגות בתורה יומם וליל. נולד ופעל בקסטיליה, היה תלמידו של רבי יצחק די ליאון. עם גירוש ספרד עבר לגוימרייס שליד פורטו שבפורטוגל עם קהילתו. כאשר גורשו היהודים מפורטוגל נחטפו שני ילדיו והוטבלו לנצרות. רבי אברהם עצמו נאסר בליסבון ועבר עינויים. הוא הצליח להימלט לפס שבמרוקו, אך את ספריו הרבים שחיבר נאלץ להשאיר בפורטוגל, שם קבר אותם תחת עץ זית ליד ליסבון. ממרוקו נדד רבות עד שהגיע לאדריאנופול, בירת האימפריה העות'מאנית, וקבע מושבו בה, שם כתב את ספריו מחדש.
^ 14.צרור המור בראשית מט, ט.
^ 15.אור החיים בראשית מט, ט.
^ 16.ספר הליקוטים לאר"י הקדוש פרשת האזינו.
^ 17.ראה מהרח"ו (שער הפסוקים דרוש ג ד"ה ונבאר מה) שכתב: "דע, כי חז"ל אמרו כי אדם הראשון נידון בנשירת איברים. והענין הוא, כי תחילה היה כלול מכל הנשמות שבכל שתא אלפי שני דהוי עלמא כנזכר, וכולם היו איברים פרטיים שבו. וכשחטא, נסתלקו הימנו, כי שלטה בו הקליפה, ונטבעו כולם תוך הקליפות... ולכן כל תפילותינו ומצוות מעשיות שאנו עושים בכל יום תמיד עד ביאת המשיח, הוא לברר ולהעלות אלו הנשמות שנשרו מאדם הראשון, ונפלו בתוך הקליפות, עד דמטו רגלין ברגלין, כנזכר בס"ה בפרשת פקודי. וכשיושלם בירורם ותיקונם, אז יבוא משיח בן דוד. ואמנם מה שנשארו כלולים באדם, ולא נפלו בקליפות, הם הנקרא 'חלתו של עולם', כנזכר".
וב"שער הגלגולים" (הקדמה לב) כתוב: "כי כל הנשמות היו כלולות באדם הראשון זולת הנשמות החדשות ממש שלא זכה בהם אדם הראשון ולא נכללו כלל... כי כל אותם הנשמות הנכללות באיברי נשמתו של אדם הראשון נשרו ממנו כשחטא ונפלו לתוך עמקי הקליפות, כל אחד ואחד כפי הבחינה הראויה להם ממש".
^ 18.ראה שיר השירים רבה (ז, ט): "ורבנן אומרים, כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו: לית את סגיד לצלמא דרידא ליה (שיש לו כוח וממשלה ורודה ומושל בכל) ואית ליה ממשא (ויש בו ממשות). אמר ליה: תא חמי מהו עביד, ואת מן גרמך את סגיד ליה (אמר לו: בא וראה מה שהוא עושה, ואתה מעצמך תשתחווה לו). מה עשה אותו רשע? נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו, וכינס כל זני זמרא (מיני זמר), והוו מקלסין קדמוהי והוא אומר: 'אנכי ה' אלקיך'. כיון דחמא דניאל כן, אמר ליה: לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה (האין אתה נותן לי רשות לעלות ולנשק צלם שלך על פיו)? אמר ליה: ולמה על פומיה? אמר ליה: דהוא טעים משתעי (לפי שהפה מיטיב ומטעים לדבר, ולפיכך אנשק עליו). מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק. אישתבע לציצא (כשעלה, היה משביע את הציץ) ואמר ליה: בשר ודם אני, ושלוחו של הקדוש ברוך הוא אני, אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים, וגוזר אני עליך שתבא אחרי. בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו (הציץ היה בלוע בתוך פיו). מן דנחת מתכנשין כל זני זמרא, והוו מקלסין קדמוהי, ולא הוה עביד כלום (משירד, נתאספו כל מיני זמר, והיו מזמרין לפניו ולא היה עושה כלום). באותה שעה, הפיל הרוח את הצלם".
^ 19.ראה אורות, ישראל ותחייתו ו.
^ 20.ראה שער הפסוקים למהרח"ו על פי האר"י (פרשת וישלח סימן לד).
^ 21.ראה "שער הגלגולים" (הקדמה לו) שכתב: "גם אמר לי מורי זלה"ה, כי רבי חנינא בן תרדיון, ראשי תיבות רחב"ת, ונרמז בפסוק 'והארץ הנה רחבת ידים לפניכם' בענין שכם ודינה".
^ 22.רבי לוי יצחק רוסקוב מברדיצ'וב (סנגורם של ישראל) (הוסקוב-ברדיצ'ב), ת"ק-תק"ע - מגדולי האדמו"רים החסידיים, תלמיד המגיד ממעזריטש, מחבר הספרים "קדושת לוי" על התורה והמועדים ו"בית ישראל" על פרקי אבות. כיהן כרב ברוטשוול, בז'ליחוב ובפינסק. בשנת תקמ"ה עבר לעיר ברדיצ'ב שבאוקראינה, שם ייסד קהילה חסידית בה כיהן כרב עד יום פטירתו. התפרסם כמי שנהג ללמד זכות על כל יהודי, גם על חוטאים ופושעים.
^ 23.קדושת לוי פרשת ויחי ד"ה גור אריה.
^ 24.במדבר כג, כד.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il