לשוב בחזרה | הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
עבודת ה', מצוות ותשובה
תשובה

קטגוריה משנית

ספריה
מועדים
אור פני מלך

5493

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

התפיסה הפשוטה של התשובה
מרבים לדבר על התשובה בכל השנה כולה, וכל שכן בחודש אלול שהוא חודש התשובה המסורתי, ובפרט בעשרת ימי תשובה. אלא שעם כל הדיבורים המרובים בנושא זה, מורגשות עדיין חלישות וחוסר אמיתיות בדבר. באופן תיאורטי, מדברים על התשובה ועל הקשור בה, ועם זאת חשים שהדבר אינו אלא מליצה מסוימת, שאיננה ניתנת באמת להתבצע ככוונתה היסודית.

הדבר אינו נובע רק מחוסר הערכה מתאימה של החטאים והפגמים העצמיים, מאחר שאפילו הרצון לתקן את החסרונות והפגמים, עדיין איננו מזוהה בשלמות עם מושג התשובה המקובל. עצם המצב המוזר הזה, שכולם מסכימים שיש צורך בתשובה, ועם זאת אין יחס של ממש כלפיה, מוכיח כי יש משהו שאינו מתאים ואינו מציאותי, בתפיסה הרגילה של התשובה, כך שהיא נהפכת למליצה גרידא.

כשחושבים על תשובה, הרי הרעיון היסודי המתקשר כרגיל עם התשובה הוא עניין החטא ועזיבת דרך ה'. כשאדם חוטא הריהו עוזב את הקדוש ברוך הוא, וכאשר הוא מתחרט על חטאיו הריהו חוזר ושב אל בוראו. רעיון זה מותנה, אפוא, בהנחה היסודית, כי מקומו של אדם הוא עם הקב"ה, וכי להיות צמוד וקרוב אליו הוא הטבעי והשייך באמת לאדם. משום כך, התשובה אינה אלא השיבה אל הקדושה שזנחנוה.

השקפה זו, אף שהיא הנראית הפשוטה והיסודית, איננה מתקבלת בפנימיותה על דעתם של רוב בני אדם. בני אדם אינם חושבים בעומק לבם (גם אם הם אומרים זאת, או מכריזים על אמונתם בכך), כי מקומם האמיתי הוא ליד הקב"ה. גם הדתיים ובעלי הרגש, חשים בדרך כלל את התחושה של מציאות עצמם, כמציאות שאינה זהה עם מציאות ה'. מאחר שאין הם חשים את מקומם הטבעי דווקא לצד הקדושה, ולכל קיצוניותה של הקדושה, הרי התוצאה הטבעית היא שאין הם יכולים לחוש במלואו את רעיון התשובה, המבוסס על הנחה פנימית הגיונית זו. אין אדם יכול לשוב באמת אל ה', כאשר אין הוא חש בתוך עצמו כי הוא היה פעם לידו, או כי מקומו האמיתי הינו בצדו של ה'. במובן זה, רק האדם שיכול לומר כאליהו "חי ה'... אשר עמדתי לפניו" 1 , יכול להרגיש את צער הפרדה והניתוק מן הקדושה.

ואולם, מאחר שרוב בני האדם אינם כך, הרי בדבוריהם הרגילים על תשובה הם מרגישים את הסתירה הפנימית הנפשית שבינם לבין דבריהם, וכמובן שאינם יכולים להזדהות עמם בשלמות. כל עוד זו היא התפיסה, אין מקום ויכולת למושג התשובה לעמוד הכן, ולהיות מוחשי וחיוני בלבם של בני אדם.

שיבת האדם אל עצמו
האם אמנם הבנה זו של התשובה ממצה באמת את כל מהותה? האם אין מושג התשובה גדול מאשר רק חזרה אל ה', אחרי שהתרחקנו ממנו ונפלנו בחטא? ובאופן קיצוני יותר: האמנם הכרחי הוא לחטוא על מנת לחזור בתשובה, והאמנם אין תשובה תלויה אלא באותה הרגשה של קרבה הדוקה לאלוקות?

מדרש קדום מונה את הדברים שנבראו לפני כל בריאת העולם, ובין אותם דברים יסודיים מצויה גם התשובה 2 . התשובה הזו, שמקורה לפני בריאת העולם, אינה אפוא רק תשובה לחטא. התשובה קודמת לחטא, והתשובה היא הרבה יותר פנימית ויסודית מאשר החטא בפועל, או היכולת לחטוא בכללה. התשובה מצטיירת כאן כדבר יסודי מהותי לעולם בכללו, התשובה אינה מקרה או אפיזודה היא תוכן חיים שלם הבונה את החיים ואינו רק נגרר מהם.

מהי, אפוא, אותה תשובה ראשונית התשובה שקדמה לעולם? כיצד יכולים אנו בכלל להבין את מושג התשובה בעוד אין התרחקות, ובעוד אין חטא ולא קיימת האפשרות להתרחק מן האלוקות?

מתוך השאלה, ננסה למצוא את התשובה: האמנם אין מקום לשוב גם אם אין חוטאים? האין מקום לשוב גם כשאין מתרחקים? במקרה זה, אי אפשר לחזור אל הדרך הקודמת, ואף אין הנחה שהדרך הראשונה היא הטובה, אלא שאין צורך לחזור דווקא לדרך חיים מסוימת. ניתן לחזור אל משהו קרוב ויסודי הרבה יותר אל עצמנו.

עצמותו של האדם, כעצמותו של כל יצור בעולם, היא עמוקה ורחבה לאין קץ, וביסוד כל עצמות ומעבר לה מצויה עצמות האלוקות. לחזור אל העצמות האלוקית, משמעו, להיות יותר עצמאי, להעמיק ולהתעמק בהכרת עצמו, בתוך ההבנה וההשגה של מהותו העצמית. ומכאן ברור, שלא מדובר דווקא על שיבה דתית שיבה שמגמתה ומטרתה להיעשות דתי יותר, בעל מצוות ומעשים טובים יותר, וכיוצא באלה.

שיבה אל העצמות, שהיא השיבה אל המהות האלוקית, משמעותה, שככל שהאדם נעשה יותר עצמו הרי זוהי דרך תשובתו אל האלוקות. הווה אומר: התשובה הינה אמנם שיבה אבל אינה יותר מאשר שיבה. בסיס התשובה איננו עשיית מאמץ נוסף על מה שיש בתוכנו ובעצמנו, כי אם להיפך: הניסיון להיות יותר ויותר קרובים אל עצמותנו שלנו, להיות יותר אנחנו. משום כך, אין התשובה עומדת על עשיית מעשים טובים, על יותר מצוות, על יותר תפילה, על יותר דביקות, על יותר דקדוק וזהירות בכל מיני דברים, אלא אם כן יש אף בכך משום תשובה אל העצמות שלו, ואם לאו אין זו תשובה כלל.

כמובן שהתאמצות וניסיון להיות קרוב יותר בכלל אל האלוקות אינם רעים, אבל אין הם נכללים במושג "תשובה". התשובה, עיקרה הוא החזרה אל עצמו. להיות יותר טוב מאשר עצמו, להיות גדול יותר מאשר עצמו זהו מאמץ שבהתקדמות, מאמץ של התעלות מחודשת, אבל התשובה היא פשוטה מזו ומעמיקה מזו כאחת.

מפתח התשובה הוא בהמצאות במקום הנכון, בשיבה ובחזירה אל המצב הנכון, היסודי, שראוי לו לאדם מראשיתו. בשיבה אל מה שנדרש ונתבע ממנו כאדם נפרד, נבדל ושונה מכל יתר האנשים, כאדם שיש לו ייעוד עצמי מיוחד בחייו שלו.

כך מספרים בשם צדיקים שונים, שהיו אומרים: כשאעלה למרום, ואעמוד לפני בית דין של מעלה, וישאלו אותי מפני מה לא היית כאברהם אבינו תהיה בידי תשובה. אבל אם ישאלו אותי מפני מה לא היית מה שאתה יכול ומסוגל להיות על זה לא תהיה בידי תשובה כלל. ובכן, הבוחן הגדול והניסיון הגדול, איננו בתביעה מאתנו להיות גדולים, כי אם בתביעה מה שאנו עצמנו עלולים ויכולים להיות להיות אני עצמי.

הבוחן לתשובה שלימה
ומהו הבוחן לשיבה אל עצמו? אם הבוחן שב וחוזר להיות הכרת עצמי והשגת עצמי, הרי יש כאן מקום להפקרות מלאה, הרי אין כאן גבול ואין דרך מסוימת ומוגדרת. לשוב אל עצמו יכול להיות כל דבר שבעולם, כל פראות וכל נבלה שבעולם, שאדם רק צריך לקרוא להם "עצמו".

אמנם, גם לכך יש גבולות. הגבולות הללו אינם כל כך מגבילים, כמו שהם משננים ומורים את הדרך הנכונה, את ההתקדמות הראויה והנחוצה בדרך זו. מובן הוא, שראשית הדברים היא ההכרה של השב, שהוא הולך אל המקום בו הוא צריך להיות, אליו נועד הוא להיות מתחילתו.

ברור שיש פרטים שונים וישנם מצבים כולל מצבי רוח שונים, הנותנים לאדם בכל פעם את ההרגשה שכדי להיות עצמו הוא צריך להתפרק, או למלא את תאוותיו הגסות. ואולם, כל הדברים הללו הנראים לאדם כטבעיים ועצמאיים, אינם אלא חולפים. כשמדובר על שיבה אל עצמו, הכוונה היא לתפיסת והכרת עצמו כמהות אחת וכוללת, מהות כזו שבהתכללותה למהות אחת היא מהווה את האדם. כאן אנו מבקשים לא רק את האדם, כי אם יותר מזה את פנימיותו, לא את מה שהינו אלא את מה שהוא צריך להיות.

הבוחן העמוק יותר, אולי, הוא ההכרה כי בתוך העצמות שלי, בתוך מציאותי שלי, מצויה עצמות עמוקה יותר העצמות האלוקית. האלוקות שהיא יסוד היסודות ונקודת העצמות של כל אדם, היא כעין מאור רחוק הנותן בכל אופן את הכיוון. להיות עצמי כשהדבר סותר ומנוגד לאותה נקודה זעירה וקלושה המקשרת ביני ובין הא ל, הרי זו סתירה פנימית באותו דבר עצמו. לנתק את אותו קשר עם הניצוץ העליון והעילאי הנותן לי את החיים, או, לפחות, נותן לי את טעם החיים, ולברוח ממנו, פירושו אינו אלא לברוח מעצמי.

לפי זה, דרך התשובה וחיפושה של דרך התשובה, הינה אפוא, חיפוש מקום בו יש לשוב, בו אפשר באמת לשוב. רבות הן נקודות ההתקדמות שכל אדם שואף אליהן ורוצה בהן, רבות הן הנקודות שהוא חושב שהן הן מהוות את מטרת התשובה, ואחר כך מתפלא הוא, ואולי אפילו נופל למרה שחורה, כאשר אין תשובה זו מצליחה.

ברור הוא, שהתקדמות בנקודות מסוימות, לא תצליח ולא תצלח לעולם להגיע למדריגת התשובה השלימה והאמיתית. התשובה היא, לחזור לדרך האמיתית של ה"אני" ולייעודו כמות שהוא ודווקא למחוק ולנסות לשכוח את כל אותן נקודות טפלות וצדדיות. הנקודה הפנימית והאמיתית של התשובה, היא התשוקה להתקשר שוב ושוב במשהו עיקרי ויסודי דווקא.

מהי אפוא התשובה בפועל? לא הניסיון להיות דתי יותר, אף לא הניסיון להיות טוב יותר. כאמור, יש בתשובה משהו עמוק וגדול הניסיון להיות אני.

ראש השנה יום התשובה לראשוניות
בראש השנה, שהוא יום התשובה, אנחנו אומרים: "זה היום תחילת מעשיך". זה היום, יום זה של ראש השנה הוא התחלה, הוא בריאה מחודשת של שנה חדשה. הבריאה שבה וחוזרת ביום זה אל תחילת המעשים, אל שורשם וראשוניותם. וכמו תשובת כל הבריאה, כן חייבת להיות תשובתו של האדם, לנסות למצוא שוב ושוב מתוך כל הדברים הטפלים את ה"אני" העצמי והיסודי שבתוכי.

רבות תועה כל אדם בדרכו, שנה ואולי שנים אחדות מתבזבזת על דברים שאינם הייעוד, שאינם התכלית, שאינם מטרת החיים הפנימית. בכל צד ממקרים אלה, זקוק האדם בעיקרו לעזוב דרך רשע. כי הרשע איננו מקרה של חטא במשמעותו הרגילה, הרשע הוא דרך שלימה המובילה לרע, הרשע הוא סטייה וחטא במובן של החטאת מטרת החיים העצמית.

חשבון הנפש של ראש השנה, איננו צריך להיות החשבון הרוכלי הפעוט של האדם במצוות ובעבירות 3 , כי אם חשבון החיים בכללם. זהו חשבון קו החיים, חשבון הדרך והכיוון בכללם: האם מובילים הם אל העצמות שלי אשר בתוכה העצמות האלוקית, או שמובילים הם ממנה והלאה?

והתשובה, בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה, צריכה היא תמיד לשאוף לגלות מה יש בתוך האדם, מה טמון ומצוי בחובו. התשובה באה להוציא ולגלות את הדברים הטמונים הללו, להוציא לאור את כל הנסתרים הגנוזים של היקר בטמון בלבו של כל אדם.

---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.

^ 1. מלכים א יז, א.
^ 2. פסחים נד, א.
^ 3. ומטעם זה, אין מזכירים עוונות בראש השנה, זוהי תשובה שאיננה תשובה על חטא.

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל

מבאר התלמוד בבלי, תנ"ך, משנה, רמב"ם ועוד עשרות ספרי עיון והגות. נשיא מוסדות שפ"ע, ונשיא ישיבת ההסדר תקוע, ישיבת מקו"ח, ישיבת שפע ועוד.

קרוב אליך
תפסיק להיות קרפיון
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 77
סיון התשע"ה
שמחת החג
זמן שמחתנו
תשס"ה
כסליו
אהבת ה' – על פי אדמו"ר הזקן
כסליו תשע"ג
חודש אלול
הנשמה הפנימית של אלול
ח"י אלול תשנ"ח

תשובה

חסידים מספרים
תשובה מאירה
הרב אריה הנדלר | תשס"ו
תשובה
צדיק ובעל תשובה
הרב דוד דב לבנון | ערב ראש השנה תשס"ב
57 דק'
תשובה
מהות התשובה
הרב אליעזר בן פורת | ו' תשרי תשפ"ג
1:03
תשובה
מהי התשובה?
הרב ראובן ששון | ה' אלול תשפ"א

תשובה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב ינון גרוסברג
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב הלל גפן
הרב בני אלון
הרב חיים כץ
הרב אליעזר מלמד
הרב נחשון רבינשטיין
הרה"ג יעקב אריאל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו