אמונה בשבח ארץ ישראל

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
שלח לך

קטגוריה משנית

468

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בפרשתינו מסופר על המרגלים שנשלחו ע"י משה רבינו באישורו של ה'. אמרו "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא" 1 . ואילו יהושע בן נון וכלב בן יפונה "מן התרים את הארץ" כתוב שאמרו כמעט את אותו הדבר "ויאמרו אל כל עדת ישראל הארץ אשר עברנו לתור אותה טובה מאוד מאוד, אם חפץ בנו והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש" 2 . גם המרגלים וגם יהושע בן נון וכלב בן יפונה אמרו כמעט אותו הדבר.

ואנו יודעים שקרה מקרה מאוד מעציב עם בני ישראל ועם הקדוש ברך הוא ששלח אותם לתור את הארץ. על זה אומר הספר ליקוטי אנשי שם, שקשה שהרי שהקב"ה שלח את בני ישראל לרגל את הארץ ולמה לא רצה ה' ומשה להוכיח אותם על פניהם ולמונעם ולבטלם משליחות המרגלים? קושיה זו כבר גילו חז"ל במדרש 3 : אמר ר' יהושע: משל למה היו ישראל דומין? למלך שזמן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה שאין כמותה בעולם. פעם, כמובן היו מתחשבים בדעת החתן והכלה, אבל האבא והאימא היו הקובעים. וכאן במשל אמר לו המלך: "זמנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה שאין כמותה בעולם". אמר לו הבן: "אלך ואראה אותה", כי הוא לא היה מאמין באביו. מיד הוקשה הדבר והרע לאביו. אמר אביו: "מה אעשה? אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו, הוא אומר כעורה היא" לפיכך לא רצה להראותה. לסוף אמר לו: "ראה אותה ותדע שלא כיזבתי לך. ובשביל שלא האמנת בי - קונם (לשון נדר) שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה". וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו". כך אמר הקדוש ברוך הוא: "אם מעכב אני עליהם הם אומרים לא טובה הארץ" ולכך לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה אלא לבניהם שנאמר: "אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם" ואומר "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיו המה יבואו וגו'".
עד כאן דברי המשל במדרש ומסביר ר' חיים ויטל בספר ליקוטי אנשי שם, שמה שאמר אשה נאה ובת טובים, הכוונה לרמוז על מעלת ארץ ישראל וחשיבותה "יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון" 4 , הרי היא ביהמ"ק התחתון המכוון כנגד ביהמ"ק העליון, וזה שער השמים. עשירה הארץ, הכוונה שהיא זבת חלב ודבש לא תחסר כל בה. בת טובים, כל היושב בה נקרא צדיק, שנאמר "ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ" 5 , "אמרו צדיק כי טוב" 6 , והם לא האמינו. וכל הצדיקים אוהבים את ארץ ישראל, לפי שהיא ארץ הקודש ובה ירושלים ובית המקדש וקדשי הקדשים, שהוא מקום השראת השכינה. והייתה מקודשת עליו ועל כל עם ישראל. יהי רצון שה' יחזירה לנו כבתחילה! כך מסיים ר' חיים ויטל. אמן כן יהי רצון.
***
אנו שואלים את השאלה הידועה, מי הם האנשים שהלכו לתור את הארץ? התורה מזכירה את שמותם אחד אחרי השני. התורה מעידה כולם אנשים, ראשי בית ישראל המה, כשרים ונשיאים, נשיאי העם, כולם אנשי התורה. באותה השעה כשרים היו 7 והלכו בכל זאת כביכול בדרך לא כשרה. ואחר כך באו ואמרו "וילכו ויבאו" אמר רש"י מקיש הליכתם ליציאתם. מה יציאתם בעצה רעה אף הליכתם הייתה בעצה רעה 8 . והדבר הוא פלא פלאות! איך ייתכן שאנשים כשרים, נבונים, חכמים, מלומדים, נשיאים ברגע או בשעה אחת יהפכו לרעה, איך ייתכן שבפתאומיות אדם עושה דבר שכזה? על זה עונה האור החיים הקדוש 9 : אני אומר את הדברים האלה על דרך אומרם, רבותינו ז"ל, דרך בעלי הסוד (אלה שבמבינים ברוחניות), שאדם גדול בתבונה ובדעת דווקא האדם הגדול צריך שמירה מעולה. האדם הבינוני לא מתפתה מהר מאוד, ואלו דווקא אותו אדם הגדול בחוכמה ובתבונה צריך שמירה שלא יתפתה, כי השטן עומד לימינו לשוטנו, ובהזדמן לו חס ושלום עברה פתאומית, כמו שאמרו בגמרא על אותו חכם "גירא (חץ)בעינו של השטן" 10 , אני לא פוחד מהשטן, אני לא פוחד מיצר הרע, אני יכול להשליך בעיניו חץ, כך היה אומר. ועמד לידו היצר הרע והזדמנה לו עברה, ואז לא יכול היה לעמוד בה ח"ו. באותו רגע שמסתלקת והולכת הקדושה נכנסת ובאה אליו רוח שטות, ואז הוא נקרב לעשותה. ואנו רואים כל כך הרבה דברים שנראים נכנעים לסיבה רעה
זאת.
***
כאשר משה רבינו אמר למרגלים: "תראו מה יש בא"י, היש בה עץ אם אין" 11 . ושם רש"י אומר, מה הכוונה עץ? הכוונה לאדם שיגן על הארץ ועל יושביה. ובאמת המרגלים ראו עץ, אבל הם הפכו את הדברים ואמרו "אוכלת יושביה" 12 . ואילו יהושע וכלב ראו את הדברים ואמרו "סר צילם מעליהם וה' איתנו אל תיראום" 13 . כמו שמשה רבנו אמר בשמו של ה' "היש בה עץ" והתכוון לומר להם אם יש בה אדם כשר שיגן עליהם בזכותו. הם במקום שיבינו שיש מישהו שיכול להגן עליהם, הם הלכו ואמרו מילים כאלה "ארץ אוכלת יושביה היא".
ומסבירים רבותינו 14 , מה היה באמת? באותם הזמנים היה איוב. ואיוב היה אדם שיכל להגן עליהם. באותו זמן מת איוב, ואז היה להם מנהג כזה, שבשעה שמתים אנשים לא קוברים אותם. פחדו שהשטן יבוא ויקח אותם. גם בימינו ראינו זאת בעיר העתיקה שגרנו שם, שהיו קוברים 6-7 בבת אחת ובראשם הולך איזה אחד מהגדולים שלהם, ואחריהם מוליכים בערך 6-7 מתים. הם היו עושים זאת ביום שבת, מחכים עד יום שבת. וכך היה באיוב, כשהוא מת לקחו אותו וקברו אותו. וכשהמרגלים ראו זאת, הם אמרו, איזה ארץ אוכלת יושביה היא, מה זה עושים הלוויה לעשרה עד עשרים אנשים ביום אחד?! איך זה יכול להיות?! כנראה כל יום קורה דבר שכזה. אמרו לו יהושע וכלב: "זה לא כל כך מסוכן, "סר צילם מעליהם, וה' איתנו אל תיראום".
אנו רואים שבכל דור ודור יש אנשים שמגינים על הדור ורק אנחנו לא יודעים איך שהם מגינים ובאיזה פעולה במעשיהם, בגדולתם או בתורתם הם מגינים על עם ישראל.
לדוגמא, במלחמת העולם השנייה, כשהתקרבו הגרמנים כמעט לארץ. הגיעו עד מצרים, עד לוב. אוי ואבוי מה שהם עשו ליהודי לוב. לא הזכירו זאת בשואה, כי השואה הייתה יותר גדולה מאנשי לוב בלבד. והייתה בעיה גדולה, הרגו שם מאות אנשים הגרמנים האלה ובישראל פחדו ורעדו. הנהיגו במאה שערים (בשטיבלך) שיקראו אנשים תהלים יום ולילה במשך שלושה ימים ללא הפסקה, ועשו רשימה (עד עכשיו תראו את הרשימה שמה מונחת באחד מבתי הכנסת). פלוני אלמוני יבוא בשעה 10:00, פלוני אלמוני בשעה 11:00 וכך על זה הדרך, במשך שלושה ימים ושלושה לילות. והיה מקרה שמשעה שתים עד ארבע בליל שבת קדוש לא היו אנשים שהתנדבו. נשארה השורה ריקה מ2:00-4:00, ועברה רינה בשכונה שבשעות אלו לא נמצאו אנשים שיקראו תהלים בזמן זה. שמעו האנשים דבר זה, קמו אנשים והתנדבו לקרוא בשעה זו. וראו שאכן בשעה 2:00 בבוקר בית הכנסת ריק ואין איש שיקרא. אמרו: "טוב מאוד שבאנו, אנחנו נקרא". והנה שמעו מאחורי התיבה מנגינה אשכנזית "אשרי תמימי דרך..." הסתכלו, מי זה? מי זה?. ראו שם יושב זקן אחד מאחורי התיבה, והזקן לא ידע מהדברים האלה שאנשים עשו רשימה. אמרו "לא אלמן ישראל", אמר אחד הרבנים: "זה נפלא, הזקן הזה עמד והגן על הדור, מי יודע איזו גזרה הייתה על ישראל, והזקן הזה עמד והגן עליה".

לפעמים אדם עושה מצווה אחת ומגן על העם, או על משפחתו, או כל דבר אחר. כל מצווה שאדם עושה או מעשה קטן שהאדם עושה אותו. גם כאן. וידוע הסיפור על שני תלמידי חכמים צדיקים שבמוצאי יו"כ כאשר כל האנשים הלכו הביתה לאכול ולשתות והתורה הייתה נשארת כביכול כאילו שאין מי שיעסוק בה. למעשה, העולם כולו בנוי כעיגול. כאשר פה לילה, שם יום ולכן כל הזמן יש תפילת שחרית, קריאת שמע וכו' אבל כל אחד חושב על עצמו ועל שכונתו ואלה שני הבחורים במוצאי כיפור אמרו, אנו לא נלך הביתה לאכול, נאכל פה ונגן על הדור, שלא יישאר הדור בלי תורה. והנה לא באו אלה הביתה. חשבו ההורים שלהם שנשארו בבית המדרש. הלכו לבית המדרש, ולא מצאו אותם. הלכו לרב ואמרו לו, הוא אמר שהם נשארו כנראה בבית הכנסת. הלכו עם הרב לבית הכנסת. ראו אותם שהם יושבים ומפלפלים בהלכה, ביראת שמים, יושבים ולומדים. אמר להם: "מה אתם עושים פה?" ענו: "כדי שלא יישאר העולם בלי התורה". אמר להם: "אשריכם ואשרי חלקיכם להגן על הדור".

דרך אגב, גם מעשה טוב שעוזרים לאדם יכול להגן על משהו אחר.
בימינו הייתה בירושלים עיר הקודש משפחה מכובדת, אבל מצבם הכלכלי היה כמו כולם. משפחה בת עשרה נפשות, היו להם שמונה בנים. והיה להם כלי חרס גדול שהיו מבשלים בו חמין לכבוד שבת קודש. והכלי הזה, הסיר הזה היה ישן נושן, כד חרס ישן מאוד מאוד והאישה מתפעלת, איך הסיר לא נשבר?! היה איש עני בשכונה שמדי שבת בשבתו היה בא בשבת בצהרים, ואומר: "אני יודע שאתם מבשלים אורז לחמין, אני אוהב לאכול את האורז שבתחתית הסיר הזה". וכך כל שבת בשבתו היה יושב עם הסיר והיה מלקט את האורז היבש בידו, לא רוצה כפית, לא רוצה צלחת, לא שום דבר, כך היה יושב במשך שעה, שעתיים. וכך במשך שנים היה נוהג. והנה ביום שבת אחד ישב ואכל וביום ראשון האישה רוחצת את הסיר והנה הסיר נשבר. כשבא בעלה מבית הכנסת, אמרה לבעלה: "הסיר נשבר והתפרק"! באותו רגע ששמע זאת, לבש מעיל ואת הטלית שם על השולחן. לקח את המגבעת בידו והתחיל לרוץ. בנו רץ אחריו, "אבא, אבא, איפה אתה הולך"? אמר לו: "אני הולך לאיזה מקום". אמר לו: "אבל לאן אתה הולך בשעה 9:00 בבוקר"? - "בוא, בוא איתי"! הלכו שניהם. לקח את בנו ורצו שניהם. לאיפה רצו? לבית של אותו עני וראו שהאיש הלך לעולמו. כיוון שהלך לעולמו, הסיר גם נשבר, לא צריכים אותו יותר. זה מראה, שכל זמן שהאיש היה חי והיה מקיים בו מצווה, הסיר עמד. ברגע שהאיש נפטר, שלום עליכם, עליכם שלום, הסיר הלך לעולמו.
באים זקנים עומדים ומתפללים, באים אנשים חכמים, רבנים מתפללים על הדור והם מגינים על הדור. אנו רואים את בני ישראל במצרים, אוי ואבוי היו 210 שנה במצרים. אם אדם יראה מה כתוב שם, הם נכנסו במ"ט שערי טומאה, כלומר בטומאות כאלה גדולות. כמעט ולא עשו ברית מילה, מי יודע מה אכלו ומה שתו, עם מי התחתנו, כמה שמרו על עצמם? אבל, אנו רואים פתאום כאשר משה בא אחרי 210 שנה ואמר להם, מה שאמר להם "כי פקד ה' את בני ישראל" 15 , די נגמרה הגלות "ויאמן העם". באותו רגע, הקב"ה תפס את הנקודה האמיתית ומיד שלח את הגאולה "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל". בזכות האמונה. (כמובן שאחר כך רבו עם משה "בשבתנו על סיר הבשר" וכן דיברו מילים קשות, "למה הוצאנו ממצרים") ברגע שהם האמינו בה', זה היה מעשה שהגן וזיכה את הדור והם גאלו את עם ישראל.

וכך מספרים, שפעם בעיר העתיקה לא היו מים. לפני שנים רבות לא היו ברזים, היו בורות. מהבורות היו לוקחים מים. כשנגמרו המים מהבור היו באים לבאר של ישיבת פורת יוסף, נגמר הבור של ישיבת פורת יוסף היו הולכים להר הבית. בהר הבית היה צריך כסף. אם בא יהודי לקחת מים מהבור. היו אומרים לו: "אדוני, שלם כסף, או שתעמוד בחוץ". הנה בא ערבי דולה לו מים כמה שהוא צריך, שני פחים, כמה שהוא צריך ומשלם לו כסף. הייתה אישה אחת זקנה, לא יכולה להרים פח, כסף אין לה. מה עשתה? לקחה כד שני ליטר, כדי לחפש מים. והנה היא הגיעה עד הר הבית. רצתה להיכנס, לא עזר לה, יהודי לא נכנס להר הבית, לא נותנים לה. היא התחננה. גוי אחד הסכים. אז הלך הגוי הזה ולקח מידה את הכד. מילא אותו מים ונתן לה אותו. אבל, הכד הזה היה בו חור והיא לא הרגישה שיש בו חור. והערבי הזה הרגיש שיש בזה חור ובכל זאת נתן לה מים . היה שם בחור יהודי ואמר לה, שהכד מטפטף. "גברת, גברת, הכד הזה יש בו חור"! אמרה לו: "מה אני אעשה?" בא הבחור, שם את הכד בידו, סתם את החור בידו והלך איתה עד הבית. וכך היה עושה יום יום. עמד שם שייח' אחד וראה את המעשה הזה ואמר לעריץ: "דע לך, אתה לא יודע מה זה מצווה". וכך גוי אמר לגוי: "דע לך בזכות שאתה נותן לה מים, אפילו שזה בכסף, בזכות זה יבוא גשם לירושלים וימלא את הבורות במים. ואני אומר לך, שמע בקולי, יום יום תיקח את הכד מידה ותמלא לה מים, למה? שבזכותה יבואו מים לישראל".
רואים מכאן איך שמצווה אחת יכולה להגן על הדור.

דוגמא נוספת, איך מצווה אחת יכולה להגן. היו שני אחים. אחד קוראים לו, משה אשכנזי והיה לו אח אחר שקוראים לו ר' יצחק. ור' יצחק חלה והיה חולה מאוד מאוד קשה. הלכו ואמרו לר' משה שאחיו חולה קשה מאוד ושיבוא לבקש עליו רחמים, ושערי תפילה לא ננעלו. הרופאים אמרו נואש. מה לעשות? אמר לכל הנוכחים שיצאו מהחדר, "אני רוצה להתפלל על החולה". בחדר שלהם לא היו הדלתות סתומות וחתומות כמו אצלנו, אז היו סדקים בקירות. עמדו האנשים והסתכלו מה עושה אדם זה. ר' משה היה לובש ציצית על גופו והוא הוציאה מעל גופו והניח על מיטת החולה ואמר: "ריבונו של עולם, מצווה אחת יש לי שהחזקתי בה בכל כוחי וציצית שמה. ריבון העולמים, הריני מוותר על כל שכרי בעוה"ז ועל המצווה הזו שתעמוד המצווה ויקום מחוליו". וכל האנשים שומעים צדיק זה ורואים, איך הוא שם את הציצית על מיטת החולה. ובאותו רגע התעורר החולה. ראו האנשים את כל המעשה הזה והסתכלו על זה בהתרגשות גדולה, אך החסיד הזה עמד ובכה לפני בורא עולמים, עמד ומסר את כל עולמו לרפואת אחיו. אנשים ראו מעשה זה וסיפרו לכולם, איך הוא קם לתחייה. ומפה אנו רואים, איך מצווה אחת יכולה להגן על הדור.

איוב היה אדם שיכול היה להגן על הדור. הוא היה צדיק, נאמר עליו: "ואוכל פתי לבדי" 16 כלומר, הוא לא היה יושב ואוכל כשיש עניים בסביבה, ואם היה רואה אלמנה שצריכה להתחתן, הוא היה אומר זאת קרובתי כדי שאנשים יקחו אותה. ויסוד זה נלמד מפרשתינו "היש בה עץ אם אין". האם יש אדם כזה שיכול להגן על הדור, והמרגלים באו ואמרו שאין מי שיגן.
***
בהפטרה מסופר שרחב ביקשה מהמרגלים ששלח יהושע "ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת" 17 . היא ביקשה שיתנו לה אות אמת, והם אמרו: "ועשינו עמך חסד ואמת" 18 . מה הכוונה חסד ואמת? נניח שאדם ראה את חברו והלווה לו 100 ₪ ואחרי כמה חודשים הוא החזיר לו. האם עשה חסד אמת? לא, כי בסה"כ לווית והחזרת. ואם יהיה מצב הפוך, אתה תלווה לי?
חסד לא חייב להיעשות, ניתן להשתמט. אבל אמת, חייב להיעשות. ולכן אמרה "חסד" אתם לא חייבים להציל את בני, אבי, אבל אותי, אתם חייבים לעשות. והם מהצדיקות שלהם אמרו: "נעשה חסד ואמת". אם מגיע לנו אמת, אז תן לנו ואם לא, תעשה לנו חסד.
לקראת סוף הפרשה כתוב: "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם" 19 . מדוע באה פרשייה זו לאחר הסיפור עם המרגלים? התירוץ מובא בספר שער בת רבים, שם הוא מסביר: היה נהוג כשהנער אומר פלפול, אז עושים מסיבה. נער אחד התכונן והנה יומיים לפני הדרשה הוא שכח את הפלפול. מה שהאבא מזכיר לו, ש"כך אמר אביי" וכדומה, הוא לא נזכר בכלום. מה יעשה האב? איך יעשה סעודה על סמך מה שהרבנים ידברו?! האם נכנסה לדיכאון והם דחו את התאריך והיה להם צער גדול ודחו את האירוע. ראו שבערב הבן בצער גדול. אמרו: "בוא נתכונן למה שיהיה עוד חודשיים"! והנמשל הוא, כשה' אמר לעם ישראל שהם יישארו ארבעים שנה במדבר, הם נכנסו לדיכאון גדול, ה' רצה לעורר ולעודד אותם, כי תבאו ותכנסו לארץ ישראל והכול יבוא על מקומו בשלום.

^ 1.במדבר יג, כז
^ 2.במדבר יד, ז-ח
^ 3.תנחומא שלח אות ה
^ 4.תהילים מח, ג
^ 5.ישעיהו ס, כא
^ 6.ישעיהו ג, י
^ 7.רש"י במדבר יג, ג ד"ה כולם אנשים
^ 8.רש"י במדבר יג, כו
^ 9.במדבר יג, כו ד"ה ובדרך רמז
^ 10.קידושין פא.
^ 11.במדבר יג, כ
^ 12.במדבר יג, לב
^ 13.במדבר יד, ט
^ 14.ע"פ סוטה לה. ובבא בתרא טו.
^ 15.שמות ד, לא
^ 16.איוב חא, יז
^ 17.יהושע ב, יב
^ 18.יהושע ב, יד
^ 19.במדבר טו, ב

שלח לך

הרב נעים בן אליהו זצ"ל

בהר
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ
ראש חודש
המחדש בטובו
שלח לך
אמונה בשבח ארץ ישראל
כ' סיון תשס"ג
נשא
ההכנות למתן תורה

שלח לך

3 דק'
שלח לך
לשון הרע של מרים על משה וחטא המרגלים
הרב יצחק בן יוסף | סיון תשפ"ו
34 דק'
שלח לך
שיחה לפרשת שלח תשס"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | סיון התשס"א
32 דק'
כלי יקר על הפרשה
מעלת הארץ
כלי יקר פרשת שלח-לך חלק ב'
הרב חיים כץ | כ"ג סיון תשפ"ה
שלח לך
על פרשת המרגלים ועל שבח ארץ ישראל
מתוך 'קול צופייך' גיליון 404
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | סיוון תשס"ז

שלח לך

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

עניני ספירת העומר
טז ניסן – החג המוצפן
הרב נתנאל יוסיפון | ניסן תשפ
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
עקב
מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ
הרב יוסף כרמל | אב תשע"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב אליקים לבנון
הרב שמואל אליהו
הרב יהושע שפירא
הרב אורי שרקי
הרב שבתי סבתו
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב יהודה לייב גרונר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו