ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
פֶּרֶק עֶשְׂרִים
תורה ניתנה בשישים ריבוא, בפרסום גדול
כָּל מַה שֶּׁהֻשַּׂג בַּחוּשׁ לְאִישׁ-מָה*, רָצוּי וּמְקֻבָּל יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ עַד שֶׁלֹּא נִמְצָא עָלָיו חוֹלֵק, אוֹ שֶׁהֻשַּׂג לַאֲנָשִׁים שְׁלֵמֵי-הַהַשָּׂגָה יוֹתֵר מִזּוּלָתָם, אוֹ לַאֲנָשִׁים רַבֵּי-הַמִּסְפָּר* יוֹתֵר מִזּוּלָתָם — תִּהְיֶה הַאֲמָנָתוֹ יוֹתֵר מִתְקַבֶּלֶת וּמִתְיַשֶּׁבֶת בַּלֵּב וְתִפֹּל הָאֱמוּנָה בוֹ בְּתַכְלִית-הַחִזּוּק*. וּבַעֲבוּר-זֶה רָצָה הש"י שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה בְּפִרְסוּם גָּדוֹל וְרִבּוּי עָצוּם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא — שֶׁלְּפִי דַעַת חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, הַמִּסְפָּר הַזֶּה כּוֹלֵל לְכָל הַפַּרְצוּפִים*, וְאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא פִּרְסוּם יוֹתֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּהְיֶה מִסְפָּרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל.
הפרסום לכל העולם
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
59 - מאמר ראשון פרק י"ט חלק ב'
60 - מאמר ראשון פרק כ' חלק א'
61 - מאמר ראשון פרק כ' חלק ב'
טען עוד
התורה ניתנה בפרסום שלא יהיה ספק בקבלה
וְזֶה, כִּי הַדָּבָר הַמִּצְטַוֶּה לַנָּבִיא בֵּינוֹ וּבֵין ה', יֵשׁ חֲשָׁשׁ אוֹ סָפֵק לְזוּלָתוֹ בַּקַּבָּלָה הַהִיא, וַאֲפִלּוּ לָעוֹמְדִים בַּדּוֹר הַהוּא, וְכָל-שֶׁכֵּן לַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם; שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֶאֱמִינוּ יִשְׂרָאֵל בִּנְבוּאָתוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַד יוֹם מַתַּן-תּוֹרָה שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתָבְנוּ [פי"ח]. וּבַעֲבוּר-זֶה לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְאַבְרָהָם אוֹ לְיִצְחָק אוֹ לְיַעֲקֹב שֶׁיְּצַוֶּה אוֹתָהּ אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו שֶׁיִּשְׁמְרוּ דֶרֶךְ ה'. כִּי אַף אִם תִּהְיֶה הַקַּבָּלָה מֵהֶם נִמְשֶׁכֶת מֵאָבוֹת לְבָנִים, כְּבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל חֲשָׁשׁ וְסָפֵק בְּלֵב הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים, לִהְיוֹת הַמְקַבְּלִים יְחִידִים; מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּבָר הַמִּתְבָּרֵר בַּחוּשׁ לַאֲנָשִׁים רַבֵּי-הַמִּסְפָּר מְאֹד, שֶׁהָיוּ בָהֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְרִבּוּי דֵעוֹת מִתְחַלְּפוֹת*. וְלָזֶה נִתְּנָה תוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּפִרְסוּם גָּדוֹל כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שׁוּם-חֲשָׁשׁ וְסָפֵק בְּלֵב הַמְקַבְּלִים וְהַנִּטְפָּלִים אֲלֵיהֶם, וְלֹא בְלֵב הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם כְּלָל, וְתִהְיֶה הַקַּבָּלָה נְכוֹנָה וַאֲמִתִּית בְּתַכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר.
____________________________________
לְאִישׁ-מָה וכו' – לאיש מסוים שמקובל על הציבור. רַבֵּי-הַמִּסְפָּר – כמות גדולה. בְּתַכְלִית-הַחִזּוּק – בצורה חזקה ביותר. כּוֹלֵל לְכָל הַפַּרְצוּפִים – שישים ריבוא כוללים את כל הגוונים שישנם. מַאי בָּעֵי – מה רצה. מַנִּיחֵי דָתוֹת – יוצרי דתות. וְרִבּוּי דֵעוֹת מִתְחַלְּפוֹת – באנשים רבים ישנם דעות שונות ומגוונות.
ביאורים
לכל אחד מאיתנו קורה לפעמים שמגיע אליו מידע שאינו נכון. עובדה זאת מעוררת אותנו לפעמים להתייחס בחשדנות למידע שאנו מקבלים, במיוחד אם יש אחרים שאינם מסכימים איתו ועם אמיתותו. כל זה נכון ביחס למידע רגיל שמגיע אלינו מאנשים יחידים, אולם דבר שהתוודעו אליו ציבור גדול מאוד של אנשים, הוא מידע אמין מאוד שלא שייך לערער על אמיתותו.
הקב"ה המתין עם נתינת התורה עד לשלב בו עם ישראל היה מספיק גדול, וכך ניתן היה לתת את התורה ברוב עם. התורה ניתנה דווקא לשישים ריבוא שהוא מספר כולל מאוד וגדול מאוד, ועל פי חכמי הקבלה מבטא שלמות הכוללת באופן תמציתי את כל סוגי האנשים. לאחר שניתנה התורה במעמד שכזה, שוב אין מי שיכול לערער ערעור אמיתי על אמיתותה ועל כך שניתנה מאת הבורא.
רבי יוסף אלבו מוסיף עוד עניין. המעמד הגדול של מתן תורה לעם ישראל מחייב גם את אומות העולם. הוא מסביר שלמדנו מדברי חז"ל שהקב"ה פרסם את נתינת התורה לעם ישראל אצל בני ישמעאל ועשיו, שהם היסוד לדתות המרכזיות הנפוצות בעולם: האסלאם והנצרות. בניגוד לדתות אלו, ליהדות יש משהו אחר. ישנה מסורת מפורסמת וציבורית, המעידה על כך שהבורא בעצמו נתן את התורה לעם ישראל, במעמד שהתפרסם גם אצל בעלי הדתות האחרות. הדתות הללו מבססות את השוני בינן לבין היהדות על אמונות במקרים מקומיים שלטענתם קרו, מקרים שאין כל עדות ציבורית על קיומם, וממילא קיים חיסרון מהותי בהוכחה על אמיתותם. כנגד זה היהדות מציגה מסורת ברורה ומוצקה על מה שניתן לציבור ישירות מהבורא.
הרחבות
• שישים רבוא ישראל
שֶׁלְּפִי דַעַת חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, הַמִּסְפָּר הַזֶּה כּוֹלֵל לְכָל הַפַּרְצוּפִים. רבותינו תקנו ברכה מיוחדת לאדם הרואה שש מאות אלף מבני ישראל: "הרואה אוכלוסי (שש מאות אלף אנשים) ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים', שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה" [ברכות נח.]. על כך כתב המהרש"א : "על כן נתנה התורה לס' ריבוא במדבר, להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה, ואין להוסיף עליה. ומה שאמרו חז"ל "כל מה שמחדש כל חכם בדורו – מסיני הוא" – לפי שזה הדבר כבר היה בדעת אחת מאותן ששים רבוא שהיו בסיני" [חידושי אגדות, שם]. ההבנה הפשוטה היא שלא ניתן להוסיף על התורה מהרגע בו ניתנה לנו בסיני. המהרש"א מחדש שאי אפשר להוסיף על הדעות שהבינו את התורה בעת קבלתה מסיני.
רבי משה אלשיך הסביר: "הרואה ששים רבוא מברך ברוך חכם הרזים, כי המה כּוללוּ (התקבצו) כל שורשיהם ומוכנים להשראת שכינה ביותר. ולו חסרו... יגרע מגדר השראת שכינה". השראת השכינה היא מצב בו יש קדושה בתוך מסגרות העולם הזה וגבלותיו. לכל יהודי נועד תפקיד שונה במשימה זו, לפי מקצועו, מקום מגוריו ועוד, ואין אחד יכול לבצע את תפקידו של חברו. כשמתקבצים שישים רבוא ישראל יחד, מתגלה איך כל התפקידים כולם מצטרפים לתכלית אחת – עם המתנהל בקדושה.
לעילוי נשמת ר' מתתיהו בן ר' משה ראובן ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
