בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת הדף היומי
לחץ להקדשת שיעור זה

במה נחשב תוך כדי דיבור כדיבור

undefined

הרב עקיבא כהנא

אלול תשע"ה
3 דק' קריאה
בגמרא בנדרים (פז, א) נכתב שבכל התורה כולה תוך כדי דיבור כדיבור פרט למגדף ועובד עבודה זרה, שאחרי שאמרו את הדיבור האסור אינם יכולים לחזור בהם ועל ידי זה להיפטר, ומקדש ומגרש, שאחרי שאמרו את דיבור הקידושין או הגירושין אינם יכולים לחזור בהם. גמרא מקבילה נמצאת במסכת בבא בתרא (קכט ע"ב - קל ע"א) שם הגמרא מציינת רק שני דברים שאין בהם תוך כדי דיבור כדיבור: עבודה זרה וקידושין.
מדוע בכל התורה כולה תוך כדי דיבור כדיבור, ואדם יכול לשנות את דיבורו, ואילו במקומות אלו אדם אינו יכול לשנות את דיבורו?
הסיבה שתוך כדי דיבור כדיבור:
א. רמב"ן (ב"ב קכט ע"ב ד"ה והלכתא) בשם ר"ת והשיטה מקובצת (כאן) ורמב"ן ב - חכמים רצו לתת אפשרות לאדם הפועל פעולה קניינית לתת שלום לרבו העובר לפניו מבלי שיהיה לו הפסד ממוני, לכן תיקנו שכל אדם יוכל לחזור בו 'תוך כדי דיבור', שהוא (לפי הגמרא בנזיר) זמן של שאלת שלום השואל תלמיד את רבו. לעומת זאת, בדברים חמורים כמו קידושין וגירושין לא חשבו שכדאי לבטלם גם לצורך, ולא רצו לפטור מגדף ועובד עבודה זרה.
רמב"ן גם הביא את שיטת הראב"ד שהסיבה שנתנו זמן לחזרה היא שכיון שהתירו לשאול שלום לרב בתוך קריאת שמע, לא רצו ליצור מצב שבו קניינים חמורים מקריאת שמע, ובהם לא ניתן לשאול לרב לשלומו, בלי להפסיד ממון, ולכן תיקנו בכל הקניינים שאדם יוכל לחזור מהם תוך כדי דיבור.
ר"ן (נדרים ד"ה והלכתא) הקשה על דבריו שקשה לומר שחכמים הפקיעו בכל מקום את כל הקניינים משום מקרה שבו בדיוק באמצע הקניין נכנס הרב ואומר שלום.
ב. ר"ן (שם) - כל פעולה קניינית או פעולה אחרת שיש לה השפעה שהאדם עושה, הוא עדיין לא מחליט לגמרי אם אכן הוא רוצה לעשות זאת, ולכן נתנו לו זמן קצר לחזרה, גם אחרי שהוא ביצע את הפעולה. אך במעשים שיש להם חשיבות מרובה: גיטין קידושין ועבודה זרה אדם חושב היטב לפני שהוא מבצע אותם, ולכן לא נתנו זכות חזרה לאחר כדי דיבור.
ג. רשב"ם (ב"ב קכט ע"ב - קל ע"א) ביאר שמהדין גם בקידושין היה הדין ש'תוך כדי דיבור כדיבור' אך בגלל חומרת קידושין חכמים קבעו להחמיר מדרבנן, שתוך כדי דיבור לא יהיה כדיבור. מדבריו (ד"ה והלכתא) נראה שהבין שהסיבה שניתן לחזור תוך כדי דיבור היא מכיוון שזו יחידת הזמן המינימלית לגבי קביעת הדין מתוך המעשים שאדם עושה, לכן אם אדם משנה את דבריו בתוך יחידת הזמן הזו, הוא למעשה דיבר שני דיבורים סותרים בדיבורו, ולכן המעשה לא אמור לחול.
ר"ן (תשובה מג) הקשה על דבריו, שלפי דבריו האשה מקודשת מדאורייתא, ורק מדרבנן לא, ולכן צריך להיות הדין שהאשה ספק מקודשת, אלא שמהרמב"ם וכל הפוסקים נראה שהבינו שבחזרה תוך כדי דיבור האשה מקודשת לגמרי.
בשולחן ערוך באבן העזר ישנה אי בהירות מסוימת ביחס לשאלה זו האם כשאדם חזר בו מקידושין תוך כדי דיבור האשה מקודשת באופן מוחלט, או רק בספק: במקום אחד (לח, סעיף לד) הוא אומר שהאשה מקודשת בוודאי, ובמקום אחר (מט, ב) נראה שהאשה מקודשת רק מספק

סיכום: הגמרא כתבה שבכל הדברים תוך כדי דיבור כדיבור לעניין חזרה, פרט לקידשין גירושין עבודה זרה ומגדף, וכמה הסברים נאמרו בכך:
א. חכמים הפקיעו את הקנין על מנת שאדם יוכל לתת שלום לרבו.
ב. אדם לא גומר בדעתו בתוך כדי דיבור את המעשה שהוא עושה.
ג. תוך כדי דיבור הוא פרק הזמן הקבוע על מנת שהדיבור יפעל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il