בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

יום החירות

בימים שבית המקדש היה קיים היו בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים. לכאורה יש לשאול, איך ייתכן שביום הקדוש והנורא היו מתעסקים בענייני זיווגים? אלא שהקמת משפחה בישראל קשורה לקודש הקודשים. וכפי שאמרו חכמים על איש ואישה שזכו להיות נאמנים זה לזה, שהשכינה שורה ביניהם. ועל ידי קשר זה מתגלה האחדות האלוקית בעולם

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשרי תשע"ו
5 דק' קריאה
התשובה משחררת את האדם מכבלי היצר
על ידי התשובה האדם משתחרר מהכבלים שהוא אחוז בהם, ונשמתו יכולה להתגלות בחופש. כי התשובה היא השאיפה לחופש וחירות אלוקיים שאין עמהם שום עבדות (אורות תשובה ה, ה; ז, ד).
בנוהג שבעולם אדם נגרר אחר יצריו הרעים, אחר התאווה והגאווה, הכעס והקנאה, העצלות והכבוד, כי הם מציעים לו סיפוקים מהירים. ומכיוון שהתחיל להימשך אחריהם, נעשה משועבד להם. ואף שבפנימיותו הוא עדיין נכסף לאמת ולטוב, קשה לו מאוד להוציא את רצונו הטוב אל הפועל, מפני שכבר התמכר לסיפוק יצריו, ונשמתו כבולה ומתייסרת בחבליה.
על ידי התשובה האדם יוצא לחירות, והוא יכול לגלות את רצונו האמיתי. נשמתו משתחררת מכבלי היצר ומתחילה להאיר את דרכו, והחיים שבו מתעצמים. זהו שאמרו חכמים: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו, ב). כי התורה מדריכה את האדם בדרך האמת והטוב, שעל ידה יוכל להגשים את כל השאיפות הטובות שלו.

יום הכיפורים הוא יום החירות
לפיכך יום הכיפורים הוא גם יום החירות. אלא שכדי לזכות בחירות צריך להילחם, ולכן נצטווינו להתענות. על ידי עינוי הגוף הנשמה משתחררת מעט מכבלי הגוף והחומר, וכל השאיפות הטובות והאמיתיות שלה מתגלות. מתוך ההתקשרות העליונה הזאת אל שורש הנשמה, החטאים מתפרדים ונזרקים לעזאזל, ואנו יכולים לבחור בטוב (דרך ה' חלק ד' ח, ה).

מצוות היובל ויום הכיפורים
וכך למדנו במצוות היובל. בנוהג שבעולם מחמת העצלות והתאווה או מחמת צרות אחרות, אנשים נאלצים לעתים למכור את שדותיהם, ולעתים הם אף נאלצים למכור את עצמם לעבדות. וחס ה' עליהם ובעיקר על משפחותיהם, וקבע את מצוות היובל, שביום הכיפורים של שנת החמישים כל העבדים יוצאים לחירות וכל השדות שבים לבעליהן. שנאמר: "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (ויקרא כה, ט י).

סדר השחרור בשנת היובל
היום שקבעה התורה שבו ייצאו העבדים לחירות והשדות ישובו לבעליהן הוא יום הכיפורים. וכפי שכתב הרמב"ם: "מראש השנה ועד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם, ולא השדות חוזרות לבעליהם, אלא עבדים אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם, כיון שהגיע יום הכפורים תקעו בית דין בשופר - נפטרו עבדים לבתיהם וחזרו שדות לבעליהן" (הל' שמיטה ויובל י, יד).

תקיעת השופר בצאת יום הכיפורים זכר ליובל
כתב רב האי גאון, שכזכר לתקיעת היובל נהגו ישראל לתקוע בשופר בצאת יום הכיפורים. ואף שיסודה של תקיעה זו במנהג בלבד, היא מבטאת את שיאו של יום הכיפורים. שביום הכיפורים ישראל זוכים לצאת מעבדות לחירות כדוגמת היובל.
החירות מהשעבוד ליצרים הרעים היא כדוגמת חירותם של העבדים שיצאו לחירות. והשבת הגוף אל הנשמה, היא כדוגמת השדה ששב אל בעליו. שבשעה שאדם נגרר אחר יצריו, הגוף מתנתק מהנשמה ומשתעבד לתאוות זרות ונותן את כוחו לזרים בעבירה. ועל ידי תשובת יום הכיפורים, הגוף חוזר אל הנשמה, לשמוח עמה בשמחה של מצווה, ולגלות את דבר ה' בעולם. ועל ידי כך האדם זוכה לחיים טובים ומבורכים.

עיקר העבודה בקודש הקודשים
יסוד התשובה נעוץ בשורש העליון ביותר, ולכן עיקר עבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים. המקדש הוא המקום שבו מתגלים כל הערכים האלוקיים, וממנו הם שופעים לכל העולם. בהיכל שנקרא קודש מונחת המנורה שמבטאת את כל החוכמות, השולחן שמבטא את הפרנסה, מזבח הקטורת שמבטא את התפילה והכיסופים לקרבת אלוקים. למעלה מזה, בקודש הקודשים מתגלה יסוד אמונת ישראל ותורתו. ולכן בקודש הקודשים הונח ארון הברית שבו היו לוחות הברית והתורה, ומעליו שני הכרובים שמבטאים את קשר הברית והאהבה שבין הקב"ה לישראל. מקודש הקודשים נמשכים חיים לכל העולם, ועל כן מעלתו עליונה עד שכל הנכנס אליו חייב מיתה בידי שמיים, ורק הכהן הגדול היה נכנס אליו ביום הכיפורים בשם כל ישראל, כדי לקשר את כל העולם לשורשו ולהמשיך כפרה וסליחה וחיים לכל העולם.
לאחר החורבן והגלות, קדושת קודש הקודשים מתגלה בעולם על ידי תשוקתם וכיסופיהם של ישראל שיתקדש שמו של ה' על ישראל עמו, ועל ירושלים עירו, ועל ציון משכן כבודו, ועל מלכות בית דוד משיחו, ועל מכונו והיכלו, וימלוך ה' לבדו על כל מעשיו. ועל כך עיקר תפילותינו ביום הכיפורים.

התעוררות ללימוד תורה
כהמשך לעבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים, נכון לכל איש ואישה, זקן וצעיר, שיקבלו על עצמם ביום הכיפורים לקראת השנה החדשה להוסיף ולהעמיק בלימוד התורה. במיוחד הדברים ראויים לאנשים שעוסקים ביישובו של עולם, והזמן הראוי לתוספת הלימוד הוא יום השבת. על ידי כך נזכה להמשיך הארה מקודש הקודשים לחיי המעשה. ואל יהיה הדבר קל בעינינו, כי בכך תלוי תיקון העולם וגאולתו.

הקמת משפחות קדושות בישראל
בימים שבית המקדש היה קיים, לאחר סיום עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, היו בנות ירושלים לחולל בכרמים, ומתוך כך היו משתדכות עם בחורי ישראל. לכאורה יש לשאול, איך ייתכן שביום הצום, הקדוש והנורא, היו מתעסקים בענייני זיווגים? אלא שהקמת משפחה בישראל קשורה לקודש הקודשים. וכפי שאמרו חכמים על איש ואישה שזכו להיות נאמנים זה לזה, שהשכינה שורה ביניהם (סוטה יז, א). ועל ידי קשר זה מתגלה האחדות האלוקית בעולם, ועל כן ציווה ה' למחוק את שמו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). כיוצא בזה אמר האר"י, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" (ספרא שם), מתקיימת בשלמות בין בני הזוג.
יתר על כן, החיבור והאיחוד שבין בני הזוג קשור לחיבור העליון שבין הקב"ה לעם ישראל, כפי שנאמר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" (ישעיהו סב, ה). ולכן שיר השירים נחשב קודש קודשים (תנחומא תצוה ה). וכן מצינו שצורת הכרובים שהונחו בקודש הקודשים על הארון הייתה כצורת איש ואישה בעת קיום מצוות עונה. ללמדנו שהקדושה אינה מצמצמת את החיים אלא מעצימה אותם. וכשפסקו ישראל לעשות רצונו של מקום, נפרדו הכרובים זה מזה והפנו את פניהם אל הבית (ב"ב צט, א).

לחשוב ולהתפלל על הזיווג
אמנם כיום אין נוהגים לעסוק ביום הכיפורים בשידוכים. אולי מפני שאיננו ראויים לכך כיום כשבית המקדש חרב. ומכל מקום, מכיוון שקדושת יום הכיפורים קשורה לקדושת המשפחה בישראל, ראוי לכל רווק ורווקה לחשוב ולהתפלל על הזיווג. פעמים רבות המידות הרעות כגאווה ותאווה, מונעות מהאדם למצוא את זיווגו הטוב. ביום הכיפורים, שבו מתגלה הנשמה הטהורה, יכול האדם להתבונן בראייה נכונה יותר על שאיפותיו בחיים ועל הזיווג המתאים לו באמת, שעִמו יוכל לקיים את התורה והמצוות, ויחד יוסיפו שמחה וחיים.

תשובת ותפילת הנשואים
גם בני זוג נשואים צריכים לשוב בתשובה ביום הכיפורים על כל מה שלא אהבו ושימחו זה את זה כראוי, ולהתפלל שיזכו להתאחד באהבה ושמחה, ותשרה השכינה ביניהם, ויזכו לגדל בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות.

שתייה ואכילה לשיעורים אסורה מהתורה
טעות נפוצה בין רופאים וחולים, שסבורים שההצעה לשתות לשיעורים היא מעין דרך ביניים שמתאימה לחולים שהצום אינו עלול לסכן את חייהם. אולם האמת שגם שתייה כלשהי אסורה מהתורה, ואסור למי שאין סכנה נשקפת לחייו לשתות לשיעורים.
אלא העניין הוא שכאשר חולה מסוכן צריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים, לדעת הרמב"ן, עדיף שיאכל וישתה לשיעורים, כדי להפחית במקצת בחומרת האיסור (שהאוכל ושותה במזיד פחות מכשיעור, אף שעבר באיסור תורה, אינו חייב חטאת וכרת). ואף שרובם המכריע של הראשונים לא הזכירו הדרכה זו, מפני שלדעתם חולה מסוכן רשאי לשתות ולאכול לכתחילה ללא שום הגבלה, וכן כתבו למעשה כמה מגדולי האחרונים (נצי"ב, אור שמח ועוד), מכל מקום כתב השולחן ערוך (תריח, ז ח), שלכתחילה כשאין בכך קושי, עדיף שהחולה המסוכן ישתה ויאכל לשיעורים.

מעוברות ומיניקות חייבות בצום
מעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואפילו בתשעה באב מעוברות ומיניקות חייבות לצום, קל וחומר ביום הכיפורים שחיובו מהתורה. אמנם כאשר נשקפת סכנה לחייה או לחיי עוברה צריכה לשתות ולאכול.

בליעת תרופות ביום הכיפורים
מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו לבלוע ביום הכיפורים גלולות ‏לרפואתו. ובתנאי שאין בגלולות הללו טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן ‏בלא מים. ומי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, יערב במים טיפת ‏סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את ‏הגלולה. ‏
וכן מותר למי שהצום גורם לו צער רב, לבלוע גלולות כדי ‏להקל מצערו. וכן מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל ‏חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת ‏כאבי ראש.
וכן מי שיודע שהצום עלול לגרום לו להתפרצות כאבים, כדוגמת הסובל ממיגרנה, רשאי להקדים וליטול גלולות כדי למנוע ‏התפרצות של כאבים.
לתגובות: ravmel@gmail.com
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il