בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

תשובת האחים על מכירת יוסף

עניין תשובת ראובן; השוואה בין ראובן ליהודה בעניין הצלת יוסף; מי גרם לראובן שיודה יהודה?

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשנ"ט
6 דק' קריאה
פרשת וישב היא פרשה טעונת מתח של מחלוקת יוסף ואחיו עד שהגיעה לשיאה בחטא הנורא של מכירת יוסף, חטא שהשאיר את רשומו על כל הדורות, ועל כך מתאונן הנביא "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים".

אמנם, מקמטי הפרשה עולה כוחה של תשובה, גדולתם של האחים שהתרוממו מחטא "טרוף טורף יוסף", "ומטרף בני עלית" עלו למדרגת בעלי תשובה שהיא למעלה ממעלת צדיקים גמורים.

תשובת ראובן
"וישמע ראובן ויצילהו מידם וגו' ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו" (בראשית ל"ז כ"א - כ"ב).

"וישמע ראובן" - משמע שלא היה שם ולא ראה אלא רק שמע כל מה שעשו? ואם כן היכן היה? אמרו במדרש:
"ר"י אומר כל אחד ואחד היה משמש את אביו יומו, ואותו היום של ראובן היה. ר"נ אמר: אמר ראובן - אני בכור ואין הין הסרחון תלוי אלא בי. רבנן אמרי: הוא מינה אותי עם אחלי ואיני מצילו" (בר"ר פ"ד, י"ד).

נראה שחכמי המדרש חפשו לדעת "מה שמועה שמע ובא", מה עורר את ראובן לתשובה להציל את יוסף, אחר אמר: זה ששימש את אביו, הביא אותו לידי הרהורי תשובה, כשחשב מה מכירת יוסף עלולה לגרום לאביו, כמו שמצאנו את ראובן אומר לאחר מכן "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד וגם דמו הנה נדרש" ואמרו חז"ל " וגם דמו - לרבות את דם הזקן", והשני אמר:עובדת היותו בכור הביאה אותו לקחת אחריות יותר מכל אחיו שלא לחטוא, שאם לא כן כל הסרחון יתלה בו. והשלישי אמר: שרגשי החרטה שפיעמו בלבו על שבלבל יצועי אביו, המה הביאוהו גם להתחרט על המחלוקת עם יוסף. וזה הביא אותו לראות באור אחר את חלומותיו של יוסף, ובמקום לראות בהם רצון של יוסף להשתלט עליהם, ראה בהם משמעות של זכות עבורו, שהנה בחלומו של יוסף היו "ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" משמע שהוא לא יותר גרוע משאר אחיו שגם הוא נמנה עימהם, וקנאתו ליוסף הפכה לאהבה.

מדוע דוקא עתה שמע את החידוש הזה שבחלום יוסף? מצאנו שלאחר מכן נאמר: "וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור " (שם, כ"ט). ואמרו במדרש (שם י"ח) "והיכן היה? ר"א אומר בשקו ובתעניתו (על שבלבל יצועי אביו)" דייקו את המילה "וישב"- שראובן היה עסוק באותה שעה בתשובה. וצריך להבין את הקשר בין התשובה של ראובן על בלבול יצועי אביו, לתשובה על שנאת האחים ליוסף.

נראה לומר שבלבול יצועי אביו היה בגלל קנאתו לאמו, שאחרי מיתת רחל, יעקב הלך לאהל בלהה שפחת רחל ולא ללאה אמו. וזה היה גם שורש החטא של שנאת האחים ליוסף, שראו כי יעקב מחשיב את בניה של רחל יותר מבניה של לאה. ולכן כשחזר בתשובה על חטא ראשון שבלבל יצועי אביו, נטה לבו לשוב גם מחטא שנאת יוסף, ואז נתעורר להבין שחלום יוסף אינו רק מבשר את שליטתו עליהם אלא שיש בו גם בשורה טובה עבורו שהוא נשאר להיות נמנה בין בני יעקב, ובשבילו הייתה זו בשורה ששקולה הייתה יותר מכל, ומוכן היה לשם כך להשתחוות ליוסף, ובודאי שהיה מוכן להצילו.

פתח בתשובה תחילה
מובא במדרש:
"אמר לו הקב"ה: מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך! שבן בינך עומד ופותח בתשובה תחילה, ואיזה? זה הושע. שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך"(בר"ר שם).

לכאורה קשה הלא היו שקדמו בתשובה לראובן. כגון: אדם הראשון וקין, כמו ששנינו:
"פגע בו אדם הראשון (בקין) אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו , אמר כך היא כוחה של תשובה וכו'".

וא"כ מדוע אומר המדרש שמעולם לא עשה אדם תשובה לפני ראובן?

ונראה שמעולם לא עשה אדם תשובה גמורה כמותו לפי הגדרת הרמב"ם (פ"ב הל' תשובה ה"א) " אי זו תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר נו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ", ובאותה אשה ובאותו מקום. והנה אדה"ר גורש מגן עדן ולא הייתה לו הזדמנות לתקן את חטאו באותו המקום, וכן קין שהרג את הבל , לא היה יכול לשוב ולהחיות אותו. לעומתם ראובן תקן את החטא שעשה, מיניה וביה. חטאו היה בקנאת אחים שתולדתה בקנאת אמהות, ובגלל זה בלבל יצועי אביו, ובזה התכוון להתריס על העדפה של רחל ובניה על לאה ובניה, ותשובתו הייתה בכך שהציל את יוסף, למרות שהייתה לו סיבה לשטום אותו על שלקח לו את הבכורה. ועל זה השתבחה בו אמו " ותקרא שמו ראובן - ראו מה בין בני לבן חמי ", בן חמי עשו מכר את בכורתו ליעקב ובכל זאת קנא בו, ובני ראובן שהיה ראוי להיות בכור, לא קנא ביוסף שלקח את בכורתו, ולמרות זאת הציל אותו (רש"י בראשית כט, לב).

וכך פתח הושע בתשובה תחילה "קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו... ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו", היינו שלא מספיקה חרטה על העבר אלא צריך קבלה לעתיד ותיקון המעשים בפועל.

ראובן "בכור לתשובה"
חטאו של ראובן קשור עם היותו בכור. בגלל זה קנא על העדפתה שרחל על לאה, כבכור הרגיש שאביו מבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. זה פשר הדודאים שהביא לאמו, וזה גם פשר מעשהו שבלבל יצועי אביו. ועל חטא זה אמר לו יעקב "פחז כמים אל תותר"- בגלל פזיזותו "אל תותר"- שלא נותרה לו גדלות של בכורה וכהונה ומלכות, ומה היה תיקונו של ראובן אמר: "אני בכור, ואין הסרחון תלוי אלא בי". (במדרש דלעיל) היינו שנטל אחריות של בכור ומנע את האחים מחטא לבא בדמים ולהמית את יוסף. ועל כן אמרו עליו חז"ל שהיה " בכור לתשובה " (בר"ר פב, יב). נמצא, כשתבע כבוד עצמו הפסיד את מעלת הבכורה, וכשהרגיש מחויבות עצמית מחמת היותו בכור, החזיר לעצמו את התואר הזה, ונקרא "בכור לתשובה"- שנטל אחריות של בכורה לשם שמים.

השוואה בין ראובן ליהודה בעניין הצלת יוסף
חז"ל משבחים את ראובן שרצה להציל את יוסף אע"פ שלא הצליח לגמרי בכך, ולעומת זאת מגנים את יהודה שפעל ואף עשה להצילו ממות, ולמוכרו לישמעאלים. כפי שאמר"מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעלים וגו'" . וכך אמרו בגמ' (סנהדרין ו:) "מה בצע כי נהרוג את אחינו - כל המברך את יהודה הרי זה מנאץ , ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה'". בצוע - היא עשית פשרה, ובמקרה זה הפשרה היא מגונה, כי אם יוסף אינו אשם ויש להצילו , מדוע לא השפיע על האחים להשיבו אל אביו, והרי אנו רואים שדבריו היו נשמעים לאחיו.

מי גרם לראובן שיודה יהודה
מובא בגמ' (בבא קמא צב):
"אמר רבי יונתן, מאי דכתיב: דברים ל"ג יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר, וזאת ליהודה? כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שבא משה ובקש רחמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה? יהודה, מיד שמע ה' קול יהודה! על איבריה לשפא; לא הוו קא מסקי למתיבתא דרקיעא, דברים ל"ג ואל עמו תביאנו; לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן, דברים ל"ג ידיו רב לו; לא הוה סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, דברים ל"ג ועזר מצריו תהיה".

נראה לומר שהחסרון בתשובתו של ראובן הייתה שהוא עצמו בקש להציל את יוסף, אבל לא היה לו האומץ המספיק כדי לומר דבריו לאחיו ולהשפיע עליהם להצילו, ואלולא זה לא היה נמכר לישמעאלים. ורק אחרי שיהודה הודה בפרהסיא למד ממנו גם ראובן להודות ברבים, כגון כאשר אמר לאחיו "ויאמר ראובן הלא אמרתי לכם אל תחטאו בילד ועתה דמו הנה נדרש", וכן כאשר היה מוכן לערוב על בנימין (ואמר " את שני בני תמית" ). ואפשר שמעשהו של יהודה הכשיר את הקרקע לחזרה בתשובה של כל האחים ממכירת יוסף. ואמרו חז"ל במה זכה יהודה למלכות? ש"הודה", היינו שהודה ברב ים והשפיע על האחים לחזור בתשובה, וזה עניין של מלכות- היכולת להנהיג ולהשפיע על אחרים. והנה בעקבות קללת צדיק שאמר יהודה "וחטאתי לאבי כל הימים", שאפילו על חנם היא באה, (אעפ"כ נדנוד חטא היה כאן, בעניין מכירת יוסף שגרמה כל זאת), ומשה בקש רחמים עליו שיכניסוהו למתיבתא דרקיעא, ושדבריו ישמעו ויתקבלו "ועזר מצריו תהיה", היינו שיקבל שוב את כח המנהיגות והלכה תהיה כמותו בכל מקום.

"וזאת ליהודה" שהשפיע על ראובן לחזור בתשובה, ואף גרם שראובן יהיה "בכור לתשובה", היינו משפיע על אחיו.

אורו של משיח
מובא במדרש (בר"ר פה,ב):
"רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח",

לכאורה הלא האחים כבר מכרו את יוסף, ומדוע נאמר שהיו עסוקים במכירתו? אלא שהאחים היו שמתחבטים באותו מעשה אם נעשו כהוגן. והקב"ה יודע מחשבות התכוון שמכאן יצא אורו של משיח, ע"י תקון החטא של יהודה, שע"י שהודה זכה למלכות, וזהו אורו של משיח.

עצה עמוקה של בר השוכן בחברון
מובא בחז"ל "וישלחהו מעמק חברון" וכי חברון עמק... אלא מעצה עמוקה של חבר השוכן בחברון". ומהי עצה עמוקה שהייתה כאן? אלא שמתוך הייסורים של מחלוקת יוסף ואחיו יצאו האחים מחוזקים יותר, ובמקום שבטים יקום עם אחד. וזהו חברון שמחבר את כל ישראל כאחד.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il