ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וּמֵהֵנָּה אַתְחִיל בְּזִכְרוֹן זֶה הַמַּאֲמָר: דַּע אַתָּה הַמְעַיֵּן שֶׁכַּוָּנָתֵנוּ בְּזֶה הַמַּאֲמָר הִיא לְבָאֵר מַה שֶּׁנַּאֲמִינֵהוּ בְּזֹאת הַפִּנָּה אֲשֶׁר נָפְלוּ בּוֹ דְּבָרִים בֵּין הַתַּלְמִידִים, וְהִיא תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְאֵין בְּזֶה הַמַּאֲמָר דָּבָר נוֹסָף כּוֹלֵל עַל כָּל מַה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה וְהַחִבּוּר*, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ כֵּפֶל עִנְיָנִים וְהַאֲרָכָה הֲמוֹנִית* וְתוֹסֶפֶת בֵּאוּר יְבִינוּהוּ הַנָּשִׁים וְהַסְּכָלִים לֹא זוּלַת זֶה*.
וְאֹמַר, שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים הַמְפֻרְסֶמֶת וְהַנּוֹדַעַת בְּאֻמָּתֵנוּ הַמֻּסְכָּם עָלֶיהָ מִכְּלַל כִּתּוֹתֵנוּ, אֲשֶׁר רַב זִכְרָהּ בַּתְּפִלּוֹת וּבַסִּפּוּרִים וּבַתְּחִנּוֹת אֲשֶׁר חִבְּרוּם הַנְּבִיאִים וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים, יִמָּלֵא מֵהֶם הַתַּלְמוּד וְהַמִּדְרָשׁוֹת, עִנְיָנָהּ שׁוּב זֹאת הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחֲרֵי הִפְרִידָהּ זֶה. מַה שֶּׁלֹּא נִשְׁמַע בָּאֻמָּה מַחֲלֹקֶת עָלָיו, וְאֵין בּוֹ פֵּרוּשׁ כְּלָל, וְאֵין מֻתָּר לְהַאֲמִין בְּאִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַדָּת שֶׁהוּא מַאֲמִין חִלּוּף זֶה*.
וְהִנְנִי עָתִיד לְבָאֵר לְךָ בְּזֶה הַמַּאֲמָר לָמָּה לֹא נְפָרֵשׁ אֵלּוּ הַפְּסוּקִים כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ פְּסוּקִים רַבִּים בַּתּוֹרָה וְהוֹצֵאנוּ אוֹתָם מִפְּשׁוּטֵיהֶם, וְכֵן, זֹאת תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הַמָּוֶת כְּבָר זְכָרָהּ דָּנִיֵּאל זִכָּרוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם" וגו', וְאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין". מדוע לא נפרש את פסוקי התחייה כמשל?
וְאָמְנָם מִי שֶׁזָּכַר שֶׁאֲנַחְנוּ אָמַרְנוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁבַּמִּקְרָא שֶׁהוּא מָשָׁל, הוּא שֶׁקֶר מְפֻרְסָם וּדְבַר סָרָה* גָּמוּר מֵאוֹמְרוֹ. וְהִנֵּה חִבּוּרֵינוּ כְּבָר נִתְפַּרְסְמוּ, וְיִקְרְאוּ וְיִרְאוּ אָנָה אָמַרְנוּ זֶה. אֶלָּא אִם כֵּן אֲמַרְנוּהוּ בְּמַה שֶּׁאֲמָרוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵתֵי יְחֶזְקֵאל*, שֶׁחַכְמֵי הַתַּלְמוּד חוֹלְקִין בּוֹ, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַחֲלֹקֶת וְלֹא יָבִיא מַעֲשֶׂה אֶפְשָׁר לְהַכְרִיעַ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמַּאֲמָרִים עַל חֲבֵרוֹ*.
וּכְבָר זָכַרְנוּ זֶה בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה פְּעָמִים. וְכֵן יֵרָאֶה לָנוּ מִן הַמַּאֲמָרִים הָהֵם, שֶׁאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ נַפְשׁוֹתָם לַגּוּפוֹת הָהֵם, יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיִשְׁגְּלוּ וְיוֹלִידוּ וְיָמוּתוּ אַחֲרֵי חַיִּים אֲרֻכִּים מְאֹד כַּחַיִּים הַנִּמְצָאִים בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
___________________________________
וְהַחִבּוּר – 'משנה תורה'. הַאֲרָכָה הֲמוֹנִית – הסבר ארוך לצורך הבנת ההמון. לֹא זוּלַת זֶה – אין במאמר עניין נוסף. חִלּוּף זֶה – ההפך מכך. (שאינו מאמין בתחית המתים). דְבַר סָרָה – הוצאת שם רע. בְּמֵתֵי יְחֶזְקֵאל – לדעת הרמב"ם חזון העצמות היבשות היה במראה הנבואה והוא משל. חֲבֵרוֹ – המאמר השני.
ביאורים
כעת מתחיל הרמב"ם לעסוק במטרת המאמר – תחיית המתים. הוא מקדים כי אין במאמר הוספה מבחינה תוכנית על כל הכתוב בחיבורו על המשנה ועל הכתוב בחיבורו ההלכתי, אלא רק הוספת אריכות דברים כדי שכל קורא, ואפילו פחות בקיא ורגיל בטקסטים תורניים, יוכל להבין את העניין לאשורו.
תחיית המתים – פירושה חזרת הנפש לגוף לאחר שעזבה אותו בעת הפטירה. על כך מורה הפסוק בדניאל: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" [דניאל יב, ב]. את הפסוק הזה מסביר הרמב"ם כפשוטו: 'ישני עפר' – דהיינו בני אדם שכבר נפטרו – יקיצו, וישובו לחיות בגופם. נכון הדבר שפסוקים רבים אחרים הרמב"ם 'הוציא מפשטם' ופירשם בדרך דרש. עם זאת אין זה נכון שהרמב"ם סבר שתחיית המתים היא משל של התורה, כפי שחשבו אחדים. הרמב"ם קורא לזה 'שקר' וטוען שכיוון שחיבוריו נפוצים, אפשר לראות בהם בבירור שכתב אחרת ממה שהעלילו עליו. אמנם ישנם פסוקים שבהם חז"ל עצמם נחלקו אם להבינם כמשל או כמציאות, וכאלה הם הפסוקים המתארים את המתים שהחיה יחזקאל הנביא, אך הפסוקים שבהם מופיעה תחיית המתים עתידים להתקיים כפשוטם.
מסיים הרמב"ם: אותם ישני עפר, כאשר יקומו בתחיית המתים – יאכלו וישתו ויזכו לאריכות ימים, אך לבסוף ימותו ויחזרו לעולם הנשמות.
הרחבות
תחית המתים הלאומית
זֹאת תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הַמָּוֶת. יחזקאל הנביא מנבא: "היתה עלי יד ה' ויוצאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות... ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות... ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ה': ונבאתי כאשר... ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד: ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל: וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי: ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאם ה'" [יחזקאל לז, א-יד]. רבי יהודה הלוי מבאר נבואה זאת: "אמר הכוזרי: אם-כן אתם היום (– עם ישראל בגלות) גוף בלא ראש ובלא לב. אמר החבר:... כן הוא, כאשר אמרת, ועוד ולא גוף, אבל עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל" [כוזרי ב, ל-לג], ומוסיף שדבר זה יבוא לתיקונו: "כמו שאמר הכתוב: 'התחיינה העצמות האלה'". רבי יהודה הלוי מחדש שאין הנבואה מדברת רק על תחייה פרטית – שכל מת ומת יקום לתחייה, אלא גם על תחייה לאומית – שעם ישראל, שבגלות הוא כאדם מת, כמו עצמות יבשות, בחזרתו לארץ ובבניינה בגשמיות וברוחניות – תתקיים בו תחיית המתים לאומית.
לעילוי נשמת רבי שלום בן תמו עמאר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
