בראשית - ספר החלומות ומשמעותו

כוחו של חלום
החיים המעשיים בנויים על פי הנוסחא: השתדלות – סייעתא דשמייא. הסיוע האלוקי בא על גבי ההשתדלות האנושית. לולי שהאדם יעשה לעצמו – ה' לא יעשה עבורו: 'לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה'. אם יחשוב האדם מאידך, שכל ההצלחה רק בו היא תלויה – גם פה יש שגיאה. הציר הינו כפול, השתדלות אנושית ואז עזר אלוקי.

והנה, יוסף המשתדל לקדם במשהו את שחרורו מהמאסר שנגזר עליו על לא עוול בכפו – נענש על כך והוא מבלה שנתיים נוספות בכלא המצרי.
כל כך מובלטת הבעייתיות שבהשתדלות יוסף עד כי שחרורו הסתייע במימד על אנושי מסויים - בחלומות: שני החלומות המוזרים של פרעה, הנפתרים על ידי יוסף הנחלץ מהכלא בזכות אותו שר משקים שחלומו המוזר נפתר לו על ידי יוסף הנשכח - משמע, הבלטה של פועל אלוקי, של שליחת חלומות לאדם – דוקא אי השתדלות.

מחד, ניתן הדבר להבנה על יד תשומת הלב למדרגתו של יוסף הצדיק, שמביאה אותו להשתייכות לסוג כזה של הנהגה שאין בו אלא בחינת 'השלך על ה' יהבך', אך מדוע דוקא שילוב של חלומות הוא שמחלצו מכלאו לבסוף?
מבט חטוף לאורך פרשיותיה של תורה בספר בראשית נותן תחושה שהספר כולו מתרחש בעולם 'חלומי'.

בראשית – הספר החלומי
כל הספר מלא חלומות: אבימלך הלוקח את שרה חולם. חזון עתידות זרעו בא אל אברם בעת שתרדמה נפלה עליו. יעקב חולם בצאתו מבית הוריו, 'בעת יחם הצאן' וטרם עזבו את לבן. לבן עצמו חולם בעת רדפו אחרי יעקב. יוסף כמובן וחלומותיו, שר המשקים ושר האופים וחלומותיהם, חלומות פרעה שבפרשתנו, ובסך הכל כ – 50 פעם חוזר השורש ח.ל.מ. בהטיותיו בספר בראשית.
ואכן, יוסף הרואה את אחיו משתחוים לפניו אינו יכול שלא להיזכר בחלומותיו, אלו שנתפשו כיוהרה והשתררות: 'וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבּר בָּר מִמִּצְרָיִם ...וַיָּבאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה ...וַיִּזְכּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם...' וזוהי דוגמא מובהקת לחלומות שהתגשמו בשירות קורות האומה.

הסיבה בשלה יש להחשיב חלומות הינה מפני שלמרות שהחלום קורה 'מעל' רצונו של האדם ובלא יכולת שליטה בו, מכל מקום הוא דבר אישי הקורה בתוכיותו של האדם, בחלקו הרוחני. לכן חלומות עשויים להתגלות כמסרים אלוקיים – והצדיק שחי חיים זכים יכול להיות קשוב לעולמו הפנימי – גם זה הבא אליו בחלום בחזיון לילה, ועם כל הזהירות לגבי נתינת המשקל הנכון, הלא מופרז מדי, ובסוגיות הנכונות, הוא קרוא להתחשב בקול פנימי זה.

בין חמשת חומשי התורה ספר בראשית מבטא את ראשית ההתנוצצות, את תחילת האור הבוקע אל העולם ממרחבי האור האלוקי שמלך בטרם כל יציר נברא, ובמובן מסויים, רק מספר שמות מתחילה להתהוות מציאות משמעותית וממשית בעם ישראל – לכן ספר בראשית כה מרובה בחלומות: אלו החלומות על עולם מתוקן, עתידי, ששב למקורו הקדוש ביושר ובלא סיבוכי המציאות העקלקלה.

כוחו של חלום
מצאנו שספר דניאל בחלקו נסוב סביב חלום, שהפרק האחרון במסכת ברכות עוסק רבות בחלומות, שרבינו הגדול ריה"ל מבסס את נקודת המוצא למסעו של מלך כוזר על החלום, ואפילו בעולמה של ההלכה, ה'מדעים המדוייקים' של היהדות ישנם רשמים לחלומות שהשפיעו על הכרעות הלכתיות (שו"ע או"ח סימן כ"ז בשע"ת ס"ק ח'. שם ל"ד שע"ת ס"ק ג'. שם סימן ר"י שם ס"ק ד'. שם רס"ח באה"ט ס"ק י"ב ובמשנה ברורה שם ס"ק כ"ו).

רבנו הקדוש, מרן הרב זצ"ל, לימדנו על תשומת הלב, על ההקשבה, הנדרשת לעולמו הפנימי של האדם – לעולם המצטייר בחלומותיו:

החלומות עצמם הם המהווים בתורת רבינו את הסולם העולה מן הארציות אל שמי מרומים של הקשבות עליונות, שיסודן בתרגול עדין של ההרמוניה הפנימית, נפשית ורוחנית, בין אדם וחלומותיו, בין ההווה לעתיד, בין המצוי לרצוי – בין 'בראשית' לאחרית.
אם כך באנשים רגילים, כל שכן באבות העולם, וכל שכן בספר ראשית ההתנוצצות, ספר בראשית, הנוגע לא נוגע במציאות, ולמרות זאת הוא המכוון אותה אל מה שמעל ומעבר לצמצומה.