בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אמונות ודעות
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ט אדר א' התשע"ו

מאמר שלישי חלק א'

undefined

בשביל הנשמה

י"ט אדר א' התשע"ו
4 דק' קריאה
הַמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי – בַּצִּוּוּי* וּבָאַזְהָרָה*
מדוע נצרך האדם לטרוח להגיע לטובה
104 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל. אָמַר הַמְחַבֵּר: אֲשֶׁר רָאוּי לְקַדֵּם* אוֹתוֹ הַתְחָלָה לַמַּאֲמָר הַזֶּה, כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁהוּא קַדְמוֹן לֹא הָיָה עִמּוֹ דָּבָר, הָיְתָה בְּרִיאָתוֹ לַדְּבָרִים* טוֹבָה וָחֶסֶד מִמֶּנּוּ, וְכַאֲשֶׁר זָכַרְנוּ בְּסוֹף הַמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן בְּעִלַּת* בְּרִיאַת הַדְּבָרִים, וּמִמַּה שֶּׁיִּמָּצֵא בַּסְּפָרִים שֶׁהוּא טוֹב וּמֵיטִיב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים קמה, ט) טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וּתְחִלַּת הֲטָבָתוֹ* לַבְּרוּאִים שֶׁחֲנָנָם הַהֲוָיָה, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַמְצִיאוֹ אוֹתָם אַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לַחֲשׁוּבִים* (ישעיה מג, ז) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְגוֹמֵר. וְאַחַר כֵּן חֲנָנָם סִבָּה* שֶׁמַּגִּיעִים בָּהּ אֶל הַהַצְלָחָה הַגְּמוּרָה וְהַטּוֹבָה הַשְּׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים טז, יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ וְגוֹמֵר. וְהוּא מַה שֶּׁצִּוָּם* וְהִזְהִירָם מִמֶּנּוּ*. 105 וְזֶה הַמַּאֲמָר תְּחִלַּת מַה שֶּׁיַּקִּיף הַשֵּׂכֶל* וְיַחְשֹׁב בּוֹ, וְיֹאמַר: הוּא הָיָה יָכוֹל שֶׁיֵּיטִיב לָהֶם הַהֲטָבָה הַגְּמוּרָה וְיַצְלִיחֵם הַהַצְלָחָה הַמַּתְמֶדֶת מִבִּלְתִּי שֶׁיְּצַוֵּם וְיַזְהִירֵם? אֲבָל* יֵרָאֶה שֶׁטּוֹבָתוֹ בַּדֶּרֶךְ הַהִיא* טוֹב לָהֶם, בַּעֲבוּר מַה שֶּׁיִּסְתַּלֵּק מֵעֲלֵיהֶם מֵעִנְיְנֵי הַטֹּרַח. וְאֹמַר בְּבֵרוּר הָעִנְיָן הַזֶּה, כִּי שׂוּמוֹ* סִבַּת הַגָּעָתָם אֶל הַטּוֹבָה הַמַּתְמֶדֶת בְּהַטְרִיחָם בְּמַה שֶּׁצִּוָּה בּוֹ, הוּא יוֹתֵר טוֹב. וְהוּא, שֶׁהַשֵּׂכֶל דָּן שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁמַּגִּיעַ לַטּוֹבָה עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָעֳבַד בּוֹ, יֵשׁ לוֹ כֵּפֶל מַה שֶּׁיַּגִּיעֵהוּ מִן הַטּוֹב מִי* שֶׁלֹּא עָשָׂה דָּבָר אֲבָל הוּא מִתְחַסֵּד עִמּוֹ, וְאֵין הַשֵּׂכֶל רוֹאֶה לְהַשְׁווֹת בֵּינֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר הַדָּבָר כֵּן נָטָה* בָּנוּ בּוֹרְאֵנוּ אֶל הַחֵלֶק הַיּוֹתֵר* לִהְיוֹת תּוֹעַלְתֵּנוּ עַל הַגְּמוּל*, כֵּפֶל תּוֹעַלְתֵּנוּ* אֲשֶׁר תִּהְיֶה עַל לֹא מַעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה מ, י) הִנֵּה ה' אֱלֹהִים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.
________________________
בַּצִּוּוּי מצוות עשה. בָאַזְהָרָה מצוות לא תעשה. לְקַדֵּם – להקדים. בְּרִיאָתוֹ לַדְּבָרִים – בריאתו את העולם. בְּעִלַּת – בסיבת. תְחִלַּת הֲטָבָתוֹ וכו' – הטובה הראשונה לברואים היא עצם מציאותם. לַחֲשׁוּבִים – לנביאים. חֲנָנָם סִבָּה – נתן להם דבר המסייעם להשיג. מַה שֶּׁצִּוָּם – דברים שציווה לעשות. וְהִזְהִירָם מִמֶּנּוּ – דברים שציווה לא לעשותם. תְּחִלַּת מַה שֶּׁיַּקִּיף הַשֵּׂכֶל וכו' − במחשבה ראשונה השכל תָּמֵהַּ. אֲבָל – שהרי. הַהִיא – בלא ציוויים. שׂוּמוֹ – נתינתו. מִי – יותר מִמִּי. נָטָה – כִּוֵּן, הדריך. אֶל הַחֵלֶק הַיּוֹתֵר – אל הדרך הטובה יותר. תּוֹעַלְתֵּנוּ עַל הַגְּמוּל – שכרנו מול מעשינו. כֵּפֶל תּוֹעַלְתֵּנוּ שכר כפול מאשר שכר בלא עשייה אנושית.


ביאורים
104 המאמר השלישי – בציווי ובאזהרה
לאחר שהתברר במאמרים הקודמים שהבורא קדם לכל הנבראים, הוא ברא את העולם לא מפני שום סיבה אחרת אלא מפני שהוא טוב ומדרך הטוב להיטיב, וכך גם נאמר בתהילים (קמה, ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". ההטבה הראשונה שהיטיב הקדוש ברוך הוא לנבראים היא עצם העובדה שהוא ברא אותם ונתן להם חיים. כל זאת עשה ה' לא בכדי לקבל מהם הנאה כל – שהיא, כפי שנאמר (ישעיה מג, ז): "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". בנוסף לכך נתן ה' לברואיו שיטה שעל ידה הם יוכלו לזכות לטוב גדול עוד יותר, והיא – עשיית המצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כמו שנאמר (תהילים טז, יא): "תודיעני אֹרח חיים, שֹבע שמחות את פניך נעִמות בימינך נצח".
105 אולם לכאורה נשאלת השאלה, אם אכן מטרתו של הקדוש ברוך הוא היא להיטיב עם הברואים, מדוע הוא אינו מיטיב עמהם גם ללא עשיית המצוות, לכאורה היה עדיף שבני האדם יזכו לטוב השלם גם בלי עמל וטורח. אלא ששכר המתקבל על עשייה תמיד יהיה גדול יותר משכר שמגיע ללא עשייה, ואם הבורא לא היה נותן לנו תורה ומצוות הטוב שהיינו זוכים בו היה קטן הרבה יותר, מפני שההיגיון מחייב שאדם שעמל יקבל שכר יותר גדול מאשר אדם שלא עושה כלום ומקבל שכר בגלל חסדו של הנותן, ועל כך נאמר (ישעיה מ, י): "הנה ה' אלהים בחזק יבוא וזרֹעו מֹשלה לו, הנה שכרו אִתו ופעֻלתו לפניו".

לב הדברים
האמונה שלנו שהקב"ה ברא את העולם, מביאה אותנו להבין ולהפנים שמצוותיו של הבורא אינן רק דבר חשוב ומועיל, אלא הן עניין מהותי ובעל חשיבות מרכזית, העומד במרכזו של העולם.
הסיבה לדבר זה היא שבריאת העולם אינה מאורע חד פעמי שקרה פעם, ומאז שאירע העולם ממשיך להתגלגל מעצמו, אלא הקב"ה ברא אותו עם תכלית ומטרה, ומאז מנהל אותו ומשגיח עליו. מכוח רצונו של הבורא להיטיב הוא ברא עולם שיש לו מטרה ותכלית, ובו הוא מיטיב לברואים. ממילא גם המצוות שלו, המהוות את הדרך שאותה הוא מורה לברואים לנהוג בעולמו, הן חלק בלתי נפרד מאותה התכלית. הבנה זו חשובה מאוד דוקא משום שלא תמיד כל מצווה עולה בקנה אחד עם מה שנראה לאדם נחמד ועם מה ש'מתחשק' לו. במצב כזה הוא עלול חלילה לחשוב או להרגיש שמטרת המצוות אינה ההטבה לברואים. כנגד זה מדגיש לנו כאן רס"ג שגם אותן ההדרכות שהבורא מדריך את ברואיו כיצד להתנהג ולהתנהל בעולם, הִנן חלק בלתי נפרד מבריאת העולם וממטרתו. מסיבה זאת יש לראותן כחלק ממגמת ההטבה של הבורא, גם אם לא תמיד אנו מצליחים להבין זאת בשכלנו.
ברור הדבר שישנן מצוות שהטוב שבהן מובן ובולט. למשל מצוות שבהן בולטים מאוד תיקון האדם הפרטי או תיקון החברה. אולם גם במצוות שאינן כאלה, חשוב לדעת ולהאמין כי כל המצוות מובילות את האדם אל הטוב האמִתי.
טובה זו היא חלק מטובה ראשונית יותר שהבורא היטיב לברואיו, והיא נתינת עצם החיים . אנו רגילים אולי לראות את החיים שלנו בעולם הזה כדבר מובן מאליו וברור מאוד. קל לנו לומר תודה על דבר חדש שניתן לנו במתנה ולא היה חלק מהחיים שלנו, כלידת ילדים חדשים או זכייה בממון רב, אך קשה לנו להפנים עד כמה עצם החיים הוא מתנה טובה שיש להודות עליה כשלעצמה, ולכן קשה לנו לעִתים להודות עליו. רק כשאדם נמצא במצב של סכנה שחלפה, הוא חש לפתע עד כמה כל חייו הם מתנה נפלאה מאת הבורא. מי שזוכה להבנה כזאת חש איך עצם הבריאה שלו מהווה עדות חיה על הטוב שמיטיב הבורא לברואים. בנוסף, לא רק שקל לו יותר להודות לבורא ולחוש עד כמה חייו כולם מהבורא וקשורים אליו, אלא הוא זוכר כל הזמן לייקר את חייו, לנצלם, ולא לנהוג קלות ראש בזמן החיים שניתן לו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il