ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות
לימוד יומי אור ליום ו' י"ב כסליו ה'תשפ"ה

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

בית המדרש

פרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
634
undefined
8 דק' קריאה • 38 דק' צפיה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם


לימוד תורה בחבורה
אילו היינו זוכים לראות את השכינה היינו רואים אותה באופן מיוחד בישיבה היום. כל אחד שלומד תורה יש שכינה כנגדו, אבל כאשר רבים עוסקים בתורה על אחת כמה וכמה. שבת כזו שכולם יושבים ומשתדלים ללמוד תורה ומנצלים את הזמן, השכינה נמצאת ושמחה, יש להרגיש זאת ולדעת שכשאנו עושים רצונו של הקב"ה יש שמחה בפמליא של מעלה.
ללימוד תורה בארץ ישראל יש מעלה עליונה, ולימוד תורה בשבת בארץ ישראל זה שיא המעלה. כל הרוצה לראות את השכינה - יעסוק בתורה בארץ ישראל ובשבת השכינה מופיעה באופן ניכר יותר. אשריכם.
השבת הייתי בשבת הורים ברעיה ובבני צבי. תמיד אני שמח לראות את ההורים, בערב הייתי ברעיה זה כמו כינוס רבנים, ובבוקר בבני צבי עוד פעם כינוס של רבנים, תלמידי חכמים. כאשר אנחנו לפני עשרות שנים היינו בכינוסי הורים, היו בין הבאים מעט מאוד בני תורה וודאי לא רבנים ור"מים. הציבור שלנו עם קום המדינה התמסר כמעט כולו רק לבנין הארץ והאומה, שזו הייתה מצווה לשעתה ומצווה זו הייתה על חשבון לימוד התורה. וחיסרון זה הולך ומתמלא ויש דור של תלמידי חכמים, וזה משמח את הלב.

לימוד "לשמה" או עם מלגה?
כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. יש לשאול האם לימוד עם תמריץ כספי מבטל את ה"לשמה", אדם שרוצה ללמוד שמונה עשרה שעות כיוון שיש בזה מלגה מסוימת האם זה פוגם בלימוד לשמה? תלוי איך הוא לומד. חז"ל אמרו לנו שאדם שנותן צדקה על מנת שיחייה בנו הוא צדיק גמור. הוא נתן צדקה שלא לשם שמים ובכל זאת הוא צדיק גמור כיוון שגם אם בנו לא יחיה הוא לא יצטער על הצדקה. ישראל עושים לשם שמים, וזה שהוא רוצה שיחיה בנו, זה לא תנאי כזה שאם הוא לא יחיה הוא יצטער. גם על המלגות אני מסתכל כך, אדם צריך לעבוד את ה' בשני יצריו: ביצר טוב וביצר הרע. ויש לשאול: כיצד עובדים ביצר הרע, עושים עבירות? התשובה היא שעובדים את ה' עם מלגות... להשתמש ביצר הרע להמריץ את האדם. תמריץ זה איננו טהור לגמרי ואתה לוקח אותו כדי ללמוד תורה, וכך אתה עובד את ה' עם יצר הרע. זה פטנט שצריך לעשות אותו תמיד.
מי שלומד רק בשביל הכסף זה לא לימוד לשמה, אך מי שמשתמש בזה כדי ללמוד יותר זה יוצא מן הכלל. אך אלו שנפשם חפצה בתורה ולא יכולים להיפרד ממנה, הם לא זקוקים לתמריץ הזה. הם יכולים לותר עליו. אצל תלמיד כזה זה יכול לעשות את ההפך, לקבל על התורה ששווה אלפי זהב וכסף כמה פרוטות זה פוגע ומבייש. אי אפשר לתת שכר על התורה, שכר מצוות בהאי עלמא ליכא. יש לשמור על הגבולות, אין לתת על כל מצווה פרסים כי אז זה מטשטש את ה"לשמה" יותר מידי.

קבלת הארץ בכל יום
פרשת השבוע היא פרשת ארץ ישראל. בפרשה זו יש לדבר על שבח ארץ ישראל. בפרשה נאמר: "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ" (שמות יג, יא) המכילתא אומר: "תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהיה בעיניך כירושת אבות". פשט הדברים נראה שדרשה זו דומה לדרשה על דברי תורה "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים ו, ו) - "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" (פסיקתא זוטרתא, דברים יא) כמו שבתורה אדם צריך להרגיש כאילו היא ניתנת לו יום יום מחדש, להרגיש התחדשות בתורה בכל יום, כך גם ביחס לארץ ישראל. ניתן לדקדק בפסוק עוד דבר. הקב"ה כל הזמן נותן לך את הארץ והתורה. הארץ אינה שלך, היא שלו. כמו אורח שנותנים לו אוכל, האוכל לא שלו. ה' נותן את הארץ שלו, התורה והארץ הם אלוקיים עליוניים והם צריכים להינתן. הארץ היא כל כך גבוהה שאם היא לא תינתן לא תוכל להשיג אותה. היא לא ירושה לך, אלא שה' נותן אותה לכל אחד בנתינה מתמדת.

קשר העם והארץ
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה מסביר שהנקודה העיקרית של קלקול המרגלים הוא שלא הבינו שכל ענינם של ישראל הוא הקשר עם ארץ ישראל. עם ישראל הוא עם סגולה וארץ ישראל היא ארץ הסגולה, וההופעה של עם ישראל באופן הסגולי שלו יכול להיות רק בארץ ישראל. הקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל הוא קשר של חיים. קשר אורגני, מציאות אחת. אי אפשר להפריד את עם ישראל מהארץ. עם ישראל בלא ארץ ישראל זה לא עם ישראל. וכן ארץ ישראל בלא עם ישראל זה לא ארץ ישראל. רק ביחד הם מופיעים ומגשימים את העצמיות והיעוד שלהם.
מוסיף הרב צבי יהודה, שהסגולה נתגלתה בארץ ישראל קודם שנתגלתה בעם ישראל כיוון שהארץ נבראה לפני האדם, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) ויסוד הארץ היא ירושלים, אבן השתיה (יומא נד:). מתוך הופעת הסגולה של הארץ, הארץ מוציאה עוד כוחות, את הצומח והחי ואחר כך את האדם שנוצר מתוך הארץ. הקב"ה לוקח מעפר הארץ שבירושלים ומזה יוצר את האדם (ירושלמי נזיר ז, ב ורמב"ם בית הבחירה ב, ב). בגילוי האדם הוא יותר מהדומם הצומח והחי, אך הדומם הוא המקור של כל המציאות. זאת אומרת שהארץ שהיא קביעה וקיימא יש בה כל הכוחות שמתגלים אחר כך בצורה מפורטת. שורשם כמוס ונסתר ואחר כך הם מתגלים על ידי השתלשלות ויציאה מן הכוח אל הפועל.
אנו שזכינו להיות בארץ ישראל צריכים להיות מלאי שמחה ועונג. אדם שנולד בארץ לא מבין את המיוחד והתחושה השונה שיש לאדם בארץ. בארץ אדם צומח באופן חופשי, בריא, טבעי. אלו שבאו מחוץ לארץ מרגישים זאת באיזו מידה. וככל שאדם יודע להעמיק יותר הוא רואה שזה דבר מהפכני. הרב באגרות (א, צו) כותב שההבדל בין לימוד תורה בארץ ללימוד התורה בחוץ לארץ הוא כה גדול עד שמי שידבר כל חייו על מעלת הארץ, הוא לא יאמר אפילו חלק ממעלתה של ארץ ישראל. מעלת הארץ היא סגולתית בלתי גבולית. וממשיך הרב וכותב: "ואני יודע ועד בדבר". הרב היה בחוץ לארץ והיה בארץ ולכן הוא יודע את ההבדל.

שמחה בארץ
בספר חרדים הוא מונה את המצוות לפי אברי הגוף, ובמצות הכלליות (מצוה נז, אות טו) הוא כותב:
מצות עשה מן התורה לדור בארץ ישראל, שנאמר: וירשתה וישבת בה (דברים כו, א). ואמרו חז"ל בספרי שמצווה זו שקולה כנגד כל מצוות התורה, ואמרו: כל היוצא מארץ ישראל ודר בחוץ לארץ יהיה בעיניך כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים... עד כאן מתרי"ג לרמב"ן ולרשב"ץ.
וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה, שנאמר: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהלים קו, כד), ובפדיון נפשנו מהרה יהיה, כתיב: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב, טו). ושם נאמר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן" (שם יד), ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה. (מצוה נט)
התיקון הוא על ידי הדבר איתו קלקלו, "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהלים קו, כד) וכעת צריך לתקן על ידי "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב, טו). ממשיך ספר חרדים:
וכתב רמב"ן במנין תרי"ג מצוות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצווה זו, וידוע שעיקר שכר המצווה על השמחה הגדולה בה, כדכתיב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה" (דברים כח, מז). אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה, וגם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רשב"י: כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא היא. לכך אמרו באבות דרבי נתן (מא): הוי שש וחרד על המצוות. והנה תיבת והיה אצל מצוות ישיבת ארץ ישראל רמז לשמחת המצווה.
כל מי שנמצא בארץ ישראל כל רגע הוא מקיים מצווה, ומצווה יש לקיים בשמחה, לכן יש להיות בשמחה עשרים וארבע שעות.
המשנה באבות (ב, א) אומרת: "הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה". יש להתבונן תמיד מה היה בלי הארץ, איזה חיסרון גדול היה, ועל ידי זה להבין את גודל ענינה של ארץ ישראל. וכך בכל מצווה יש לשקול תמיד מה היה אם היתה חסרה מצווה זו, איזה הפסד היה ואיזו מעלה יש כאשר היא קיימת.
אנו בני תורה. מצוות לימוד תורה היא מצווה חשובה ששקולה כנגד כל המצוות. לכן לומדי תורה חייבים להיות תמיד בשמחה. ישיבה שמחה זו ישיבה שלומדים בה כמו שצריך. איך ללמוד בשמחה? על ידי שאדם מאמין שכל מה שהוא משיג משמח, וכן הוא שמח בזכות לעסוק בדבר ה'. אם אדם כל הזמן מחטט אולי הוא לא למד מספיק ו'מצברח' את עצמו 'לשם שמים' הוא הורס את מצוות עבודת ה' בשמחה. גם אדם בשבת שמקיים מצוות שביתה, צריך לקיימה בשמחה. אם כן, בשבת יש להיות בשמחה שלוש פעמים גם על ארץ ישראל גם על התורה וגם על השבת. המאמין בוטח ושמח.

חומרת הפגיעה בארץ
ה'אור שמח' (משך חכמה, שמות יד, כט) אומר שהקב"ה ויתר על כבודו בחטא העגל וסלח לישראל, ועל חטא המרגלים הוא לא ויתר. על פגיעה בארץ ישראל הוא לא ויתר. והעניש אותם שכל מי שפגע בארץ ישראל ימות במדבר ולא יזכה אפילו לראות את הארץ. גם לראות את הארץ זו מעלה גדולה, הקב"ה מראה למשה רבנו את הארץ, ואין הכוונה לטיול נופים. להסתכל על ארץ ה' זה להתרומם ולהתקדש, וזו מתנה גדולה.
האור שמח אומר: מבקשים ממני לדבר על שבח ארץ ישראל. זה כמו לאסוף טיפות מהים, הים הרי מלא טיפות, כך התורה מלאה במעלת ארץ ישראל, האם יש ענין לאסוף מעט טיפות?

האתגר של דורנו
אמרתי היום בבני צבי ורעיה, בזמן שאנחנו היינו צעירים היה לנו מאד קשה להמשיך בישיבה. החבורה שלנו מרדה בהורים. ההורים לא רצו שילדיהם ימשיכו בישיבה, הם רצו שהילדים ילמדו בתיכונים, ישיגו בגרות טובה, ימשיכו ללמוד מקצוע ויהיו מבוססים. מה ייצא אם ימשיכו בישיבה, יתחתנו ולא תהיה להם פרנסה, וגם לדחות את הצבא לא היה מקובל, כל השכנים יגידו שהם משתמטים... קבוצה מסוימת מרדה והמשיכה ללמוד. וכעת אתם באים מבתים של תורה, וכולם אומרים לכם להמשיך ללמוד, אין לכם קושי להמשיך ללמוד. אז איזה תפקיד הקב"ה נתן לדור הצעיר לדור שלכם - אמרתי להם שיש היום הרבה התמודדויות חדשות שלא היו בזמננו, התקשורת לא היתה מפותחת, לא היו כל הרשתות החברתיות, אשתו של פוטיפרע לא היתה בכל בית כמו היום, וזה האתגר.
כיצד מתמודדים עם ניסיון זה - השיטה שלנו היא לא להיות כל הזמן בפחד, הרצי"ה לימד אותנו שהקב"ה כל הזמן איתנו, עוזר לנו ורוצה את טובתנו, אז אם יש לנו עזרה כזו חזקה ודאי שאנו יכולים להתגבר על כל דבר ולא רק להתגונן. "וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ (שמואל ב כג, כא) ניתן לקחת את הנשק מהאויב ולהכות בו על ידו. אנו צריכים לעשות 'התקפה של תורה' בתוך הרשתות שלא יהיה מקום פנוי שם, שיתפשטו דברי חכמים. הקב"ה ברא כוחות אלו שהופעתו תתפשט בעולם. אז במקום כל הזמן להתגונן יש להתקיף "אידי דטריד למיפלט לא בלע" (שו"ת הרשב"א א, רסג). מי שעסוק בהרבצת תורה וחינוך לא מושפע לרעה. אנשים שיצאו לגרעינים או לישובים, אף שהם היו בודדים הם לא התקלקלו, כיוון שהם באו להשפיע. אנו צריכים להגיע למצב שהם יתחילו להתגונן מפני אור התורה החזק שמופיע, שהם יגידו שזה מדי חזק, ואנו לא נוותר ונמשיך לתקוף. זה אתגר הדור, לא להיות פחדנים אלא גבורים, לקחת כל קושי וממנו לבנות כוחות חדשים.
למכשירים אלו יש מעלות גדולות. פעם אדם שלא היו לא קרובים באו להלווייתו בקושי מנין, כיום נפטר חייל עלום שאין לו קרובים, מודיעים זאת ברשתות ובאים אלפים. זה כוח עצום של הפצה, בשביל זה המכשירים האלו נוצרו - לעשות דברים טובים, ויש למצות זאת עד כמה שאפשר.

מוקפים בציצית
פרשת השבוע מסתיימת בפרשת ציצית: "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (טו, לט). מסביר הרב (עולת ראי"ה): ניתן להבין שיש בפרשה זו זכירת המצוות, ויש גם אזהרה שלא לתור אחרי הרהורים רעים ועבודה זרה, יש כאן גם עשה טוב וגם סור מרע. אך המובן היותר עמוק הוא "וראיתם אותו", תראו את הציצית, איך אתם עטופים במצווה, אתם עטופים באור ה' וממילא "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אדם המחזיק ספר תורה ודאי לא ילך לעשות דבר רע, כך גם אדם שעטוף בציצית. למדים מכאן שלא בורחים מהרע אלא מתעלים כל כך שלא שייך לעשות רע. עלינו להיות במדרגה של קודש, להיות דבוקים בריבונו של עולם, להיות בטוחים באור ה' שמקיף אותנו - וממילא לא שייך משהו אחר.



^ 1.. שנת תשע"ו.
שלח לך
שלח לך
undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

התחבר >
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il