ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

ראיית פני מלך ומנהיג וברכתה

לחץ להקדשת שיעור זה
א. יציאה לקראת המלך
ב. ההשתדלות לראותו - תוך עבירה על איסורים
ג. ברכת המלך - נוסח הברכה ופירושה
ד. הזמנים
ה. המברכים
1. סומא
2. ראית פמליית המנהיג מבלי לראותו ממש
3. ראית המנהיג באמצעות מכשיר עזר
ו. המתברכים
1. ירושה נצחית ללא הדחה
2. מנהיג ללא בגדי מלכות
3. סמכות שלטונית ושיפוטית – נשיא, ראש ממשלה
4. מלכה
5. שר, ראש עיר
6. מנהיג שאינו נוהג כשורה
7. מלך שהוא גם חכם
סיכום


א. יציאה לקראת מלך
בבלי ברכות ט, ב (בנוסח דומה בירושלמי ברכות א, א):
העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא בירושלים: כל הסומך גאולה לתפילה, אינו ניזוק כל היום כולו. אמר ר' זירא: איני? והא אנא סמכי ואיתזקי. א"ל במאי איתזקת? דאמטיית אסא לבי מלכא. התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא, דאמר ר' יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ (גירסת הרא"ש ברכות פ"ט, ח - לצאת) לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם.
רש"י שם מסביר:
שאם יזכה לעוה"ב לראות גדולתן של ישראל, יבחין כמה הרבה גדולתן על האומות עכשו.
בירושלמי ברכות ג, א וירושלמי נזיר ז, א מופיע הענין בצורה אחרת:
ר' חזקיה ר' ירמיה ור' חייה בשם ר' יוחנן: מצוה לראות גדולי מלכות. לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות.
לפי הירושלמי מדובר על כל מלכות שהיא, ואין מדובר גם על כבוד עם ישראל, אלא על הבחנה בין מלכות בית דוד האידיאלית והנצחית, על פני מלכויות אחרות.
אכן מצינו שרב ששת הלך להקביל פני מלך, אף שלא יכל לראותו. כך מסופר בגמ' בברכות נח, א (מתורגם):
אמר ר' יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לצאת) לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. רב ששת היה סגי נהור, והלך עם כולם לראות את פני המלך. היה שם צדוקי שלגלג עליו ואמר: הכדים השלמים הולכים לשאוב מים מהנהר. אמר לו רב ששת: אראה טוב ממך. חלפה כת ראשונה של חיל המלך, וכשהיה רעש אמר הצדוקי: הנה המלך, ורב ששת השיב בשלילה. כך היה גם בפעם השניה. בפעם השלישית כשלא היה רעש אמר רב ששת שהנה המלך. שאלו הצדוקי: מנין לך? אמר לו רב ששת: מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, כדכתיב: 'צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'. לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש. לא ברעש ה' ואחר הרעש אש. לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה' (מלכים א, יט, יא- יב). פתח רב ששת וברך. אמר הצדוקי: למי שאתה לא רואה אתה מברך? יש אומרים שלבסוף נקרו לאותו צדוקי את עיניו, ויש אומרים שרב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. 1
ברי"ף בברכות (מג, ב ברי"ף) ובטור או"ח סי' רכד נפסק שמצוה להשתדל לקראת מלכים אפילו מלכי עו"ג (הטור לא מזכיר שאם יזכה יבחין). בב"י שם פירש את הטור כדברי רש"י שם. וכך כתב גם בשו"ע שם סעיף ט, אם כי כתב באופן כללי: 'מצוה להשתדל לראות מלכים'. הרמב"ם לא כתב במפורש שמצוה לראות מלכים, אם כי הזכיר ענין זה בהל' אבל ג, יד. הרמב"ן לבראשית מז, ז מסביר שיעקב אבינו בא לפני פרעה וברכו כדרך שהזקנים מברכים את המלכים.
בשו"ת שבט סופר או"ח סי' יג מדיק בדברי ר' יוחנן שאמר שמצוה להשתדל לראות, וכונתו היא שאדם צריך לעשות כל מה שביכולתו להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל אם אפשר לראות ומשום כבוד מלכות, ולא רק אם פגע בו ויכול לראותו בקל. בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון אות כה כתב:
לענ"ד מצות עשה ממש היא, דכבודו של מלך ישראל הוא לרוץ לפני מלך אומות העולם ולהבחין בכבודו.
הראי"ה קוק בעין איה לברכות נח, א (עמ' 373) מסביר:
כבוד מלכים פועל הרבה במין האנושי להישיר את הדרכים, להעמיד המוסר והצדק על מכונו הראוי לו, על כן כל אחד צריך שיקח חלק בכבוד הזה לפי מה שיוכל. ...אם כן מלכי אומות העולם שכל אחד נושא עליו את לאומו, הוא דבר המועיל גם כן בחוק האנושי הכללי, שאליו צריך שתהיה נפש אדם מישראל עורגת. ורק כשידע על נכון את הערך הראוי להנתין למגמתה של כל אומה ואומה, המלאה ענין וחכמה רבתי ורב טוב של יושר ונימוס ומוסר השכל ביחש חוגה וכל הרחבתו, רק אז ישכיל ויבחין כמה נשגב הוא האידיאל של מלכות ישראל ...על כן ירוץ לקראת מלכי אומות העולם וישכיל לחקר כבודם, ובזה יהיה עתיד הוא ובניו לבנות יסודות של רצון טהור ומאויי לב מלאים הגיון, לגדולתם של ישראל בגאון שם ה'
בדרך זו מאריך להסביר הראי"ה קוק שם את הדו שיח בין אותו נכרי לרב ששת. 2

ב. ההשתדלות לראותו - תוך עבירה על איסורים
עד כמה יש להשתדל בדבר? בבבלי ברכות יט, ב נאמר:
אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. 3 אמאי, לימא: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' " (משלי כא, ל)? ...אוב ארונות יש בן חלל טפח, וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים לא גזרו רבנן.
תא שמע: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה מהתורה. ואמאי, לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'? תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא: בלאו דלא תסור. אחיכו עליה: לאו דלא תסור דאוריתא היא! אמר רב כהנא: גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה. כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור, ומשום כבודו שרו רבנן.
ר' אלעזר בר' צדוק שהיה כהן (בכורות לו, א), נטמא טומאה דרבנן על מנת לראות פני מלך. כך נאמר גם בירושלמי ברכות ג, א וירושלמי נזיר ז, א (מתורגם):
אמר ר' ינאי: ר' חזקיה ר' ירמיה ור' חייה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי מלכות, לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות.
כך פסק להלכה הרמב"ם הל' אבל ג, יד:
מותר לכהן להתטמא בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה בזמן שאין שם דרך אלא היא. ...וכן מתטמא בטומאה של דבריהם לכבוד הבריות. כיצד? ... מדלגין על גבי ארונות של מתים 4 לקראת מלכי ישראל ואפילו מלכי עכו"ם כדי להבחין בינם לבין מלכי ישראל כשיחזור כבודן למקומן.
הסמ"ג לאוין רלה, ובאשכול הל' טומאת כהנים (עמ' 179), והרמב"ן בספר המצוות שורש א (עמ' יג הוצאת מוסד הרב קוק) מזכירים הלכה זו. כך נפסק גם בטור יו"ד סי' שעב שמותר להטמא טומאה מדרבנן לקראת מלכי ישראל ונכרים. אך השולחן ערוך בסימן הנ"ל לא מזכיר דין זה. גם בשו"ע או"ח סי' רכד לא נזכר דין זה, אך בסע' ט שם כתב: "מצוה להשתדל לראות מלכים", ועל זה כתב המשנה ברורה ס"ק יג את דין טומאה למלכים.
הב"ח בטור יו"ד סי' שעב מגדיר את ראית פני המלך כמצוה ולכן התירו לכהן להטמא טומאה מדרבנן, ולא טומאה דאוריתא אף במקום מצוה. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה יו"ד א סי' רמט כותב שרב אחאי גאון וראשונים נוספים סוברים שההיתר הוא מצד כבוד הבריות, וכבוד מלך אף הוא כבוד הבריות. סיוע לדבריו אפשר לראות בדברי המאירי בברכות יט, ב בד"ה גדול כבוד הבריות: "כגון כבוד מלכים". הרב יוסף ענגיל, גליוני הש"ס שם כתב, שהדין שכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן הוא מגדר "דחויה" לא הותרה". 5
המג"א בשו"ע או"ח סי' רכד בס"ק ז כתב, שבתחילת הסוגיה בברכות יט, ב משמע, שמותר לעבור על מצוה דרבנן לראות מלכים אפילו מאוה"ע, ומ"מ מזה שסיימו בגמ' משום כבוד מלכים לא גזור רבנן, משמע שדוקא למלכי ישראל, מותר להטמא. אבל למלכי אוה"ע אסור להטמא, ויש לרוץ לקראתם אם כי אין לעבור אף לא על איסור דרבנן. המג"א מצין שהרמב"ם בהל' אבל לא סבר כך, ושהשו"ע השמיט דין מאחר שאין לנו מלכי ישראל כיום. 6
בעינים למשפט בברכות שם מעיר שהמג"א כיון לדברי רבנו שמואל המובא בתוס' ר' יהודה החסיד שם, שלא גרס בגמ': 'ואפילו לקראת מלכי עכו"ם', שאינם כדאים להטמא בשבילם, אם כי ר' יהודה החסיד שם מצין שבירושלמי ברכות ג, א משמע שלא כרבנו שמואל. העינים למשפט כותב שניתן להסביר שמשום כבוד מלכים בא לכלול גם מלכי עכו"ם, ועל השמטת השו"ע יש להשיב שכיום אין דין זה קים מאחר שכיום הקברים סתומים ואין ביציאת הקבר פותח טפח, ועל כן אסור לדלג מעל קבר.
היעב"ץ במור וקציעה שם שואל לא ידעתי מנין לו, הרי הוזהרנו גם בכבוד מלכי אומות העולם שהרי משה חלק כבוד לפרעה, ואליהו חלק כבוד לאחאב. היעב"ץ כותב שאיננו רוצה לחלוק על המג"א על אף שראיתו אינה מוכרחת. וגדולי קדמוננו תפסו שאין לחלק בין מלכי ישראל לאוה"ע, אעפ"כ נראה שהמקל לא הפסיד.
החתם סופר בהערותיו לשולחן ערוך שם כותב, שאדרבה החידוש הוא שמותר להטמא טומאה רבנן למלך ישראל שהרי במלך גוי הנימוק הוא שאם יזכה יבחין. לפיו הדבר ברור בדברי הראשונים שאין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם. גם בשו"ת כתב סופר או"ח סי' לז מסביר את דברי אביו, וכותב שדברי המג"א דחוקים ושנראה כשיטת הרמב"ם. בספר תורת חיים (מהרב יעקב שלום סופר בנו של הרב חיים סופר בעל שו"ת מחנה חיים) על שו"ע או"ח סי' רכד ד"ה מצוה לראות, כותב שלפי המג"א, אם אין מלך ישראל בזה"ז, מדוע כתב להלכה את דין ברכת מלך ישראל? אלא שאמנם אין ישראל שרוים על אדמתם, ואין לנו מלך וכהן בזה"ז, אך אם יבחרו אומות העולם מלך איש ישראל וכמו שר' שאול וואהל היה מלך על פולין יום אחד, 7 וגם עם ישראל שרוים על אדמתם תחת ממשלת נכרי, וכמו בזמן בית שני, מברכים עליו. בשו"ת דבר יהושע ב סי' עא כותב שהמצוה לחלוק כבוד למלכות היא בפניו, וזה נוהג גם במלכי אומות העולם. אך מה שאמרו לעולם ירוץ אדם לקראת מלכים הוא איננו מצד חובת האדם, אלא משום שיש מצוה להרבות בכבוד מלכות, וזה רק במלכי ישראל. אלא שכאן יש ענין נוסף והוא שאם יזכה יבחין, אך החובה לרוץ היא רק למלכי ישראל.
באשר לחילול שבת (ללא הוצאת ספר תורה) על מנת להקביל פני מלך, כגון לעבור בנהר, בחיי אדם כלל סג, ב ובכף החיים סי' רכד אות לד אסרו. בנשמת אדם שם כתב שאין לומר לנכרי להדליק נר בשבת לראות מלך. הר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר ד או"ח סי' טו, ח דן בזה גם כן וכותב בשם ספר מכתב לחזקיהו לסוכה ל, א שאמנם יש מצוה לקבל פני מלך אך אין להתיר איסורי תורה הכרוכים בחילול שבת. רק איסורי דרבנן התירו.
בספר ארעא דרבנן (מערכת כ אות שלו) הקשה מדוע אין להקל באיסורי תורה לכבוד מלך, הלא עוקרין על המלכים, ושורפין על המלכים (עבודה זרה יא, א) ועוברים בכך על איסורי תורה- צער בעלי חיים ובל תשחית, וכל זה נעשה מפני כבודו של המלך? וכדברי התוס' שם בד"ה עוקרין ביחס לבל תשחית: 'ומשום בל תשחית ליכא, כיון דלכבודו של מלך עושין כן, אין כאן השחתה'. וביחס לצער בעלי חיים: 'דשאני כבוד המלך שהוא כבוד כל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צער בעלי חיים' 8 תשובתו שם היא שטומאת כהנים היא מצות עשה ולא תעשה ואין כבוד מלכים דוחה עשה ולא תעשה. נראה להוסיף ולומר שאיסור בל תשחית וצער בעלי חיים בהם התירו גם איסורי דאוריתא, הם חריגים, מאחר שהשחתה לצורך או צער בעלי חיים לצורך, מותרים. חכמים הם אלו שקבעו שכבוד מלך הוא מוגדר כ"צורך" ודוחה את האיסורים הללו. 9
מאידך קשה מההלכה האומרת שמלך שגזר לעבור על דברי תורה אין שומעין לו מאחר שדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין (סנהדרין מט, א, ורמב"ם הל' מלכים ג, ט)? אלא שנראה שיש להבחין בין מצב שבו המלך מיוזמתו, על פי חוק או צו אחר, דורש לעבור על איסור בשביל כבודו, שאז אין לשמוע לו ואפילו לא לעבור על מצוה קלה, מאחר שמגמתו שישמעו ויציתו לפקודותיו וחוקיו, ולא ישמעו לדברי ה', ואשר על כן: "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין" . מוקד הענין הוא למי לשמוע, ולצית. כל זאת לבין מציאות שבו חכמים מיוזמתם קבעו נורמות הלכתיות, על פיהם התירו לכבדו, מאחר שזו מצוה שמעית ושכלית כאחד כדברי החת"ס. על רקע זה יש להסביר שעל אף המצוה לרוץ ולהקביל פני מלך בכל זאת אם המלך שואל בשלומו בשעת תפילה לא ישיב (ברכות לב, ב), אלא אם כן נשקפת לו סכנת נפשות. 10

ג. ברכת המלך - נוסח הברכה ופירושה
כשרואים את המלך יש לברך. ברכה זו מופיעה רק בבבלי, ולא נזכרת כלל במקורות תנאיים, ובתלמוד ירושלמי. לא ברור מה הרקע לתקנה זו, אם כי מצינו שכבר בבית ראשון היו מברכים את המלך: "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך" (מלכים א ח, סו). ברכת המלך בשמיני עצרת היא ברשימת הפעולות המייחדים יום זה כאגל בפני עצמו. וכדברי הגמ' בראש השנה ד, ב (וכן: יומא ג, א; סוכה מח, א; חגיגה יז, א):
שמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב (=פיס, זמן, רגל, קרבן, שיר ברכה –לעצמו)
רש"י מפרש: "ברכה לעצמה שהיו מברכים את המלך לתפילת חיי מלך זכר לחנוכת הבית אצל שלמה המלך. כך מפורש בתוספתא בסוכה ד, יח" 11 ואכן בגמ' במגילה לא, א נאמר: בשמיני עצרת קוראים בהפטרה 'ויעמוד שלמה' (מלכים א ח, כב) הפרק בו נאמר בסופו הפס' שהובא לעיל. בשלב מסוים תקנו לומר ברכה לכבוד המלך. כך נאמר בברכות נח, א: 12
תנו רבנן: הרואה מלכי ישראל אומר- ברוך שחלק מכבודו ליראיו.
מלכי עכו"ם אומר- ברוך שנתן מכבודו לבריותיו\ לבשר ודם.
כך הנוסח בטור ובשו"ע או"ח סי' רכד. כך גירסת בה"ג, ר"ס גאון, סמ"ג עשין כז, האשכול הל' טומאת כהנים עמ' 179, ראבי"ה סי' קמו, הרא"ה, הרא"ש, פסקי רי"ד, חיי אדם סג, ו, קצש"ע ס,י (לא הכל מזכירים מלך ישראל רק מלך גוי, על אף שמזכירים חכם ישראל וגוי).
לנוסח אחר, אומרים 'שחלק' גם למלך גוי. כך גירסת ספר המאורות, הפרדס שער שמו, האגודה, ספר הבתים הל' ברכות שער שלושה עשר, רבינו ירוחם נתיב יג ח"ב, המאירי והרוקח סי' שמג, האורחות חיים סי' מג, ובסמ"ק סי' קנ, והכלבו בסי' פז. בפחד יצחק אות מ (בד"ה מלכי אוה"ע) גורס אף הוא 'שחלק' ביחס למלכי אוה"ע, אמנם אח"כ (בד"ה מלכי ישראל) גורס 'שנתן'. הלבוש בסי' רכד גורס 'הנותן'. בצידה לדרך מאמר ראשון כלל ג פרק כח גורס 'שנתן' ביחס למלך ישראל ומלך גוי.
גירסת הרמב"ם בהל' ברכות י,יא אחרת:
על מלכי ישראל אומר- ברוך שנתן מכבודו ומגבורתו ליראיו.
מלכי עכו"ם אומר- ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם. 13
בספר מלכות בית דוד מהרב אלכסנדר דוד מלינובסקי סי' יא, ב מביא גירסה: "על מלכי בית דוד: שחלק מכבודו ליראיו, ועל המלכים: שנתן מכבודו לבשר ודם", וברכה זו כוללת מלכים מישראל ומאוה"ע. 14 הטעם לכך שלמלך מבית דוד ישנה ברכה יחודית הוא, מפני שמלכי בית דוד זהו גילוי מלכות שמים, ובכלל זה אף מלך המשיח, וכרמב"ם בהל' מלכים יא, א. שאר מלכים זהו לשמירת הסדר החברתי, כדברי המשנה באבות ג, ב האומרת שאלמלי מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו, וכדברי הרמב"ם בהל' מלכים ד, י שאין ממליכים מלך אלא כדי שיעשה משפט ומלחמות. 15
מדוע מברכים את ברכת המלך? בכף החיים או"ח סי' רכד, לג מביא את דברי הרב קרבן המנחה סי' שט כתב שטעם הברכה היא שאם יראה בכבוד בשר ודם יכיר קצת גדולתו של הקב"ה ויחול עליו אימתו. ובשו"ת לב חיים ג סי' נה כותב שעיקר הברכה היא על העתיד לבא שאם יזכה יבחין בראיתו בכבוד מלך המשיח. המהרש"א בברכות נח, א כותב שרק הריצה אחריו היא כדי שיבחין, אך הברכה לא קשורה לזה. ברוח חיים או"ח סי' רכד, ב כותב שיש לברך על מלכי אומות העולם מאחר שגם תחת שלטונם אנו מממשיכים לקים תורה ומצוות, וכן כשיש שלטון במדינה אזי יש סדר וכדברי המשנה באבות ג, ב. ברוח חיים שם (וכן בכף החיים או"ח סי' רכד, לב) מצין לברכה שהיו אומרים אחרי שרואה מלכי אומות העולם:
"יהי רצון מלפניך ה' או"א שתזכני לראות פני מלך ישראל משיח צדקנו ולברך את שמך מלכנו אשר חלק מכבודו ליראיו. ובימיו תושע יהודה וכו' ". 16
מילת המפתח המשותפת בברכת מלך גוי, ומלך ישראל היא 'מכבודו'. כבודו של המלך הוא כבוד האומה אותה הוא מנהיג, ולכן מלך יכול אינו למחול על כבודו, ואם מחל אין כבודו מחול. 17 בשו"ת חתם סופר ו סי' פו כותב שנוסח הברכה היא 'שחלק מכבודו' ולא שחלק כבוד, ללמדנו 'כי המלך הוא בחיר ה' ומחויבים לירא ממנו ולכבדו מפני מורא שמים'.
מדוע יש שוני בנוסח הברכה בין מלך גוי, שעליו מברכים "שנתן", לבין מלך ישראל, שעליו מברכים "שחלק"? כתב הב"ח בסי' רכד, ד שבמלכי ישראל הקב"ה חלק מכבוד עצמו שהוא כבוד השכינה, ובמלכי אוה"ע נתן מכבודו מעולם הפירוד מתחת מחנה השכינה. בלבוש באו"ח סי' רכד, ז- ח כותב שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד והרי הם חלק מהשם, אבל נפשות העכו"ם שאינם מאמינים באלוה, רחוקים ממנו יתברך, והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינו חלק ממנו. כך כותב גם המהרש"א בחדו"א שם בד"ה ברוך. ויש אומרים הטעם מפני שהחלק הוא כמו הצינור הנמשך מהנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו, מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה ממנו, ובישראל כתיב כי חלק ה' עמו. כך גם בשם האבודרהם (עמ' שמב). טעם נוסף הוא שכל כבוד מלך ישראל הוא התורה ההולכת עימו כאמור: 'וכתב לו את משנה התורה הזאת' והוא כבוד בלתי תכלית וכל מה שמברכין אותו הוא 'חלק'. לעומת זאת כבוד מלך אומות העולם הוא, שיתנהג בטכסיס מלכי ארץ על פי נימוסי האנשים, והוא כבוד שנופל עליו לשון מתנה שיש לה תכלית וסוף.
בספר לחם רב עמ' תקב כותב בשם ספר רב טוב שמלך בישראל מחזיר מכבודו לעם ישראל ששומר עליהם לבל יטו אשוריו ועל ידי זה יתגדל שם שמים בעוד שמלך גוי נוטל המלוכה לצורך עצמו ולא על מנת שיתגדל שם שמים ולכן הגירסא היא "שנתן "- "מתנה דלא הדרה".
בספר ויברך דוד לאו"ח סי' רכד מביא בשם הפחד יצחק באות מ שכבוד מלך ישראל הוא חלק הכבוד ולא כולו כי גם המלך מחויב למשפט התורה ועל כן ספר התורה עימו - וברכתו היא "שחלק". לעומת זאת מלך מאומות העולם שכיון שמושלים בדתותיהם לעשות כרצונם, הכבוד כולו שלהם ולכן אומר "שנתן".
הסבר אחר כתב הראי"ה קוק בעין איה לברכות נח, א עמ' 375-373:
אין מגמת מלוכת ישראל בתור אבר פרטי מכל האנושות כולה, כי אם בתור הכלל כולו שצריך שיתכנסו אליו כל הפרטים, להתעלות עמו להשפיע עליו, ולהיות מושפע ממנו. על כן כבוד המלך, שהוא האמצעי של ההנהגה הטובה המלוכיית היא בערך חלק מהכבוד העליון, הסובל בתוכו אותה התעודה עצמה המושפעת מכבוד של מעלה שחלק מכבודו ליראיו. אמנם לכל העמים, לכל אחד מהם יש מטרה ותעודה המצטרפת בתור מקצוע מיוחד הנצרך לתיקון העולם, שכל אומה מתיחדת בה ע"פ תכונותיה, גזורה על פי מידותיה וכח ההיסטורי שלה, ומנחלת למין האנושי כולו את קנינה הפרטיים, כפי מה שהיא מערכת אותם ביחש עצמה לפי תכונותיה וציורי לב בניה, על כן היא אמנם מתנת ה'. 18
בסיבת השוני בנוסח הברכה בין מלך גוי למלך ישראל – "לבשר ודם" או "ליראיו", כתב האבודרהם, שעל מלכי ישראל מברכים "ליראיו" מפני שמלכי ישראל תולים הצלחתם בה', ומלכי אומות העולם בכוחם. דוד אמר לגלית "אנכי בא אליך בשם ה' " (שמואל א יז, מה), ומלך אשור אמר "בכח ידי עשיתי" (ישעיהו י, יג).

ד. הזמנים
בספר חסידים סי' תתקנ כתב שמצוה להשתדל ולראותו פעם אחת, ולא יבטל מלימודו לראותו פעם נוספת, אלא אם בא אח"כ בחיל יותר ובכבוד גדול יותר. 19 בכף החיים באו"ח סי' רכד אות כח הוסיף שאם זה בתוך שלושים יום אפילו בא בכבוד גדול יותר לא יברך. בשו"ת כתב סופר או"ח סי' לז כתב שהרמב"ם לא הבחין אם מדובר ביותר מפעם אחת, והוכיח שלפי הרמב"ם יש מצוה בכל פעם לרוץ לקראת מלך עכו"ם ומלך ישראל. גם בנו, בעל שו"ת שבט סופר או"ח סי' יג סובר כך בשיטת הרמב"ם.
היעב"ץ במור וקציעה סי' רכד כותב שהדרים בעיר המלוכה נראה פשוט שמברכים רק בפעם ראשונה, ואחר כך רק לאחר שלושים יום אם לא ראוהו בתוך זמן זה. בכנסת הגדולה סי' רכד גם כתב כך, והוסיף אבל אם הוא מלך אחר או שלטון אחר אפילו רואים מאה מלכים ומאה שלטונים בכל יום מברך על כולם. 20 הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (=האדר"ת) כתב שמי שגר בעיר המלוכה אינו צריך לברך בכל שלושים יום. דין זה אמור רק למי שבא מעיר אחרת. 21 הרב שלמה זלמן אויערבך, שו"ת מנחת שלמה סי' עג כותב שמסתבר שמי שראה את המלך ולא בירך, מברך בפעם השניה גם אם הוא בתוך שלושים יום. בשו"ת בני ציון ג סי' רכד, יא כותב שעל מלכי ישראל מברך בכל פעם מפני שמחויב בכבודם, בעוד שעל מלכי עכו"ם פעם בשלושים יום, מפני שברכתם זה רק אם יזכה יבחין, אלא אם בא בחיל גדול יותר או אם מדובר במלך גדול יותר. בשו"ת יהודה יעלה סי' כח כותב שמי שראה את המלך ולא הכירו, לא צריך לברך שנית.

ה. ראית המנהיג
1. סומא
בגמ' בברכות נח, א מסופר על רב ששת שהיה סגי נהור שיצא לברך את המלך. המג"א בשו"ע או"ח סי' רכד ס"ק ו לומד מכאן שסומא מברך ברכת המלך 22 באליהו רבה חולק וכותב שסומא לא מברך, ורב ששת רק ברכו לשלום כך פסק גם בקצש"ע סי' ס, י. אך בשערי תשובה שם ס"ק ה כותב שמהגמ' עולה בפשטות שרב ששת בירך ובמיוחד על פי הגירסא המובאת בעין יעקב: פתח רב ששת וקאמר ברוך וכו'. בחיי אדם כלל סג, ו כתב בשם הפמ"ג ששאר ברכות הראיה אין סומא מברך, רק על מלך דניכר כבודו אף לסומא. וסוף דברי הפמ"ג הוא שמי שלא ראה מאורות מימיו לא יברך. וראוי שסומא יברך בלא שם ומלכות. בברכי יוסף בשו"ע או"ח סי' רכד כותב שברכת ראית מלך שונה מברכות הראיה האחרות, מאחר שהוא מברך על מה שהוא מרגיש לא על הראיה. 23

2. ראית פמליית המנהיג מבלי לראותו ממש
בברכי יוסף או"ח סי' רכד ס"ק ג כותב שאם יודע שהמלך בספינה, אך אינו רואהו ממש, יברך כמו סומא. 24 החת"ס בהערותיו לשו"ע שם כותב שיש לחלק, מאחר שבין הסומא למלך אין מחיצה, וכשהמלך בספינה אין זה כך. 'ואם מברכים כשעוברים בפני בית המלך, פוק חזי מאי עמא דבר'. בשערי תשובה שם ס"ק ה כותב שדוקא בברכת ראית מלך הדין כן מאחר שמברך על הידיעה ולא על הראיה, אבל אין ללמוד מכאן על שאר ברכות הראיה. בשו"ת באר משה ב סי' יג, ו מביא את דבריו אך כותב שהמנהג הוא שלא לברך אם ידוע שהמלך נוסע ברכבת או במטוס, ואין רואים אותו.

3. ראיה המנהיג באמצעות מכשירי עזר
הרב בצלאל שטרן, שו"ת בצל החכמה, חלק ב סי' יח כותב שאת ברכות הראיה מברכים דווקא כשרואה ישירות. אך שם בסי' טז, ד-ה כתב בשם ספר פתח הדביר או"ח סי' רכד, י שהרואה את המלך דרך משקפת זה נחשב כאילו רואהו, וכל שכן במלך שמספיק לראות רק את כבודו. בשערי תשובה או"ח סי' רכד ס"ק ג כותב שאף שלא ראה את המלך עין בעין, אלא רק דרך חלון שזכוכית מפסיקה בינהם, יכול לברך ברכת הראיה.
בשו"ת יחוה דעת ב, כח (וכן בילקוט יוסף חלק ג עמ' תרב -תרד) כותב שהרואה מלך בטלויזיה אינו מברך ברכת מלכים, וכשם שלא מברכים ברכת הלבנה דרך מראה של זכוכית (מראה). הוא מצין לשו"ת דבר שמואל סי' רמב ולשו"ת שבות יעקב א סי' קכו שהרואה את הלבנה מתוך מראה של זכוכית אינו מברך עליה וראיתו מהגמ' בראש השנה כד,ב שראינוהו במים או בעששית אינה חשובה ראיה, ואין מעידין עליו לקדש את החודש. 25
אך לפי הדברים לעיל בענין סומא, ברכת המלך שונה מברכות הראיה האחרות, מאחר שהברכה היא על תחושת הכבוד ולא על עצם הראיה, נראה שאם המלך מוקרן בטלויזיה בשידור חי, הרי שתחושת הכבוד קימת גם כאן, ואז יש לברך. אמנם כן, ברור על פי זה שבודאי אין לברך כשרואה את המלך בטלויזיה שלא בשידור חי, או בסרט. שידור לא חי או סרט, כמוהו כראית תמונה של המלך. בשו"ת מנחת יצחק ב, פד כותב אף הוא שאין לברך כשרואה מלך בטלויזיה (ומשמע שאין זה בשידור חי), אך לפיו אם ימציאו מכשיר בו יהיה ניתן גם לראות את הצד שכנגד בשעה שמדבר עימו, אזי יברך.

ו. המתברכים
לפי טעם הלבוש או"ח סי' רכד, ח (הובא לעיל פרק ג) רק על מלך ישראל שהולך עם ס"ת של מלך מברכים. על מלך מישראל שאינו הולך עם ס"ת או מלך גוי יברכו עליו שנתן מכבודו ליראיו או לבשר ודם. בתוס' ר' יהודה החסיד לברכות ט, ב, מצין שבירושלמי ברכות ג, א כתוב שמצוה לראות גדולי המלכות, משמע שאפילו גדולי אומות העולם. 26
הפוסקים ניסו להגדיר את סוגי השלטון עליהם יש לברך, ובתוך כך לבדוק האם יש לברך על שלטון שהוא איננו מלוכני. באופן כללי יש תוקף לסמכות שלטונית שהיא איננה מלוכנית אם זה רצון העם, וכדברי הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן עמ' שלז: "שבזמן שאין מלך ...כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לענין כמה משפטי המלוכה". 27 אך לגבי ברכת המלכים יש דיון נרחב וכפי שנבאר לקמן.

1. ירושה נצחית ללא הדחה
הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות חלק ב סי' קלט כותב שעל נשיא אמריקה אין לברך מאחר שתלוי בבית נבחרים ובכוחם להדיחו וסמכויותיו מוגבלות. על מלכי אנגליה מברכים כי המלכות שם היא נצחית ועוברת בירושה ואף שהיא לא מתערבת בעניני השלטון בכל זאת היא חותמת על חוקים. על נשיא דרום אפריקה אין מברכים כי השחורים לא מכירים בו וגם מהלבנים יש שמתנגדים לו. זה לא יכול להיות במלך שכבודו מעין כבוד שמים. נראה שאפשרות ההדחה, לא רלוונטית לכאן. אמנם המאפיין של שלטון מלוכני הוא ששלטונו עובר בירושה, אך גם מלך ניתן להדיחו. דוד המלך למשל, מלך מספר שנים, ובמרד אבשלום הוא הודח. דוד באותם ששה חודשים שהיה נרדף מפני אבשלום בנו מתכפר היה בשעירה כהדיוט' (ירושלמי הוריות ג, ב). מנהיג שאיננו רצוי ומקובל לעם, לא יוכל להנהיג. המנהיגות יונקת כוחה מהעם, ולא מהיותה באה בירושה. גם באומות העולם מצינו מלכים שגלו מארצם וממדינותיהם לאחר שנות שלטון ארוכות של משפחתם, או שמעמדם ירד והשפעתם על ההנהגה היא שולית. אכן על מנהיג שלא מכירים בו (כמו הדוגמא שהיתה בזמנה בדרום אפריקה), אין לברך.

2. מנהיג ללא בגדי מלכות
הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סי' יב כותב שמברכים על מלך שיש בכוחו לשפוט ולהרוג, אך בתנאי שלבוש בגדי מלכות, שזהו כבודו. אך אם לבוש רגיל איה כבודו להעריצו? מצין שכך כתב בשו"ת נבחר מכסף סי' ג ובזכור לאברהם אות כ ובחסד לאלפים סוף אות יא. ולכל היותר לברך בלא שם ומלכות. בשו"ת יחוה דעת ב סי' כח דוחה את הענין ולפיו אין צורך לראות את המלך בבגדי השרד שלו, אם כי בספר שיעורי הראש"ל (הרב עובדיה יוסף) חלק א עמ' ב כותב שאם אין הנשיא לובש בגדי מלכות אין לברך, וכך הורה בעת ביקור ניכסון (נשיא ארה"ב) בארץ. 28 הרב יצחק יוסף, בילקוט יוסף חלק ג עמ' תרב-תרד כתב על נשיא מדינה בזה"ז אם לבוש בגדי מלכות שכולם רואים את יקר גדולתו ומברך בשם ומלכות יש לו על מה לסמוך.
גם על כך יש להעיר שלא נראה שבגדי המלך הם הקובעים את הברכה. לענין זה אין מקור בסוגיה בברכות שם, ומלבד זאת לא מצינו הוראה על לבוש וביגוד מיוחד למלך. כהן הדיוט וכהן הגדול מצוים ללבוש בגדים מסוימים, ואכן הרמב"ן לשמות כח, ב מקביל את בגדי הכהנים לבגדי מלכים, אך אין המלך חיב ללבוש בגדים מסוימים בדוקא. הרמב"ם בהל' מלכים ב, ה כותב שהמלך 'מתנאה בלבושין מפוארין, שנאמר: "מלך ביופיו תחזינה עיניך" (ישעיהו לג, יז), אך אין הוא מגדיר את צורתן. הרמב"ם בהל' מלכים ב, א כותב שאין משתמשים בשרביטו ובכתרו של המלך, ומכאן שמלך היה לובש כתר ומשתמש בשרביט. אך אין ללמוד מכאן שזו חובה על המלך. לבוש נאה ואף מפואר זהו דבר שמשתנה בהתאם לזמן ולמקום. גם אם בעבר היה מקובל שמלך הולך עם גלימות ארוכות, וכתר על ראשו, כיום מקובל גם על מלכים ומנהיגים אחרים ללכת עם חליפות מחויטות, ובהם הם מתנאים בלבושים מפוארים. כך גם ביחס לשינוי המקום. מנהיגים הבאים מאירופה ומאמריקה לבושים בבגדים נאים ומכובדים, שהם שונים ממה שלבושים מנהיגים הבאים מאפריקה, הלבושים בלבוש מסורתי המקובל אצלם מדורי דורות. 29 העיקרון הוא שילכו בצורה מכובדת כמקובל במקומותיהם, ולא בצורה מרושלת, לא נקיה וכד'. 30
בחידושי בתרא למשנה ברורה חלק א וב (עמ' קנ-קנא) מביא דעה האומרת שלא שייך ברכות אילו בזמן הזה, מאחר ולא שייך אצלנו מושג הכבוד כבזמן חז"ל, ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות. החידו"ב עצמו חולק על כך ולפיו אם המ"ב והערוך השולחן והכה"ח הביאו דין זה להלכה, והם חיו רק דור לפנינו, לא נשתנה סגנון המלכות בזמן מועט כזה.

3. סמכות שלטונית ושיפוטית – נשיא, ראש ממשלה
ר' אברהם בן יצחק, בעל האשכול, בשו"ת הרב אב"י אב בי"ד סי' לב (מובא באורחות חיים הל' ברכות אות מט), כותב שכל מי שהוא חשוב בשלטון ובנשיאות כמלך ואין מי שימחה בידו ולשנות דברו מלאו להן, ומהן ללאו, אפילו הוא מאומות העולם מברכים עליו ברכת מלכים.
בשו"ת רדב"ז א, רצו הובאו דברי האשכול, ועל פי זה דן שם על הפחה של מצרים, שנשלח ע"י מלך תורגמא. הפחה אינו שופט אלא רק מבצע גזרי דין, אבל כיון שיש לו סמכות להרוג בשעת חירום אפשר לברך גם עליו. לפיו, האשכול התיר לברך, כשאין על השלטון עול מלך לשנות דבריהם, וכאן הפחה כפוף. הרדב"ז ניסה להסביר שגם לפחה יש עצמאות שיפוטית במצב מסוים, אם כי הנקודה העקרית לפיו היא העצמאות השלטונית.דברי הרדב"ז הללו נפסקו במגן אברהם סי' רכד ס"ק ה, ובמ"ב שם ס"ק יב:
השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דברים, ודן והורג במשפט, מברך עליהם.
"השלטונים" בא לכלול כל צורת שלטון - לאו דוקא שלטון מלוכני. 31 בשו"ת חתם סופר או"ח סי' קנט כותב שגדר המלך לענין ברכה הוא כל מי שבידו להמית ולהחיות אפילו בעירו, ומצין שבמדינת ריי"ך מברכים על כל דוכסיהם מפני שהמדינה היא שלהם ואין עליהם שום אימת מלך, והם נחשבים מלך ממש. בשו"ת באר משה ב, ט ס"ק א הסיק מתשובה זו שמברכים רק על נשיא מדינה שחותם על פסקי דין מות, ולא ניתן לממש את הפסק ללא חתימתו.
בשו"ת קרית חנה דוד ב סי' לו דן האם לברך על הפרזידנט (=נשיא) של צרפת שבא לעירם (בי"ג אייר תרצ"ג) וכותב שמאחר שהנשיא איננו יכול להעביר שום חוק בלי הסכמת הפרלמנט אין לברך שאין זה דומה למלך שגוזר ומקים ואין עוד מלבדו. דבריו הובאו גם בשו"ת יחוה דעת ב סי' כח, אך הסביר שם שמאחר ויש ביד הנשיא סמכות חנינה על מי שנידון למות ע"י בתי המשפט המוסמכים לכך, נמצא שסמכות דיני נפשות מסורה בידו והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט. 32
בשו"ת אבני ישפה (מהרב ישראל פסח פיינהדלר) או"ח סי' מז כותב שהיכולת להרוג בעקבות משפט זה לא לעיכובא, גם אם עונש מות לא נוהג כבר. הברכה היא לא על מעשה ההריגה, אלא על היכולת לעשות כן, אף אם אין דרכו לעשות כן. אלא שלפיו כיון שבזמננו נתחדשה הדמוקרטיה, והמלכים והנשיאים כפופים לעם, ואין זה המלך שדברו עליו בפוסקים, ולכן אין מברכים עליו. בספר הליכות שלמה בעמ' רצד נכתב בשם הרש"ז אויערבך שנשיאי המדינות שבזמננו, וכן מי שבידו לחון אנשים מעונשים פשוט שלא נחשבים כלל כמלך לענין ברכה. בשו"ת שערי עזרא חלק ב או"ח סי' יז כותב שתוארו של המנהיג לא משנה. אלא שעל מנת לברך צריך שני קריטריונים: שאין אדם שהמלך כפוף לו אלא הוא הסמכות העליונה במדינתו, וכן שבכוחו לחרוץ את גורלם של נתיניו למות או חנינה. במדינות דמוקרטיות שהריבונות נתונה לעם כולו וסמכויות השיפוט מפוצלות בין מספר רשויות, וגם סמכות החנינה הוא בהתאם להמלצות משרד המשפטים - אין לברך. אך מאחר שיש לראש ממשלה ולנשיא מעמד מכובד יש לברך בלא שם ומלכות. יחד עם זאת לנשיא מדינת ישראל אין סמכות שיפוטית וכן אינו מוציא למלחמה. חתימתו על חוקים זהו לכבוד, אך הוא איננו יכול לגזור עונשי מיתה. סמכות החנינה לא משנה כי העיקר הוא אם בכוחו לבצע עונשי מיתה. מסקנתו היא שאם ירצה יברך בלא שם ומלכות. לפיו נשיא ארה"ב שמתפקד גם ראש ממשלה והוא המוציא ומביא למלחמה, אף שאיננו שופט, מברך בשם ומלכות. דברים דומים כתב גם בספר פניני הלכה ב עמ' 77-76 והוא מצין שיוצא שדוקא בארצות נחשלות נשארו עוד שליטים שניתן לברך עליהם ברכת המלכים.
אכן נראה הדבר כאבסורד מוחלט, שבמקומות שבהם השלטון נוהג בכפיה יברכו, ואילו במדינות מתוקנות יותר מבחינה שלטונית, לא יברכו. נראה שיש להבין את פשרה של תקנת חז"ל. בבסיס כל התשובות מונחת הנחתו של הרדב"ז שחיבר בין העצמאות השלטונית לחוקק חוקים - הרשות המחוקקת, לבין הסמכות השיפוטית לדון או לחון אדם - הרשות השופטת. אך נראה שאין הכרח להסביר שהסמכות השלטונית והשיפוטית מרוכזת בידי אישיות אחת.
האחריות על עשית משפט וצדק היא חלק מהגדרת התפקיד של המלך 'שאין ממליכים מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה' (רמב"ם הל' מלכים ד, י). יש למלך בישראל סמכות שיפוטית (מלבד זו של הסנהדרין), אך אין זה אומר שהוא אישית עוסק ומטפל בכל מערכת המשפט, וכשם שאין זה הגיוני וסביר שהמלך עצמו באופן אישי, שופט כל מי שחיב עונש מיתה. סביר להניח שגם בעבר היו בתי משפט מטעם המלכות שהיו דנים ולפעמים גם גוזרים עונשי מיתה. יש לו אחריות כללית על הענין, והאצלת סמכויות השיפוט בידי מערכת עצמאית, לא מעלה ולא מורידה דבר ממעמדו. אכן אם הוא איננו אחראי כלל על מערכת השיפוט והמערכת שתחתיו רק מבצעת גזרי דין שנכפים עליהם, יש כאן פגיעה במעמד השלטוני, ואזי אין לברך.
ניטול לדוגמא את סמכות החנינה. כיום החוק במדינת ישראל הוא שסמכות החנינה היא ביד הנשיא, לאחר שגופים אחרים מביאים בפניו המלצות לשחרור. אמנם כן, בלי חתימת הנשיא אי אפשר לחון אדם, והוא בהחלט רשאי שלא לקבל את ההמלצות, אבל זהו הליך פרוצדוראלי ולא מהותי. יש למשל הטוענים שעדיף להקים ועדה בלתי תלויה והיא זו שתדון לגבי החנינות. אם הצעה זו אכן תתקבל, האם זהו הדבר שישנה, האם לברך או לא על מנהיג?. 33 בארה"ב החוק הוא שהנשיא רשאי לחון אסיר באופן בלעדי מבלי לקבל המלצות של גופים אחרים.
נראה לנו לומר שעיקר כונת האשכול היא לשלטון עצמאי שאיננו כפוף לשום שלטון אחר. לא כ"כ משנה אם מדובר בהחלטות של אדם אחד או של קבוצת נבחרים-מנהיגים שמקבלים החלטות. הענין הוא הכפיפות לסמכות שלטונית אחרת, חיצונית, שאז אין מברכים, ולא להליך קבלת החלטות פנימי, שיכול לעבור שלבים שונים, כולל זו של הערכאה השיפוטית. הקריטריון לברכה הוא, מי עומד בראש אותו שלטון. מי האזרח מספר אחד בהנהגה השלטונית. בכל הירארכיה שלטונית יש מי שעומד בראשה. בכל מדינה יש לבדוק מיהו העומד בראש, ואין זה תלוי בהכרח בהיקף הפעילות של המנהיג.
ניתן להחיל גם כאן את העקרון שחז"ל הגדירו בסוגית קרבן חטאת, לנשיא שחטא. אדם שחוטא מביא חטאת שעירה תמימה נקבה (ויקרא ד, כח). נשיא שחטא, מביא שעיר זכר תמים (שם ד, כג). והמשנה בהוריות י, א שואלת:
איזהו הנשיא? זה מלך שנאמר "מכל מצות ה' אלוקיו" (שם כב), שאין על גביו אלא ה' אלוקיו.
כלומר, "הנשיא" הוא מי שמוגדר כמספר אחד בהנהגה השלטונית. באנגליה למשל יש בית מלוכה על אף שפעילותו המעשית קטנה בהיקפה לעומת עבודתו של ראש הממשלה, ועל אף זאת ברור שמברכים על המלך או המלכה. הוא נחשב בעיני עמו ובעיני העולם כולו למנהיג. כך גם במדינת ישראל. נשיא המדינה הוא העומד בראש הפירמידה השלטונית, לו חולקים את הכבוד הגדול, יותר מאשר לראש ממשלה. הוא מיצג את מדינת ישראל כלפי אומות העולם, ומקובל בתוך העם לראותו כאזרח מספר אחד במעלה. ראש הממשלה למשל, עומד בפניו בעת טקסים ממלכתיים, ולא להיפך, (ביום השואה, ביום הזכרון לחללי צה"ל, בחלוקת פרס ישראל ביום העצמאות ועוד, והוא זה שצריך לעמוד בראש מעמד הקהל במוצאי שמיטה). נשיא המדינה הוא המיצג הגדול יותר של ההנהגה השלטונית במדינת ישראל. אכן אם ישונה חוק הנשיאות או יבוטל למשל לגמרי מוסד זה, אזי שוב נצטרך לבדוק מי הוא העומד בראש, אך כיום נשיא המדינה הוא העומד בראש הנהגת העם.
אכן בספר תורת חיים או"ח סי' רכד, ט כותב שהברכה איננה תלויה בשם מלך או קיסר, אלא גם במדינות שבוחרים פריזדנט (=נשיא), הוא מושל ועליו מברכים. כך כתב הרב שמואל טוביה שטרן, חוקת עולם ב עמ' 512, שיש לנהוג כבוד מלכים בנשיא המדינה, ויש לברך שחלק מכבודו ליראיו, וכך כתב גם בשו"ת שבט הלוי א סי' לה שגם אם אין לו רשות להרוג - מברכים עליו מאחר והוא האישיות המכובדת ביותר מבחינה שלטונית. 34

4. מלכה
הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות ב סי' קלט כותב שהברכה היא על כבוד המלכות ולא על האישיות, ולכן אין מניעה לברך על מלכה. 35 הרב בצלאל שטרן, שו"ת בצל החכמה ב סי' יט (דבריו מובאים גם בנעם יא עמ' רלח) כותב שגם על מלכה יש לברך. ומוכיח זאת מברכות לח, ב שם נאמר שעל בריות נאות מברכים שככה לו בעולמו, ובעבודה זרה כ, א נאמר שרשב"ג ור' עקיבא ברכו על ראית נשים נכריות וכן בירושלמי ברכות ט, א. אלא שעל נוי אין צורך אף להשתדל לראות, בעוד שעל מלכה צריך. אך כל זה רק במלכה גויה כי בישראל אין למנות אשה למלכות ולא ניתן לברך שחלק מכבודו, כשהתורה אסרה זאת. כך פסק גם אחיו הרב משה שטרן בשו"ת באר משה ב סי' ט ס"ק ד.
בשערים המצוינים בהלכה סי' ס, ז כותב שכשם שאין מסתכלים על כלה על אף שיש בזה מצוה כדי לחבבה על בעלה, כך אין מסתכלים על מלכה. ר' עקיבא שברך על אשה גויה, היה זה באקרעי, רק כשמוכרח ללכת ילך וכמג"א שכתב באו"ח סי' תרנו ס"ק ח שממעשה קמצא ובר קמצא (גיטין נו, א) נלמד שיכול לעבור על לא תעשה מפני שלום מלכות. בעלי תמר לסנהדרין עמ' קיט דן מה נוסח הברכה למלכה. האם יש לומר שחלק מכבודו למלכת בשר ודם. אך נראה שאין צורך לשנות את הנוסח הקבוע, מאחר שהנוסח הקבוע 'בשר ודם' יכול לכלול גם אשה.

5. שר, ראש עיר
בגמ' בעירובין לו, ב נאמר שאדם מתנה על עירובו על מנת לקבל פני מרי דמתא= ראש העיר. בהגהות יעב"ץ שם כתב מפני שמצוה להקביל פני מלך (ברכות ט,ב). הרב ראובן מרגליות בפירושו מקור חסד לספר חסידים סי' תתק"נ מוכיח מפסחים כה,ב שלפי נמוסיהם היה ברשות ראש העיר להעניש אדם במיתה. א"כ מרי דמתא הוא מגדולי המלכות. כך הוא גם כתב בספרו נפש חיה או"ח סי' רכד, ט. הוא גם לומד מהירושלמי ברכות ג, א שמצוה לראות גדולי מלכות לאו דוקא את המלך בעצמו. כך כתבו בשם הר"ב קאזיס בילקוט פירושים לירושלמי ברכות (לדף כג, ב). בכנסת הגדולה סי' רכד כתב שאיש שממנה המלך בכל עיר ועיר, טוב וישר לברך שחלק מכבודו לבשר ודם בלא שם ומלכות. על השופט הגדול שהוא הקאדי לא מברכים. כך פסק גם במגן אברהם שם ס"ק ה ובתורת החיים שם ס"ק ט ובמ"ב שם ס"ק יב, וכך כתב גם בפחד יצחק אות מ שאין לברך על הבאש"ה של מצרים וכיו"ב, ששולח המלך, ועל האפנד"י שהוא הדיין, אין לברך כלל. יתכן ובעבר לראש עיר או ראש מחוז היו סמכויות כמו מלך, והוא אף היה נבחר מתמנה ע"י המלך. לא זו המציאות כיום במדינת ישראל. כאמור לעיל הברכה היא על העומד בראש העם, ובמדינת ישראל כיום, העומד בראשה הוא נשיא המדינה. ראש הממשלה נבחר בבחירות ישירות, וחברי הכנסת נבחרים על פי מפתח מפלגתי. שרי מפלגתו של ראש הממשלה נבחרים על ידו, ושרים ממפלגות אחרות נבחרים ע"י מפלגותיהם. אין אם כן מציאות שכזו שבו הנשיא ממנה 'איש בכל עיר ועיר', ובודאי שאין לו סמכות להעניש אדם במיתה על אף שלפי דברינו לעיל אין זה רלונטי. אף על פי כן, אם על אנשי השלטון שבכל עיר ועיר כתבו הפוסקים שטוב וישר לברך בלא שם ומלכות, אולי יש מקום להורות שעל ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת, יברכו בלא שם ומלכות.

6. מנהיג שאינו נוהג כשורה
באוצר הגאונים לסוטה מא,ב עמ' 267 (בשם גנזי קדם, ספר חמישי, עמ' 58-57) מובא:
וכל הדורות נהגו לברוכי מלכות, ולקלס לפניה, ואע"ג דבליבן איכא מאי דאיכא. ובכל הני במקום דלא אפשר, אבל אי אפשר, ומפני שאדם נוהג בעצמו חנופה, הוא שמקלס רשעים – אסור למיעבד הכין, וקיימא ביה: "אומר לרשע צדיק אתה" (משלי כד, כה)
"אי אפשר" כוונתו שאם אפשר שלא לברך, אזי לא מברכים מלך רשע. הרש"ש בברכות נח, א כותב שעל אף שמלכי ישראל רובם היו רשעים יש לומר שמלכו בזכות אבותם, ומדבריו עולה שגם על מלכים רשעים יש לברך. אמנם בשו"ת כוכבי אור קונטרס כבוד מלכים אות כו כתב שאין לברך שחלק מכבודו 'ליראיו', על מלך רשע. בשו"ת לב חיים ח"ג סי' נה כותב שהברכה לא נקבעה על מלך מסוים ועיקר הברכה היא על העתיד לבא שאם יזכה יבחין בראיתו בכבוד מלך המשיח. אם זו המטרה, ממילא גם על מלך רשע כירבעם ואחאב ומנשה חייב לברך. 36

8. מלך שהוא גם חכם
בעינים למשפט בברכות ט, ב מסתפק בשאלה מה לברך על מלך שהוא גם חכם. הרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה א סי' צא, כז דן בברכות שיברכו לעתיד לבא על מלך המשיח ובתוך כך מה מברכים על מלך ישראל שהוא גם חכם, ומצין שבשו"ת תשובה מאהבה ב סי' רלז כתב שמברך שתי ברכות. שחלק מחכמתו ליראיו, ושחלק מכבודו ליראיו. 37 בספר בירור הלכה מהרב יחיאל אברהם זילבר סי' רכד כותב שבמלך חכם יברך יקדים ברכת חכם למלך. בשיעורי הראש"ל (הרב עובדיה יוסף) חלק א עמ' ב, מספר שכשנפגש עם מלך ספרד, שידוע שהוא בקי גם בשאר חכמות, עירב את הברכה ובירך 'שנתן מכבודו ומחוכמתו לבשר ודם'.

סיכום
מצוה לראות פני מנהיג יהודי וגוי, ויש להתאמץ ולהשתדל לשם כך.
א. על מנת לראות פני מנהיג יש להקל באיסורי דרבנן כמו טומאה מדרבנן, או במנהגים כמו הוצאת ספר תורה לרחוב, אך אין להקל באיסורי תורה חמורים.
ב. בעת ראית מנהיג יש לברך ברכת המלך. על מנהיג ישראל אומר: ברוך שחלק מכבודו ליראיו. ועל מנהיג גוי יש לברך: ברוך שנתן מכבודו לבריותיו\ לבשר ודם.
ג. יש לברך לפחות פעם אחת בתוך שלושים יום אם רואה אותם, ועל כל מנהיג יש לברך לחוד.
ד. סומא מברך ברכת המלך, כך גם מי שיודע שהמנהיג עובר אך לא יכול לראותו, וכן גם מי שרואה אותו באמצעות מכשיר עזר. אך אין מברכים על תמונה או על סרט.
ה. המנהיג שמצוה להשתדל לראותו ולברך עליו ברכת המלכים, הוא מי שעומד בראש העם מבחינה שלטונית. האזרח מספר אחד בכבוד ובמעלה. במדינת ישראל כיום, האישיות שמצוה להשתדל לראותה ולברך עליה בשם ומלכות, הוא נשיא מדינת ישראל.
ו. על מנהיגי שלטון אחרים כמו ראש ממשלה שרים וחכי"ם יש מקום לברך בלא שם ומלכות.
ז. את הברכה יש לברך גם על מנהיגה- אשה, וגם על מנהיג שאינו נוהג כשורה.

הרב יהודה זולדן, מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא תשס"ב, סימן ז, עמ' 130-109






^ 1. "נתן בו עיניו". והלא רב ששת סומא היה? המהרש"א בחידו"א מסביר שנעשה לרב ששת נס ונתפקח כדי להענישו. אפשרות נוספת היא שזהו ביטוי מליצי. ע"ע ברש"י לשבת לד, א. במהר"ל בחידושי אגדות לשבת לד, א כותב שהכונה היא שמת מיתה פתאומית. כאן כותב המהרש"א שבשרו נרקב. ע"ע אור החיים שמות יא, ד. ובשם משמואל במדבר עמ' ש, שו בשם האר"י, ובערפילי טוהר לראי"ה קוק עמ' כ. באשר לביטוי "גל של עצמות", הוא מופיע מספר פעמים כתיאור של עונש על מעשה חריג. ראה: ירושלמי שביעית פ"ט ה"א (בסוף); שבת לד, א ועוד.
^ 2. על כבוד מלכים בדברי הראי"ה קוק בספרו חבש פאר פרק א: 'מכבוד מלכים מסתעף כללות התיקון בחיי האדם המדיני'.
^ 3. בדקדוקי סופרים לברכות יט,ב אות ג כותב שהקטע: "ולא לקראת..." הוא הוספת דברי ר' יוחנן על דברי ר' אלעזר ב"ר צדוק, ואכן כך היא גירסת התלמוד בכת"י מינכן. לאחר דברי ר' אלעזר ב"ר צדוק: "מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכים", מובא: "דאמר ר' יוחנן לעולם ישתדל...".בתוס' ר' יהודה שירליאון לברכות יט,ב (מהדורת ר"נ זק"ש, עמ' רלא) כותב שרבנו שמואל לא גרס "ולא לקראת מלכי ישראל וכד', דלא שייך למימר שמצוה לטמאות בכך". אך כאמור לפי כת"י מינכן וכן הירושלמי בברכות, יש קשר בין האפשרות לעבור על איסורי טומאה לבין החובה לראות פני מלך. ראה: פרופ' יעקב בלידשטיין, "גדול כבוד הבריות – עיונים בגלגולה של הלכה", כרך ט-י, עמ' 135 הע' 38; פרופ' נחום רקובר, גדול כבוד הבריות – כבוד הבריות כערך על, עמ' 49 כותב שר"א בר' צדוק ראה בצעירותו את ביהמ"ק ויתכן שראה את אגריפס השני ואת הורדוס השני. דיון נרחב בסוגיתנו עי"ש בעמ' 135,81-61.
^ 4.ע"ע ברמב"ם הל' טומאת מת יב, ו ובראב"ד ובנו"כ.
^ 5.בגדר דין כבוד הבריות עין: הרב צבי שכטר, בעקבי הצאן, סי' טז.
^ 6. יש להעיר שבמג"א או"ח תרנו ס"ק ח כותב שממעשה קמצא ובר קמצא בגיטין נו,א מוכח שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת מלכות, אך כאן אנו עוסקים בכבוד מלכות. עוד על ריצה לקראת מלכים, ראה: הרב שלמה וילמן, שימוש חכמים, עמ' קלג- קלו.

^ 7.על ר' שאול וואהל עין באנציקלופדיה אוצר ישראל בערך ר' שאול וואהל. בלובלין היה בית כנסת שנקרא 'שאול וואהל שול' על שמו. תמונת בית הכנסת מופיעה בספר 'בדרכי פולין האבלות' עמ' 488.
^ 8.דברים דומים כתבו התוס' בבבא מציעא לב, ב ד"ה מדברי, ובר"ן שם לג, א סוד"ה ר"י הגלילי. ובנמוקי יוסף לע"ז (דף ב, ב ברי"ף). מצינו הלכות נוספות שבהם גם התירו איסורים למלך עצמו בשל כבודו או מחשש שהדבר יתפרש כבזיונו, או פטרו מלך מקיום מצות כמו חליצה ויבום (סנהדרין יט, ב רש"י, ורמב"ם הל' מלכים ב, ג), לווית המת וכיבוד כלה (כתובות יז, א ותוד"ה פרשת, ושטמ"ק שם, תוס' סוטה מא,ב ד"ה מצוה, ורמב"ם הל' אבל יד, ח), רחיצת פנים ביום כיפור (יומא עח, ב ורמב"ם הל' שביתת עשור ג, א). באופן כללי מצינו פטור ממצוות לאישים מכובדים אם הדבר יתפרש כבזיונם - זקן ואינה לפי כבודו, כה"ג שמעיד רק לבן מלך (סנהדרין יח, ב). בשל שלום מלכות הקריבו קרבן פסול (גיטין נו, א) ועין ברמב"ם הל' קרבן פסח ג, א.

^ 9. כך תירץ גם הרב פנחס זביחי בשו"ת עטרת פז חלק ג חו"מ סי' יד.
^ 10.בענין זה עין בשו"ת עזרת כהן סי' י (עמ' לג) ובמצות ראיה עמ' נא, רז.
^ 11.התוס' (בגמרות לעיל) חולק על רש"י ולפיו הכונה לכך שאומרים שמיני עצרת החג הזה כרגל בפני עצמו. עין עוד: הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש סוכות עמ' 112-110. הרב יששכר תמר, עלי תמר, ירושלמי סוכה, עמ' קסג-קסד, כותב שברכת המלך שברכו את שלמה, משמשת מקור לתפילות לשלומם של מלכים. ראה לקמן הע' 16.
^ 12.הרב יששכר תמר, עלי תמר לירושלמי ברכות עמ' קח העיר שהברכות הללו, כמו גם ברכה על חכם לא מופיעות בירושלמי. אעפ"כ כותב שיתכן בהחלט שגם בא"י ברכו ברכה זאת, וברכות ידועות לכולם לא הזכירו. סיכום ההלכות בענין זה בספר הלכה חלק ז 'שאר תפילות היום' מהרב נפתלי הופנר עמ' 318-317. הרב אברהם ברגר, זכור לאברהם, עמ' תסב- תסד.

^ 13.הרב דוד אלכסנדר מלינובסקי, מלכות בית דוד, סי' י דן בשוני הנוסח אצל הרמב"ם בברכה, וכותב שהמילה 'גבורתו' היא ביטוי לכך שהמלך יכול להרוג את המורד בו וזה כלול במצוה 'שום תשים עליך' שתהא אימתו עליך. לפיו, לא שיך הדבר למלך גוי שאינם מולכים מכח מצות עשה זו. לפיו, דברי המ"ב בסי' רכד ס"ק יב שהברכה היא גם 'לשלטונים שאין עליהם עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט' כונתו שהם יכולים להרוג על עבירות מסוימות, אך לא את המורד בו. הוכחתו מהדגשת הרמב"ם שכתב בהל' מלכים ג, ח: 'כל המורד במלך ישראל רשות יש למלך להורגו'. הרמב"ם הדגיש מלך ישראל, כדי לשלול מלך גוי. דבריו מופרכים. הגירסה ברמב"ם (במהדורות הר"י קאפח והר"ש פרנקל, ע"פ כל כתבי היד): 'כל הצורד במלך', ללא המילה ישראל. (הגרי"ז הבין שזה בא לשלול מלך מבית דוד. מלבד זאת, הבנתו במשנה ברורה אין לה על מה להתבסס. אדרבה, דוקא מורד במלכות היא העבירה החמורה ביותר שדוקא עליה יש לגזור עונש מיתה. כמו כן, המלך יונק את סמכותו מכח העם ולא מכח הפסוק. הפסוק מצוה אותנו לירא ממנו לאחר שקבלנו אותו עלינו.
^ 14.על ברכה למלך ישראל המולך על גוים עין בשו"ת התעוררות לתשובה או"ח סי' לט; כוכבי יצחק ח"ג קונט' כבוד מלכים בפתיחה.
^ 15.הרב יחיאל אפשטיין, ערוך השולחן או"ח סי' רכד, ו כתב: 'הרואה מלך ישראל בזמן המקדש מברך' וכו'. תוספת זו כנראה בשל הצנזורה. עין בהקדמתו לערוך השולחן חושן משפט, ובכותרת לסי' א שם ובמקומות רבים אחרים.
^ 16.זו חלק מברכת הנותן תשועה למלכים שענינה היא שלום המלכות ברמה האישית. הריצה אחריו וברכת המלך היא על שם העתיד שאם יזכה יבחין, והתפילה לשלום המלכות היא על ההוה. על תפילות לשלום המלכים, ראה במאמר: "תפילה לשלום המדינה" בספר זה.
^ 17.קדושין לב, ב ובמקנה; הרב מאיר שמחה הכהן, משך חכמה לדברים כב, כב; הראי"ה קוק, בבאר אליהו סי' כז.

^ 18.הרב מרדכי נורוק, זכר מרדכי, עמ' 185, מספר שברך שחלק מכבודו לבשר ודם בפגישתו עם מלך נורוגיה -האקון השביעי. המלך היה נרגש ותמה על כך שלדתות אחרות אין מנהג כזה.
^ 19.כ"כ גם בשו"ע הרב, ברכות הנהנין יג, ט, בקצש"ע סי' ס, י ובמ"ב סי' רכד ס"ק יג. הרב פנחס זביחי, שו"ת עטרת פז ג חו"מ סי' יד שלא רצה להכריע בשאלה, אם יש לבטל תורה לצורך ראית מלך או נשיא.

^ 20.כך כתב גם במגן אברהם שם ס"ק י, בבאר היטב שם ס"ק ט, בכף החיים שם אות כז. בחיי אדם כלל סג, טז. שו"ע הרב ברכות הנהנין יג, ט. בשו"ת באר משה ב סי' ט ס"ק ב כותב שעל מלך העובר במדינה אחרת, אף אם אין לו סמכות להעניש מברך.
^ 21.מכת"י. דבריו פורסמו לראשונה בחוברת: יקר האדרת, מאת הרב איסר קלונסקי, עמ' כד.
^ 22.כך משמע מהמהרש"א בברכות שם, וכן בשו"ע בעל התניא הל' ברכות הנהנין יג, ט, וכן פסק גם בערוך השולחן שם סע' ו, ברוח חיים שם ס"ק ב, ובמ"ב שם ס"ק יא, ובספר נתיבי הלכה מהרב יואל מלכה סי' רכד, יג, ובשו"ת משיב אמרים חלק ג מהרב חנינא בוגיד סעדון או"ח סי' ה- ז. ע"ע בבירור הלכה לברכות נח, א.
^ 23.כ"כ בשו"ע הרב ברכות הנהנין יג, ט, ובתורת חיים או"ח סי' רכד, ט. ראה: הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה או"ח ה סי' לז, י; הרב משה שטרן, שו"ת באר משה ב סי' יג, ו. בחידו"ב למשנה ברורה סי' רכד (עמ' קנא) כותב שסומא מרגיש כבוד המלכות ע"י חוש השמיעה, מה שאין כן בשאר ראיות שהוא לא מרגיש באחד מחושיו. ע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ו סי' יב ובשו"ת יחוה דעת ד, יז (עמ' פו בהערה). בגשר החיים חלק א פרק כט ס"ק יז כתב שברכת המלך נועדה להביע כבוד למלך, ואין זו ברכת ראיה רגילה. הוא מדיק מדברי הרמב"ם והשו"ע שלא כתבו 'הרואה' אלא 'על מלך אומר'. ע"ע בתחומין ג עמ' 204, ובמעין מ תשרי תש"ס עמ' 54, בעלי תמר לירושלמי ברכות עמ' קח מביא בשם ספר ישבת ציון עמ' כא שהרב שמעון מנשה מחברון, היה בן תשעים שנה וסגי נהור, וכששמע שהרי"ל דיסקין בא לחברון להשתטח על קברי האבות בקש שיוליכוהו לצד הרחוב, וכשהרי"ל דיסקין עבר שם ברך בשם ובמלכות ברוך שחלק מחכמתו ליראיו.
^ 24.כך כתב גם היעב"ץ במור וקציעה סי' רכד, כמו שמוכח מרב ששת. כך כתב גם בכף החיים סי' רכד אות כד, ובשערי תשובה שם ס"ק ה, ובקצש"ע סי' ס, י; הרב יואל מלכה, נתיבי הלכה סי' רכד, יד; הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות ב' סי' קלט כותב שהיה מקום לומר שמברכים רק כשעובר ברה"ר אך לא אם נמצא בחדרו או במרפסת, מציין ששמע על גדולים שברכו על מלכת אנגליה שהיתה במרפסת, וכן שמע על הגרי"ח זוננפלד שנפגש עם מלך ירדן בסתר באהל, ובירך.

^ 25.מצין שכך כתב הברכי יוסף בחו"מ סי' לה ס"ק יא ובשו"ת שמע אברהם פלאג'י סי' מו. בפתח הדביר באו"ח סי' רכד ס"ק י מביא שהרב יהודה שמואל אשכנזי הסתפק בדבר והעלה שאין לברך מספק. כך פסק גם הרב משה שטרן, שו"ת באר משה ב סי' ט ס"ק ג.
^ 26.הרב מאיר ארק, טל תורה (על הירושלמי הנ"ל) כתב שכונתו לשרים הקרובים למלכות, ולאו דוקא מלכים. ענין זה לא נזכר בבבלי וגם הפוסקים לא זכרוהו, וצ"ע. כך הבין את הירושלמי, הרב יששכר תמר, עלי תמר ברכות עמ' קז; הרב יצחק אריאלי, עינים למשפט ברכות ט, ב; הרב ראובן מרגליות, נפש חיה או"ח סי' רכד, ט.

^ 27.יין במאמר "בחירת מנהיג ציבור ומעמדו" בספר זה.
^ 28. בספר רבנות בסערת ימים על הריא"ה הרצוג, עמ' 52-51, מסופר שכנשפגש הריא"ה הרצוג עם נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט בבית הלבן, בירך עליו ברכת המלך. הרב חיים רחמים יוסף פראנקו= החרי"ף ברך ברכת המלכים על פראנץ יוזף. ראה: אברהם פראנקו, בתוך "ספר חברון" (עורך: עודד אבישר), ירושלים, תש"ל, עמ' 109.
^ 29.בגליון כפר חב"ד (תמוז תש"ס) מס' 911 עמ' 95, מופיעה כתבה ולצידה תמונתו של שליח חב"ד במרוקו הרב רסקין, כשהוא מברך שחלק מכבודו על מלך מרוקו- מוחמד הששי, בעת ביקור המלך בארה"ב. המלך נראה לבוש בגלימה ובכובע (תרבוש), וכפי שנהוג ללכת בארצות ערב.
^ 30.בכף החיים או"ח סי' רכד, לג כתב שמלך ששינה צורתו שלא יכירוהו, אין מברכים עליו כי אין כאן גדולה וכבוד. אך נראה שאם מכירים אותו, והוא לבוש למשל בבגדי ספורט בעת ריצה או משחק, שיש לברך. כ"כ גם בנתיבי הלכה מהרב יואל מלכה סי' רכד, יד.

^ 31. הרב עזרא בצרי, שו"ת שערי עזרא ב סי' יז האריך להסביר את תשובת הרדב"ז. הוא מוכיח גם מלשון המקרא שהמילה 'נשיא' כוללת מלך וכל בעל תפקיד שלטוני אחר. 'נשיא בעמך לא תאור' (שמות כב, כז), 'אשר נשיא יחטא' (ויקרא ד, כב), 'ועבדי דוד נשיא בתוכם' (יחזקאל לד, כד), 'חמשת מלכי מדין' (במדבר לא, ח) ובמקבילה 'ואת נשיאי מדין' (יהושע יג, כא) ועוד. 'על מוסד הנשיאות' במאמרו של הרב יהודה שביב שמעתין מס' 130-129, עמ' 23-17.. במאמרי: "אשר נשיא יחטא", הדף השבועי, אוניברסיטת בר אילן מס' 436, פרשת ויקרא תשס"ב, ובמאמר "הדחת מנהיג שהורשע" בספר זה.
^ 32.הר"ע יוסף מביא שכך פסק בתורת חיים סופר סי' רכד אות י, בשו"ת אפרסקתא דעניא סי' לב, ובשו"ת שואל ונשאל סי' עג. כך כתב גם בשערים המצוינים בהלכה ס, ו.

^ 33.בחידושי בתרא למשנה ברורה חלק א- ב (עמ' קנ- קנא) כותב על דברי המ"ב: "אבל לא נשיא במדינה דמוקרטית שאין כח זה בידו אלא ביד אחרים, וכ"ש לא למלך שאין שום כח להוציא רצונו לפועל. אבל העידו שהרה"ג ר' לייב גורביץ' בירך על מלכת אנגליה, ומעשה רב הוא". אלא שהחידו"ב כותב שהכבוד שמברכים עליו הוא כבוד הבא מיראה, והיראה היא סמל בלבד, וח"ו להקל בברכה לבטלה, וברור לו שהגרל"ג לא בירך בשם ומלכות, ומסתמא אמר 'השם', והרואים לא הבחינו. יש להעיר, שלא נראה שבזמננו יברך מישהו על מלכת אנגליה מיראה. אין מה לירא ממנה, ואדרבה, אולי הגרל"ג החמיר לקים תקנת חכמים ולברך ברכת המלך בשם ובמלכות. אכן בשו"ת שבט הלוי א, לה כתב שפשוט בעיניו שמברכים על מלך גם אם אין לו סמכות חוקית להרוג. בשו"ת יחוה דעת ב, כח וכן בילקוט יוסף חלק ג עמ' תרב- תרד פסק שעל נשיא מדינה בזה"ז, מברך שנתן מכבודו לבו"ד בלי שם ומלכות.

^ 34.דברים דומים כותב הרב מרדכי פוגלמן, שו"ת בית מרדכי סי' פג: "שהנשיא במדינת ישראל המחודשת עומד במקום מלך, ואנו חיבים לכבדו בכל הכבוד שאנו מכבדים מלך". הריא"ה הרצוג, פסקים וכתבים יו"ד חלק ה עמ' שצ- שצד, כותב: "ואם כי נשיא המדינה אינו מלך ממש והוא רק לזמן, אבל ודאי שחיבים בכבודו, באופן מיוחד בחייו, ולאחר מותו, שכבודו הוא כבוד האומה". בספר לחיות את הנצח, לזכרו של בני גל הי"ד שנפל במלחמת יום הכיפורים, עמ' 41-40, מסופר שבירך ברכת המלכים כשראה את נשיא מדינת ישראל מר אפרים קציר. היה מי שהעיר לו על כך שהנשיא קציר איננו מלך. אמנם כן, הנשיא איננו מלך, אך לנשיא מדינת ישראל חולקים את הכבוד הגדול ביותר.
^ 35.כך נקטו מספר מפוסקי דורנו. בשו"ת שבט הלוי א, לה כתב שפשוט מאד שאין לחלק בין מלך למלכה. כך בשו"ת קנין תורה א סי' לב, ב . בשו"ת שרגא המאיר ז סי' פא, בשו"ת שערי עזרא ב, יז עמ' כט, בנתיבי הלכה עמ' קעח, ובפניני הלכה ב עמ' 74. בשו"ת נחלת פנחס א אות כט מצין את תשובת בעל שו"ת שרגא המאיר שנשלחה אליו ומוסיף שהעידו לפניו שפעמיים התכנסו רבני אירופה באמשטרדם- הולנד, וחלק מהרבנים ביקרו אצל המלכה וברכו. בשו"ת רבבות אפרים ב סי' פב כותב אף הוא שיש לברך על מלכה כמו מלך, אך מצין שבעל שו"ת משנה הלכות כתב לו שבעכו"ם לא שיך להבחין בין מלך ומלכה ולכן מברך. הוא מצין גם לספר אור עולם עמ' מא (וכן הוא בשו"ת פרח שושנה סי' מא) שכתב שאין לברך על מלכה. כך גם בשו"ת אבני ישפה או"ח סי' מז, וכן הרב אלכסנדר מלינובסקי, מלכות בית דוד, סי' יא, א ולפיו גם על מלך גר אין לברך.

^ 36.כך פסק גם בכף החיים סי' רכד אות כט, ובשו"ת בני ציון (לייכטמן) ג סי' רכד, יא, שערים המצוינים בהלכה סי' ס, ו, בשו"ת שערי עזרא ב סי' יז עמ' לא, בשו"ת אבני ישפה או"ח סי' מז, פניני הלכה חלק ב עמ'.75. בשו"ת קנין תורה א סי' לב, ב כותב שיש לברך גם על מלך רשע כיון שאין צריכים לראותו ממש אלא את כבודו. בעלי תמר לירושלמי ברכות ג, א (עמ' קו) מספר ששמע שבעל הצפנת פענח לא בירך על מלך גוי רשע כשקבל פניו בדוינסק. כששאלוהו אם בירך? השיב בהלצה: מה יש לברך בורא פרי האדמה. עי"ש שדן בדברי הירושלמי על ר' חייא שנטמא על מנת לראות את דוקלינוס המלך, האם היה מלך רשע. הוא עצמו סובר שאין לברך על מלכות שמפלה לרעה את עם ישראל היושבים בארצם, צוררים להם וגוזרים עליהם גזירות קשות. ע"ע במאמרו של הרב בן ציון קריגר, תחומין, כ, עמ' 117-116.
^ 37.כך נכתב גם בשם הרב שלמה זלמן אויערבך, בספר הליכות שלמה עמ' רצד. כ"כ גם בכף החיים סי' רכד אות לא, וברוח חיים שם ס"ק ג, ובתורת החיים שם ס"ק ט. הרב מאיר בלומנפלד שו"ת פרח שושנה, סי' מא; הרב פנחס זביחי, שו"ת עטרת פז א או"ח סי' טו. הרב חיים פאלג'י, שו"ת לב חיים, סי' מב, כותב שיברכו ברכת המלך וברכת חכם על מלך המשיח.
עוד בנושא מלכות יהודה וישראל

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il