מהלכות שבת באוכלין | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
מלאכות שבת

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

6 דק' קריאה

מקור לחיוב טוחן בשבת
הגמרא בשבת אומרת (דף ע"ד ע"ב), וז"ל: "אמר רב פפא, האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן". וכותב רש"י: אם חותך את הסלק לחתיכות דקות, חייב משום טוחן.

והתוספות שם כתבו (בד"ה האי מאן) שדוקא בסלק שייך טחינה, אבל בשאר אוכלין אין חיוב טוחן בשבת. ומיהו התוספות עצמם כתבו לקמן דף קי"ד ע"ב (ד"ה אלא לקניבת הירק) שחיוב טוחן שייך גם בשאר דברים.

וכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' שבת הלכה ה'): "המחתך את הירק מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה" לדעת הרמב"ם הגדרת מלאכת טוחן היא: "לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה". וכל החיוב הוא דוקא כשחותך את הירק על מנת לבשלו. משמע מדבריו שאם חותך ירקות לסלט – אין בזה כל בעיה. במקום אחר כתב הרמב"ם (פ"ח מהל' שבת הט"ו): "הטוחן כגרוגרת חייב וכו' המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן". ובמקום שלישי כותב הרמב"ם (פכ"א מהל' שבת הי"ח): "המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן וחייב". כלומר לדעת הרמב"ם אם חותך את הירק דק דק שלא ע"מ לבשלו - מותר, אבל בפרק ח' הלכה ט"ו לא כתב ע"מ לבשלו.

אבל כולם חולקים על הרמב"ם ואומרים שבכל אופן של חיתוך דק אסור. וכתוב בשו"ע (או"ח סי' שכ"א סי' י"ב): "המחתך הירק דק דק, חייב משום טוחן". והוא לא חילק אם מטרת החיתוך כדי לבשל או לא.

הרב בעל כה"ח אומר שאדם צריך להזהר בשבת שלא לחתוך שום דבר דק דק, כי איננו בקיאים מה נקרא דק דק (עיין שם ס"ק ס"ז). ולמעשה, הגדרת 'דק דק' תלויה בסוג הירק ודרך חיתוכו. יש מיני ירקות שאין רגילות לחותכם דק דק, כגון מלפפונים וכדומה שפורסים אותם לחתיכות גדולות ולא טוחנים אותם כמו שכותשים שום, אך אם חותכים אותם לחתיכות דקות מאוד שייך בהם חיוב טוחן כמו שמרסקים שום.

וכתב הבא"ח (ש"ש משפטים אות ב'): "י"א דאין איסור לחתוך פירות וירקות דק דק אלא בחותך ומניח לסעודה אחרת לבו ביום, אבל אם אוכל לאלתר או תוך שעה אחת מותר לחתוך דק דק וכמ"ש בדין הבורר. ויש מחמירין לאסור לחתוך דק דק בכל גוונא אפילו לאכול לאלתר. ובמקום שנהגו היתר אין למחות בידם ורק צריך להזהירם שלא יעשו כן אלא לאכול לאלתר או לסעודה שהיא סמוכה תוך שעה אחת. ופה עירנו בגדא"ד נוהגים היתר לחתוך דק דק שעושין צלאט"ה מפירות וירקות בשבת וצריך להזהירם שלא יעשו לצורך סעודה אחרת שהיא אחר שעה אחת".

איסור אכילת בצל מגולה
אסור בשבת לכתוש שום או בצל אע"פ שזה לצורך סעודת שבת, משום שיש בזה מלאכת טוחן מדאורייתא. ומי שרוצה להכין בצל לצורך שבת כבר מערב שבת, וחותך את ראשו ומניחו במקרר, עליו לדעת שאמנם ניצל מאיסור טוחן בשבת, אך לא יצאו מאיסור אכילת שום או בצל מגולים שעבר עליו לילה. והפתרון לכך הוא, לטגן את הבצל מערב שבת, או שיערבבו עם עוד חומרים שונים (ועיין נידה דף י"ז, וכה"ח יו"ד סי' קט"ז וס"ק צ"ב, ועיין בזבחי צדק שם).

לכבוד שבת קדש
כל אדם צריך לאכול בשבת מאכל האהוב עליו, ויאמר שזה לכבוד שבת. הרא"ש כתב שמי שלא אוכל חמין בשבת הרי יש בו חשש של מינות (כדי להנצל מחשש הטמנה), ואמנם מי שמזיק לו החמין בשבת יכול לאכול מה שאהוב עליו, ובלבד שיאמר שזה לכבוד שבת קודש (ועיין שבת קי"ח ע"ב ברש"י ד"ה ראשי שומין שכתב "חשובים היו להם").

דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת פורת יוסף, היה גר בבנין של אימו, היא היתה גרה בקומה התחתונה, והוא בקומה העליונה. ובכל יום וכן בשבת בבקר היה ראש הישיבה נכנס לאימו ואומר לה בחול 'שלום', ובשבת 'שבת שלום', ואח"כ היה עולה לביתו. ובכל שבת הוא היה אומר לאימו 'החמין שלך טעים מאד, אבל שלנו לא יוצא כל כך טעים'. אשתו של ראש הישיבה ע"ה, היתה נבונה מאד, והיא הלכה ושאלה את חמותה כיצד היא מכינה את החמין. אמרה לה חמותה, כשאני מניחה את סיר החמין על האש אני מתפללת 'רבש"ע אני מבקשת ממך שהחמין יצא טעים כדי שבעלי חכם שאול יהנה ממנו', ואני עוד מבקשת מהקב"ה 'הרי יש לך גן עדן גדול, תן לי משם מעט תבלין של שבת באוכל שלי'. אך כמובן שלא יועיל הדבר לכל אחד, אלא צריכה להיות לו מעלה חשובה.

ופעם אחת שדברתי על כך עם ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, הוא סיפר לי על מורנו הרה"ג רבי אברהם ענתבי שיום אחד נכנס אליו עשיר גדול לדבר עימו בענין מסוים. אמרה לו אשתו: אין לי שום דבר להגיש, ויש לי רק קמח ומים, ומה יאמר אותו עשיר שבבית הרב לא מכבדים אורחים? אמר לה הרב אל תדאגי תעשי איזה תבשיל מהקמח והמים. הלכה האשה ובכתה ודמעותיה זולגות והיא מכינה את התבשיל, והתפללה ואמרה רבש"ע יש לך גן עדן גדול בשמים, שים מעט ממנו בתבשיל הזה. ובגלל צדקותה ותפילה כך היה, ונכנס טעם טוב באוכל. יושב העשיר ואוכל, ומשבח את המאכל, ומבקש עוד ועוד, ומשגמר הלך למטבח ואכל גם מה שנשאר בסיר.

משחזר העשיר לביתו אמר לאשתו שהטבח שלהם אינו שווה כלום, לעומת התבשילים שמגישים בבית הרב. ומשניסה הטבח לעשות את אותו תבשיל ולא הצליח, באה אשתו של העשיר וניסתה אף היא וגם לא הצליחה שהטעם יהיה כמו בבית הרב. אמרה האשה לבעלה אני אלך לאשת הרב ואבקש ממנה את המתכון. הגיעה אשת העשיר עם הכרכרה לבית הרב, ומשראתה הרבנית חששה שמא מהתבשיל קרה משהוא לעשיר כי אינו רגיל לאכל ממנו, והיא הלכה והתחבאה. ירדה העשירה מהכרכרה וחיפשה את הרבנית ואמרה לה אל תחששי באתי לשאול אותך כיצד אתה מכינה את התבשילים שלך. אמרה לה הרבנית אני בכיתי והתפללתי לה' שישים טיפת גן עדן באוכל. חזרה אשת העשיר לביתה, ואמרה לבעלה שלמדה את אופן הכנת התבשיל וסיפרה לו את דברי הרבנית. אמר לה העשיר אם כן אז גם את תתפללי שתכנס טיפת גן עדן לתבשיל. ענתה לו אשתו: כשאתה תהיה צדיק וחסיד כמו הרב אברהם ענתבי אני אהיה כמו אשתו ויכנס טעם גן עדן באוכל שאני מכינה.

ריסוק בפומפיה
לרסק בפומפיה בשבת – אסור (עיין לשו"ע סי' שכ"א סעי' י', וכה"ח ומש"ב שם) פעם התארחתי בשבת אצל רב חשוב, והגישו לי סלט שעשוי מסלק אדום, וראיתי שהסלט נראה טרי ומלא ברק, ושאלתי אם הוסיפו עליו שמן זית? ואמרו לי: כעת ריסקנו אותו. שאלתי אותם הכיצד רסקתם? ואמרו לי, בפומפיה. אמרתי לי הכיצד מותר?! והם אמרו לי כל מיני קולות, אך לא היתה דעתי נוחה מזה. הרב המארח הקפיד עלי מאד, והוא הלך לראש הישיבה זצ"ל הנ"ל וסיפר לו את המעשה. אמר לו ראש הישיבה תבקש מחכם מרדכי שיראה לך את המקור לאיסור. ובא אלי אותו רב, והראיתי לו את דברי השו"ע. וכשראה זאת אותו הרב הוא אמר לי והרי אנחנו ואבות אבותינו נהגנו בדבר הזה. אמרתי לו שאינני יודע אם אבותינו ואבות אבותינו נהגו בדבר הזה ואם בכלל בזמנם היתה פומפיה. ולמעשה, אסור לחתוך על ידי כלי המיועד לכך, כגון פומפיה, או כותש שום. ואם עבר בשוגג והשתמש בפומפיה או בכותש שום ושם בתבשיל – האם התבשיל נאסר או לא? יש מי שאוסרו, ויש מי שמתיר. ולמעשה מותר לאכול את התבשיל.

דין כבוש
כתוב בשו"ע (או"ח סי' שכ"א סעי' ג'): "אסור למלוח חתיכות צנון, ד' או ה' ביחד, מפני שנראה ככובש כבשים, והכובש אסור מפני שהוא כמבשל; אלא מטבל כל אחת לבדה, ואוכלה. אבל ביצים, מותר למולחן". וכל זה בזמנם שהיו עושים כבוש מצנון, אבל כיום שלא עושים כן, ממילא מותר למלוח צנון וכן כל שאר סוגי ירקות כגון עגבניות וכדו', חוץ מאותם ירקות שנוהגים לעשות מהם כבוש כגון מלפפונים, וכן אסור למלוח פלפל מתוק או חריף מאחר שרגילים לכובשו. וכשעושה סלט ורוצה למולחו, כיון שיש בו גם מלפפונים, לכן נוהגים למלוח בשינוי היינו שישים מלח בתוך הקערה ורק אח"כ יכניס את הירקות החתוכים לקערה.

ויש אנשים שמכינים סלט מערב שבת בשביל שבת בבקר, ובשבת בבקר הם מוסיפים עליו מלח, ואם יש בסלט מלפפונים הרי הדבר אסור, ולכן יעשו כמו שכתבנו לעיל הינו שישימו מלח בקערה ואח"כ יכניסו את הירקות. וכותב הרב בעל כה"ח (שם ס"ק י"ט): ואותם שעושים סלט ביום שבת מקישואים או ירקות וכיוצא בו שחותכים אותם לחתיכות קטנות ונותנים עליהם מלח, צריך שתכף שנתן עליהם מלח יתן עליהם מיד מים או חומץ. ומה שהתיר למעלה לסחוט כבשים כדי לרככן, שאני התם מכיון שהיו מלוחין מקודם זה מותר. ואח"כ הוסיף שיש להזהר בדבר זה ויותר טוב שהכל יעשה מערב שבת כדי שלא יכשל.

קול צופיך - הרב מרדכי אליהו

מלאכות שבת