ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
א. חינוך – סוד החיבה הקב"ה משתבח באברהם ואומר עליו – "כי ידעתיו". ומסביר רש"י (יח יט) כי הלשון הזו, בה השתמש הקב"ה בשבחו את אברהם, "כי ידעתיו - לשון חיבה". "שהמחבב את האדם - מקרבו אצלו ויודעו ומכירו". ולמה ידעתיו? למען אשר יצווה. לפי שהוא מצווה את בניו עלי לשמור דרכי".
היו לאברהם מעלות רבות אחרות, אף אחת מהם לא זיכתה אותו בחיבה הגדולה הזאת. עשרה ניסיונות שבהם נתנסה לא זיכו אותו בלשון חיבה. רק חינוך הילדים. "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (יח, יט). עיקר החשיבות של אברהם אבינו וחביבותו היא חינוך הילדים שלו.
ב. חינוך – לדורי דורות היה אומר דודי, עליו השלום. ראש ישיבת פורת יוסף, רבי יהודא צדקה, כי יש אנשים המחנכים את בניהם לתורה ויראת שמים, ויש המחנכים לא רק את הבנים עצמם, אלא אף גורמים לכך שבניהם ילַמדו באותה דרך גם את בניהם אחריהם – "את בניו ואת ביתו אחריו". בניו, נכדיו, צאצאיו וכל יוצאי חלציו. בדיוק בזה זכה אברהם אבינו שה' יאמר עליו 'כי ידעתיו', ו'למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו', התכונה המיוחדת הזו גרמה שיֵאמר עליו הביטוי הנפלא "ידעתיו" - לשון חיבה.
ג. מי לימד לאברהם את כל התורה כולה? הגמרא אומרת שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, שנאמר: "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי" (כו ה). מוסיפה הגמרא ואומרת שאפילו עירובי תבשילין היה עושה. גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל-פה. קיים ואחר כך העביר אותה לזרעו אחריו. ואיך ידע אברהם לקיים את 'כל התורה' קודם שניתנה? אומרים חז"ל: "שנעשו שתי כליותיו כשני אבנים" – כשני לוחות הברית, והיה יודע מעצמו וחש בחושיו כיצד לשמור את כל התורה כולה ואפילו דינים דרבנן כעירובי תבשילין ועירובי חצרות וכו'. צריכם אנו, בניו, ללמוד ממנו ולהתעסק וללמוד הלכות, ותוך כדי לימוד – להתחיל להעביר אותם לילדינו בצורה נעימה ונוחה, להראות להם את המתיקות והיופי שיש בתורה הקדושה, לגרום להם לרצות בה בעצמם עד לכדי שירצו גם הם לחלוק אותה עם בניהם אחריהם.
איך מתקנים סטייה שהפכה לגאוה
א. תרבות של שחיתות סדום חרטה על דגלה תרבות-סוטה. עושים מה שרוצים גם אם זה סוטה מדרך הישר. "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (יג, יג). הבעיה העקרית היא שהם עשו 'תרבות', מפריקת העול הזו. עשו ממנה שיטה חינוכית. 'תרבות אנשים חטאים' (במדבר לב, יד). המעיין בדברי חז"ל רואה, שהתרבות הזאת לא צמחה ביום אחד. תחילתה של סדום הייתה בעושר גדול, שובע ושלוה. "עֲוֹן סדֹם אחותךְ, גָאוֹן שִׂבעת-לחם וְשלוַת הַשְקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון לא החֱזיקה" (יחזקאל טז). בתחילה לא עוזרים לעני ולאביון.
לכל אדם יש מצפון, יתכן והוא מוסתר מתחת למעטה חיצוני של חוסר-אכפתיות וגסות-רוח, אך הוא לא נעדר לחלוטין מקרבו של אף אדם. על מנת להשקיט את אותו מצפון מציק, השתמשו אנשי סדום במערכת המשפט. הם החליטו לעגן את הרִשעה בחוקי המדינה.
הגמרא (במסכת סנהדרין, קט:), מתארת את בית המשפט העליון של סדום כמי שטורח להֵראות כלפי חוץ כהוגן, אך בחדרי-חדרים הוא זה שקובע את מידת סדום, את החוק המנחה את סדום: "שלי – שלי, שלך – שלך" (אבות פ"ה מ"י). חוק זה קובע שאסור לתת צדקה ואסור לעזור לשני, אף על פי שהשני נהנה והעוזר לא חסר מאומה (בבא-בתרא, יב:).
ב. הפיכת סדום – לצורך העתיד סדום הפכה את הקלקול לערך ואת הסטייה לגאווה. באווירה שכזו, מתפתח הקלקול ומציף את כל אנשי העיר. באווירה שכזו, הסטייה הופכת להיות התרבות ומשתלטת אף על החוק, עד לכדי שימוש באונס אכזרי, כמו שכמעט קורה עם לוט ואורחיו. והכל איך לא, בחסות החוק. יש שואלים למה אלוקים היה צריך להפוך את סדום? עיר כמו סדום סופה לכלות את עצמה. לא יהיו שם ילדים. לא יהיו שם חיים. היא כבר תהרוס את עצמה עד מוות! והתשובה היא דור ההמשך. אלוקים לא רוצה שהתרבות הרעה הזאת תמשיך ותתפשט בעולם. אלוקים רוצה שכולם ידעו מה עונשם של אנשים רעים כאלה. אלוקים מורה בחורבנה, דרך לדורי דורות.
ג. למה אברהם מתפלל על סדום?
ההסבר הזה, למה הקב"ה הופך את סדום, אכן מניח את הדעת. אך מאידך, מביא הוא איתו תמיהה גדולה על אברהם אבינו – למה הוא מתפלל למען אנשי סדום, האם הוא רוצה חלילה שהרשעה הזאת תתרחב ותציף את כל הארץ?
אלא שאברהם יודע את שיש דרך לרפאות את סדום מהחולי בו היא שורה. אברהם יודע, שאם יהיו עשרה צדיקים שיפיצו תורה בתוך סדום – תתמוטט כל הרשעה. לא עשרה צדיקים שספונים בביתם, אלא עשרה צדיקים שנמצאים ופועלים 'בתוך העיר' – יכולים ולתקן ולהחזיר בתשובה, אפילו את רשעי סדום (אבן עזרא יח כו). הבעיה הייתה שאברהם לא מוצא עשרה צדיקים בסדום ובסביבתה.
ד. סוד ההצלה
בחורבנה של סדום איבדה ארץ ישראל את אחד המקומות היותר יפים שבה, "כגן ה' כארץ מצרים'. אבל ממש באותה עת, זכה אברהם אבינו ללמוד איך מצילים ערים מנוונות. אם תהיה "כנישתא חדא" – עשרה צדיקים בתוך כל עיר, הם יוכלו להגן עליה.
אומר רבי שמעון בר-יוחאי ב'זוהר הקדוש', כי בתקופתנו – תקופת הגאולה, צריך להשתמש בכוח הזה ולהקים בכל עיר 'כנישתא חדא'. קבוצה של לפחות עשרה צדיקים, שיהיו בתוך העיר. עשרה שיהיו בשלום ובאחוה ביניהם ועם אנשי העיר הסובבים אותם. עשרה אנשים שעיקר עסקם יהיה בתורה ובגמילות חסדים, יחד עם אנשי העיר, עד שישיבו את כולם בתשובה שלימה. כתפילתו של אברהם אבינו איש החסד, ככתוב: "בִצדקה תִכּוֹנָנִי" (ישעיה נד יד). ובזכותו נזכה לגאולה, במהרה
ארץ ישראל – באור פניך
קשר מיוחד היה בין רבינו זצוק"ל לרב כהנא הי"ד . ע"כ מובאים דברים בשבח הארץ ויפים הם לשניהם.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה של הרב לארץ ישראל ואת דאגתו לשלמותה.
הרב – הורתו, לידתו, כל חייו ומקום מנוחתו בירושלים עיר הקודש.
שאלו פעם את הרב מה הייתה השאלה הכי קשה שהייתה לו, והשיב: "להתיר לעצמי לצאת לחוצה לארץ". והדבר מבהיל.
פעמים רבות היה הרב חוזר ומשנן ושואג כארי, שאין רשות ואין זכות לאף אחד בעולם למסור שטח או לוותר אפילו על גרגר מארץ ישראל, שקיבלנו מהבורא יתברך שמו ויתעלה בנסים ובנפלאות.
בהקשר לזה היה הרב מביא את דברי אור החיים הקדוש בהקדמתו לספרו "פרי תואר" הכותב שאינו מרשה לאף אחד לחלוק עליו, והיה אומר הרב: אנו מסכימים וסוברים כמותו, והאור החיים הקדוש כותב שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ואין לשום גוי חלק וזכות בארץ, לא לאדום ולא לישמעאל (בראשית ט"ז ה'; י"ז ה'; כ"ה ו'; כ"ו ג'; כ"ח ג'). כשהיו מביאים לרב לחתום על גילוי דעת תורה באיסור מסירת חלקי הארץ לגויים, היה הרב מתקן תמיד: לא רק "חלק מהארץ", אלא אפילו "גרגר מהארץ" אסור ליתן להם.
בכל פעם שהעלו בממשלה את רעיונות הפשע והשקר של הסכמי השלום ומסירת חלקי הארץ לגויים, היה הדבר כואב ונוגע לרב כאש בעצמותיו, ובכל הזדמנות ומעל כל במה היה מוקיע את הדברים ומלמד ומשנן את פסוקי התורה, שלנו בלבד ניתנה הארץ ואין בה חלק לזרים. והמעיין בגיליונות "קול צופייך" יראה שכמעט לא היה שיעור באותם ימים רבים וכואבים, שהרב לא התייחס בפתח דבריו לקדושת הארץ ולשלמותה. על הסכמי אוסלו הארורים היה הרב אומר: "עגל מסכה" שווה בגימטריה "הסכם אוסלו", וכל מי שהיה שותף לפשע זה, שילך לכל הקברים של הנרצחים באשמתו ויבקש מהם סליחה.
וטיהר את הארץ
לאחר מלחמת ששת הימים נתמנה הרב על-ידי הראשון לציון, הרב יצחק נסים ע"ה, לאחראי על המקומות הקדושים ששבו לידינו במלחמה. ידיו רב לו בהכנת רחבת הכותל המערבי, שם ארגן הרב בחכמה את קציני ההנדסה ויזם את הריסת הבתים של השכונה הערבית הסמוכה. בקבר רחל אמנו ע"ה, סיפר הרב שהכול היה מוקף צמוד וצפוף בפגרי הערבים ובקבריהם ימ"ש, והרב שקיבל הורמנא דמלכא למקומות הקדושים, על דעת עצמו לקח את נהג הטרקטור ופינה והפך וסילק את כל פגרי הגילולים העוטפים את קבר רחל אמנו ע"ה, ופתח פתח מיוחד בצד דרום של הקבר כי העיד החכם המקובל רבי יהודה פתיה ע"ה ששם נגלתה לו רחל אמנו ע"ה, והכול עשה ותיקן בשקט לזכות את הרבים.
להשמדם עדי עד
בשנת תשמ"ח, בחול המועד סוכות, זרקו הפורעים הערבים ימ"ש אבנים מהר הבית לעבר הכותל המערבי, ורחבת הכותל פונתה מכל המתפללים. כששמע הרב על האירוע, קרא לנהג ונסע עמו לכותל. הרב ירד מהרכב, לבש את גלימתו והחל עושה דרכו לעבר הכותל. מפקד המחוז הנסער רץ לרב והסביר לו שעכשיו אירוע זריקת האבנים בעיצומו וסכנה לגשת לכותל. השיב לו הרב: "אני הולך לכותל להתפלל, אם יזרקו אבנים, שיזרקו". או אז נתן מפקד המחוז פקודה לפרוץ להר, והחלו היריות והפגיעות בערבים, עד ששקטה הארץ.
אמר הרב: כל מי שעושה תופת ויריות בדרכים, זה עמלק וצריך למחותו ואת זרעו, ולא רק להפציץ את הבית ולא לדחות את התגובה, אלא להחזיר מכה תחת מכה ובנפש ("קול צופייך" קס"ב ). אמר הרב עוד: כתוב בתהילים (י"ח) "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", לא כתוב עד כלוא אותם בבית כלא, אלא עד לכלות אותם ממש מעל פני האדמה. והיה הרב מלמד את הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ט הי"ד) המבאר שכל אנשי שכם נתחייבו הריגה, בגלל שידעו וראו ולא דנו את שכם. ואותו דבר כאן בארץ, כל תושבי ערי המרצחים מתחייבים במעשיהם כאנשי שכם. כשהרב ביקר בקבר רחל בשנות הפרעות בתשס"א אמר מח"ט בית לחם לרב: אני והחיילים שלי נילחם על המקום ומוכנים אנחנו למסור את החיים שלנו למען קבר רחל. ענה לו הרב: תמסור ותקריב את החיים שלהם – והצביע על בתי העיר בית-לחם.
ארץ זית שמן
סיפר הרב על אחד מביקוריו בחוץ לארץ, שבסעודה שלישית הביאו לפניו זיתים גדולים ומשובחים והציעו לרב לאכול ואמרו לו: בחוץ לארץ אין בעיה של ערלה ומעשרות, לכם בארץ ישראל אין כאלה פירות גדולים ויפים! הרב נפגע ונעלב מחילול כבודה של ארצנו הקדושה, והחל מתבונן בקופסת הזיתים שכולה אותיות באנגלית, ולפתע קולטות עיניו בתחתית הקופסא כתובת באותיות בעברית "ק. יבנה", היינו קבוצת יבנה, קיבוץ בארץ ישראל, משם הביאו את הזיתים! הרים הרב את הקופסא כמוצא שלל רב ואמר: תראה איזה זיתים, תראה מאיפה הם, מארץ ישראל. כל פעם כשהיה הרב חוזר מחוץ לארץ היה מספר ואומר על כל מיני פירות גדולים ויפים שראה שם, והכול יבש, תפל וחסר טעם, ואין כמו ארץ ישראל ופירותיה הטעימים.
ארץ ישראל טהורה ומקוואותיה טהורים
ייזכר בטוב הרב נתן נתנזון (נתנאל בלשון הרב), "נוס" שיחיה, מנכ"ל המועצה הדתית בנימין. במהלך השנה היה נוס בונה מקוואות טהרה בכל נקודות היישוב החדשות ביישובים, וגם במקומות ש"נאסרה" שם כל בנייה, היה מסדר ובונה מקוואות טהרה לישראל. הרב היה מגיע לסיור חנוכת מקוואות בימי חול המועד פסח וסוכות, גם בזמני המאורעות הקשים. בעצם ביאתו למקומות הללו, היה הרב נוסך ביטחון ועידוד במתיישבים שקיבלו את פניו בשמחה ובדמעות. הרב היה בודק את המקוואות לכל פרטיהם, וכשגמר לחקור ולדרוש היה אומר: אם כך, זה "מקווה מהודר". הרב היה נושא דרשה לציבור בענייני המקום והזמן, ובתוך הדברים הביא את דברי הגמרא (שבת פ"ח) "למה נמשלו ישראל לתפוח? מה תפוח פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע". כך אשריהם היישובים, לפני שבונים ביישוב מבנה קבע מאבן לגור בו, לפני כל הבתים, הבניין הקבוע הראשון שבונים הוא מקווה טהרה, כשהם בעצמם גרים בקרוונים, דירת עראי, זה נקרא "פריו קודם לעליו"!
בזמן שהוקם היישוב חרשה בארץ בנימין, באו בשאלה לכבוד הרב: הממשלה אוסרת לבנות במקום, ויש שם הרבה משפחות צעירות ומקווה אין, ואין אישור לבנייה, מה יעשו? הרב בירך אותם שלא יצטרכו למקווה, ופלא היה שכל תושבות המקום נהיו בהריון וממילא לא הוצרכו למקווה. אך מה יהיה אחרי? במאמצים רבים השיג נוס אישור לבניית מקווה, והוא בעצמו פיקח בזריזות על הבנייה עד שהיא נשלמה בסוף חודש אלול. בא לרב לבשר לו שיש מקווה, אך מנין יהיו מי גשמים לאוצר המקווה? רצו להביא קרח ולהפשיר, הרב לא נחה דעתו מכך ואמר לנוס: אל תדאג, המקווה יתמלא בקרוב! ואכן, לאחר שפינו את כל הכלים מהגג, ירד במקום גשם חזק מאוד בעשרת ימי תשובה ונתמלאו האוצרות. בדקו ומצאו שמדובר בשיעור מקווה מינימאלי, והרב לא רצה לסמוך עליו לכתחילה ואמר: אל תדאגו, עד סוכות יתמלא המקווה. ואכן, יומיים לפני סוכות ירד באותו אזור של חרשה גשם שוטף וחזק, מה שלא ירד בכל האזור מסביב, והמקווה התמלא, מלא דמלא, עד שבסוכות כבר יכלו לטבול בהידור.
בחג החנוכה הגיע הרב ליישוב לכבוד חנוכת המקווה, ודרש מדברי "בעל הטורים" (בראשית כ"ו, כ"ב) שהיוונים גזרו שלא יטבלו במקווה שלא תהיה טהרה בעם ישראל, ועכשיו בחנוכה חונכים מקווה טהרה. זה מה שהיה הרב, תורה וטהרה.
לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. תמר בת אורנית מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית .
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית
לע"נ הרב מאיר כהנא זצ"ל – הי"ד – ח"י בחשוון
שבת שלום
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
האם מותר לפנות למקובלים?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
תיקון ימי השובבי"ם
איך עושים קידוש?
סודו החינוכי של חודש שבט
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
